חפש בעלונים קודמים

י' באב תשס"ט 31.7.2009

עלון מס' 31 (3753)




ה ו ח ל פ ה
מ ר כ ז י ת
ה ט ל פ ו נ י ם

הוחלפה המרכזיה אך טרם הסתיימה העבודה ויש עדיין תקלות.
הקלטות התא הקולי ורישום העבודה עדין ארוכות אך יתקצרו
בהמשך. כרגע אין אפשרות לשמוע מהיכן התקיימה השיחה
האחרונה (69) אך גם זה יסתדר.
לאחר סיום ההתקנות נפרסם
פרטים בתאי הדאר.
ג ד י




תוכנה חדשה לסידור הרכב
בשעה טובה הותקנה התוכנה החדשה,
אנו מקווים שהתוכנה החדשה תהיה
יותר ידידותית מהנוכחית.

הציבור מוזמן להדרכה ביום ה' 6/8
בשעה 17:00 במועדון לחבר.

אוריין











סיכום סמינר שיתוף

לחברים סלאם

בשבוע האחרון התקיים בחממה ובקיבוץ סמינר שיתוף ראשון מסוגו
בסמינר לקחו חלק 15 יהודים,
10 ערבים ישראלים מאום אל פחם
ו- 10 נערים פלשתינאים מחברון
נציגותינו: נרי דנון, שחר גרוסברג ונוי גורן

הרעיון מאחורי הסמינר היה להפגיש נערים מהמגזרים והעמים השונים, כשהתכנים נוגעים בנושאים
א-פוליטיים: אקולוגיה ואומנות, כך שלא ניגע בענייני הסכסוך ישירות, אלא נבנה גשרים מעל התהומות, ואכן – כך היה!

הנערים והנערות התחברו ביניהם בקשרים לא רשמיים, שמתחזקים מתוך העשייה ותחומי העניין המשותפים, כשמדי פעם נוצרות גם שיחות פוליטיות.
הנערים מחברון התרגשו מאוד מקבלת הפנים לה זכו בקיבוץ ונפרדו מהמקום בדמעות, חלקם הגדירו את הסמינר כ"ימים הכי טובים שהיו לנו בחיים". אנחנו מצדיעים לנוער שלנו, שעשה מעשה והשתתף בסמינר, ושינה במשהו את המציאות, גם אם לחמישה ימים. אנו מקווים להמשיך את הקשרים שנוצרו ע"י פעילויות נוספות בהמשך, דבר אשר תלוי בשאלה האם נשיג מימון.

תודה לכל מי שעזר ולקח חלק מהקיבוץ: צוות המטבח, אביעד שפירא, מרים שנפלד, חיים חננאל, צוות הכלבו, אוריין גנדלמן וסליחה אם שכחנו מישהו. תודה גם לכל מי שהגיע לתערוכת הסיום בחממה.

אנו מתכוננים לסמינר האחרון לקיץ זה – סמינר מכסיקו 2009, בו נארח נוער מכסיקני ל 7 ימים בתאריכים 6-12.8. לשואלים – לפני הגיעם אלינו הם נמצאים כבר חודש בישראל ושוהים בישראל באישור משרד הבריאות. הם ישתמשו בתשלום בתשתיות הקיבוץ, ואנו מבקשים שוב – אנא גלו סבלנות. חברים המעוניינים לקחת חלק בפעילויות, או להיפגש ולדבר איתם – מוזמנים לפנות לנועם – 0523-750979.
תודה ושבת שלום!
צוות החממה










ש י ח ת ק י ב ו ץ
תתקיים ביום שני 3.8.09 בשעה 20:30 במועדון.

על סדר היום:

חברות
הנהלת הקהילה ממליצה לקבל את ערן אפל לחברות בקיבוץ

מינויים – המלצות מש"א והנהלת הקהילה
זיו חדוותי – ריכוז ועדת תכנון
נילי ארבל – קדנציה נוספת בניהול בית דורות
מרתה מור – קדנציה נוספת בניהול ענף המזון

תהליך השינוי
75 חברים הגישו בקשה בכתב לאפשר את המשך הדיונים בנושא השינוי


הכרות קצרצרה עם ערן אפל:

נולדתי בפרדס חנה לפני 37 שנים. אני אבא לארבעה ילדים ובעל לאשה מקסימה - יפעת.
התחנכתי בבית הספר החקלאי בפרדס חנה ובשנתיים האחרונות של התיכון למדתי בבית הספר הטכנולוגי של המועצה.
שירתתי בצבא בשריון ולאחר מכן למדתי פלסטיקה ב"שנקר". אחר כך עשיתי תואר ראשון ושני במנהל עסקים.
לאחר ובזמן הלימודים עבדתי כמנהל לוגיסטי ומנהל מח' הזרקה ב"ניסקו" – מפעל לייצור מוצרי חשמל, ומזה ארבע שנים אני עובד ב"מדגל" (מפעל לייצור ברזים) שבקיבוץ גליל ים (קיבוץ משתנה) בתור מנהל תפעול.

להבנתי הקיבוץ יצטרך להשתנות, אבל חשוב שהצביון השיתופי, והתמיכה ההדדית יישארו.

