פורים
נוסטלגיה
2010
ה ע ר ב !
בחדר אוכל בשעה 21:30
בתכנית:
ריקודים! הופעות!
תחרות תחפושות מיטורפת!
וצוות מורנגו:
די ג'יי חדש
והעיקר:
מתופפים ורקדניות ברזילאיות
וכולם קופצים!
אופס! כמעט שכחנו:
אי אלו משקאות...
שימו לב: לאורחים של חברים, הכניסה
בתשלום של: 25 ₪ דרך תקציב
פותחים שולחן
סידור רכב
בחדר המפתחות הוצב מסך חדש לשירות הציבור.
מדובר במסך מגע וניתן לבצע פעולות במגע אצבע ישירות למסך.
אין יותר צורך בעכבר. אוריין גנדלמן
תצלומי פורים וחורף חכם - ילדים
תמונות אישיות (פרטניות) של ילד או משפחה - יחולקו לתאי המשפחות ויחויבו בתקציב.
אם במעטפה יש תמונה שאינכם מעוניינים בה - אנא החזירו אלי ונעדכן החיוב.
משפחה המעוניינת בעותק נוסף עבור סבים או דודים מסורים - בבקשה יידעו
אותי בצירוף המספר שבגב התמונה.
בנוסף - ביום א' יתלו תמונות שאינן אישיות בהן מופיעים כמה ילדים.
משפחות המעוניינות בתמונות אלה - בבקשה ציינו בדף ההרשמה שיהיה תלוי על הלוח פנינה גלעד
רווחה
השבוע חולק לתאי הדואר של חברים מבוגרים החיים בגפם -
מכתב המציע להתקין בדלתות הבית מפתח מיוחד לשעת חירום.
אנו ממליצים בחום על התקנת מפתח כזה, ומחכים לתשובתכם.
זוגות אשר לא קיבלו את המכתב ומעוניינים שגם אצלם יותקן מפתח זה -
מוזמנים לפנות אלי. אוריין גנדלמן - רווחה
כרטיסי אשראי
חידוש כרטיסי אשראי:לחברים רבים בעלי ישראכרט, יפוג תוקף הכרטיס בסוף מרץ 2010. בידקו
את הכרטיס ואם אתם ביניהם, בבקשה לפנות לנחמה או אולגה בהנה"ח - לקבל כרטיס מתחדש.
להגדלת אשראי ו/או אישור עיסקה - אנא פנו ליגאל קצנלנבוגן חיה חרודי
חינוך "גנוב"
במערכת החינוך נחשפו לאחרונה למספר גניבות:
- לפני כשנתיים ילדי בר מצווה והוריהם, בנו פינת קומזיצים לזכרו של רפי שפירא בחברת הילדים. כאות תודה קיבלנו מעירית שפירא מתנת זיכרון, תמונה של רפי על חוף הים עם קבוצת ילדים שאיתם עבד. התמונה נתלתה במשרדי החינוך להנאת כולם ולזכרו של רפי ז"ל. לפני מספר ימים גילינו להפתעתנו, שהתמונה - נגנבה... כל היודע על מקום הימצאה - מתבקש להחזירה למשרדי החינוך.
- ממחסן החינוך נגנבו רדיו דיסק, דיסקים, נרות וקריסטלים - השייכים לאוריין גנדלמן.
אנא החזירו למחסן ממנו נגנבו.
- ועוד גניבה מפינת הזיכרון של רפי שפירא: נעלם סאדג' גדול להכנת פיתות, השייך לחברת הילדים. אנו זקוקים לו מאוד. אנא החזירו אותו.
סמדר שם טוב וענת גרוסמן
צמתים מסוכנים
בסוף השבוע האחרון, פורסמה במעריב מפת הצמתים המסוכנים במדינה.
כמה מדאיג לגלות שאנחנו מוקפים!! אזורנו עתיר צמתים אדומים,
וכשיוצאים לכביש כמעט כל צומת - הוא מהמסוכנים בארץ.
תנו מבט:
- צומת משמר הגבול- (ברקאי)
- צומת נרבתה - (צומת שער מנשה)
- צומת גבעת הכלניות
- צומת אלון - (צומת כרכור)
- צומת ערערה
- צומת חדרה מזרח
- צומת חדרה מערב
אז חברים - למען בריאותכם האישית, בריאות משפחה ובריאות הציבור - היזהרו בכביש.
