לרגל סיום חורף חכם
ופתיחת אירועי חגיגות ה- 60 למבואות עירון"
הערב בשעה 21:00 במועדון לחבר
בעיקר ג'אז
המופע החדש של קובי גרוסמן
בהשתתפות:
קובי גרוסמן - שירה
נדב פלד - גיטריסט
טל קדוש - שירה
וזמרת אורחת
שקד חננאל
המופע הוא מסע משותף של ג'אז ובלוז, קלאסיקות של הזמר העברי ושירה מקורית- מסע שראשיתו במחוזות הילדות
ואחריתו באהבה ובידידות.
בתכנית שירים כמו: אניטה וחואן, היה או לא היה, שיר משמר, שדות שבעמק ועוד - בעיבודים חדשים ומפתיעים לצד מעדני גא'ז ובלוז של דיוק אלינגטון, קול פורטר ואחרים.
בואו - ותיהנו
המלצת השבוע
יום אחד ניגשתי כהרגלי ל"מרכז התקשורת הפרטי" בביתי, שלאחרונה הפך לחלק מימי ולילותיי ומוכר גם - כמחשב האישי. אותו גולם שתוך זמן קצר הפך לסם ולהתמכרות ופתח לי אופקים. אך אבוי - הגולם מנסה לקום על יוצרו ויצירותיי.
עייני חשכו למראה המסך הריק מתמונות ומסמכים, שאך אתמול מילאו אותו בחגיגת צבע של נכדיי וטיוליי.
בצר לי, פניתי לעכברי מחשבים לדורותיהם וסוגיהם - אך כולם קצרה ידם מלהושיע.
ואז, ברגע של הארה, הציעה לי מרה אבנר לפנות לחן ארנון.
מי זה? אחד שקשור בחממה ומסייע בכל צרה ואיד במחשבי החממה.
בירור קצר העלה, שחן הוא איש מקצוע מדופלם במלוא מובן הביטוי.
לשמחתי גילתי איש מקסים, בן ויוצא קיבוץ בית זרע, שידע לתת תשובות לכל באג ומכה במחשב, ולהשיב צבע ללחיי ואת כל הצבעוניות של התמונות האבודות - למסך.
את כל זה עשה חן ברוח טובה, בסבלנות והכי חשוב - במקצועיות רבה.
אז רציתי שתדעו - לא להתייאש!
כדאי לפנות אל חן ארנון בטלפון 052-4832397. השירות איננו בחינם - אך שווה כל אגורה. מרים שנפלד
מזל טוב
לתמי ובני צמח
להולדת הנכדה - רומי
בת להילה ואורן
ברכות חמות לכל המשפחה
מזל טוב
לתמר ואורי ארסטר
להולדת הנכד - אלון
בן לאורן ועופרי
ברכות חמות למשפחה
עמית דגן - ראיון פרידה
בן קיבוץ נוה איתן
מתגורר בישוב גן-נר
נשוי לדורית ואב ל- 3
בגיל 41 "החלטנו לבצע מהלך שינוי אישי - ועברנו לגן-נר"
איזה הגדרת תפקיד או משימה קיבלת מעין שמר?
הגדרת התפקיד והמשימה היו "מנהל קהילה בעין שמר" בליווי נייר מסודר עליו כתוב כל מה שמנהל הקהילה צריך לעשות (במשרה חלקית). הוצג לפני קיבוץ הנמצא בתהליך שינוי, והאמנתי שיש לי מה לתרום מניסיוני ב-10 השנים האחרונות בקיבוצים אחרים ובתובנות שצברתי.
מה מצאת בפועל?
לאכזבתי, מצאתי קיבוץ שנמצא רק בתחילת הדרך. מפולג וחצוי לגבי כיווני ההתקדמות, עסוק בהתנגדות עקרונית לתהליך וללימוד העקרונות בחוברת ורחוק מהשלב בו יש לי מה לתרום מניסיון העבר.
במה מתייחד עין שמר?