לאחר למעלה מעשר שנים בהם משפחתנו גרה כאן, אני מרגיש בעין שמר בית, ויש לי פה חברים שנעים לי בחברתם. לאחר תקופה ארוכה שאנו דרים בעין שמר הגענו להחלטה שזה ביתנו ולכן החלטתי להיות חבר.
כמי שבא מרקע של ניהול עסקים גדולים, אני רואה את עצמי כמי שיכול לתרום לקהילה בנושאים כמו כלכלה, ניהול וכדומה ויש לי מוכנות לכך.





עדכוני
מש"א


לימודים במילוא

בשבוע שעבר נפגשו רוני גלעד, עידן יגודה (ועדת השתלמות) ,אוריין גנדלמן (ועדת רווחה) ויהודית סגולי (המקשרת בין מילוא לקיבוץ), ודנו בהשתתפות ועדת השתלמות במימון החוגים במילוא.

לאחר התייעצות הוחלט:
1. כל חבר מגיל 60+ זכאי לסבסוד של שלושה חוגים בשנה.
2. הקיבוץ יסבסד (50%) מכל חוג.
3. במידה והחוג עולה יותר מ 500 ₪ הקיבוץ ישתתף ב 250 ש"ח, את היתרה ישלם החבר.
4. חבר שיבחר להירשם ליותר משלושה חוגים ישלם על החוג הרביעי ומעלה מכיסו.

שנת לימודים מוצלחת ומהנה


דיבוריות לרכבים
יש אצל תומר גורן שוברי זכאות להתקנת דיבוריות בלוטות' ללא תשלום ברכבים הפרטיים (מתאימות לכל סוג מכשיר בכל הרשתות הסלולאריות).כל המעוניין מוזמן לפנות אליו לטלפון 0523-796607 או לאימייל cell@ein-shemer.org.il.

שבת שלום,
רוני גלעד





חג הקיבוץ סיכום

מאת: חיים חננאל

בטירונות לימדו אותנו שלכל שבת יש מוצאי שבת ובתרבות למדנו מהר מאוד שלכל חג יש סיכום חג.
החג החל בהתלבטות גדולה. הרי התאריך חלף עבר מזמן והיה מי שאמר לי שחג שלא נחגג בתאריכו, אין לו תקומה והוא צריך להיות מבוטל ביחד עם המנשק'ה. כי מסורת היא מעל לכל. אני לא נוהג לזלזל בדעת הציבור ודעתי האישית על מסורת לא רלוונטית לעניין. יחד עם זאת, ברור לי כשמש ביולי אוגוסט, כי לא ניתן לקיים חג איכותי, ראוי לשמו, בתאריך הנקוב, כשבימינו לא רבים הם העוסקים במלאכה; חג השבועות נמכר לקהל הישראלי, סיומי שנה נוחתים עלינו מכל כיוון אפשרי כמטח קטיושות ועוד צרות. חשבתי שראוי להקדיש לחג הזה שחשוב בעיני, יחד עם יום העצמאות, מכל חגי ישראל, זמן רגוע ואיכותי להכנה. לפי מספר החוגגים - שיקול הדעת נראה נכון והביקורת על שינוי התאריך הלכה והתפוגגה לאיטה.

ובכן, נתחיל מהצוות.
הרעיון להקדיש את החג לבית אלימלך המשופץ הגיע משני כיוונים. רקפת זהר וגילי אבל שגויסה מיד לצוות. מכיוון שבבית אלימלך ובארכיון עסקינן, היה ברור מאליו שאמיר תומר, שהוא גם נצר, וגם נכס לשימור ההיסטוריה שלנו, יגויס בצו 8. אפילו שהכנתי התרפסויות ותחנונים להדר מור שכבר פקדה השנה חג אחד (פורים), היא נענתה ברצון, אם כי מדי פעם נאנחה כדי שלא אגזים. הני רוזן שממחישה את האמרה - חפש לך איש עסוק - ניהלה את העניינים בחום רוח (יולי אוגוסט... בכל זאת). לצוות סייעו שלומית דקל ותמי מור בתחקיר. לאחר חילופי מחשבות, החלטנו לשים את הדגש על הארכיון שמהווה מעין בלתי נדלה של רעיונות, מאוד מתאימים לחג הקיבוץ תוך מתן מקום ראוי לבית אלימלך כאתר הנצחה. עירית שפירא שהוצנחה בדקה ה-90 לערוך ולעצב את התערוכה שבויטרינות, מצאה פתרונות יצירתיים להפליא איך להעמיד תערוכה כל כך מורכבת בזמן כה קצר. תמי צמח כרגיל אחראית על הלוח המבשר ואפילו, לאחר שכמעט התעלפה ממראה הבמה העשויה קרטונים, הפשילה שרוולים (שביולי אוגוסט, זה רק ביטוי כמובן), וניאותה לשפץ קלות את הבמה כשאני מקפיד להפריע לה. רותי בן מיור עזרה להני, גילי והדר לעצב את התצוגה המקסימה שעל השולחנות. גדי גלעד (ישוכפל לאלתר!) עזר בהגברה ובהקרנת הסרטים ליגאל כץ ולכל מי שהיה צריך.


