עלון מס' 23 (3695) יז בסיון תשס"ח 20.6.2008
חופשות הקיץ מתחילות
ברכות למסיימי המוסד:
רהב מור, סיון אבנר, אלון חננאל, אביב תומר, עינב שם טוב,
עמית מאסטרו-נילסון, ניצן אדר, נעמה פוקס, תום גרנות,
צליל רוזיו, סטפני אברהמי.
מאחלים לכם: עניין, שמחה ואהבה בכל שתעשו ותחוו!
שמחות קטנות
עמוק בליבך, עיגולים של שמחה
ואור גנוז בנשמת אפך
עמוק בלב, עיגולים של כאב
אתה שונא, אתה אוהב.
יהללו, יהללוך מלאכים
ולא תאבד דרכך בזוהר ובחשיכה
יהללו, יהללוך מלאכים
שמחות קטנות יאירו
כנצנוץ הכוכבים.
לחיי התמימים ודוברי האמת
וכל החיים את חייהם באמת
שזוכרים את השמש ונוגעים באור
שיודעים אהבה, שאינה בת חלוף.
יהללו, יהללוך מלאכים
ולא תאבד דרכך בזוהר ובחשיכה
יהללו, יהללוך מלאכים
שמחות קטנות יאירו
כנצנוץ הכוכבים.
מיכה שטרית
פותחים שבת
לפני שבוע נושא השירים היה חצוצרות ותרועות. בין השירים זימר אילן לוטן את השיר "הו רב חובל", את "מחנה קיץ" הובילה רקפת זוהר. מירי גרוסברג ניגנה את "שיר ערש" של אלתרמן וארגוב, את "שדות שבעמק" ביצעה שלישייה: קובי גרוסמן -שירה, זמיר גולן - גיטרה וניר אלון - אקורדיון.
תודה, תודה לזמרים ולנגנים.
שלומית תומר ואיה מלומן נפרדו בלבביות ובהוקרה מפנינה דגן שסיימה עבודתה רבת השנים בספרייה. פנינה הודתה להן במילים חמות.
על פרשת "בהעלותך" דיברה ענה ששון. בתחילה ציינה שהפרשה עוסקת בהכנות האחרונות למסע אל הארץ המובטחת, ובבעיות ובקשיים המתעוררים כבר בראשית הדרך.
באמצעות מַצֶגֶת תמונות הביאה ענה בפנינו את ההתרחשויות השונות של הפרשה: הדלקת נרות המנורה, הענן המורה מתי לחנות ומתי להתחיל לנוע, שתי חצוצרות הכסף ששימשו "למקרא העדה ולמסע המחנות". המתאוננים, והמתלוננים המתגעגעים ל"סיר הבשר" במצרים. זעקת משה לה' שיוריד מכתפיו את העם הזה... מינוי שבעים הזקנים שישאו עם משה בעול ההנהגה. מרד אלדד ומידד "המתנבאים במחנה". נקמתו של ה' בעם המתלונן באמצעות המוני שלוים הנאכלים בגרגרנות ע"י ה"מתאווים" וגורמים למגיפה המפילה חללים רבים. ולבסוף מרים ואהרון מדברים סרה במשה אחיהם אודות האשה הכושית שלקח לו, מרים נענשת על כך בצרעת.
בהמשך שזרה את כל התמונות ל"תרשים זרימה" שהראה שהפרשה בנויה ב"קרשנדו" מוסיקלי: היא מתחילה בשקט פסטורלי ההולך ונעשה סוער עד שנחתם באקורד צורם... ממש כמו צרות המנהיגות של משה ההולכות ומתרבות.
לבסוף סיכמה שהפרשה המתחילה באור נרות ומסתיימת בצרעת ממחישה לנו להיכן השקיעה בגשמיות ובחומרנות עלולה לקחת את חיינו...
אכן פרשה עתיקת יומין אך מאד, מאד אקטואלית.
והשבוע, נשיר על אשכולות, יין ועינב בהקשר לאשכול הענבים הגדול שהביאו איתם המרגלים שנשלחו ל"תור את הארץ".
על "פרשת שלח לך" עדה גבע.
טיול משפחות
בחופים מהיפים בעולם!
עם יוסי בן מיור
מחוף אולגה עד כפר ויתקין * כ-3 ק"מ נינוחים למיטיבי לכת (ללא עגלות).
בדרך נראה מצוקי כורכר, חול יווני לבנבן ונחפש חיות חוף שונות ומשונות.
בשבת 28.6
יציאה בשעה 8:30 ליד חדר האוכל
חזרה סביב השעה 13:00
מומלץ לבוא עם בגד ים, סנדלים המתאימים למים והרבה קרם הגנה...
בסיום המסלול פיקניק צהריים
(כל אחד מביא אוכל לו ולמשפחתו - הקפה עלינו!)
ההרשמה על הלוח בחדר האוכל עד יום חמישי הבא 26.6
משולחנה של ועדת תכנון
השכונה החדשה
למרות היות "השכונה" בסך הכל 6 יחידות דיור היא מצליחה להעסיק אותנו כבר מעל לשנה, בשלל דיונים, ערעורים וערכאות נוספות, שבסופן (כמה מפתיע) חזרנו לתוכנית שאושרה בקלפי לפני כשנה: שלושה בתים דו-משפחתיים, בעלי גג שטוח, בגודל 80 מ"ר, עם אפשרות צמיחה על הקרקע עד 120 מ"ר, ועם אופציה לקומה שניה של 40 מ"ר. תוכנית ראשונה בהתאם לקווים אלה הוכנה על ידי נוגה אבלגון, ובהמשך הוחלט להוציאה לאדריכל נוסף, ברוך שמיר ממשמר העמק. ברגע שיהיו בידינו שתי התוכניות, נציגן לחברים.
עוד דיונים והחלטות בחודשים האחרונים
• גן המשחקייה – אושרה חצר מערבית בתנאי שלא תפגע במשטח הבטון שצויר על ידי איגנץ. כמו כן אושרה באופן זמני חצר משחקים לתינוקות בצד המזרחי של הגן, לצד המדרכה הראשית. החצר תפורק תוך כמה חודשים, כשהילדים יעברו למקום שבו היום "גן עדן".
• מרפסות – כל בנייה של מרפסת דורשת קבלת אישור מוועדת תכנון. מעבר לכך, מרפסת בעלת גג מלא (כגון רעפים) נחשבת שטח בנוי ודורשת גם הוצאת היתר מהוועדה המקומית. לכן הצעתנו לכל בוני המרפסות – העדיפו גג פרגולה (סורגי עץ). פרגולה אינה נחשבת לשטח בנוי, ואפשר לכסות אותה ביריעות קש (לצל) ובמשטח שקוף (למניעת חדירת מים).
• מחסנים וחניות אופניים – הוחלט כי בתכנון הרחבות ושיפוצים יילקחו בחשבון מיקום המחסנים וחניות האופניים, למרות שאינם בהכרח חלק מההגשה.