זוהי שאלה לא קלה. אני מניח שהכוונה כאן היא לייחוד של עין שמר בקושי בכניסה לתהליך ובהעברת השינוי . הכלל הוא שככל שעובר הזמן יותר ויותר קיבוצים מתקדמים לשינוי. נותרים שיתופיים בעיקר אלה, שיכולים להרשות לעצמם לממן את האידיאולוגיה בכסף (הקיבוצים העשירים מאוד ) ואלה שמתקשים לבצע את המהלך בגלל מגוון רחב של סיבות , אידיאולוגיה, פחד משינוי, קושי בקבלת החלטות, שיקולי כדאיות אישיים (מה יוצא לי מהשינוי, כמה נרוויח ולמי זה כדאי?) ועוד.
בעין שמר, כמו בקיבוצים אחרים חוברים להתנגדות אלה וגם אלה ליצירת התנגדות ו"תקיעות" .
מרוב התנגדויות, הציבור כלל לא הגיע לדיון והתמודדות אמיתיים עם תכני חוברת השינוי. צריך לזכור שהחוברת שהוכנה בעמל רב היא הבסיס שעליו יבנה במהלך הדיונים מודל השינוי המתאים לעין שמר..
איזה תרבות ארגונית מצאת?
בולט כאן חוסר אמון עמוק כלפי הממסד. תוצאות ההצבעות האחרונות במציאת ממלא מקומי ורצף של התבטאויות חברים על דפי העלון מחזקות את דעתי. אם לנצל את ההזדמנות לחזור לשאלת הייחוד של עין שמר אני יכול לציין שעלון קבוע כל שבוע הוא לא בלעדי אבל נדיר וייחודי. לצד זה כושר הביטוי והכתיבה של לא מעט חברים ראוי מבחינתי לקנאה ממש. לצערי – חלק מהכותבים בעלון והדוברים בשיחות שוכחים לפעמים שתעודת הזהות "חבר קיבוץ" כוללת גם את ערך "החברות". לצערי אני עד בשנה וחצי האחרונות להתבטאויות שגם עם הרבה רצון טוב, "חבריות" הן לא.
יש משהו שהצלחת להזיז?
בגדול - לא! ... מכיוון שבאתי לכאן על כרטיס ברור ומוצהר – תהליך השינוי, התשובה קצרה וחד משמעית, והיא מהווה את המקור לתסכול שהלך וגבר כשמצאתי את עצמי עוסק רוב הזמן בנושאים שגם פחות מעניינים אותי באופן אישי, וגם אין לי בהם כמעט שום יתרון יחסי, פרט להיותי "חיצוני", כולל ובעיקר טיפול באין ספור בעיות אישיות, שראויות לטיפול ותשובה. הגדרה מתאימה ששמעתי לאחרונה מעמית לתפקיד בקיבוץ אחר לגבי חלוקת התפקידים בין מנהל קהילה חיצוני ומזכיר חבר הייתה: מנהל קהילה עוסק בכל ענייני הקהילה והמזכיר עוסק בעניינים אישיים החברים.
מוצא רלוונטיות במודל השיתופי? יתכן שיש חלקים או תחומים שהם ערכיים ולכן נשארים רלוונטיים?
התשובה כאן מורכבת משני צדדים: בצד האישי - מכיוון שעשיתי את השינוי האישי כאשר הגענו להכרה שהמודל השיתופי אינו מתאים יותר - ניתן להסיק מכך לגבי תשובתי. בראיה יותר כללית, לצערי בתנועה הקיבוצית אנחנו מומחים בהכרה בחוסר הרלוונטיות - באיחור של 20 שנה. נושאים כמו: הלינה המשותפת, מועדון ארוחת הבוקר/ערב, ניהול תקציבי חבר, תחום הפנסיה - בכל אלה ואחרים כאילו המצב הוא ב"פריז (הקפאה) בשחור-לבן" מלפני 20 שנה.
מבחינתי התשובה לשאלת הרלוונטיות היא ברורה עד כדי כך, שאני טוען שהשאלה עצמה היא לא רלוונטית לעתיד. השאלות שאני מציע לשאול הן : איך קובעים מהם ערכי היסוד שאותם רוצים לשמר? ולאחריה - איך משמרים את הערכים המוסכמים?
