עלון 15 (3737) יד' בניסן תשס"ט 8.4.2009
הגיע ליל פסח תשס"ט
הלילה כל העולם אומרים בו הלל
בשעה 19:00 נתכנס בלובי להרמת כוסית
בשעה 19:30 ליל הסדר
ח ג ש מ ח
הגדת פסח משנת 1944 - מאתר הקיבוץ
היה
היה
הדף מתוך ההגדה לפסח של הקבה"א משנת 1944
מדי כמה שנים נוצרה הגדה חדשה שהותאמה לרוח הזמן.
האיורים היו פרי מכחולם של ציירי הקבה"א.
מבחר מהגדות אלה ניתן לראות באתרהקיבוץ.
מתוך הגדת שנת 1944-5
מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות,
שבכל הלילות אין אנו זוכים לאכול עם כל הקיבוץ
ובלילה הזה הננו סועדים כולנו יחד?
מה נשתנתה שנה זו מכל השנים,
שבכל השנים היו באים אלינו עולים מהגולה
והשנה לא בא אף עולה אחד?
מה נשתנתה שנה זו מכל השנים,
שבכל השנים היו רק גפירים יהודיים,
השנה – ישנם גם גפירים וגם חיילים יהודיים?
כל שנה הננו מקשים ארבע קושיות,
אולם השנה נשאל גם את הקושיא:
אימתי – אימתי, יחדלו מהארץ פרעה והיטלר?
בראשית יצר כל קיבוץ הגדה משלו וההגדה הראשונה המובנית הייתה זו של קיבוץ גבעת ברנר אותה צייר אריה חצור.
ההגדה הראשונה של הקבה"א הוצאה בשנת 1943 ואיירה אותה רות שלוס בוגרת בצלאל ששהתה במרחביה בהכשרה. לתוכן היה אחראי מרדכי אמיתי שגם כתב האותיות.
במשך השנים הוצאו 5 הגדות תנועתיות ראשיות אשר מדי שנה עודכנו.
אפיין אותן הרבה מאוד אקטואליה (בהגדה המסורתית אין להוסיף ואין לגרוע). עליה היה אחראי צוות מועדת התרבות של הקבה"א. הציירים היו במשך השנים:
רות שלוס, משה פרופס מעין החורש, שרגא וייל ואחרון חביב שמוליק כץ.
ל י ל ס ד ר ע ו ל מ י
הבתים מוארים, השולחנות מכוסים בלבן, המשפחה מתכנסת, קוראים את ההגדה ביחד כמו תמיד, בכל שנה. לכאורה הכל כרגיל, שגרת פסח ישראלית.
לכאורה.
כי משהו בכל זאת נשתנה בלילה הזה, מכל הלילות. ולמרות האווירה החמימה, למרות השירים והיין, כולנו מרגישים שממש מעבר לדלת, מנשבות רוחות חזקות של משבר כלכלי עמוק. משבר שכולנו היינו מעדיפים לשכוח מקיומו, אבל מה לעשות שהוא כאן. דופק בדלת. מסרב לעזוב.
למשבר הזה יש פתרון והפתרון אינו דורש יותר משינוי בגישה, בדפוס החשיבה שלנו. נשמע מפתיע? אולי. אך בואו נזכר לרגע מה היה לנו כאן ואיך בעצם נראה העולם, חודשים ספורים בלבד לפני "המפץ הגדול". זוכרים?
עסקאות ענק, הלוואות פרועות, תמרונים פיננסיים, כולם התבשלו בתוך סיר הבשר הגלובלי. החגיגה הייתה בעיצומה, ואז משום מקום בלי התרעה מוקדמת זה קרה. מישהו או משהו קלקל את כל התוכניות. האדמה החמדנית פערה את פיה וטריליונים של דולרים נשאבו בבת אחת לתוך חור שחור. האורות כבו המסיבה נגמרה.
אבל יחד עם כל הנדל"ן, חופשות הסקי והיאכטות שטבעו במצולות, נעלם גם משהו נוסף. משהו בסיסי וחשוב בהרבה – הסֶדר.
כללי המשחק המוכרים אותם חוקים מוסכמים שעל פיהם התנהלו החיים – נשמטו מתחת רגלינו. עד כה פעלנו בהצלחה לפי נוסחת הקסמים הידועה: נצל את כולם לטובתך, תפוס כפי יכולתך וצחק כל הדרך אל הבנק. אך מה שעבד יפה כל כך בעולם הישן, לא "תופס" יותר בעידן החדש. עידן שבו כולם קשורים ברשת אחת, שבו גורלם הפרטי של מדינות ועמים תלוי לחלוטין בגורלו הכלכלי של העולם כולו. במצב כזה, להיות אדם לאדם זאב כבר לא ממש משתלם. זה אפילו די מסוכן...