נירה כהן
השבוע בפותחים שבת
עקב נשף פורים לא נקיים השבוע את "פותחים שבת".
לפני שבוע הפגישה אותנו צילה ליס עם עולם יצירתו הייחודי של האמן מאיר פיצ'חדזה. היא דיברה על האור הבוהק מן האופק ביצירותיו, על הזרות, התלישות והגעגוע המוקרנים מהן, על מוטיב הספרים והמזוודות המסמלים את הבית והתרבות שנטש, ועל היותו צייר ריאליסטי מוקפד בעל טכניקה מעולה היוצר בסגנונות שונים ומגוונים. לסיום אמרה בצער שלולא מחלתו הקשה היה ודאי העולם זוכה לעוד יצירות רבות ונפלאות פרי מכחולו של האמן המוכשר והמיוחד הזה.
תודה, תודה לצילה, היה מרתק!!!
לנועם גבע ואמיתי ששון רוב תודות על השיר היפה והמשמח.
ענה
ביום ב' 8.3.10 בשעה 20:30 במועדון
שיחת קיבוץ
דיון חוזר על בחירת מנהל קהילה
המלצה חמה להנהלת המשק
בהמשך להצלחות האחרונות בקלפי רציתי להמליץ, שכאשר מביאים שני מועמדים, ואחד מהם הינו מועמד המועדף עליכם, הקפידו לתמוך בפומבי במועמד שאינכם רוצים. כך מובטח לכם, שהמועמד שלכם יבחר.
בני צמח
"מה נשתנה"
הסתיימו השיחות האישיות בבתי חברים ועברנו למפגשים במעגלי גיל.
ביום שישי ייפגש יפתח עממי, עם מעגל המשפחות הצעירות וביום חמישי שלאחר מכן,
עם חברים בגיל הפנסיה ועם חברים בגיל הביניים.
רקפת
גשמים
בכמה ימי גשם בחודש פברואר ירדו 86 מ"מ.
הממוצע לחודש פברואר עומד על 106 מ"מ.
ועד כה ירדו 621 מ"מ, כלומר 21 מ"מ מעל לממוצע לעונה כולה,
שהוא 600 מ"מ.
אם כן, פנינו לשאול לדעתו של אהרון חדוותי המודד הקבוע והמומחה מספר אחד באזורנו:
זה מספיק? אתה מקנא בירושלמים שירד אצלם כפול?
זה מספיק לנו לגמרי, זה מצוין לתבואת החורף ובעיתוי מדויק לאחר שסיימנו להכין את השטח לזריעת גידולי הקיץ, ובכך יחסוך השקיה שאחרת היינו נותנים להנבטת הזרעים. אפשר לומר שהגשם הבטיח את נביטת הזרעים.
אתה חושב שירד עוד גשם?
אל תכתבי אבל ירד עוד הרבה במרץ, באפריל ובמאי.
סבבה - והלוואי
נורית משיח
הכס הקדוש
מדור לתודות הוקרות וכו'
פורים ילדים עבר והגיע שלב התודות:
לענת גרוסמן וסמדר שם טוב על הליווי והתמיכה.
לצוות המטבח שמארח אותנו ברצון וחיוך.
למתנדבים שבאו ועזרו בסידור חדר האוכל - לפני ואחרי. ובראשם - אדם אלון.
לנוגה שורר ואורלי ארליכמן - על הכנת האוכל במקצוענות מרשימה.
לאחד והיחיד ערן אפל, שבעזרת תום גרוסמן וצפי גנדלמן קישטו את האולם.
לאורי ואמיר תומר, שתמיד מוכנים לפעולה בכל מזג אוויר - עם חיוך חיובי.
לעידית עזר, ליהי וילדי המרכז הבוגר - שהכינו מסכות גבס.
למאפרות - שני סיני וזוהר משיח - על איפור הילדים.
לדנה ריפתין - הרושמת בנאמנות את אורחי החג.
למוסדניקים, שעזרו בפינות השונות.
לכל התורנים שהגיעו בזמן ומילאו שליחותם במסירות.