ועכשיו לפרסומות:
בהתחלה נשבה רוח קיצית פסימית על מניין העוגות. ההרשמה הייתה על הגבול, גיבינו את עצמנו בעוגות קרן משיח, ושלא תיטעו, הן צנועות במראה אבל טעמן גובל בפלילים. וכאן חיכתה לנו ההפתעה. לא רק שהייתה היענות מצד מי שנרשם והגיעו עוגות יפות וטעימות, נוספו גם שתי עוגות שהונצחו על ידי הפפראצית שלנו מכל הכיוונים- האחת, ענקית ועליה מצויר סמל הקיבוץ של שושי כץ והשנייה, של לילך חדוותי, מתנשאת לגובה שתי קומות ועליה פסלים של ממש וכמובן סמל הקיבוץ. תודה לאופות!

תודה גדולה לכל המופיעים שמפאת גודל הרשימה לא נזכירם מחשש שכחה. ובכל זאת אציין כמה. פיט אברהמי שהעמידה מחול מודרני עם הבנות: מאי תומר, בר תומר, רותם ארליכמן, אופיר חננאל וגל יגודה. השחקנים- ניב בן פורת ונוי גורן שנוהלו על ידי נרי דנון ברצינות ובאחריות. אם ירשם בארכיון שדליה ברכה עם התאומים שיר ואור גילמו את התפקיד של חייקה, דויד ועלית- עשינו את שלנו.
ותודה לרות עצמון על השתתפותך המרגשת בחג.
תודה לאורן תירוש ופנינה גלעד שהנציחו את החג לטובת הדורות הבאים.
תודה נוספת לילדי המרכז הצעיר בהנהגתם של עופר גלעד ועטר ארליכמן שעזרו לסדר את הכיסאות.

ואם אורי תומר חושב ששכחתי אותו, אז כנראה שניאלץ לגייס אותו לעוד כמה חגים...
כרגיל, תודה לציבור שנהנה, צוחק, מוחא כף, יודע לפרגן ולהישאר בפירוק.



ב ר כ ה
הוקראה בחג הקיבוץ

ל ר ו ת –

מזכירים את מוסד ה"ארכיון" ובאותה נשימה עולה השם של רות עצמון. אמנם היא לא זאת שהקימה את הארכיון לראשונה, אך רות השקיעה בו , עצבה אותו ויצרה אותו כפי שאנו מכירים אותו היום במשך יותר משלושים שנה.

בתקופה הראשונה, למדה רות את המקצוע בקפדנות וברצינות האופייניים לה, לימים היא זאת שארגנה ימי עיון ולימדה אנשי מקצוע אחרים.
בראש ובראשונה היה חשוב לרות שאנשים יבואו לארכיון. ובמשך השנים באו – מהקיבוץ ומבחוץ, תלמידים, סטודנטים וחוקרים, ילדים המכינים עבודת שורשים, ממוסדות הקיבוץ ועוד רבים.

רות מציינת את הספרים שכתבה: ספר הנפטרים, התיקים האישיים של כל חבר וחבר ואת הימים שארגנה עם הילדים.

לכבוד שנים של איסוף, מיון, תיוק ושמירה, לכבוד שנים של שירות למוסדות ולחברי הקיבוץ מכל הגילאים, לכבוד מפעל חיים מכובד ותורם –
אנו מעניקים לך שי צנוע בהערכה ובאהבה.

כתבה הני



ר ו ת ע צ מ ו ן –

אני מודה לחיים חננאל ולכל מי שתרם להצלחת הערב היפה שכיבד את הארכיון ואותי אישית.

רציתי לספר, כי כאשר הקמנו את הארכיון, לא מצאנו חומר כתוב על השנים הראשונות של הקיבוץ, (עד שנת 1932). ומשנסינו לאתר אותו, מצאנו מחברת שיחות קבוצת עין גנים שתוכנה עסק בשאלות: האם להתחתן, האם ללדת ילדים בקיבוץ ועוד פרטים.
מהחומר הזה עשיתי ספר קטן שניתן לעיין בו בארכיון, וכדאי.


























מ י ם

לחברים שלום,

1. בעקבות הבקשות לחיסכון במים השנה אני שמח
לומר כי יש ירידה של כ- 21% בצריכת המים של
הקהילה בחודשים ינואר – יוני 2009 לעומת התקופה
המקבילה של 2008, מגיע לכולנו כל הכבוד ובתקווה
שנמשיך ככה.
2. התיקון בבריכת השחיה הצליח באופן חלקי והוריד בכ-50% את איבוד המים. כדי לבצע תיקון שיביא לפתרון מלא של בעיית עיבוד המים מבריכת השחיה יש צורך לבצע השקעה לא קטנה אשר הקהילה תצטרך להחליט לקראת 2010 האם לבצעה או להישאר עם המצב הקיים.
3. בעקבות התקנה החדשה אשר עברה בכנסת במסגרת חוק ההסדרים, יש צורך להתארגן ולהפנים שלמעשה קוצצו לנו 30% מהקצבת המים הביתיים. ז"א שמתאריך 1.1.2010 יש לנו 30% פחות מים לשימוש ביתי ועל כל 1 מ"ק שנחרוג מהמכסה בשימוש הביתי נשלם תוספת של 20.00 ₪, דבר אשר יעלה לנו מאות אלפי ₪ בשנה.
4. יש צורך מידי להתארגן לחיסכון גדול של כ-30% נוספים בצריכת המים הביתיים ויפה שעה אחת קודם. אשמח לקבל הצעות/רעיונות לחיסכון כך שלא נצטרך לשלם קנסות על חריגה מההקצבה.
שיהיה לכולנו סוף שבוע נעים
צוק חרודי








ד ע ת י ב נ ו ש א ה מ י ם

אני תוהה מה קורה עם ההשקיה בעין שמר?
מי מחליט היכן משקים דשאים ציבוריים, כמה ובאיזו תכיפות?