עכשיו ברור לכולם שצריך כאן סדר עולמי אחר. כללים אחרים, שיאפשרו לנו להתקיים בכפר הגלובלי שלנו, בלי לרמוס אחד את השני. בלי לאבד את עצמנו לדעת. השאלה הגדולה היא כמובן, איך עושים זאת?
מקרה או לא, השאלה הזו תופסת אותנו בדיוק עכשיו, ערב חג הפסח, המסמל יותר מכל את המעבר מעבדות לחירות, מישן לחדש. אולי באמת הגיע הזמן ליציאת מצרים חדשה. לא יציאה של עם אחד משעבוד של עם אחר, אלא יציאה כללית, אוניברסאלית, מתוך צורת החיים האגואיסטית שכבלה את ידינו. ייתכן שהלילה הגדול שירד על העולם בעקבות המשבר הכלכלי, לא ירד במקרה, אלא כדי להוביל אותנו לסדר חדש, אנושות חדשה. לעולם טוב ויפה יותר.
(מתוך העתון "מתחברים לטוב")
פעימות
הגיעה לאוזני שמועה על מופע חדש שקובי משתתף בו ועל הופעת הבכורה שהתקיימה בשבוע שעבר בתיאטרון הידית בפרדס חנה. נגשתי לברר מה קורה הפעם.
ספר על מה מדובר?
מדובר במופע בשם "פעימות" המשלב מוזיקה, סטפס וקטעי שירה שכתבתי בתקופות שונות של חיי - בשונה מאוד מהמופע הקודם, שהיה מוזיקה נטו.
שותפים לפרויקט עוד שני יוצרים: אוריה דהישראלי, רקדנית סטפס וזמרת ג'אז – מעתלית, אותה הכרתי דרך להקת הג'אז הקודמת שבה השתתפתי. לאחר שהלהקה הפסיקה את פעילותה נפגשנו שוב בעזרת האינטרנט והחלטנו לעשות פרויקט משותף ;והוד מושונוב - מכרכור, נכדו של האינסטלטור המיתולוגי – שהוא פסנתרן מבריק, אשר למד מספר שנים במבואות עירון ואחר כך השלים את לימודיו בתלמה ילין. כיום הוא משרת בצבא כמוזיקאי מצטיין ועם זאת מרבה להקליט ולהופיע.
שמעתי שהיה בהופעה גם פרקשניסט (כזה שגם מתופף וגם מנענע כל מיני כלי הקשה)...
הסיפור הוא כזה - שלושה ימים לפני ההופעה חלתה אוריה ולא הצליחה להתאושש. לא רצינו לבטל ועל כן החלטנו יום לפני ההופעה לשנות את הפורמט ולהזמין את חברו של הוד, איש כלי הקשה, לקחת חלק עמנו.
ההימור הצדיק את עצמו! אמנם ההופעה הייתה שונה לחלוטין מן המתוכנן, אבל התחליף היה בהחלט ראוי והקהל נהנה מאוד.
והמופע עצמו..
המופע הוא מסע משותף באמצעות מלים, צלילים וקצב, שראשיתו במחוזות הילדות והוא נע לעבר הידידות והאהבה. מוקדי התוכן הם הטקסטים השיריים שאני קורא, וסביבם ממוקמים קטעים מוזיקאליים ברוח הג'אז והבלוז וקטעי סטפס (אני לא רוקד...) התואמים את רוח השיר.
חלק מהשירים אני מבצע, חלק אוריה - ויש גם דואטים ומוזיקה אינסטרומנטאלית.
ומהו תיאטרון הידית?
תיאטרון הידית הוא מקום שהתוודעתי אליו רק השנה. זה מוסד שפועל בשקט ובצנעה אבל בהחלט ראוי להכיר אותו. הוא פועל בתוך מתחם "נגריית הידית" (מפעל נגרות הנמצא בדרך למשמרות) במקום ששימש בעבר חדר האוכל של המפעל, והפך אכסניה לגוף תיאטרוני שמעלה הצגות וגם מקיים קבוצות למידה (באחת מהן אני משתתף). מניסיוני אני יכול להעיד שמתרחשת שם פעילות מרתקת ומאתגרת – שאין רבות כמותה בארץ - בכיוון של תיאטרון אלטרנטיבי, המעמיד במרכזו את חקר העצמי ושבירת החיץ בין התיאטרון לחיים.