• היתרים לבניית עבר – בעבר בוצע חלק ניכר מהבנייה והשיפוץ של בתי מגורים בקיבוץ ללא היתרי בנייה. במגמה לבצע לגליזציה לדירות החברים, הוחלט בשלב ראשון להגיש בקשות היתר לכל הבתים שעומדים בתקן הג"א (נמצאים במרחק שלא עולה על 40 מ' ממקלט). יבוצע בשנה הבאה מסיבות תקציב.
• מבני תעשייה – במגרש ממערב לבית המשרדים אושר והתקבל היתר לבנות למיניפלסט מבנה בן 600 מ"ר. רכז משק פנה להוציא היתר להגדלת המבנה ל-3,000 מ"ר. הפנייה אושרה. כמו כן אושר לקדם בנייה של מחסן בגודל 1500 מ"ר בשטח שממזרח לקוקימן, במידה שיושג לכך מימון.
• מבנה למשאבות – במסגרת התקנת מערכת כיבוי אש למפעלים יש להציב משאבות ליד ברכת המים ליד משפחת גבע. הוחלט להציב את המשאבות ליד הגדר, על משטח פתוח, ובהמשך להקים מבנה בהיתר. המשאבות אמורות לעבוד רק בשעת שריפה.
• דודי שמש – הוחלט לקנות דודי שמש משודרגים של כרומגן. על גגות שטוחים – יועמדו ניצבים, על גגות רעפים – יושכבו. זאת מסיבות אסתטיות ולמרות פגיעה מסוימת בניצולת.
• שילוט לבתים – הוחלט להציב ליד בתי הקיבוץ שלטים עם שמות המשפחות. השכונות הראשונות שישולטו: חממה, לוינסון ואמריקאית.
• נדונו בעיות שוטפות של חלוקת סמכויות וחלוקת אחריות עם בעלי תפקידים (רכז משק, רכזי בניין) והועלתה כמה פעמים בעיית ריבוי הכתובות בתחום הבניין והחצר.
• אושרו תוכניות: פינת קומזיצים – טבון וספסל כחלק מפרויקט בר מצוה ליד אנדרטת הפלמ"ח; מרפסות לשכונת קומותיים; ספסל עם סככה בצומת המרפאה; ועוד הרחבות ושיפוצי חברים.
•
נושאים בטיפול
• מבואה למוזיאון – העברת חלק ממחסן הבגדים לרשות החצר הישנה לטובת בניית מבואה חדשה למוזיאון. הנושא נדון כמה פעמים, וטרם הגענו להסכמות.
• בית אלימלך – הוחלט לשפץ את חלקו המזרחי ולהפכו לארכיון או ספרייה, תוך שמירה על אופיו ועל מתארו הראשוני. בינתיים הנושא הועבר לבדיקה נוספת, בשל מצבו הרעוע של הבית.
• מדרכות – נעשה סקר מצב המדרכות בקיבוץ ובקרוב נקבע סדרי עדיפויות ותוכנית שיפוצים.
• תוכניות חדר האוכל – נציגי הוועדה משתתפים בדיונים יחד עם איילת ויואב, לגבי מיקסום הפוטנציאל של חדר האוכל. הנושא בבדיקות.
• תכנון נוף למרכז הקיבוץ – הנושא נדחה, כיוון שכמה מהבניינים המרכזיים במתחם נמצאים בדיונים, כגון חדר האוכל, בית אלימלך והמועדון לחבר.
תזכורת – פעלו באישור
חברים וגם בעלי תפקידים מתבקשים לתאם ולקבל אישור ועדת תכנון לפני הפעולות הבאות:
• כל שיפוץ משמעותי בדירה או בניין
• הקמת מרפסת, הצבת מחסן או גידור שטח
• כריתת עץ גדול
• סלילת מדרכה או הסרתה
אם אתם מתלבטים – תמיד עדיף לשאול... רוב הסיכויים שנגיד כן.
תודות
• חניות וכבישים: הסתיימה בניית החניות ליד הנגריה הישנה וליד משק החי – תודה לנוגה אבלגון, שאול גלעד, צוק חרודי ויואב דרורי שליוו את הפרויקט מטעם הקיבוץ.
• שידרוג תאורת החצר בקיבוץ: תודה גדולה לאיתי ארבל ולעוזרו הבכיר עומר האולינג על היוזמה והביצוע. עשיתם לנו אור בעיניים, תרתי משמע!
• מחסומים ובאמפרים ברחבי הקיבוץ, מקשים מעט על תנועת כלי הרכב ותורמים מאד לבטיחות הולכי הרגל, ובייחוד הילדים הקטנים. תודה לוועדת בטיחות ובמיוחד לאורי ארסטר ויניב שלום.
ביום שני הקרוב, בשעה 14:00 יתקיים בוועדת תכנון
דיון בנושא כריתת עצים גדולים בחצר הקיבוץ.
הדיון פתוח לחברים מעוניינים.
א ד ם ל א ד ם ?
לפני מספר שנים למדני אדם חכם, שבכל פעם שאנו מפנים אצבע מאשימה כלפי אחר, יתר שלושת האצבעות מופנות כלפינו.
משפט זה נחקק במוחי ומאותו היום, בודק אני תחילה היכן טעיתי ומשתדל להאשים את עצמי ורק לאחר מכן את האשם המובהק והנראה לעין.
הסיבה שבגללה אני מספר זאת, היא משום שהשבוע נכנסתי למחסן הריהוט של שלמה דאז, או מיכאל כיום, ולהפתעתי הרבה מתוך שלל רהוט שאספתי במהלך השנים, כל שנותר לי לאחר שנתיים של אכסון היא כורסא אחת! ונכון שזו כורסא מיוחדת עם שלוש דרגות ישיבה, שכמעט ונשכבת ויכולה בעת הצורך לשמש כסוג של תחליף גרוע למיטה, ונכון שחינכוני להסתפק במועט מהיום שנולדתי, אבל מה שווה הכורסא ללא חבריה: המיטה, המזרון, השידה, הספר והמקרר. לא הרבה תודו!
אינני זקוק לרחמים ובטח שלא לתרומות, את שהשגתי בעבר אצליח להשיג גם בעתיד. אך מה שכן מדאיג אותי, היא הסביבה בה אני חי. האנשים איתם אני מתרועע כל יום, והזכות לקחת את רכוש חברנו ללא רשות אותה אימצנו לעצמנו.
ואף על פי שאנו חברה הדוגלת בשיווין ושיתוף, האין זה מן הראוי לבקש? שהרי הייתי יותר משמח להשאיל את רהיטי לכל תקופת היעדרותי, כל עוד ידעתי שאזכה לראותם בעתיד.
מכתב זה אמנם מופץ ברבים, אך הוא פונה אל אותם חסרי ההתחשבות, שנהנים ממש ברגעים אלו מרהיטי ומרהיטי אחרים, אשר תוך כדי קריאת שורות אלה חולפות בראשיהם זרזיפי חרטה מיניאטוריים, שלבטח לא ירגשו אותם יתר על המידה..