תודה גדולה לצוות שבלעדיהן אנה אני באה:
אוריין גנדלמן, רונית שאשא, עינת תומר, רוויטל אלון, רנה גבע ונוגה שורר.
וכמובן - לכם הילדים המקסימים (שבקושי הכרנו... ), שבאתם ויצרתם ונהנהתם
להתראות בשנה הבאה (ואם שכחתי מישהו - סליחה. ט.ל.ח.).
שרית אלימלך
ה מ ל צ ה
בערוץ 66 - ערוץ הקבלה, יש מגוון מאוד רחב של תוכניות; רוב התוכניות אינן מתאימות למי שהקבלה היא לא כוס הקפה שלו, אבל יש ביניהן תוכניות עממיות ובעלות עניין רב לכל אחד.
בשבוע הבא למשל, ביום ראשון 7.3 בשעה 15.05,
"בית ספר להורים" הנותן כלים מעשיים לחיי משפחה טובים יותר. באולפן יתארחו מומחים לחינוך וזוג הורים. ניתן גם לשאול שאלות בטלפון.
נורית משיח
ZOOM
בעין שיתופית
בשבחי התרבות המקומית
האדם נוטה לקבל דברים שנולד לתוכם כמובנים מאליהם, כמו אויר, מים, שפה וכו'.
ארבעה דורות בעין שמר כבר הטמיעו את התרבות המקומית כמו אויר וכמו מים ולא מרגישים אפילו איזה שפע נהדר, עשיר בוויטמינים של אהבת המקום הם צורכים.
כבר לפני שנמצאו פה מים נשפך הדיו כמים, בעשר השנים הראשונות כבר נכתבה פה לפחות יצירת מופת אחת: " ל"ו צדיקים " של אריה שמרי, ולאחריה "ביתו של אדם" של צבי ארד. כמות הספרים שנכתבו פה על כל מ"ר היא ללא ספק הגדולה בעולם.
כמעט אין סוף מפעלי תרבות קיימים בעין שמר, אומנים חשובים פעילים כאן, החממה על מגוון פעילויותה הרב תחומיות, החצר הישנה, פופקורן, הציורים של איגנץ המלווים אותנו עד היום, חורף חכם, הנפחייה, ארכיאולוגיה, אנשי הטבע, אנשי הקולנוע והתיאטרון, אנשי המחול והמוסיקה על פניה השונים, קבלות שבת, הספורט, העלון המקומי, העוסקים בעריכה ("במקום" "הדף הירוק") הספרים על עין שמר (ג'וזפינה, מדרש הקרפדים, תהילי עין שמר) המקהלה של חמוטל ובנוסף לכל אלה הפעילות התרבותית השוטפת והחגים המושקעים.
וזאת רק רשימה חלקית של כל התורמים לתרבות המקומית והעושים זאת ללא תמורה כספית אלא מתוך אהבת עיסוקם ואהבת המקום.
מי ייתן ונדע לשמור על האוצר המיוחד הזה המאחד את כולנו. עלי אלון
תרשמו ביומנים
יום שישי 5.3.10 - נוסטלגיה על האש
ארוחת צהרים תוגש ברחבת חדר האוכל
בין השעות 11:00 - 12:30
בואו לנגוס בבשר נוסטלגי, שיוגש בפיתה נוסטלגית,
עם תוספות נוסטלגיות - לקראת חגיגות פורים בערב.
צוות המטבח
יום ב' 8.3.10 - במחסן הבגדים
מכירה מיוחדת של חזיות ולבני נשים תתקיים
בין השעות 16:00-18:30
מבצעים ומחירים מיוחדים, מבחר עשיר ומגוון,
ייעוץ והתאמה אישית, כולל מידות גדולות וגם פיג'אמות וכותנות.
ניבה גולן-רחל זמיר
יום ה' 11.3.10 - בהדרן
קפה בהדרן
בשבוע הבא ביום חמישי בשעה 11:00
תספר ותדריך דגנית יגודה (נטורופטית מוסמכת)
על תזונה לגיל השלישי.
מוזמנים להגיע כל מי שרוצה להבין ולשאול.
ועוד מהדרן :
יש לנו הזמנות רבות ואיננו מספיקים לייצר.