התיאטרון מקיים אחת לחודש "במה פתוחה", שזוכה לפופולאריות רבה בפרדס חנה ובאזור כולו, ומגיע אליה בקביעות קהל רב שמחכה לאירוע בכיליון עיניים.
וזה?...
זהו אירוע שבו כל אחד יכול להעלות דברים משלו על הבמה - מונולוג, שירה, אקרובטיקה, ג'נגלינג או כל דבר אחר - וללא צנזורה. אורך הקטע מוגבל והמופע כולו נמשך כשעתיים וחצי. למרות שהרמה אינה אחידה, ולעתים ישנם קטעי בוסר, ההתרחשות כולה מגוונת, חיננית ורבת עניין והקהל מקבל אותה בחום!
מתי זה מתרחש – איך אפשר לדעת?
להיכנס לאתר של תיאטרון הידית ובהזדמנות זו ללמוד על אירועים נוספים שמתרחשים במקום, בעיקר בימי שלישי ושבת בערב.
והצפי לעתיד?
אנחנו עובדים על לוח הופעות בזמן הקרוב. המופע הבא יתקיים, כנראה, פעם נוספת בידית.
עוד שאלה אחת, תופיעו אצלנו?
אם נוזמן נשמח להופיע.
ב ה צ ל ח ה ! לקובי הגיבור שלא מוותר על חלומות.
התעניינה: נורית
ת ע ר ו כ ה
בלובי תערוכת
צילומים של עירית שפירא:
"עין שמר הגן, ונופיו המשתנים"
16 עבודות פרי החורף, הסתיו והאביב החדש - שצולמו ברחבי הקיבוץ, כשנקודת המבט היא אישית, המגלה את הגן מחדש.
ב ה צ ל ח ה ל ע י ר י ת
באתר הקיבוץ תוכלו למצוא:
סיפור תקומת המדינה כפי שמשתקף מאוסף הגדות הקבוץ הארצי , לעיונכם (מדור "היום לפני...חומר ארכיוני")
וכן תרשים עם סדר מקומות הישיבה לחג.
סקרים
מתוך מדגם של 40 משיבים ניתן לומר שהקבוץ שלנו בדרך הירוקה:
65% מפריד אשפה.
25% זורקים רק בקבוקי הפלסטיק לחוד.
ו-10% מהאכלוסיה בגדר "מזיקים לאקולוגיה הסביבתית".
חדש! סקר בנושא הזמנת תור לרופא.
ועדת השתלמות מודיעה כי עדיין ניתן למלא טופס לפניית לימודים לשנה הבאה באתר : ענפים -> טפסים
ועדות שונות
פרסמנו באתר רשימת ועדות וחבריהם, לנוחיותכם.
חג שמח! מצוות האתר,
שרה ומרה
עדכוני מש"א
מרפאת השיניים
לאחר תקופת ניסיון, סיים ד"ר יסער גולדברג את עבודתו במרפאת השיניים.
אנו עובדים במרץ למציאת רופא שיניים חדש.
חג שמח
חגית ורוני
ח ש ו ב ב י ו ת ר
ר ש י ו ן נ ה י ג ה
לאחרונה מצאנו כי יש אנשים שנוהגים ברכב ללא רישיון נהיגה – מבלי שידעו על כך.
חלק מהם קיבל הודעה, שילם עבור הרישיון, אך לא המשיך בתהליך של צילום תמונה כנדרש וכו'.
וכך הם נוסעים עם רישיון זמני שפג תוקפו ולמעשה ללא רישיון.
על כן מתבקש כל אחד ואחת לבדוק את רישיונו ולוודא שהוא בתוקף.
ואם נדרש להצטלם, יש להגיע
ל"אופטיקה מרקוביץ",
בחדרה, רחוב הנשיא ויצמן 17,
פתוח בימים א' עד ה'
משעה 9:00 עד 18:00
טל' 6226690
מענה אנושי 5678*
שיעבירו את התצלום למשרד הרישוי.
ח י ה ח ר ו ד י
תזכורת מהמטבח
בערב החג, יום ד' 8.4.09
אין ארוחת צהרים.
ביום חמישי – חדר האוכל סגור.
ביום שישי תתקיים ארוחת צהרים בשרית מהשעה 11:00 עד 12:30.