מה דעתך על האמירה "עם השינוי למעשה מת הרעיון הקיבוצי, בפועל – לא יהיה הבדל בין הקיבוץ המשתנה וכל ישוב קהילתי אחר"?
אני מתנגד להגדרה ומתקומם כנגדה. להיפך! מניסיוני, שינוי מביא להתחדשות וצמיחה גם כלכלית, וגם דמוגראפית וחברתית. ניתן לשמר תחומים כמו ערבות הדדית, חינוך, בריאות ותרבות - כפי שקיימים בקיבוצי שינוי רבים ולא קיימים באף ישוב קהילתי .
רק לדוגמא- בנושאי דמוגרפיה וחברה בואו נשאל עצמנו, כמה מבנינו הטובים גרים כאן קרוב, בשכנות – כשהם נהנים מיתרונות הקיבוץ - אך לא שותפים לנו?... כמובן שהשאלה הבאה היא: למה? נראה לי שאשאיר את התשובה פתוחה.
אם הזכרת פנסיה - הבה נכנס לעניין.
הבה! מבחינתי, ואם צריך להזכיר אז הורי הם פנסיונרים וחברי קיבוץ, תכנית שינוי לא יכולה לעבור, ואסור שתעבור, ללא מענה הולם לפנסיונרים של היום ובעתיד. צריך וניתן למצוא את שביל הזהב בין המצוי לרצוי ולצאת לפנסיה בתקציב הוגן (בלי שהגדרתי מהו "הוגן" זה נתון להחלטתכם).
כרגע לעין שמר צבירה נמוכה בקרנות פנסיה חיצוניות, והסתמכות בעתיד הקרוב על נכסים מניבים. זהו מצב לא נכון ולא יציב, גם ללא שאלת השינוי. במודל השינוי יש ניסיון להתמודד עם הנושא כדי להבטיח את העתיד.
מבין הדגמים הקיימים - איזהו הדגם המתאים לנו?
כמי שראה כבר מספר מודלים, ההחלטה היא בידכם. תהליך יצירת ההסכמות מלווה בפשרות רבות אבל צריך להיזהר מפשרות בתהליך קבלת ההחלטות (בתירוץ הגיוני ש"רק כך ניתן להעביר את השינוי") פשרות שיתברר בהמשך שקשה מאוד ליישמן ולחיות איתן ולשנותן כדי להתאימן למציאות החיים המשתנה.
מה, לדעתך, משקל האידיאולוגיה בדיון שמתקיים כאן?
רוב גדול של תהליכי השינוי בהיסטוריה האנושית, נבעו מכורח המציאות, משבר שגורם להבנה שאי אפשר להמשיך בדרך הנוכחית. לעיתים רחוקות נעשה השינוי מעמדה של כוח.
עין שמר אמנם לא נמצא כרגע במשבר, והשאלה היא איך מקדמים שינוי מעמדת החוזק הזו ולא מחכים למשבר ולקבלת תכתיבים מעמדת חולשה.
אז איך עושים זאת, כשאין מצב משברי?
זוהי בדיוק "שאלת השאלות". אם הייתי מרגיש שיש לי תשובה נכונה אולי הייתי נשאר. לדעתי - להתעלם מהסממנים הקיימים כבר היום תהיה טעות. אפשר וצריך להקדים למשבר מהלך מובנה.
למה אתה מסיים ולא נלחם?
ההחלטה נובעת משילוב של מספר סיבות. יתכן שכל אחת בפני עצמה לא הייתה מביאה אותי לאותה החלטה.
במקביל לעין שמר אני מנה"ק בעוד קיבוץ גדול. זהו עומס גדול מאוד שיש לו גם מחיר .
יש את התסכול על כך שהדברים תקועים ולא זזים. חשוב לי להיות נאמן להבטחתי כשנבחרתי, שכעבור שנה נבדוק את המשך דרכנו המשותפת.