אם תזדמנו לשכונת החממה, תחזו בדשאים ציבוריים ירוקים ובריאים, לעומת זאת, אם תעברו בשכונת הרכבת, תגלו חסכון ציבורי רב, המתבטא בדשאים מצהיבים.

האם לכל חבר יש היתר לפתוח ממטרות ציבוריות?
והאם העובדה ששכונת החממה רחוקה מן העין, משמעותה שהגבלות המים אינן חלות עליה...

אשר לגינות הפרטיות והדשאים הפרטיים –
יש גינות שפורחית בשלל צבעים וחינניות, כאילו אין בעיית מים בארץ ואין הגבלות.
לעומתם, יש המשקים פחות, אוספים מים מהכיור והמקלחת.. ומשתדלים לחסוך בכל דרך אפשרית.

מה יקרה עם אותם חברים בזבזנים, כאשר הקנס על החריגה במים ירד מההעברות לפנסיה, או מהתקציב לשיפוצים? מיד הם יקפצו וידרשו קיצוץ במקום שלהם אינו כואב.

הכסף שהקיבוץ ייאלץ לשלם עבור החריגה הגדולה ירד מהכיס של כולנו.
חשוב לפחות שנדע שעשינו הכל כדי לצמצם חריגה זו.
נאמר שהוקמה ועדה מיוחדת לנושא המים, ברצוני לדעת מה הועדה עושה?
איך היא מתכוונת לטפל באותם חברים חסרי מודעות?

ברור שקשה אצלנו לאכוף דרישות, אבל אין ברירה נוכחנו כי לבקש מהציבור זה לא מספיק, האם לא הגיע הזמן לאמצעים דרסטיים יותר?

( - )








לימודי הסבה אקדמאים
להסמכה בסיעוד
אנו שמחים להודיעכם על פתיחת לימודי הסבת אקדמאים להסמכה בסיעוד
(אח/ות מוסמך/ת).

הקורס יחל באוקטובר 2009 לאחר החגים ויתקיים
בין השעות 15:30 – 08:00

תכנית הלימודים: בהתאם לתכנית הלימודים המחייבת של משרד הבריאות.

משך הקורס: 30 חודש

דמי רישום: 350 ₪

שכר לימוד: בהתאם להנחיות ממשרד הבריאות.

אפשרות למגורים במעונות, ארוחות בביה"ח ויחס אישי לכל לומד.

בדבר פרטים נוספים והרשמה ניתן לפנות למזכירות ביה"ס לסיעוד מאיר,
בטלפונים: 09-7471598, 09-7472589.
פתיחת הקורס מותנית במספר הנרשמים העומדים בתנאי הקבלה







לוותיקי עין שמר
אווה שרון מגן שמואל מזמינה אתכם להצטרף ללא תשלום לערב עם ניצן הורביץ שיתקיים בבית אורי בגן שמואל.
ביום שני 10/8/09
בשעות 19:15-17:30.
הנושא:
"המאה ה 12 – זקנה אחרת".
הירשמו על לוח המודעות בחדר האוכל (למעלה), בכדי שאוכל להודיע לאוה כמה אנשים מגיעים.
במידה ויש קושי להגיע, צרו איתי קשר.

אוריין












ת ו ד ה

תודה גדולה למיכאל יריב, טוביה פוקס, ואורי אשכולי אשר בכוחות משותפים ובלי להתייאש הצליחו לתקן את האופניים שלנו.
כל הכבוד לכם.

מענתי ויאיר קצנלנבוגן


תודה גדולה! לכל הילדים המדהימים שעשו לנו קבלת פנים נפלאה בשובנו מחו"ל. תודה רבה, אתם גדולים. משפחת שורר


"מקום של יוגה"
בחצי פגרה!
בחודש אוגוסט, אני יוצאת לפגרה. רותי, מכבית ויערה ימשיכו ללמד בתחילת חודש אוגוסט ואני ממליצה לבוא ולנסות, בתיאום עמן.
רותי (בחופש עד ל-10.8) - 052-2368077,
מכבית - 050-8443191, יערה - 052-5453507.
בועז יפתח את המקום בימי א' וד' בשעות הרגילות לתרגול משותף, במידה שתהיה היענות. (פרט ליום ד', 12.8 - המקום תפוס). נא לתאם מראש - 054-6602352.
השיעורים יתחדשו שוב בספטמבר - על כך תבוא הודעה.