נ א ל ד י י ק
ארוחת ערב – תתקיים כרגיל בין השעות: 18:15 – 20:00
ח ג ש מ ח
תזכורת מ"החצר"
בימי ראשון, שני ושלישי - יהיה השער הראשי של הקיבוץ סגור בשעות הבוקר בגלל ריבוי מבקרים בחצר החל משעה 9:00 עד 15:00.
א ת כ ם ה ס ל י ח ה
שיחת קיבוץ
תתקיים ביום שני, 13.4.09
על סדר היום:
1. מינויים
* ועד הנהלה
* חברים לוועדת קלפי
* הוספת רכז צעירים וקליטה
כחבר בהנהלת קהילה
* אישור צוות פנסיה
2. נוהל קדנציות בקהילה ובמשק (הצעת מש"א – תחולק לתאי הדואר)
3. דיווחים של בעלי תפקידים:
* דוח מזכירה בנושא אוכלוסיה
(שנת חופש, עזיבה)
* דוח יו"ר כלכלי בנושא
השלמת התיאגוד והעברות
לפנסיה
* דוח רכז משק על עלות
שיפוץ בית המשרדים
השיחה תתחיל בשעה 20:30
ותשודר בערוץ הפנימי.
שידור חוזר – ביום חמישי 16.4.09 בשעה 20:30
קלפי – ביום שישי 17.4.09 וביום ראשון 19.4.09
להתראות, רקפת
לצוות השיתופי שלום וחג שמח!
אני חברת קיבוץ מהשורה מבקשת מכם בקשה קטנה: אנא עצרו לשבועיים הקרובים את זרם המאמרים המפחידים אותם אתם מפרסמים מדי שבוע.
אני פשוט מפחדת! מתקשה להירדם בלילות, מתעוררת מכוסה זעה קרה ומתקשה לתפקד בימים, (באמת).
והכול בעקבות הסיפורים הקשים שאתם מביאים לנו. אתמול התחלתי אפילו לארוז חבילה לשלוש בנות כיתתי החיות היום בבית השיטה, שמא אין להם מה לאכול או חסרות להן תרופות. ובכל זאת, לפני שארזתי הרמתי טלפון לאחת מהן והיא נשמעה לי שמחה! בריאה! ובהחלט לא רעבה.
ברור לגמרי היא ספרה לי, שלא סתם מחליט קיבוץ חזק, מלא באנשים טובים ומוכשרים, האוהבים את קיבוצם, להחליט לבצע מהפך ושינוי דרמטי שכזה בחיים. זה קרה לפני עשר שנים והכל התבצע מהר, מלווה בהמון כעס ואי הסכמות – אבל פשוט מחוסר בברירה. עכשיו לדבריה, המצב התמתן ואנשים מסתדרים וכך גם האווירה.
לאחר ששמעתי אותה, חשבתי על הקיבוץ השכן לנו במזרח, מענית, שעדיין מתפקד כקיבוץ שיתופי וחזק, מסודר כספית, שבונה בתים גדולים ומחלק בונוסים לחבריו – ובו סגור חדר האוכל בימי שישי, והשנה לא חגגו בו את פורים של הילדים וגם פסח לא יתקיים השנה כי אין מי שייקח את הביצוע על כתפיו ומעטים הנרשמים.
והבנתי ... שכנראה שאין רק שחור ולבן וצריך ללכת קדימה,
לאט!
בחכמה!
ובעיקר בהסכמה!
ח ג ש מ ח ל כ ו ל נ ו
אורנה אלון
ע ד מ ת י
כמעט מדי שבוע מתפרסמות כתבות של חברים שוללי שינוי. זכותו של כל אחד ואחד להביע את עמדותיו כראות עיניו, אולם בין המתנגדים לשינוי נמנה אדם אשר שמיעתו היא סלקטיבית והוא כותב ומדווח רק את מה שנשמע בעיניו כנכון וצודק – וע"י כך מעוות את האמת. כך גם דיווח על מצבם של הקיבוצים שעברו את השינוי – על העוגן ובית השיטה. הוא פשוט כותב את מה שמתאים לו.
לדוגמא, בית השיטה היה אחד הקיבוצים הראשונים שעבר שינוי ועל פיו קיבוצים שבאו בעקבותיו הסיקו את המסקנות והפיקו לקחים. והשורה התחתונה של דברי חגי בן גוריון, שסיפר על בית השיטה הייתה, שהיום, אחרי חבלי לידה קשים, כמעט הכל טוב בבית השיטה. אבל לך נוח לצייר תמונה מעוותת שהכל שחור, "שהעשירים" חוגגים ופשוטי העם סובלים. אני למשל, לא שמעתי עד היום מישהו שעבר לרשת ביטחון והוא סובל, אולי הזרם השיתופי יועיל להביא חברים שסובלים, נשמע ואולי נלמד.