המצב בו אני מוצא עצמי מקדיש בפועל אין ספור שעות יקרות ואנרגיה אין סופית לבעיות אישיות - תחום שלתחושתי אין לי בו כל יתרון ממשי .
אני מניח שהייתי יכול גם להמשיך בתפקיד רק כדי למשוך משכורת. לי באופן אישי – לא נראה נכון, לשמחתי – אני לא נאלץ לעשות זאת.
רגע לפני פרידה - מה אתה מאחל לנו?
שהקהילה תצליח לעבור את התהליך ללא "שפיכות דמים".
לדעתי , פוטנציאל ההצלחה כאן הוא ענק !! מבחינתי - השינוי יעבור - השאלה היא שאלה של זמן ומחיר. אם תשאלנה השאלות הנכונות ותינתנה התשובות הנכונות – אין לי ספק שתצליחו.
רק לדוגמא:
שאלה - האם עין שמר מוכן להמשיך לשלם את מחיר עזיבת הבנים האיכותיים לאורך עוד עשור?
תשובה - יש כאן תוכנית מוכנה לקליטת 160 משפחות צעירות ואיכותיות שמימושה – יכול להוות מקור להשלמת הפנסיה החסרה (למשל). מימוש התוכנית מותנה בשינוי ומקבל פתרון בשינוי.
שאלה - האם חברי עין שמר מוכנים להמשיך בהתנהלות בה הממסד מנהל את חיי החברים בסגנון שנות ה- 60 וה- 70? תשובה – אפשר גם אחרת !
יש עוד שאלות קשות ותשובות אמיצות שצריכות להינתן. מקווה שתמצאו את הדרך להתמודד עם השאלות ולא להסתתר מפניהן, ולאחר מכן לבצע את כל המהלכים הנדרשים ממקום של הסכמות ולא של פלגנות ומאבקי כוח..
אני גם רוצה להגיד כמה מילות סיכום:
אם פגעתי במי מחברי הקיבוץ – בתוקף התפקיד ו/או בחוסר רגישות - אני מתנצל .
מקווה שלצד תחושת הכישלון המלווה אותי, הצלחתי גם לתת מעצמי במספר נושאים ולגעת בחלק מהחברים. נמשיך להיפגש בשבילי החיים, מבחינתי לפחות –בהערכה ובידידות.
תודה לכל אלה שעבדו איתי ועמדו לצידי, אני מאמין גדול ב"ביחד " ובעבודת צוות.
בהיבט הכי אישי וחברי הייתה לי זכות גדולה לעבוד עם אנשים טובים – רכזי וועדות ומרכזי ענפים
ובעיקר השותפים הקרובים בבניין ההנהלה. הקשתה קושיות: נירה
מסיבות בשטח הקיבוץ
לאור כמה אי הבנות שאירעו לאחרונה, הריני להבהיר את הכללים לגבי קיום מסיבות פרטיות בשטח הקיבוץ:
1.לא ניתן לקיים מסיבות שכרוכות בתשלום (בין אם עבור הכניסה או עבור השתיה), ללא אישורים של עוסק מורשה, קבלות חוקיות וכן הלאה (ובמלים אחרות: לא ניתן לקיים מסיבות כאלה כלל, בשום שטח של הקיבוץ).
2.מסיבות המוניות (מעל 50 איש) בשטחים ציבוריים (כולל שטחי המשק והתעשיה), במיוחד כאלה המתרחשות בשעות החשכה – מחייבות אישור מפורש של מנהל הקהילה.
3.מסיבות בבריכה, בחצר ראשונים או הרכבת, בחדר האוכל ובמועדון – מחייבות תיאום עם האחראים על המקום.
4.מסיבות פרטיות, גם אם הן מתקיימות ברשות, כפופות לכל חוקי המדינה – כולל רמת הרעש, איסור מכירת משקאות לקטינים וכן הלאה.
אנא הקפידו לברר ולאשר מראש – ומנעו מעצמכם ומאיתנו אי נעימות מיותרת.
רק בשמחות! - עמית
חורף חכם- מאחורינו!