חשבו לרגע, כמה מביך יכול להיות מצב בו בן משק נכנס כבמקרה לביתכם ומגלה את חפציו שם, הרי תרגישו כה שפלים. ולא משנה איזה שקר תשכילו לסנן, כי את האמת הוא כבר ידע.
ולכן, עד אשר אצליח להסתדר על רהיטים משל עצמי! אני משיב לעצמי את הזכות על רהיטי הקודמים ומפציר בכם לא להיבהל אם תמצאו אותי יושב על ספתי/כם וצופה ביחד עם ילדכם בטלוויזיה, או שותה חלב ממקררי/כם בשתיים בלילה, או אפילו ישן לצד נשותיכם על מיטתנו המשותפת.
ר א ו ה ו ז ה ר ת ם ! ! !
רם מור
אמירה ממרומי הטריבונה
יש גם יתרונות ליושב על הטריבונה ומתבונן. במידה מסוימת הוא מחוץ למשחק, ואחד היתרונות הבולטים הוא, היותו של מפצח הגרעינים היושב על הספסל ביציע, שאינו נמדד על ידי תמחור פנימי המבוסס על קריטריונים חיצוניים. היות ואני שייך לזן המתבונן, ובגילי כבר לא מודדים את יעילותי למערכת, אני מרגיש את עצמי חופשי לבטא את מה שעיני רואות.
לדעתי, אחת השגיאות הקשות שביצע קיבוצנו בשנים האחרונות הוא תמחור המשרות.
תמחור שקבע מי למעלה ומי למטה, מי מועיל למערכת על פי קריטריונים חיצוניים ומי
מועיל הרבה פחות או אינו מועיל כלל. על פי התמחור
נקבע גם גובה השכר המועבר לקהילה בגין עבודתו או תפקידו של החבר. כול עוד נשאר התמחור בבחינת אמירה תיאורטית או חשבונאית חסויה, נזקו לא היה גדול במיוחד. הנזק של המהלך הזה הולך וגדל ככול שיותר חברים מעריכים שבסופו של דבר ישתנה הקיבוץ וכול חבר יחיה במידה רבה בהתאם לגובה הכנסתו. התוצאה של הערכה זאת מוליכה רבים לחשש מפני מה שיביא עליהם השינוי, חשש הגורם
לתופעות של חרדה מפני הבאות ולעיתים, בינתיים רק בשוליים, נכונות לרצות את קובעי המדיניות, המנהלים החזקים והמשפיעים על דמות החברה העתידית שתעוצב בקיבוצנו.
חשוב לזכור ולהזכיר שרעיון תמחור המשרות נולד מתוך ההנחה שחברים ירצו לשדרג את הכנסתם, יתאמצו יותר וכתוצאה ממאמץ זה תגדל גם ההכנסה של הקיבוץ כולו.
במציאות בה אנו חיים בימים אלה ברור על פניו שהנחה זאת התבדתה באופן מוחלט. מעטים מצליחים למצוא לעצמם עבודת חוץ ששכר גבוה בצידה, וגם איננו רואים נהירה גדולה לקבלת תפקידים מרכזיים בתוך הקיבוץ. מכאן שנשארנו עם חסרונות התמחור בלי ליהנות מיתרונותיו. והמסקנה ברורה.
אני מצפה מצוות השינוי שיבחן בעיניים פקוחות גם את רעיון התמחור של חברי הקיבוץ, רעיון שהניסיון המצטבר מאפשר ללמוד על התועלת והנזק הטמון בו.
אם וכאשר יחליט הקיבוץ להנהיג שכר דיפרנציאלי במקום השיטה הקיימת, נהיה אנחנו אלה שיקבעו את תמחור התפקידים והמשרות על פי תפיסותינו. אנחנו נהיה אלה שנקבע איזה עבודה חיונית יותר וראויה לתגמול גבוה יותר.
אבישי גרוסמן
תגובה לשיחת הקיבוץ האחרונה
נשמטה בטעות מהעלון הקודם
רוני גלעד – מש"א
שיחת הקיבוץ האחרונה, שהתקיימה ב – 31/5 עסקה בדוחות הביקורת; בקשר של הקיבוץ ותאגידיו, ובשעות הנוספות. במהלך השיחה הועלתה מספר פעמים הטענה כי נכון היה לדחות את השיחה, מכיוון ששני בעלי התפקידים המשמעותיים ביותר אינם נוכחים.
כאחראית השיחה חשוב לי להסביר למה בכל זאת החלטנו (נדי ואני) לקיים את השיחה:
דו"ח הביקורת על יחסי קיבוץ תאגידים נעשה לפני זמן רב ובתוך הדו"ח המלא היו תשובות והתייחסויות רבות של ממלאי התפקידים. עודי שלא יכול היה להיות נוכח בשיחה מסיבות אישיות, ידע על השיחה ונתן את אישורו לקיימה, בהסתמך על כך שישנן תשובות רבות בדו"ח עצמו ובנוסף ישנם בעלי תפקידים בהווה ובעבר שמכירים את הדו"ח היטב.
דו"ח הביקורת על השעות הנוספות נעשה בעקבות חילופי התפקידים בהנהלת מש"א, ובגלל התחושה כי בתחום זה ישנו אי סדר. אילת שלא יכלה להיות בשיחה מסיבות בריאותיות שקרו במפתיע, הסמיכה אותי לענות ולהתייחס לדו"ח, שגם כך דיבר על נושאים הקשורים למש"א ולא לקהילה, ולכן הייתי שותפה מלאה בהיווצרו (איסוף חומר, ישיבות עם המבקר ועוד).
אני מזמינה את החברים המרגישים כי לא קיבלו תשובות מספקות, או שנושא כלשהו אינו ברור להם, לבוא ולהיפגש עם בעלי התפקידים הנוגעים בדבר. וכמובן העבודה המשמעותית עוד לפנינו, יישום הדוחות והבאת ההצעות לשיחות הקיבוץ הקרובות.
שיחת קיבוץ
תתקיים ביום שני 30.6.08
בשעה 20:00 במועדון
הנושא: אישור מאזן מאוחד 2007
מוזמן: רואה חשבון אלי בירנבאום
דיון פתוח לציבור
יתקיים בהנהלת קהילה
ביום שני 23.6.2008
ה נ ו ש א י ם :
1. קלנועים – בשעה 15:00
2. קליטת בנים ובני זוג של חברים
(טל אייזן, עינת תומר, לנה בר-מאור, מרק
צ'נסקי)
שעה 15:40 .
פגישה שכזאת
ההשלמה היוגוסלבית
בשבת 14.6.08 בשעות הצהריים, נפגשנו חברי ההשלמה היוגוסלבית מעין שמר עם חברינו מקיבוצים אחרים ומחוץ לקיבוצים, למפגש רעים במועדון לחבר.
המפגש הראשון עם עין שמר התרחש כאן במועדון בשנת 1944, עם הקבוצה הבולגרית שכבר הייתה בעין שמר, ואנחנו באנו לבדוק, האם המקום ואנשיו מתאימים לנו.
במפגש הפעם סיפרו החברים על עצמם, העלו זיכרונות מהעבר המשותף, והאווירה הייתה נעימה ופתוחה.