אם את/ה יוע/ת לתפור ביד ויש לך קצת רצון טוב, מוזמן/ת
לכמה שעות בשבוע לסייע. אנא פנו לנורית מ.
נעים בגב
המדור שמוכיח שעוד לא הגענו לשיא השפל
מכתבים למגילה
למרות שהימים ימי חג, והעלון שזה עתה סיימתם לקרוא עלון פורימי הוא
ומבדח, מחובתנו לספר לציבור הקוראים, גם על המהלכים הרציניים ורבי
המשמעות המתנהלים מאחורי קלעיו של החג. ובכן מן המפורסמות היא (בחדר
העלון ובמסדרון הקטן בינו לבין תאי הדואר...) שבשנים האחרונות מקבלות
עורכות העלון שלל תכתובות בין כוכבי המגילה לאנשים בזמננו אנו. הנה אפוא
בפרסום ראשון, מקצת מן הכתבים - שופופו:
העיתונאי גדעון לוי למלך אחשוורוש: "...אז נכון, נכון שאתה מלך גדול ששלט מהודו ועד כוש, אבל האם זו ההיסטוריה שהייתי רוצה לבני עמי, היסטוריה השוכחת את 416 הכפרים הפלישתים ששכנו בצפון מערב הודו?! ואיפה זה כוש לעזאזל, האם זו ההיסטוריה שהיינו רוצים בשביל בני עמנו, היסטוריה הממציאה שמות של מקומות רק כדי להגדיל את שטח כיבושיה?! חרפה!!"
נשיא איראן אחמדיניג'ד להמן הרשע: "מר רשע, בתור צורר מודרני הרשה לי
להשיא לך מספר עצות. ראשית, מעולם לא ראיתי תמונה שלך, אבל שתדע לך
שהגודל הוא מה שקובע, גודל האף... שנית אני לא מבין מה אתה מתבכיין על מה שעשו לאוזניים שלך, תאר לך מה יעשו לפאה שלי. אבל, אם יש לי עצה אחת ויחידה לתת לך היא בנושא שיווק. החלף מיד את השם למשהו יותר קליט (כמו שלי...) הנוכחי בחיים לא ייזכר."
מוטי קירשנבאום למרדכי היהודי: "כמרדכי אל מרדכי אני חייב לומר שללכת עם סוס כששונא ישראל מוביל זה יפה מאוד, אבל תנסה פעם לצלם שבט של ילידים שמדברים סווהילית ותוך כדי שאתה צריך להמציא תרגום למה שהם אומרים,
אתה כבר צריך לחשוב איך אתה משיג את החבורה של יוסי בן מיור, שלא יגיע לפנייך לזברה המנוקדת הגינאית המצויה."
זרש (אשתו של המן) אל זר"ש ("הזרם השיתופי : (" רציתי לפנות אליכם כבלתי
רלוונטית בעלילה אל בלתי רלוונטיים בעליל, ולומר לכם שמה שלא עשיתי לא
הצלחתי לקבל תפקיד גדול יותר במגילה. ניסיתי להתלבש סקסי, להתלוות לבעלי
באירועי מפתח, אפילו הדלפתי שקר לעיתונות שאני בהריון ועברתי הפלה ודבר לא
עזר. עד אשר לחש לי בני ויזתא את סוד ההצלחה והוא... לשנות את השם.
אך זה כבר היה מאוחר מדי עבורי, הסיפור כבר נסגר ." נועם גרוסמן
4 הארות על המצב -
ברוח פורים ולרגל יום האישה בשבוע הבא
בעל מגיע הביתה ומגלה שהדלת סגורה. כעוס ועצבני פונה לשכנה בדלת ממול לברר מדוע.
"בעלי עם אשתך - בחדר המיטות שלכם. בוא אלי הביתה - נתנקם ".
בכעסו הרב הוא מקבל את הצעתה. והשמחה במיטתם רבה אך מתישה.
למחרת - שוב אותו סיפור. הנקמה מתוקה - אך מעייפת.
ביום השלישי - חוזר חלילה ושוב הנקמה מתוקה - אך מתישה.