להתראות על מזרני היוגה, הני



לראש השנה
נחוצים מתנדבים
לצוות החג
ממתין בקוצר רוח לפניותיכם
חיים חננאל







נ ר ז י כ ר ו ן

ליבי וילן
31.7.2008
שולה קצנלנבוגן
5.8.2007
זאב שטיין
16.8.1987
פרנקה גבר
17.8.1998
אורה אדר
19.8.2002
שאול מרקם
23.8.2001
חיים איתן
24.8.1987
קובה גבר
24.8.1993
סוניה וילן
27.8.1978
דוד שניידר
28.8.1938
דב הנדל
28.8.1938
נירה יריב
28.8.1994
רונה ויסברג
30.8.2005
נורי בן יהודה
30.8.2007
שלמה בן פורת
31.8.1968
























ערבית לילית בבריכה
ביום שלישי הקרוב!
משעה 19:30 עד 21:30
מוזיקה,
אבטיחים
והרבה כיף!



לפתוח את השער
עם הטלפון

מי שאינו רשום בספר הטלפונים של הקיבוץ ומעוניין לפתוח את שער הקיבוץ בעזרת
הטלפון – יכניס את מספר הטלפון
שלו בפתק לתא הדואר שלי.
ג ד י ג ל ע ד




מ ח ש ב ו ת ב נ ו ש א ה ד י ר ו ת
עמית שלום.

אני מצטרף לבקשה לקיים דיון מקיף בסדר הבניה והשיפוצים. מה שנראה לי כיום (אבל אני מוכרח להודות, די מרחוק) שהבלגן חוגג.
מי החליט ומתי על הפסקת השיפוצים ובניה חדשה במקומה?
פירוש הדבר כי חברים צעירים ב-20 שנה יזכו לדירה מסודרת לפני בני ה-60. ופירוש הדבר לשבור הסכמה רבת שנים כי לוותק בקיבוץ יש יתרון.

מי מוכן לעמוד מאחורי הסבר כלכלי של הפיכת שכונת הרכבת לשכונת מעבר? וכל זה לפני שסיימנו את הסדר הקיבוצים. (מדובר בערך ב- 20 מיליון שקל לפי 450,000 ₪ לדירה).

וכיצד דירות נחותות בהרבה, דירות הקרטון בשכונה האמריקאית, זכו להכרה כדירות קבע?

איך קורה שבאמצע שיפוץ דירות בגודל של כ-60 מ"ר מפסיקים את התור, ומוסיפים מרפסות לדירת בגודל 92 מ"ר?

האם אתה כרכז-קהילה מסוגל להסביר לנו לציבור את הדרך שבה מתנהל תור השיפוצים שנראה מורכב ומסובך?

איזו מין תשובה התקבלה בעלון האחרון ן "שצוות שעסק בענייני דיור החליט על שכונת הרכבת כדירות מעבר" –

זה רציני? יש ועדת דירות שמביאה הצעות ברורות לשיחת קיבוץ עם הסברים מנומקים מאין יילקח הכסף והצבעת קלפי מאשרת או דוחה. מישהו זוכר משהו כזה?
מה השתנה מאז פרסום הדוח על תור השיפוצים וכיצד תיקנו את המלצות המבקר?
פשוט אין הצדקה לחוסר בהירות כה גדול בנושא כה רגיש.

בשנים שעברו היה תקציב הבניה כ-800,000 ₪ לאחזקה ותיקוני שבר (מאחר ועדיין לא הפרטנו את תקציב הדיור) וסדר גודל זהה בערך לשיפוץ ושיפור תנאים ע"פ סדר ידוע. איך קרה שממקורות של 22 מליון ₪ לא הצליחו לבצע ולו שיפוץ אחד בשנת 2009. לאן נוזל הכסף?
את הדברים האלה אני כותב אליך כאחראי, למרות שמתחתיך ועדה פעילה, אולם האחריות לתפקודה התקין היא עליך.

לסיום:
מקורות הקהילה העיקריים היו ונשארו עבודת חברים, וגם בשנה שהתחילה רע, כנראה שהסיכום השנתי יהיה דומה ל-2008 או במילים אחרות סך הכסף לצריכה (תקציבים והשקעות) נשאר דומה. יש לקחת בחשבון כי בשנים האחרונות לא נוצל כל תקציב השיפוצים וזה מצב בלתי נסבל שאתה חייב להיות ער אליו. חבל כי סבב ראשון של שיפוצים שהחלו בשנת 1995 עדיין לא הסתיים (כמעט 15 שנה). לדעתי אין לכך הצדקה ויש צורך להתמקד בהקצאת הכספים להשוואת תנאי הדיור במידת האפשר ומהר. (תיקון מדרכות וגגות צריך להתבצע במקרי שבר בלבד). 100 אלף ₪ לגג ח"א צריכים להינתן בעדיפות משנית ולתקן את הקטעים הבעייתיים בעלות נמוכה יותר, לשם דוגמא.

אני חושב כי יש חשיבות לתכנן ולהציג את תוכנית השיפוצים לשנתיים הקרובות, ולא להסתפק בתוכנית לשנה אחת.

בברכה יובל בן מיור





ש י נ ו י י ם ל א ן ??