מפגשים נוספים במשך השנים התקיימו בעין שמר ואצל חברים שעזבו את הקיבוץ. הפעם יזם את הפגישה ראובן, שהעלה את זכרם של החברים שאינם כאן אתנו והם רבים וטובים.
את הביצוע לקחו על עצמם: אסתר אנגל, חנן בן יהודה, בעזרתן של רות עצמון ורחל מאסטרו וחברים רבים נוספים מהקיבוץ שהתנדבו לעזור בחפץ לב.
תודה לכולם
ולהתראות במפגש הבא.
מילוא
ב 25.6.08 נגמרת שנת לימודים נוספת במילוא.
שוב הייתה זאת שנה מלאה פעילויות וכל מי שהשתתף נהנה ויודע להעריך את העבודה הברוכה שנעשית במקום.
השנה מסיבת הסיום תהיה בגן שמואל.
חברים שמעוניינים להשתתף באירוע ירשמו על לוח המודעות כדי שנוכל לארגן את ההסעה.
חוברת הקורסים וההרשמה יחולקו בהקדם.
ל ה ת ר א ו ת ב מ ס י ב ת ה ס י ו ם
תרצה (המקשרת)
ספרים לפעוטות
אני מעוניינת להעשיר את ספריית הגיל הרך בספרים המתאימים לפעוטות.
מי שיש בידו ספרים ואינו זקוק להם, או מוכן לנדבם, גם אם אינם במצב טוב אך ניתנים לתיקון - אשמח לקבלם לספריה, או ישאירם בחדר העלון.
תודה – איה מלומן
אז מה קורה עם הנחשים השנה?
למה יש כל כך הרבה ?
כולם מפחדים מנחשים?
י ו ס י ב ן מ י ו ר ?
לא יודע. בשביל לדעת אם השנה יש יותר נחשים צריך לעשות בדיקה יסודית וסטטיסטית, ולהשוות לשנים אחרות...
א ה ר ו ן ח ד ו ו ת י :
אחת מהסיבות לכך שהתרבו השנה הנחשים, שעתה מרססים הרבה פחות את השדות ולא מפזרים רעל נגד עכברים, במקום זה פועלים נגד מזיקים בהדברה ביולוגית.
בעבר, היו העכברים אוכלים את חומרי ההדברה, הנחשים היו אוכלים את העכברים ומתים - וכך שרשרת המזון הייתה נקטעת.
זה נכון גם לגבי התרבות התנים בשנים האחרונות, מאז הפסקנו לזרוק את העופות החולים לשדות.
כולם מפחדים מנחשים?
כנראה שנשים הרבה יותר, אבל יש גם הרבה בחורים שמפחדים מאוד.
א נ י מ צ י ע ה
לעשות פעולה ביולוגית הפוכה - לגדל חתולים אך לעקר אותם.
נורית
בקבלת השבת האחרונה, נפרדו הספרניות מפנינה דגן שסיימה עבודתה רבת השנים בספריית הילדים.
שלומית תומר קראה את ברכתה:
מזה כחצי יובל שנים פנינה וספריית הילדים – חד הם.
הספריה עברה לידיה של פנינה לאחר מותה הטראגי של חנה "לולי" (בן אשר) ומאז ועד לאחרונה, תוך שהיא ממלאת תפקידים רבים נוספים בקיבוץ, מכהנת פנינה כספרינית של ילדי עין שמר, כמעט אפשר להגיד לדורותיהם.
פעילותה של פנינה כספרנית הייתה רבת פנים. היא קרבה את הילדים לאהבת הספר והסיפור, העניקה לכל ילד יחס אישי ודאגה להמליץ לכל ילד ספר כרוחו וכלבבו. שנים רבות זכה כל ילד לקבל ספר עם הקדשה אישית ליום הולדתו. כל זאת ועוד, תוך שהיא מחנכת ליחס כבוד ושמירה על הספר, והכל מסביב תמיד מאורגן ומסודר ובאווירה נינוחה.
הילדים אהבו לבוא לספרייה ורבים מהם קנו והפנימו את הסיסמא של אז – "הספר הוא ידידו של האדם"...
מדי שנה, כשקיימנו את "שבוע הספר העברי" בחברת הילדים, הייתה פנינה מביאה סופר מסופרי הילדים האהובים יותר לפגישה חווייתית עם הילדים.
משעברו הילדים לבית הספר המשותף "רעות", הכולל ספריית ילדים גדולה משלו
וחינוך אורייני, שכחה במידה רבה פעילותה של ספריית הילדים שלנו ופנינה התמקדה בעיסוק בספרים לגיל הרך והגנים – רכישת ספרים והבאתם לידיעת המחנכות, תיקון ספרים וגם קריאת סיפור בפני הילדים ב"ביתם".
על כל אלה, ועוד רבות, אני רוצה להודות לך פנינה, בשם הילדים, המחנכים וההורים, שאני בטוחה שמייפים את כוחי ומצטרפים לתודה גדולה זאת ולברכה לבאות!
מהכלבו
שלום חברים וילדים!
הנכם מתבקשים לפני המעבר מהבריכה לחדר האוכל – להתנגב היטב למען לא תרטיבו את הרצפה, וגם להקפיד על כיסוי נאות.
ת ו ד ה ע ל ה ה ת ח ש ב ו ת .
עוד לא פיזרתי רעל...
כלב הוא לא בן אדם, ולכן גם הטיפול בו צריך להיות בהתאם. מי שאינו מסוגל לגדל כלב ולהיות אחראי כלפיו שלא יגדל, ויהנה מכלביהם של אחרים.
אני ועוד רבים כמוני, איננו צריכים לסבול ממפגעים כמו: לקיחת מנעלים מביתנו, צואה על מדרכתנו, או על הדשא הסמוך לבית וכדומה.
מה שעורר את זעמי הפעם, ולכן חשבתי על פיזור רעל בסמוך לביתי, היה גניבת מנעל ממרפסת ביתי וזו לא הפעם הראשונה.
פרסמתי זאת בלוח האלקטרוני והדבר הגיע עד לשוטר הקהילתי שבא לשוחח עמי ונתן המלצתו לצלם את הכלבים המשוטטים.
ולכן על פי אישורה של איילת, אני מתחיל לצלם כלבים משוטטים ללא בעליהם שמסתובבים בקיבוץ. את התמונות אעביר לאיילת והיא תטפל על פי הבנתה.
להתראות מאוהב כלבים ידוע.
משה שלזינגר
אחרי
שבועות...
ברצוננו להודות:
לכל החברים שמתגייסים ועובדים איתנו,
לבני הנוער וילדי נעל"ה שמטים שכם ועוזרים לנו, לילדי בר המצווה והוריהם שעובדים איתנו לסרט בר המצווה שלהם,
לילדי הקיבוץ החביבים שמתנדבים לעזור
לשכנים שסבלו אותנו בהבנה,
לענפים השונים שעוזרים לנו גם בשעות לא רגילות,
וכל חברי הקיבוץ שנמנעו משימוש בשער הראשי.