ביום הרביעי - כאשר הוא מוצא דלת סגורה ודלת השכנה ממול נפתחת, הוא מודיע מותש:
"היום אני כבר לא כועס"….
יום אחד התלונן הבוס בישיבת הצוות שהוא לא מקבל מספיק כבוד. למחרת הוא הביא שלט קטן עליו היה כתוב :
"אני הבוס!" והדביק אותו על דלת משרדו. מאוחר יותר באותו יום, כשהוא חזר מארוחת הצהרים הוא מצא שמישהו הדביק פתק לשלט, ובו היה כתוב:
"אשתך התקשרה. היא רוצה את השלט שלה בחזרה!"
רב אחד זקן הגיע לדרוש דרשה בבית הכנסת. הגיע, התיישב ושתק. הקהל מחכה ומחכה ו...הרב שותק. בסוף ניגש אליו אחד ושואל למה הרב לא דורש? הרב מסמן לו על הפה ולוחש שהוא שכח את השיניים בבית. הלכו והביאו לו את השיניים ואז הוא התחיל לדרוש. דורש ודורש ודורש ולא גומר. הקהל כבר אין לו כוח לשמוע וצריך ללכת הביתה והרב לא גומר. אז שאלו את הרב למה הוא מדבר כל כך הרבה והוא ענה: "הבאתם לי את השיניים של אשתי...".
שני זקנים נכנסו לבית בושת
ראתה אותם המאדאם וחשבה: לא אבזבז על שניים כאלה את הבנות שלי. הן צריכות לעבוד.
ירדה למחסן - ניפחה היטב שתי בובות גומי עלתה למעלה ואמרה:
- משה - זאת שלך, יענקלה - זאת שלך. לכו תעשו חיים.
אחרי חצי שעה יוצאים ללובי. שואל משה את יענקלה איך היה:
- אני לא יודע אני חושב שהיא נתנה לי בחורה מתה: לא דיברה לא צחקה לא זזה. ואיך היה אצלך יענקלה?
- לא יודע! היא כנראה נתנה לי מכשפה
- מה זאת אומרת?
- נתתי לה נשיכה בישבן, עשתה פלוץ - ועפה מהחלון.
פלונטריה אהובתי
קוראים לי תותי לבית משיח ואני קצת מבולבלת (אוהבים אותך תותי).
מאז שאני זוכרת את עצמי הייתה לי בוסית נוחה, מקובלת, שהיא כמו אמא בשבילי.
הפילו עלי בוסית חדשה, אנרגטית ועצבנית עם דעות פוליטיות שמאלניות, ששלחה אותי השבוע לכתבת שטח על שני המועמדים למנהל קהילה.
"חברים רוצים מידע, ואנחנו, בנות העלון, מחויבות לעיתונות לוחמת".
חדורה בתחושת שליחות עיתונאית, הלכתי בעקבות הריח ובגביית קורות חיים מהמועמדים.
מיד בתחילת התחקיר המעמיק עליתי על סקופ: קמפיין המועמדת המקומית
פפסי לבית יגודה
("אדומה בנשמה") הוקפא במינוס 15 מעלות.
למרות אידיאולוגיה סוציאליסטית מוצקה, מבית מדרשו של יציע 5 בבלומפילד - יצאה מהמרוץ.
שני המועמדים האחרים התגלו כחיים, בועטים ומקשקשים מתמיד:
מועמד ראשון - בובי לבית דגאי
:
מביא ניסיון רב, נוכחות בולטת בדירקטוריונים ובישיבות הנהלות, רקע כלכלי מוכח וטונות של כריזמה מתפרצת.
לטענתו, העובדה שיש לו זנב קצוץ, רגלים קצרות ופרצוף שמזכיר חביתה שנשרפה,
לא תפריע לו לקחת אותנו רחוק. אחרי הכל יש לו קשרים ואג'נדה ברורה:
"הצבעה בעדי תביא את קהילתנו לעולם הרחב, עם סיכוי סביר
לשותפות בתעשיות בונזו בבוסניה"
מצב משפחתי (שאלתי) אך בובי אמר שזה עיניינו הפרטי ורק מוכן להסגיר שעבר סירוס בקליניקה אמריקאית אצל וטרינרית דוברת אנגלית/ מכסיקנית. יותר מזה הוא לא זוכר. (עלאק...).