ביום רביעי, יום קשה וחם בחממה, הוזמנתי ע"י אורי אשכולי להצטרף לפגישה של צוות מתנגדי השינוי - לשמוע ולהבין מפי חוה כהן על הפנסיה.

חוה הסבירה טוב וברור: היא אמרה על פי הבנתי, שעל מנת להגיע לפנסיה ראויה, צריכים להשקיע 40 מליון ₪, ואז תהיה לנו פנסיה של 4,000 עד 4,500 ₪ + בטוח לאומי + בונוס – שזה מכובד וגם מגיע לנו לאחר 60 שנות עבודה.

לפי דבריה, זה ניתן ורק תלוי בהחלטה שלנו. יש לנו נכסים ואנחנו יכולים לנהוג כפי שנהגו קיבוצים אחרים למכור נכסים.

כשביקשתי לשאול מספר שאלות הבהרה, נאמר לי שאני אורח ואיני חבר בצוות – והשאלה ששאלתי את עצמי האם אני אורח רצוי או לא?


ו ע ו ד ב נ ו ש א ה ש י נ ו י י ם –

לדעתי בנושא השינויים אנחנו כל הזמן עושים שינויים:
שינוי ראשון – רכז המפעל אינו חבר.
שינוי שני – רכז המשק אינו חבר
שינוי שלישי – רכז הבניין לא חבר
שינוי רביעי – רוחץ הכלים אינו חבר
שינוי חמישי – בחדר האוכל ביום שישי עובדים חברים ופועלים שכירים וגם נערים בשכר
מינימום – כולם חברים טובים ופועלים טובים. זה נוח וטוב לכולם – אבל כולם מקטרים.

יש עוד המון שינויים:
יש עצמאות כלכלית שהיא טובה למשוחררי הצבא.
אז למה זה לא טוב ומתאים לחברים שרוצים בכך?
אני בעד לאפשר עצמאות כלכלית לכל מי שבוחר בכך.

אני חושב שחשוב שנשייך את הדירות ושהדירות יהיו בגודל 80 מטר עד 90, שחבר יוכל לגור בכבוד גם כאשר באים לבקרו נכדיו.

אמנם גם אז נקטר, אבל פחות.
אני אוסף חתימות והמון חתימות.
ב ה צ ל ח ה
חבר ולא אורח
שלמה בורלס







קול קורא/ה

חברות וחברים, בואו נעצור לרגע אחד את עגלתנו הדוהרת אחר מקסום רווחים אישיים, בדמות שינוי אורחות-חיים-כולל. האם זו הדרך שתביא לנו מרגוע, אושר וטוב לאורך שנים? האם תוספת של נכסים חומריים בלבד מביאה בהכרח לתיקון עולם מתעוות?
מספיק לפקוח עין אחת בכדי להבחין שלבעל ממון רב בתקופתנו לא מובטח אושר ואף לא עושר. אינני בא לבטל את החשיבות ברווחה כספית, אך כדאי להשתמש בזמננו הפנוי בתבונה ולהתאגד קהילתית דווקא בזמן זה של תנודות כלכליות לא ברורות ומשבר ערכים ברור.

חסרים לי עד מאוד תכנים ערכיים בדיון הקיבוצי שלנו על עתידנו. אני מאמין שזה הזמן לנצל את היחד שלנו לבניה קהילתית מחודשת לא על בסיס קפיטליסטי מנוכר של חוק הג'ונגל. יש להביט מעט גם על המקרו. נכון, קשה מאוד לא להיות מושפעים מחוקי השוק המשתולל שם בחוץ, אך עדיין יש לנו שורשים, עורקים וגידים המחברים אותנו וברגע שיקרעו לא יוכלו להתאחות שוב. חשוב שנדע – מקסום רווחים כספיים אישיים בהכרח מחסל מקסום רווחים קהילתיים של חיי יחד משותפים, הפוריים חברתית ותרבותית. יתכן ובתחילה תהיה סולידריות, אך הכיוון ברור, ללא אשליות...

הייתי רוצה שנדון על אורחות חיינו לא רק דרך החור של הגרוש אלא ניקח בחשבון איזו קהילה/חברה/אוסף פרטים אנו מעוניינים להיות כחלק מהעולם שסביבנו.
החינוך, הבריאות והתרבות הם מקור גאוותנו כחברה קיבוצית, בעבר ובהווה, וברגע שנערבבם באינטרס אישי מובהק אנו דנים אותם לכליה. אני סבור שזהו שורש שעלינו לשומרו ולדאוג לכל חסרונו, להצמיחו ולהשביחו לעץ מלבלב ופורח בעל פירות מתוקים.
מרכבת ההרים הנעה לפתחנו, בכל סיבוב יעוף מישהו אחר, ואולי דווקא יהיה זה קרוב משפחתנו, חברנו, שכננו, את, אתה או אני.