לגלי יגודה וצוות שבועות על שיתוף הפעולה הנהדר,
לבני המשפחות שלנו שעובדים לא פחות קשה
ולכל החברים המפרגנים.
תודה גדולה לכולם
מצוות המוזיאון
מ כ ת ב
לאלה בעבדו איתנו בשבועות - גם לכם מגיעה תודה גדולה!
שלום טובית
היום ביקרנו בקיבוצכם לאירוע ברוח שבועות.
היו מבקרים רבים, אך הודות לארגון המעולה לא חשנו צפיפות, לא חסרו חמרים ביצירה, הילדים החמודים האחראים בפינת הליטוף עזרו עם בעה"ח הקטנים,
התייחסות כל האנשים שפגשנו בנקודות השירות השונות במהלך היום הפגינו אדיבות ומאור-פנים. הטקס היה קצר ובטוב-טעם, עם שיתוף הקהל, המוסיקה המקסימה ברקע הנעימה את זמננו גם כן.
אני, אחותי וילדינו נהנינו עד מאוד. אנו יודעים כי ארגון יום כזה דורש מאמצים רבים, חשיבה ותכנון. רואים כי כך עבדתם.
ולבסוף - הופתעתי לגלות את בני משפחת חדוותי בכל פינה: אבא רן, הבן זיו, והנהג-הבן עודד. מהיכרותי המעטה עם המשפחה (דרך רוית, בעברנו הרחוק), לא הופתעתי מכך שהם היו שותפים, פעילים, אדיבים ורציניים.
תודה וכה לחי,
לילך שמאי,רחובות
תמר כסיף, כרכור
דרושה עזרה בפינת חי (בשכר)
האכלה יומית של העזים, עד אוגוסט
שעות גמישות ולקוחות נוחים (אלא אם כן שוכחים אותם).
עידית פיק 054-7605936
*מדור הרכילות מוסר: נכון, קהילת מגדלור התפרקה ו(כמעט) כולם עזבו.
לירין כץ ושאול אברג'יל האלופים –
תודה ענקית על ההתמדה וההשקעה בפתיחת הפאב ביורו 2008
מהאוהדים
א י ס ו ף
אני אוספת חפצים עבור בית יתומים בפרדס חנה.
מי שידבנו לבו, מוזמן להעביר אלי לתעשייה את הדברים הבאים: משחקים, ספרים, בגדים, הנעלה, מצעים, אביזרי אופנה ועוד, כל מה שאתם חושבים שמתאים ומעניין ילדים מגיל 5 עד 18.
הכל במצב טוב, נקי וארוז.
ת ו ד ה מ ק ר ב ל ב
ענת מהגומי 3220
מועצה אזורית מנשה
מקיימת
טורניר וותיקים בכדורעף
ביום שישי 20.6.08 במענית
החל משעה 15:30
משחק 1 בורסה – מנשה
משחק 2 הוד השרון – עמק חפר
משחק 3 מנשה – הוד השרון
משחק 4 בורסה – עמק חפר
משחק 5 בורסה – הוד השרון
משחק 6 עמק חפר - מנשה
בשעה 18:00 - משחקי הגמר
בשעה 19:00 - טכס חלוקת גביעים.
הציבור הרחב מוזמן לבוא לצפות וליהנות!
נועם הספר – מגיע ביום שני
ביום שני, 23.6
תהיה הבריכה סגורה
מ-18:00 לרגל אירוע.
אתכם הסליחה.
שלמה שחר
זה קרה...
אתמול בחוזרי הביתה מהעבודה, מצאתי כי מישהו ירה במקלע לחלוני, נשברה השמשה ונקרעה הרשת.
אז אם זה מטעמי חשבון אישי – אני מזמין אותו לכוס שתייה ועוגה, לשוחח ולברר את הסיבות. ואם מתוך וונדליזם לשמו – הרי זה מאוד לא מקובל אצלנו.
אלי שלזינגר
אהובה הרץ
נולדה 25.5.1916
נפטרה 14.6.2008
64 שנים חלפו מאז נתקלתי לראשונה בחיוך המקסים והאוהב שלך, שהיו חלק כה אמיתי של חייך ועולמך. הגעתי לעין שמר בודד מעולם אחר ללא יכולת להבין לאן נקלעתי ואת חייכת אלי וחיבקת אותי בחום ואהבה שהחזירו מעט מהילדות שנגזלה ממני בעולם אכזר ומנוכר.
יחד עם קורט הענקתם לי בית חם בצריפכם הדל והייתי כבן משפחה לכל דבר. אחר הצהריים רצתי, כמו כל שאר ילדי הקבוצה אל חדר ההורים – אליכם.
כאשר יצאתי עם ילדי קבוצת "אלון" למוסד במעברות, והביקורים בבית לא היו לעתים קרובות, תכפו אותי לעתים געגועים אליכם עד כדי דמעות, וזאת למרות חיי המוסד העשירים והתוססים. כל ביקור בעין שמר היה בבחינת חג, והבילוי אתכם ועם חלי, ואיציק רק הגבירו את הקשר המשפחתי.
כשבגרתי והקמתי משפחה יחד עם אסתרקה רעייתי, אותה אהבת אהבה רבה, היינו בני בית אצלכם. ילדינו אהבו את הביקורים אצל סבתא וסבא בקיבוץ וגם הם הרגישו חלק מהמשפחה.
בקיבוץ היית אדם אהוב, הייתה לך מילה טובה לכל, ומעל לכל אהבוך דורות של חניכים מבית הילדים, מהקבוצות במוסד, ומחברות הנוער אותם חינכת. אלה לא פסקו להזכירך בכל מפגש באותה אהבה שאת הענקת להם.
חייך בקיבוץ לא היו קלים. קורט היה איש התנועה שהרבה לשאת בתפקידים בארץ ובעולם ואת נשאת על כתפיך הצרות והאיתנות את גידולם של שלושת הילדים, חלי איציק ומיאמי, שלא תמיד אהבו את בית הילדים ואת החינוך המשותף, שגם את לא היית מחסידיו. אבל לא התלוננת ולא יצאת נגד הסדר הקיבוצי המקובל.
השנים האחרונות בחייך אהובה, לא היו קלים. מחלתו של קורט והבדידות המעיקה של הזקנה, גם עם אלה התמודדת מבלי לבוא בטענות לאף אחד.
אנחנו נפרדים ממך אהובה יקרה ונזכור אותך באותה אהבה שהענקת לכולנו. יהיה זכרך ברוך!
א ב י א ל ו ן
אמא אהובה שלי, מיוחדת שלי, יפה שלי, שלנו,
איך אתאר אותך ואיך אסביר במלים את מה שאנחנו מרגישים כלפיך, אני בטוחה שכל מי שהכיר אותך מבין למה אני מתכוונת.
מאיפה צמחה האישיות המלבבת שלך שהאצילה כל כך הרבה חן, טוב וחכמת חיים על סביבותיה.
הוריך יצחק וגרוניה העניקו לך ולאחיך בית חם ותומך בעיר הולדתך וילנה. תמיד הזכרת אותם באהבה רבה ובגעגועים, ספגת מהם סובלנות, כבוד לאדם באשר הוא, התחשבות ושמחת חיים.