מועמד שני - יאנוש לבית כהן
ניסיון ורקע במדעי הפלסטיקה והשוטטות. נכון שאינו מביא ניסיון בכל הקשור לישיבות ועדות ושיחות קיבוץ, אבל בא מהעם, מכיר היטב את החברים ומזהה כל אחד על פי נעליו (שאחת מכל זוג נמצאת אצלו).
מאמין שגם ללא ניסיון קודם בתפקידי ניהול בכירים, הוא מתאים בזכות זנבו הארוך,
ניסיון בחינוך מיוחד, רגליו הדקיקות וגמישות תנועתו (המעידה על גמישות דעותיו) .
לגבי מצבו המשפחתי התחמק מלענות, רק ציין שביכולתו לתרום לריבוי
הטבעי ואף לעשות זאת בסדרות של תאומים (רקורד משפחתי מוכח).
מצוידת במידע, יצאתי לבדוק את הלך הרוח בין חברי הקהילה.
כדי להיכנס לראש, לא הרחקתי עד שדה בוקר ולא השתטחתי על קברי צדיקים, רק חציתי את הכביש ועצרתי להתייחדות והשראה אצל קברה של הצדקת יקירת הקהילה פיפי לבית מילשטיין.
סיאנס קצר ומסרים מחזקים, ואני כבר מרחרחת דרכי לחברה הולי לבית חרודי - "קולית" אמיתית:
"אני מתלבטת. מדובר בשני מועמדים שאינם ראויים! אף אחד לא מגיע לי אפילו לקצה הפרווה בזנב. טיפוס ללא זנב כלל ושני עם זנב חסר אופי - איזה פנסיה הם כבר יכולים לסדר לנו?!. בכלל אני קצת שמרנית ומה שבאמת חשוב לי, שהמועמד שייבחר יהיה נמוך ממני כדי שידע את מקומו".
ליד הפיקוס פגשתי את שילה לבית גורן - דלמטית חיננית עם אופי נוח:
"אני משתדלת לראות את החיים עם יותר לבן מאשר שחור. כשאני מסתכלת על המועמדים ברור לי שבובי מייצג אותי טוב יותר. למרות שיש בו יותר שחור מלבן, נראה שיצליח לצקת גישה מאוזנת - ללא איפה ואיפה. לגבי יאנוש יש לי ספקות - צבע חום לא עושה לי את זה. חוץ מזה אנחנו פשוט מסתובבים במעגלים חברתיים שונים לחלוטין".
ב-במבה לבית שפירא נתקלתי למרגלות המדרגות של חדר האוכל. האתיקה העיתונאית מחייבת אותי להפריד בני משפחה מהמשאל - אך לא התאפקתי ונתתי לבמבה להסתבך:
"תראי, אחרי הכל יש נהלים והחלטות וצריך לבדוק איזה מועמד יכבד אותם יותר .
לכן עם כל רצוני להיות אובייקטיבית (ואולי דווקא בגלל זה) - אין לי ספק למי אני מצביעה. ודי לחכימא ברמיזא. וזה לא בהכרח מה שאת חושבת".
אני, תפקידי לא לחשוב. אז לא חשבתי והפלגתי ישירות אל נייו-מטריקס לבית גבע.
מצאתי אותו בין ערוגות החסה בחממה, שרוי בהכנת מרק לסדנת גורים:
"תפסת אותי ברגע לא טוב - עוד מעט מגיעה הנה חבורה נהדרת מבתי ספר בסביבה. אבל אם בכל זאת את לוחצת - אני הולך על יאנוש. שנינו באים מתחום החינוך, מחלקים את אותה טריטוריה בקיבוץ ולכן אני מכיר אותו היטב. מדובר במחנך דגול פתוח לשינויים בסוליות הנעליים אך עם 4 רגליים על הקרקע, ולכן אני מאמין שיביא תפיסת עולם רעננה אך שמרנית".
רגע לפני שהעלון ירד לדפוס, עוד הספקתי לתפוס את שכניי במזכירות הטכנית שמנטון לבית רוטמן
ושון לבית מור
לתגובה אחרונה:
"אנחנו בעד שלום עולמי ולכן כצוות - מוכנים להיות גשר לשלום. לנו חשוב שהמועמד שיבחר יבחין בין התאים הפתוחים והסגורים וידע מי מקבל עיתון כל השבוע ומי רק בסופי שבוע".