אינני מנסה להלך אימים. המפה מונחת לפניי והדרך הטובה לטעמי למצוא אנשים למסע משותף הנה דווקא בנתיב של שביל עיזים, לא סלול, לא תמיד מסומן, להתקרב אל ביתם ולחוש את טעם דרכם המועדף לחיים משותפים. אני מאמין שאנשים מעדיפים לנסוע יחדיו, כשבכל מהמורה בדרך החתחתים קבוצת שרירי ישבן אחרים סופגים את תלאות הדרך ובכך מיטיבים להעביר תחושה של נוחות, של עוצמה מאוחדת. וזאת על אף שלעיתים, לזמן-מה, יימצא אדם הנח על ברכיו של אחר ובכך לא ייקח חלק במסע המשותף. יום אחד זו את, יום אחר זה אתה או אני. בכל מקרה, על מנת להגיע לתוצאות אמת המשקפות את דעת רוב החברים, יש לערוך תהליך משתף, מקיף ושקוף אם אנו באמת מעוניינים למצוא נוסחת-חיים משותפת שתשאיר את הייחוד שבנו פועם, אפילו במחיר של הארכה בזמן הדיונים, כי הרי הוא איננו העיקר.

אם נלך לשכר הדיפרנציאלי הצעד הבא של העמקת חוסר השוויון בינינו, באופן קיצוני, לא יביא חיות ושגשוג רב-דורי לקהילתנו. עלול לבוא יום בו נתדרדר לבית מרוקן מחברים.

שלא נתפלא שבעוד זמן לא רב נמצא עצמנו קוראים לחברנו הטוב, בזמן הליכה, עת תופס אותנו איזה מטר מקומי: "אהלן, אתה בא לתפוס מחסה תחת גגו של ה"אין-בו" או
ה"פיל-לבן-אוכל"... - בניינים אפורים נטושי חדוות-חיים. יש בנו מעיינות רבים הנובעים בזרימה משתנה, אך רציפה, המהווים בסיס למחייתנו. בואו לא נאטמם בחותמת נמהרת, שאין ממנה דרך חזרה. בואו לא נאבד את עצם המפגש בנינו המהווה בסיס לקהילה בריאה.
אל נא ניתן ל"אין" הגדול שמציעים לנו חיי האינסטנט, חיי המסכה העשויה כסף, וה"יש" החומרי, לקבור עצמנו לדעת.

חברים, אנחנו בשידור-חי, השעה איננה מליצה. אין אח גדול. אנחנו האח הגדול של עצמנו. אין מצלמות, יש צורך בסובלנות לתהליך. אינני משלה עצמי, לא ניתן לחזור לאחור. יהיה זה רומנטי, אך לא מציאותי לאור השינוי הגלובלי-קפיטליסטי הסוגר עלינו, אך אני מאמין שדווקא בתקופה כה מנוכרת זו יהיה זה חכם ותבוני לחיות בקהילה בעלת אופי של שאיפה לצדק שוויוני, של ערבות הדדית, למרות השוני. אין ספק שחיים במסגרת כזו הנם אתגר לכולנו, כשבראש ובראשונה נדרשים מאיתנו הגינות, יושר ואמון הדדיים משופרים, אך כאלה ממלאים אותנו גם בביטחון ונינוחות, על-אף הקשיים.

האלטרנטיבה הדיפרנציאלית מעריכה את האדם על-פי גובה הכנסתו וממנה נגזר שוויו וערכו בעיני החברה (אפילו אם לא באופן מוצהר) בעוד במרכז הדרך השוויונית-שיתופית ניצב איתן יתרון הערבות ההדדית שמעניקים יותר ממאה האחוזים מחלקיו של השלם. אני בוחר לשים על האחרונה את כל כובד משקלי הערכי.

בואו נשאר חברה ערכית שמעריכה את האדם לא על פי סכום הכנסתו, אלא על-פי אישיותו, התנהלותו ותרומתו הכוללת לקהילה.

זו דרך האמת של מציאות המחר – אינני רוצה למצוא עצמי מוטח על הכתובת שעל הקיר.
ואתם?
בואו נתאחד תחת רעיון ודרך שמאחדים אותנו !

אמיר תומר


















הסבר מקוצר לכניסה לתוכנה להזמנת רכב

עם הכניסה - נפתח המסך הזה. (בהמשך נפרסם את הכתובת) עליו מקליקים "הזמנת רכב".



השלב הבא – רישום מספרך – (ללא הספרה 0)





בדומה לתוכנה הנוכחית, בוחרים את:
1. יום הנסיעה 2 . שעת יציאה. 3. שעת החזרה. 4. היעד. 5. מטרת הנסיעה.
6. סוג הרכב: במידה ויש רכב שאינכם נוהגים עליו סמנו "לא", רכב שכן סמנו "כן".
7. הקליקו "שלח הזמנה".


מכיוון שלתוכנה אופציות נוספות, כדאי בכל זאת להגיע להדרכה.

אוריין גנדלמן וגדי גלעד







בית פתוח לאמהות יולדות

אנו עומדות לפתוח בשמחה רבה בית פתוח לאמהות ותינוקות במועצה האזורית מנשה.

הבית הפתוח יתקיים בימי חמישי בשעות הבוקר במתחם מילוא.
בקרוב נפרסם את תכנית המפגשים. (אנא התחילו ליידע את היולדות ביישובכן)

אנו זקוקות לעזרה ב"ריהוט " המקום, הכוונה בריהוט רך: פופים , כריות, שמיכות דקות, שטיחים לתינוקות וכו'.
בנוסף לכך אנו מחפשות "ספונסר" לארוחות הבוקר למפגש זה. (מבקשות רעיונות).
נקבל בברכה כל הצעה רעיון ועזרה למיזם חדש זה.