אתה מתקיף חזור והתקף את הנהלת הקיבוץ בלי בושה ושואל: מי הסמיך את צוות השינויים
ללכת על מודל רשת ביטחון? רקפת משיבה לך, והתשובות שלה עוברות מעליך ואתה נשאר באמת שלך. איפה היית כל התקופה שצוות השינויים עמל על הכנת החוברת?
מישהו הסתיר מידע? האם בצוות השינויים יושבים אנשי זימה על מנת לבצע מחטף?
נראה לך שצוות יכול ומסוגל לעבוד במקביל על שני מודלים, במיוחד כאשר אינו מאמין במודל השני? ובשעה שרוב הקיבוצים במודל המשותף עושים תפנית לרשת ביטחון?
תקרא את החוברת של צוות השינוי ותמצא בה לא מעט נקודות מעניינות וחשובות שנותנות מענה לרוב רובם של השאלות שאתה וחברים שואלים, כולל בנושא הפנסיה. החוברת היום עוברת עיון והערות ע"י הנהלת הקהילה ולאחריה תחזור לתיקון והגשה לידיעת הציבור שידון בו.
אז מי גנב לך את הקיבוץ?
האנשים שקמים בוקר בוקר לעבודתם, רובם במסירות ואחריות כבדה על מנת שהמערכת הזו תמשיך להתקיים – על איזה עשירים אתה מדבר?
על כאלה שגרים בבתים של 60-80 מ"ר, או כאלה שגרים בבתים של 90-110 מ"ר ועם נוף מכאן ועד הרי שומרון? מי גנב לך את הקיבוץ?
תשאל את עצמך האם ניתן להמשיך ולהתגלגל במצב הנוכחי?
צריך להיות עיוור ואטום לא להבין שהחבילה הזאת לא תוכל להמשיך ולשרוד ללא פיצוץ, והצוות שאתה נמנה אליו לא יהיה מסוגל להביא שום פתרון, ובטח לא יהיה מסוגל להצעיד אותנו לשום דרך חדשה.
לפי תפיסת העולם שלך, נמשיך לשאוף לבינוניות כי למה להתאמץ? מישהו כבר ידאג לנו, מי ידאג לנו? אלה שמנהלים את הקיבוץ, את המפעלים, את הנה"ח – הם ידאגו לנו בעתיד?
היום הם כאן ומחר הם במקום אחר. האם לא עדיף שתטפח את האנשים שלך שישאפו לטפס למעלה. תן להם מוטיבציה, אל תקרא להם עשירים שרוצים לנצל ולעשוק אותנו.
קיבוצים מצליחים הם הקיבוצים שהשכילו לטפח ולהצמיח דור מנהלים בני המקום. אצלך כנראה חבר שלמד על חשבון הקיבוץ והגיע למה שהגיע וברוך השם הוא מתפרנס ומפרנס (ולא רק את עצמו) הוא הסרטן שרוצה להשתלט על נכסי הקיבוץ ולהטיב את רמת החיים שלו.
אני מציע לך, במקום לצאת כנגד ולהטיל ארס, רפש והרס, תסתכל קדימה איך בנינו היו רוצים לראות את הקיבוץ בעוד 10-15 שנה. לפי תפיסת העולם שלך, לדעתי הם יראו רק שחור והאור שיראו באופק יהיה של מענית, מצר וברקאי.
אז במקום ללכת נגד הממסד וצוות שינוי, תרתם אתה וחבריך לעגלה, לאחר שתקראו את החוברת ותעירו (כמו כולם) את הערותיכם, ודי כבר לנפנף בקלף שגנבו לך את הקיבוץ.
ח ז ק ו א מ ץ : שמעון ב"פ
ת ג ו ב ה
לשמעון שלום רב!
קוראים לי עלי אלון, ואני יזמתי את צוות השינוי השיתופי. נעלבתי שלא הזכרת את שמי, כי "רק אם משמיצים אותך – בעיקר אישית – אתה קיים".
אינני מסכים לאף מילה במאמרך אבל, בניגוד לדעתה של העורכת, אינני חושב שהעלון של חג הפסח מתאים למאמרים כמו שלך המחייבים תגובה הולמת. אולי אחרי החג...
ב ב ר כ ת ח ג ש מ ח
עלי
נ.ב. גם לאורנה גיסתי היקרה וכמובן גם למנו אחי ברכת לילה טוב, שינה נעימה, ועצימת עיניים מתוקה.