חזרתי למרבצי, בקופסת הקרטון שבחדר העלון,
מבולבלת מתמיד וחד משמעית לגבי המועמד שלי: דני איילון!!
איש משכמו ומעלה מומחה בין-לאומי ביצירת פלונטרים.
ואנחנו, רק תנו לנו פלונטר טוב - ואנחנו במיטבנו.
(בשום אופן אין לקחת את הכתוב ברצינות. מדובר באוסף שטויות שכל קשר למציאות - על אחריות הקורא. נירה כ.)
איסר ספקטור
דברים על קברו
לאט לאט הולכים אחרוני האחרונים. רק הבדל גנטי יש בין מי שהולך לעולמו בגיל 80, או 90, או 100. כולם מאותו דור, מאותם זמנים.
כולם בין אלה שהגיעו הנה לפני 75 או 80 שנה, מאירופה היהודית שאיננה עוד. הדור ששינה הכל – בא לארץ חדשה, עזב משפחה ובית, האמין בחיים של חלום חדש, בנה צורת חיים שהייתה ובמידה מסוימת גם היא איננה עוד.
בשבילנו, הדור השני, היו הם כמעט הכל. גדלנו בצילם וספגנו אותם וינקנו את חלבם. יצאנו כמו שיצאנו, במידה רבה, הודות להם. עם הטוב והרע והאמונה שהייתה ומוסר העבודה והמלים הגבוהות והצניעות והזיוף והכל ביחד.
את איסר הכרתי בעיקר בבגרותו. כשהיה בוגר צעיר הייתי אני, כמו עידו בנו, ילד. התקרבתי אליו לפני שנים, כשבשולחן בחדר האוכל ישבה השלישייה הנצחית – איסר, אשר שנפלד, יצחק יגודה. מין שלישיה מוזרה שנהגה להחליף דברי לצון, חכמת חיים מעורבת בהתחכמות, וכל זה טבול ברוטב של למדנות וקצת ציניות. איסר נדמה לי תמיד כחכם עתיק, המביט על החיים במבט מפוכח ושקט, הסולח לאנשים ובצד זאת מבין היטב לחולשותיהם. אני זוכר שסיפר פעם על האירוע בגבעת חיים, כאשר היה הוא מאלה שלא ראו שום סיבה ללכת סתם מול אש מכונות הירייה. אני זוכר שתמהתי אז על התפיסה הזו, שהיום אני רואה בה חכמה עמוקה.
איסר הגיע מבית שאינני יודע עליו הרבה, אבל לפי התוצאה היה משכיל מאד, יהודי אבל שייך למתנגדים. לא נהג להתלהב ולהתלהם אלא שקל את הדברים בשקט ובהומור. לכאורה הלך בצידי הדרכים אבל דווקא אנשים כמוהו מעניקים איזה טעם מיוחד, איזו סיבה אחרת, למצעד ההיסטורי הגדול.
מעבר לפטירתו של אדם יש כאן גם פטירה של תקופה. איסר נולד בראשית המאה שעברה, כשכתבו ביד וחישבנו בחשבונית והקולנוע והרדיו היו שיא הטכניקה. כשבקיבוץ הייתה, אם בכלל, מכונית אחת. בפחות ממאה שנים עברו על העולם שינויים שבעבר נדרשו להם אלפי שנים. אנו חיים עכשיו בעולם חדש לגמרי, בחברה חדשה, בטכנולוגיה אחרת. לא בטוח שהדור שנולד לפני 30 שנה ופחות מבין בכלל אנשים כמו איסר, והדור שלו מזמן חדל להבין ולהיטמע בדור המחשב.
ונשארים, למרות הכל, הערכים האנושיים הבסיסיים של כולנו, הערכים שהיו לאיסר: אהבה וחיבה והבנה והדאגה לזולת, לילד, לחלש, לזקן. זה לא השתנה במאה שנה ונקווה שלא ישתנה גם בעתיד.
שלום לעפרו.
אדם זרטל (25.2.10 )