ובקשה נוספת : אנא ידעו נשים בהריון על פרוייקט אם לאם בקהילה שבמועצה האזורית. הפרוייקט
הוא מתנה מהמועצה לאם היולדת שבו מלווה מקצועית באה לבית היולדת פעם בשבוע לשעתיים לליווי, הכלה ושיח תומך.
הפרוייקט הוא בעיצומו ושותפות בו מספר רב של אימהות מרוצות שזוכות ללוי של מתנדבת בביתן.

לפרטים - עירית קצנלנבוגן-רכזת אם לאם בקהילה סלולרי: 052-8761858 עינת סלם- יו"ר פורום הנשים, ממונה על מניעת ההטרדה המינית 052-4030997






התברכנו
בעין שמר
בנותני שירות
מהמעלה
הגבוהה ביותר!
בביצוע
בנכונות לעזור
במאור פנים!

ש ה ח י י נ ו !

אלוף במיל' ודוד של נער שמת מירי צה"ל יזמו קייטנת שלום
מאת פאדי עיאדאת
סמינר אקולוגי ליהודים וערבים



האלוף במיל' אייל בן ראובן
תצלום: דן קינן
היומיים האחרונים של חמודה, ראמי ולואי היו "הימים היפים ביותר בחיינו". שלושת הצעירים, בני 19, יצאו מהעיירה שלהם בדרום הר חברון והשתתפו, לצד צעירים ערבים-ישראלים ויהודים, בסמינר ייחודי שעוסק באקולוגיה ואמנות. "החיים אצלנו אומללים ופה סוף סוף אנחנו רואים עולם", אמר לואי. השלושה הגיעו בשבת האחרונה, לאחר מספר חודשים של התארגנות של יהודים וערבים מקיבוץ עין שמר ואום אל-פחם, לממש "חלום ליצור מציאות שונה משלנו למען עתיד ילדינו", כדברי מוצטפא חבוב מאום אל-פחם. למען חלום זה התגייס גם האלוף במיל' אייל בן ראובן. הזיק של החלום נוצר מטרגדיה של ילד פלסטיני, אחיינו של חבוב, אחמד חטיב, בן 13 מג'נין, שנורה בידי חיילי צה"ל ב-2006 בעת ששיחק עם רובה צעצוע. עם מותו החליטה המשפחה לתרום את איבריו לשישה ישראלים, בידיעה כי איבריו יושתלו בגופם של יהודים. "לפני שלושה חודשים ראיתי סרט טלוויזיה על חטיב וזה עשה לי משהו. למחרת התקשרתי לדודו שהופיע בתוכנית וגר באום אל-פחם והוא סיפר לי שהחלום שלו זה להקים סמינר משותף לנערים פלסטינים, ערבים ישראלים ויהודים. נדלקתי על הרעיון והחלטתי לעזור בעניין הזה", סיפר בן ראובן. בן ראובן ומחבוב הצליחו לגייס לפרויקט את אנשי החממה האקולוגית בקיבוץ עין שמר, והחליטו על סמינר משותף שיעסוק באקולוגיה ואמנות. האחראים בפרויקט מסבירים כי בחרו בתחומים א-פוליטיים, בדגש על המגע בין הצדדים, כשהמטרה היא "ליצור שתילים שברבות הימים יהיו חלק ממציאות אחרת", כדברי האלוף במילואים. אולם הפוליטיקה חזקה יותר, גם אם מנסים להימנע ממנה. בסיור שערכו החניכים אתמול באום אל-פחם עמדו על תצפית בפסגת הר אסכנדר בעיר והשקיפו אל עבר הקו הירוק והגדה המערבית. המדריך, מוחמד רבאח, סיפר כי אביו הצטרך לבקש את אישורו של הממשל הצבאי ב-1967 כדי שאמו תוכל ללדת אותו בנצרת. "ומה אם אמי לא הייתה מתאפקת?", הוא שאל. "אני מופתעת לטובה", אמרה אחת הצעירות, נרי מעין שמר, על הביקור באום אל-פחם, "אני חשבתי שזה בכלל מסוכן להסתובב פה. אני תמיד עוברת מהכביש הראשי וזה נראה מכוער, אבל זה ממש יפה איך השקיעו פה", היא אומרת, "זה מאוד שונה מהחיים שלנו, למרות שאנחנו במרחק של עשר דקות". גם בצד הערבי היה חשש. "חששנו שלא נתחבר, זו פעם ראשונה שאני פוגש יהודים כך. ילדים יהודים, ואני מרגיש עכשיו שאנחנו כמו אחים", התלהב לואי. הערבים הישראלים היו מאופקים יותר, הרי זו לא הפעם הראשונה שהם פוגשים יהודים. "יש הרבה סטריאוטיפים עלינו כערבים. הבנות (היהודיות) שואלות אותי ולי חשוב להסביר שזה ההפך", הסבירה יארא, בת 16.



ש ב ת ש ל ו ם !