היית כל כך צנועה באורח חייך, תמיד לא להכביד, לא לדרוש, לא לבקש, לא להתלונן. רק לתת ולתת ובשמחה.
תמיד הרגשתי מסביבי וגם אמרו לי שמקנאים בי בגלל שזכיתי שאת תהיי אמא שלי. כמה צדקו האומרים.
כמטפלת קבוצות ילדים במוסד ובנוער, זכו גם הרבה ילדים בקיבוץ ליהנות מאישיותך המבורכת, מתשומת ליבך, מהבנתך, מחכמת החיים שלך ומאימהותך.
היית קרן האור שלי כילדה קטנה שהחינוך המשותף לא התאים לה. ביקשת את המטפלות, בניגוד למקובל, שלא יכריחו אותי לאכול, היית מתגנבת אלי כשכולם כבר ישנו והמטפלת הלכה ויושבת לידי מחבקת אותי בסתר שאף אחד לא ירגיש עד שנרדמתי. ואצל מיאמי כמעט עברת לגור בלילות בבית הילדים.
הבנת את הקשיים שלי, לא הכרחת אותי לקבל את אורח החיים שלא התאים לי וגם לך אז. הצלת אותי באהבתך הגדולה והפכת אותי לאדם שיש בתוכו אושר. ואולי גם הורשת לי את האושר ששכן בתוכך למרות כל הקשיים?
אני מדברת עלי ועליך, אבל הכל חל וניתן ממך גם לאיציק, גם למיאמי וגם לנכדיך ולניניך.
עזרת לנו, כל אחד בתורו בגידול ילדינו, עם כל כך הרבה נועם וסבלנות וגם ידעת לתת לקטנים גבולות, לא עלו לך על הראש.
הנפש הקסומה שלך ניבטה אלינו דרך החיוך הנהדר שלך כמעט עד יומך האחרון.
היית אדם גאה, עצמאי, אמיץ ואופטימי. איזה חוזק היה בך.
אנחנו כל כך גאים בך, מעריצים אותך ורוצים להיות כמוך, אבל אולי אי אפשר.
כמעט וטעינו לחשוב שתישארי איתנו ולא תלכי לעולם.
אבל את, ברגע שהרגשת שכאילו אין לך יותר יכולת לתת, לא מצאת טעם בחיים ואמרת שמספיק לך. לא בייאוש, לא בטרוניה, אלא כמנהגך, באומץ, בהשלמה ובצניעותך השקטה.
היה לך ולנו מזל גדול. בשלהי חייך אימצת לך בת נהדרת, את ריקה. נקשרה ביניכן ידידות מופלאה ואנו מרגישים שריקה היא בת משפחתנו ותישאר כך לתמיד.
אהבת מאוד מאוד גם את ז'קלין הנהדרת שטיפלה בך במסירת אין קץ והייתה המלאך הטוב שלך ושלנו. מה היינו עושים בלי ריקה וז'קלין.
אנו מודים מקרב לב גם לדליה ולעובדי בית דורות על הטיפול המסור באמא.
וכמו כן לכל חברי הקיבוץ שהגיעו לאמא, אירחו לה לחברה והנעימו את זמנה בשנותיה האחרונות.
אמאל'ה אהובה שלנו, את חקוקה בליבנו הכי עמוק שאפשר. אוהבים אותך המון כולנו.
ר ח ל
לזכרה של אהובה
אהובה נולדה בשנת 1916 לגרונה ויצחק דולינסקי.
בשנת 1939 עלתה לארץ וב- 1940 הגיעה לעין שמר וכאן יחד עם קורט הקימה את משפחתה, הורים לאיציק, רחל ומרים.
במשך רוב שנותיה עבדה כמטפלת, הייתה חברה בועדת חברים, ריכזה את ועדת בריאות ובשנים האחרונות עבדה במטבח ולאחר מכן בהדרן.
אהובה, למדתי להכירך כאשר עבדנו יחד עם קבוצת "עומר".
היית מבוגרת ממני בשנים, אך מהר מאוד מצאנו שפה משותפת. שיחות רבות וממושכות היו לנו. רבות דיברת על הקשיים שהיו מנת חלקן של הנשים ובפרט האמהות בשנותיו הראשונות של הקיבוץ. הרבה כעסים היו לך על התקופה ההיא, אך במקביל היית פטריוטית גדולה לקיבוץ והתרעמת על דברי ביקורת של אנשים מבחוץ.
מיגאל שמעתי לא מעט על תקופת היותך מטפלת המלווה דורות שלמים של צעירים. ובעבודתנו יחד באמת ראיתיך כמטפלת אידיאלית. לעולם לא הרמת קול, לא צעקת ולא הטפת, תמיד אוזן קשבת, תמיד בשקט ובעיקר עם הרבה כבוד לחניכים ובדרך זו השגת מהם רבות בעיקר זכית באהבתם.
בארכיון הקיבוץ מצאתי את המכתב הבא:
"ליבלע, המדריכה שלנו, של קבוצת הבנות בגדוד הירקון:
אהבנו אותה אהבת נפש, עדינה, יפה מאוד, חמה וכל כך אנושית. בקשר עמה מצאנו את כל מה שנערה ונער מחפשים בגיל ההתבגרות, הבנה קבלה, עידוד, תשובות לכל שאלות העולם והנפש.
היא היתה השלמה נהדרת למשפחה. יכולת הקבלה וההקשבה של ליבלע נתנו לנו את הביטחון בערך האדם באשר הוא ובצדקת דרך התנועה"
יעל ארבל מקבוצת הבנות
או ציטוט נוסף מילדי קבוצת "עומר":
"אהובה היקרה, הבקרים שנפתחו איתך היו לנו כמתנה, הרוך, העדינות והחמלה, האכפתיות והאהבה הרבה שהרעפת עלינו – כל אלה חוזרים אלינו עד היום בליטוף. למדנו שיש איתנו אשה שליבה מסוגל לכסות כשמיכה 32 ילדים שקר להם. שמך ניתן לך משמים..."
אהובה, המסירות הייתה אחת התכונות שמאוד אפיינו אותך; מסירות לקיבוץ, מסירות לעבודה, ומעל לכל מסירות ודאגה למשפחתך שכה אהבת והיית גאה בה.
תמיד היית כל כך צנועה, מסתפקת במועט, אסתטית ומסבירה פנים לכל אדם, ובנועם הליכותיך רכשת תמיד חברות לצידך.
בשנים האחרונות דיברת לא מעט על בדידות. יחד עם זאת היית מודעת למזלך הגדול על היותך עצמאית. בעזרת הקלנועית יצאת לעבוד בהדרן, הגעת לחדר האוכל, לערבי תרבות במועדון ולא הפסקת לקרוא ספרים.
היית עצמאית, היית צלולה וידעת להעריך זאת.
אהובה – כמה התאים לך שמך, אהובה על כל הסובבים אותך.
ה י י ש ל ו ם ,
ידידתך שרהל'ה
אהובה, את היית כשמך.