מ ע ב ד ו ת ל ח י ר ו ת
השבוע נחתמו מכתבי ההסכמה בין בנק לאומי, בנק פועלים וקיבוץ עין שמר על השלמת התאגוד של הקבוץ. חתימת המכתבים הנ"ל מסיימת בעצם עבודה מאומצת של 9 שנים שהוחל בה בשנת 2000 .
להשגת ההסכם היו שותפים שי מרקם, שגיבש עם משה רונן את המודל הבסיסי של התאגוד בשנים 2000-2, יהודה ריפתין, שהשלים את המודל והביא לאישורו במטה הסדר הקיבוצים בשנת 2004 ויואב דרורי שעזר לי רבות בהשגת ההסכמות עם הבנקים.
מה כולל ההסכם:
• מודל כלכלי בו מתואגדים עסקי הקבוץ תחת שני תאגידי אחזקות.
• שחרור קבוץ עין שמר וחבריו מערבויות, שעבודים ומשכונים לעסקים.
• שחרור התאגידים העסקים מערבויות לקיבוץ וחבריו.
• שיפור בהיקף ובתנאי האשראי לתאגידים העסקיים.
• ערבות של תאגיד האחזקות(החזקות חקלאות) לפעילות התאגידים (גומי ומיניפלסט).
• תאגיד החזקות חקלאות נקי משעבודים ומשכונים.
• שעבוד תאגיד האחזקות השני לבנק לאומי עד 2013 ו/או פירעון יתרת הלוואות ההסדר, המוקדם משניהם.
• הסכמה של הממשלה, מס הכנסה והבנקים להכיר בבעלות אגודת החברים על 49% מההחזקות בתאגידי עין שמר ועל יכולת התאגידים לחלק רווחים לחברים פטור ממס.
אפשר לומר שערב חג החירות יוצאים גם אנחנו הקיבוץ וחבריו מעבדות לחירות לפחות במובן העסקי.
תודות רבות אני מודה לאנשים הרבים שלא הוזכרו כאן ותרמו למהלך זה בליווי וייעוץ במהלך עשר השנים האחרונות. לצערי הרשימה כאן היא חלקית בלבד.
עודי ד.
לפני כמה שנים התגלו ע"י אדם זרטל וצוותו ממצאים המעידים על מקום הכניסה של שבטים עבריים לארץ ישראל. זו כנראה גלגל המקראית. לקראת חג החירות, פורסם הממצא והוא מעורר סערה בחוגים רבים.
האם יש עדויות ליציאת מצרים?
למה נבנו בארץ ישראל מתחמים בצורת כפות רגליים במאה ה-13 לפנה"ס, ואיך זה קשור ליציאת מצרים ול"גילגל" המקראי? תיאוריה ארכיאולוגית חדשה ומסעירה
אביטל להב פורסם ב: yent מחקר.
"כָּל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר תִּדְרֹךְ כַּף-רַגְלְכֶם בּוֹ לָכֶם יִהְיֶה" (דברים, י"א, כ"ד(
מדע הארכיאולוגיה עוסק במציאת עדויות חומריות, השופכות אור על אירועים מהעבר הרחוק. מטבע הדברים, קיים מתח תמידי בין ממצאי הארכיאולוגים לבין המיתוסים הרווחים בחברה, בנוגע לעברה. אחד המיתוסים המכוננים והחשובים של החברה הישראלית הוא היותנו צאצאיהם של בני ישראל המקראיים, שיצאו ממצרים והתיישבו בארץ כנען, היא ארץ ישראל.
מזה דורות קיימת מחלוקת בקרב הארכיאולוגים, בנוגע לאמת המדעית מאחורי סיפורי המקרא, המתארים את היציאה ממצרים וההתיישבות בארץ. לאורך השנים, טענו רוב הארכיאולוגים הישראלים כי אין ממצאים התומכים בסיפורים הללו והסיקו מכך שסיפורי המקרא הם מיתוסים ולא היסטוריה אובייקטיבית.
דווקא היום (ב'), בעיצומן של ההכנות לחג הפסח, המציין את יציאת מצרים, בחר הארכיאולוג הישראלי פרופ' אדם זרטל לצאת נגד תפישה זו. פרופ' זרטל, חבר קיבוץ עין שמר של תנועת השומר הצעיר, סבור שבידיו תיאוריה יציבה הנתמכת על ידי ממצאים בשטח, המוכיחה שבני ישראל נכנסו לארץ כנען במאה ה-12 לפנה"ס והביאו איתם השפעה אידיאולוגית שמקורה במצרים
הוא מבסס את התיאוריה שלו על אתרי פולחן, שצורתם כצורת כף רגל, שאותם הוא מזהה עם המושג המקראי "גילגל". זרטל סבור, שאתרים אלה שימשו את העם כמרכז פולחני עד לבניית בית המקדש בירושלים. לטענתו, יתכן שבני ישראל היו עולים לאתרים אלה בחגים, ומכאן המושג "עלייה לרגל" והשימוש במילה רגל כמילה נרדפת לחג. בניית המתחמים בצורה זו, מסמלת את ההשפעה האידאולוגית שהייתה לתרבות המצרית על מי שבנה אותם. מפני שכף הרגל הייתה סמל מוכר במצרים לשררה וכוח. באמצעות מחקר נוסף, יתכן שבעתיד תוכל התיאוריה של זרטל לספק הסבר מקיף ומדעי למיתוס שנקרא "יציאת מצרים".
"כאדם שעוסק בארכיאולוגיה למעלה מ-30 שנה אני יכול בהחלט לטעון שמדובר בתגלית יוצאת דופן ואפילו מרגשת, על אף שכאיש מדע עליי להישאר קר", אומר זרטל. "מדובר בתגלית יחידאית, אפילו בקנה מידה בינלאומי".
מבט מהאוויר על אחד המתחמים. ממצא ייחודי לחלוטין (צילום: המרכז למיפוי ארץ ישראל)
מתחמים בצורת כף רגל
הממצאים עליהם מסתמך זרטל נתגלו ונחקרו בין השנים 2008-1990, בבקעת הירדן ובשומרון. מדובר במתחמים או אתרים, שנבנו בצורת כפות רגליים ענקיות. פרט לחמשת האתרים שנתגלו עד כה, לא נתגלה אף אתר בעולם שנבנה בצורה דומה ולכן מייחסים החוקרים חשיבות רבה לכל פרט ופרט.
מבדיקות תיארוך שערכו החוקרים לכלי חרס ועצמות בעלי חיים שנמצאו בשטח, ניתן להסיק שהמתחמים נבנו בסוף המאה ה-13 לפנה"ס וקיומם נמשך עד המאה ה-9 לפנה"ס בקירוב. האתר הראשון נמצא ליד מושב ארגמן שבבקעה. אורכו כ-200 מטרים, רוחבו כ-85 מטרים ושטחו כ-13 דונם. המתחם בנוי כחצר מוארכת המוקפת קיר נמוך, במרכזו במה עגולה שתכליתה לא ברורה עדיין לחוקרים. ליד הבמה נמצאו סירי בישול ועצמות בעלי חיים, מה שעשוי להעיד כי היא שימשה לפולחן.
מן המקורות
מלכים ב', כ"א, ח'
"וְלֹא אֹסִיף לְהָנִיד רֶגֶל יִשְׂרָאֵל מִן-הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתִּי לַאֲבוֹתָם רַק אִם-יִשְׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר צִוִּיתִים"
המבנה המיוחד, בצורת כף רגל, מעיד שהאתר נבנה עם כוונה רעיונית. יש בו מסלול, מעין דרך תהלוכות, המקיפה את הבמה. "הקפה טקסית של אתרים באמצעות תהלוכות היא אלמנט חשוב במזרח הקדום", אומר פרופ' זרטל, שהוסיף כי מקור המונח 'חג' בלשונות השמיות הוא במילה 'חוג', שמשמעותה סיבוב או הקפת מקום. מכאן שהממצא החדש שופך אור על משמעות המושג 'חג' בעברית.
המתחם השני נתגלה ליד מושב יפית, השלישי ליד מושב משואה. עוד שני מתחמים שצורתם דומה אך לא זהה, נמצאו בנחל תרצה ובהר עיבל. זרטל סבור שמדובר בחמישה מתחמים שנבנו על ידי בני ישראל, זמן קצר לאחר כניסתם לארץ כנען. הוא מסתמך על העובדה שחמשת האתרים נבנו באותה תקופה, על כך שחמישתם פזורים על מסלול הכניסה לארץ ישראל, המתואר בספר יהושע, ועל העובדה שבמתחם בהר עיבל נמצא בעבר מזבח ולידו שרידים של בעלי חיים שנשחטו שחיטה כשרה.
המתחמים נבנו עם כוונה רעיונית עמוקה (צילום:רון גפני, Skypics)
למה כפות רגליים?