לא רבים זוכים לכך,
לי אישית, זיכרונות יקרים ממך כמטפלת בגיל הנעורים, אפילו שהיתה זו אך שנה אחת.
אולם ברצוני לספר על אהובה כבת בית ב"הדרן" משך שנים רבות, כחברה שותפה, שעשתה את עבודות "הדרן" ברקמה ותפירה בביתה, לאחר שעות העבודה, מתוך הנאה ושמחה עם גמר כל מוצר ומוצר, ביד מנוסה, כישרון כשל רוקמת מנוסה.
בשנים האחרונות נכנסת ל"הדרן" כחברה מהשורה, לא בלי חששות, אך מיד מצאת את מקומך. בשקידה ומסירות מבלי להחסיר יום, תמיד באת עם פנים מאירות ובאמירה פותחת: "הדרן זה בית".
שולה הייתה נכנסת ל"הדרן" ומיד שואלת: "אהובה כבר כאן?"
כן, אהובה, היית מרכז חברתי. בעלת סקרנות ותכונה נדירה: היתה בך יכולת ההקשבה והקבלה עם אותו אדם איתו שוחחת. הפגישה יכלה להמשך זמן רב, אך נראתה תמיד כאילו זה עתה החלה. באותן שיחות את דעותיך אמרת, גם אם היו מנוגדות ושונות המקובל.
במיוחד על אורחות החיים של פעם, ובמיוחד בנושא החינוך המשותף, ולייתר דיוק הלינה המשותפת, פיך וליבך היו שווים.
ומסתבר עם חלוף השנים – אכן דעותיך הם המובן מאליו של היום.
בזמן האחרון ראינו את קשייך, אך את תמיד באת, נחושה, לא מוותרת, עם חיוך, לעתים רפה ומיוסר ואומרת: "הכל בסדר, העיקר להיות בין אנשים..."
אהובה
איך להיפרד ממך איני
יודעת.
תחסרי לנו מאוד.
עובדות הדרן (איה)
אהובה אהובה מאוד – משפחה יקרה
כשהורים נותנים לתינוקם שם שהוא גם שם תואר – (כמו יפה, טובה, אמיץ וכו'...) הם ודאי מקווים שהשם ייעשה את ילדם ככזה אך הם נוטלים סיכון לא קטן – מה יהיה אם האדם גדל והוא אחר מהשם המיוחל?
ואת – כמו כפפה ליד, השם ממש נוצר בשבילך והלם אותך להפליא. יאמרו האומרים: אחרי מות קדושים אמור – אבל אני בכנות ובאהבה רבה בא להיפרד ממך.
בעיני קורצת מחומר של נסיכות – שקטה, מאופקת, חייכנית וצנועה מאוד ויפה, יפה ואצילה.
שמרת על נשיותך גם בתקופה שזה לא היה כל כך IN ולא רצת אל שדות השמש, אך את תרומתך תרמת במקומות בהן תכונותיך באו לביטוי.
טיפלת בנו כנערים בגיל מאוד סוער, גיל בו הנוער בטוח שהוא הכי – הכי חכם, הכי צודק, הכי יכול הכל, ואת לא נתת לנו לחצות את הגבולות, ידעת ודרשת שגבולות מסוימים אין לחצות כי הם ערך חינוכי. דרשת את הסדר, את הניקיון, את תרבות הדיבור והבית, את תרבות האוכל וכל זאת בשקט ובסמכותיות רבה, ועובדה שהוגשמו דרישותיך.
אני זוכר את התמדתך ואת מעט החיסורים מהעבודה למרות אילוצים משפחתיים, ובזכות זה היית תמיד כתובת ויד מכוונת. אהבתי אותך בבגרותך ובזקנתך, נחבאת אל הכלים, אך מאירת פנים עם חיוך כל כך טוב על פנייך.
זכית וגידלת משפחה חמה ואוהבת, זכית וחיית בחברה דואגת וחומלת –
אזכור אותך תמיד כאהובה.
חברים טובים – אדון התזמונים הביא אותי הנה שוב ואני מבטיח לא להעיק מדי אך ברשותכם – עוד כמה דקות, עוד כמה מלים שהעיתוי מחייב לומר:
אהובה היא האחרונה בשורת נשות החינוך הוותיקות שנפרדו מאתנו, הצטרפה אל אווה, חנה רובינשטיין, אלן, פרנקה, שרנקה, אידה, שרה זייפה (ואם שכחתי מישהי – עלי ועל זיכרוני העייף), ולא אוכל בלי לומר כמה מלים שמתבקשות לכם ולהן – כי כאן אולי הן שומעות...
היום משתוללת בארץ מגמה של סגירת חשבון עם מפעל חייהן – החינוך המשותף. נושבת רוח רעה שמחוללים אותה תאוות הרייטינג, בורות ושנאה לכל מה שנקרא קיבוץ, תוך ניצול זיכרון קצר, רדידות הדיון ומספר מקרים לחלוטין לא מיצגים את הכלל וכל זה כנגד מפעל שחינך והבגיר אלפי בני נוער שיצאו אל שדות היצירה במדינה.
אומר בתחילה – נכון שהיו קטעים קשים, נכון שהיו שסבלו ונושאים שריטות לאורך חייהם, נכון שהלילות לא היו קלים, נכון שהיו תקלות ונכון גם שהכל אישי, אבל ההגינות וההוגנות מחייבים להציג את הדברים במלוא איזונם והקשר תקופתם ולא לתת במה רחבה לקומץ קמצוצי שנושא את השריטות מבלי להציג את גודל המעשה ואיכות תוצאותיו.
וגם אם ייקרא לחינוך שלנו ניסוי – הרי אם הוא ייבחן כפי שנבחן ניסוי – על פי תוצאותיו, הרי הוא מהמוצלחים שבניסיונות החינוכיים – כי תוצר של מערכת חינוכית הוא מדיד כמו כל מוצר אחר, ואם כור ההיתוך היה אכן כל כך מפלצתי כפי שמוצג, הרי תוצרתו הייתה חייבת להיות פגומה, האומנם זה כך?
בואו ונעשה ספירת מלאי קצרה: כמה בלתי משתלבים בחברה יצרה ה"תופת" החינוכית הזאת? כמה עבריינים, אנשים אלימים, סוחרי סמים או סוטים היא הביאה לעולם?
כמה משתמטים מחובות לאומיים ואישיים היא יצרה? ומאידך – מה מקומם על מפת החברה הישראלית? מה תרומתם בכל שטחי החיים והיצירה במדינה ועוד ועוד, בכל אמת מידה שנמדוד – המוצר הזה הוא מהמבוקשים ביותר – תאמרו אתם: כל אלה שרוצים אותו הם אכן מטומטמים?
אבל דבר טוב לא מוכר עיתונים ולא מושך קהל לבתי הקולנוע או לטלוויזיה, לכן הוא לא קיים, וכך – המקרים החריגים, הבודדים הם המקבלים את הבמה וכך בעיוות ואי צדק נוצרת הסטיגמה המעוותת.