המילה גילגל מוזכרת במקרא 39 פעמים. גילגל הוא אתר או מחנה, שהקימו בני ישראל עם כניסתם לארץ כנען. על פי התיאור במקרא האתרים החדשים עשויים להיות גילגלים. אך העובדה שנבנו בצורת כף רגל, מרמזת על משמעות עמוקה ומרחיקת לכת מזו.
"הספרות במצרים העתיקה עוסקת הרבה בכפות רגליים", אומר פרופ' זרטל. "במצרים הפרעונית דריכה בכפות הרגליים מסמלת שליטה. הדריכה מסמלת את הכנעת האויב אך מעבר לכך, היא מסמלת את השליטה בארץ. במצרים של המאה ה-15 לפנה"ס, היה נהוג לצייר את אויבי הממלכה על הדום רגליים ולהביאו למלך. הפרעה היה יושב על כסאו כאשר כפות רגליו מונחות על אויבי האומה ודורכות עליהם. גם על סנדליו היה נהוג לצייר את אויבי מצרים".
פרופ' זרטל משער שלרעיון הזה הייתה השפעה ישירה על עיצוב המתחמים שנתגלו, וכי השפעה זו עשויה להעיד על כך שבני ישראל אכן נכנסו לארץ כנען ממצרים. על מנת לבסס את ההשערה הוא פונה למקרא. "המקרא מתייחס לכף הרגל מאות פעמים. כף הרגל מסמלת בעלות על טריטוריה, את הקשר בין העם לארץ ואת ההבטחה האלוהית לבעלות העם על הארץ. בנוסף, לא פעם מומשלת הכנעת האויב לדריכת רגל. שיאה של התפישה החדשה, שחדרה מהספרות המצרית אל המקרא, הוא בדימוי המקדש לרגל. המקדש מדומה למקום בו דורכת רגלו של האל".
מן המקורות
ישעיהו, ס', י"ד
"וְהָלְכוּ אֵלַיִךְ שְׁחוֹחַ בְּנֵי מְעַנַּיִךְ וְהִשְׁתַּחֲווּ עַל-כַּפּוֹת רַגְלַיִךְ כָּל-מְנַאֲצָיִךְ וְקָרְאוּ לָךְ עִיר יְהוָה צִיּוֹן קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל"
גילוי המתחמים, והתיאוריה הנלווית אליהם, מציעים מערכת חדשה להבנת מושגים המוכרים לנו. משמעות המושג 'רגל', למשל, מוכרת לנו כחג ('שלושת הרגלים'). עתה, ניתן לפרש אותה כרגל פיסית. יתכן שבדורות הראשונים לישיבתם של בני ישראל בארץ כנען, היה העם עולה למתחמים שנבנו בצורת כף רגל, על מנת לסמל את השליטה בארץ, ומכאן המושג "עלייה לרגל".
יתכן שרק לאחר הקמת המקדש בירושלים, כ-200 שנה לאחר בניית המתחמים, הפכה המילה רגל למילה נרדפת לחג. קיומם של מתחמי פולחן בהם נחגגו חגי ישראל לפני בניית המקדש, עשוי גם להסביר למה ירושלים לא נזכרת בספר דברים.
ארכיאולוג, לא פוליטיקאי
פרופ' זרטל מודע להשלכות הפוליטיות של התיאוריה שלו ונמנע במכוון מלצאת בהצהרות הנושאות גוון לאומי. "אני ארכיאולוג שעוסק רק בממצאים מדעיים ולכן איני נכנס למשמעויות הנוספות של הממצאים" הוא אומר. כאיש תנועת השומר הצעיר קשה לחשוד בזרטל שהוא מאוהדי מפעל ההתיישבות ביהודה ושומרון או שהוא שייך לצד הימני של המפה הפוליטית, אך זרטל סבור שבמקרה הזה הממצאים המדעיים מחזקים את דברי הטקסט המסורתי ולא חותרים תחתיו.
"יש בקרב הארכיאולוגים כפירה יסודית באמינות ההיסטורית של המקרא. הויכוח הוא סביב השאלה האם אנו, היהודים, היינו כאן בתקופת המקרא או שהגענו בעידן המודרני. מהממצאים האלה אתה יכול להבין שמי שבנה את המתחמים האלה הביאו איתם לארץ אידיאולוגיה ממצרים, ולכן בהחלט סביר שהם באו משם".
הביאו לעלון יואב דרורי ועודי דגאי
את סדר השולחנות עשתה צביה וייסברג, ואת התרשים הכינה מרה אבנר.
העלון הבא יצא ביום שישי 17.4.09
ח ג ש מ ח