אני אומר את זה כאן, כי חשוב לי ביום של פרידה מאהובה לומר את שאחרים לא מספיק אומרים. את הבית הוורוד היפהפה שקיבוץ עין שמר בנה לילדיו ב- 1939 בנו כשההורים שלנו גרו באוהלים וצריפים, כי כן רצו לתת ככל האפשר לילדים ולא חשבו על ניסויים בבני אדם, חשבו שמה שנותנים הוא הטוב ביותר – אפילו אם שגו פה ושם. כשאחותי ואני היינו בני 10 ו-3 וגרנו בבית בטון עם שירותים צמודים, אז הורינו גרו בצריף בן חדר אחד ללא שירותים וללא מים – הורים בני 40 במיטב שנותיהם – האם היה עדיף שנגור איתם ונחווה את חייהם האינטימיים? האם עדיף היה שנרוץ איתם לשירותים המרוחקים בלילות? הרי אלו באמת היו התנאים. ומדוע הדברים אינם נאמרים? הרי זאת האמת..
(סליחה על חוסר הענווה) – שרה זייפה אמי, הוציאה קבוצה מבית התינוקות וגידלה אותה עד לכתם לצבא, ברציפות. קבוצת הדס כמדומני. שמונה עשרה שנים תמימות. כמעט מחצית משנות עבודתו של אדם רק עם קבוצה אחת – העירה אותם בבוקר והשכיבה בערב לישון, תוך כדי גידול ילדיה היא, מה יותר טוב לחינוכו של ילד מיציבות שכזאת – מידיעתו מי מרדימו בערב ומי מעירו בבוקר? וזה כמובן בנוסף לקבוצות נוספות.
אבל זה לא חשוב, את זה לא סופרים, כי לפסטיבלים הפלצניים זה לא טוב, אין פה מסר, אין פה מיוחדות, אין פה דם או סטייה שימשכו את הקהל הצמא לשכאלה.
השמות שמניתי ואחרים, הסכימו לעבוד בחינוך קבוצות שילדיהן היו בהן, סידור שהטיל עומס נפשי ולפעמים עוול לא קטן להן ולילדיהן, כל זה מתוך נאמנות רבה בייחוד לילדים, ומתוך הרגשת שליחות, משמעת רבה ורצון לשרוד בתנאים קשים ולא כדי לעסוק בניסויים בבני אדם – אבל זה לא מוכר עיתונים וכותרות. זה סתם, זה ברור, זה מובן מאליו.
הן התמסרו לחינוך ילדי אחרים וילדי גולה שאחרים בחברה הישראלית לא חשבו עליהם כלל, כשלעיתים בעליהן נמצאים בשליחויות ועבודות חוץ הרחק ממשפחתם, כי הן חשו שמאחוריהם מערכת תומכת שטובת ילדיה לעיניה. אבל זה כלום, את זה כולם יודעים, על זה לא צריך לכתוב. מה שחשוב הוא שבקיבוץ א' קרה מקרה אונס ובקיבוץ ב' שומר לילה סוטה הטריד, את זה אפשר למחזר ללא סוף, לזה יש זמן מסך ולזה יש מרחב אין סוף בעיתון.
ואם אנחנו עומדים נכלמים בפינה
זה בגלל שזה פרצופה של המדינה.
נעורינו היו מהיפים שהיו אז, עירונים בני גילי ששומעים את סיפורי נערותנו בעין שמר, לא חדלים מלקנא בחוויותינו ועל כך אני מודה בין השאר לאהובה וחברותיה לחינוך.
בהקשר ובהתחשב עם התקופה שהדברים התרחשו בה, מתבקש לנשק להן את הידיים ולהעניק להן עיטור על התמדה ומסירות, במקום לבקר ולהטיל רפש בצורה לא מאוזנת, רדודה ורווית שנאה.
חברה ערכית נבחנת ביחסה לילדיה שעדיין חלשים ולזקניה שכבר חלשים, ובמבחן זה אתם עמדתם ועומדים בהצלחה ראויה לכל שבח.
תודה לאל ולגורל על שגודלתי פה בידיהן של אהובה וחברותיה, תודה לכם על ההקשבה והתנצלותי על זמנכם שנגזל – הייתי חייב זאת לאהובה ולכולכם.
שלא תדעו עוד צער.
בברכה - עמית
אמאל'ה יקרה שלי,
אני כותבת לך את המילים האלו והלב שלי דופק והבטן מתהפכת.
היית לנו, לחלי, לאיציק, לאבי ולי אמא נהדרת, מסורה עד בלי גבול ואוהבת אהבה ללא שום תנאי.
אנחנו זכינו בך אמאל'ה.
כילדה בבית הילדים בקיבוץ, היית ישנה על הספסל ליד מיטתי שנים כדי שלא אפחד בלילות.
הייתי רצה בשש בבוקר למוסד בו עבדת כמטפלת, ועוזרת לך לטאטא את המסדרון לפני שהערת את הילדים. בהיותי כבר במוסד, כשהייתי חוזרת מהחדר, היית מלווה אותי עד המקום שלא יראו.
אהבת אותי ואני אותך.
עזרת לי לגדל את נועה, את יפתי ומיכל שאהבו ונקשרו אליך כל כך.
אמאל'ה שלי, טיפלת באבא שהיה חולה הרבה שנים במסירות ובדאגה ואנחנו למדנו ממך.
עד גיל 85 היית מגיעה אלי פעם בשבוע, לוקחת את מטלות הבית על עצמך ומאפשרת לי ללכת לעבודה או לאחד מעיסוקי בלב שקט.
עם הזקנה, לאט לאט הפכנו אנחנו הילדים להיות המטפלים, אהבנו לטפל בך אמאל'ה ודאגנו לך כל כך.
בתקופה האחרונה היה לך כבר קשה. היית כל כך חלשה וכבר חכית למוות.
ז'קלין טיפלה בך במסירות ואהבה, רבקל'ה הייתה שם תמיד בשבילך ואנחנו בסופי שבוע.
אמאל'ה, את כבר בחלומות שלי, אני כבר מתגעגעת אליך.
אני נפרדת ממך באהבה גדולה.
מיאמי
יורו 2008
שידורים חיים בפאב
כל הדרך לגמר!
יום שעה המשחק
חמישי 19.6 21:45 רבע גמר:
פורטוגל - גרמניה
שישי 20.6 21:45 רבע גמר:
קרואטיה - טורקיה
שבת 21.6 21:45 רבע גמר:
הולנד - רוסיה
ראשון 22.6 21:45 רבע גמר:
ספרד - איטליה
רביעי 25.6 21:45
חצי גמר
חמישי 26.6 21:45
חצי גמר
ראשון 29.6 21:45
הגמר הגדול!
כולם מוזמנים!
מחזירים ערכות מגן
ביום שלישי 24.6.08 משעה 16:00 עד 20:00
בלובי חדר האוכל.
יש להצטייד במספר הזהות
יכולים להחזיר הערכות ולהזדכות כל מי שמעוניין בכך - גם אם אינו תושב המקום
ש ב ת ש ל ו ם !
________________________________________