טבעו השני של חורף חכם שהוא לא מסתיים בקול תרועה כי כל חוג והקצב שלו, והוא נמוג כמו הגשם.
עוד יום גשם, עוד טיפטוף אחרון ולפני שמספיקים להוריד את המכנסיים הקצרים והבגד ים (איפה לעזאזל שמתי אותו!) מסתיים החורף החכם ומתחיל סוג של אביב שהוא בעצם קיץ עם איי קיו נמוך.
גם במחצית השניה צצו להם חוגים מעניינים שמשכו אליהם לא מעט חובי השכלה ועניין. יהודית גרוסברג הנחתה חוג תכשיטים נוצץ ועלי אלון הזכיר נשכחות בסיפורי בית הקומותיים. באי החממה שהגיעו ליום לימודים שגרתי לא הבינו מדוע בכל יום ב' בבוקר הציפו ניחוחות שהזכירו להם את הטיול שעדיין לא עשו למזרח ברחוק. מדי יום א', בחסות העלטה הצטופפנו מסביב לכיריים בהנחיית עיטם בן דור, קיצצנו, קלפנו, הקפצנו וכמובן אכלנו מיני מאכלים מין המזרח. החוג של פיט משך אליו קהל גדול שהתעניין בבלטים הרוסיים. ברור לנו שאנחנו נבקש מפיט להמשיך לסקרן אותנו בעתיד.
טובית שפירא המשיכה במחצית השנייה להלהיב את ילדי עין שמר בסיפורים, משחקים ושלל של המצאות ורעיונות.
קובי גרוסמן גרם לנו להתאהב שוב בשייקספיר ולרה גרוסברג הדריכה את דמיוננו. ומעל כולנו עמדה שני מרצ'בסקי-שוורץ ודאגה שלא נבזבז. מהנהלת חשבונות מדווחים על האטה בהוצאות כספי חברים.
המנחים מוזמנים ביחד עם הציבור לחגוג איתנו את סיום חורף חכם במועדון לחבר הערב!
תודה ולהתראות בחורף הבא!
צוות חורף חכם מרים שנפלד, קובי גרוסמן, אוריין גנדלמן, גלי יגודה ושלומית תומר
ותודה לצוות תרבות עין שמר
בשולי הקלפי
בקלפי האחרון נבחר מנהל קהילה חדש לעין שמר, וכולי תקווה שהוא ינפץ את הדגם לפיו בעין שמר בוחרים אנשים למלא תפקידים, בעיקר בשביל התענוג לסקול אותם למחרת היום. אני, מצידי אעשה ככל שביכולתי לעמוד לצידו של יוסי, ולשתף איתו פעולה במשימה הגדולה שנטל עליו.
לצד הברכות ליוסי, אני מרגישה צורך לחלוק עם הציבור את תחושת המיאוס והמועקה שעורר בי הקמפיין שהתנהל בשבוע הקודם להצבעה. מספר מצומצם של חברים הובילו וניהלו מסע השמצות חסר תקדים נגד מועמד שכל חטאו היה עודף ניסיון ומיומנות. "השאיר מאחוריו קיבוץ הרוס ומפורר" "חילק מכוניות למקורביו", "השאיר שליש מהקיבוץ על אלונקות" – סיסמאות ריקות, השמצות חסרות שחר והוצאת דיבה.
בבחירות הכלליות במדינה נזהרים מאד מלגלוש למה שנקרא "קמפיין שלילי". המועמדים יודעים שמי שמשחק בבוץ - מתלכלך. כאן המועמד אפילו לא היה נוכח כדי להגן על עצמו, ומי שהתלכלך היינו כולנו. אני מציעה לכולנו להיזהר מאד מהטקטיקה הזאת. אנו מתקרבים לדיונים חשובים והרי גורל. הלואי שנצליח לעבור אותם בדיון קצת יותר ענייני ובכללים קצת יותר נקיים מאלה שהנחו אותנו בקלפי האחרון. רקפת
לצערנו אנו עדים לתופעה מכוערת, בה חברים לוקחים לעצמם את החופש לרשום חברים אחרים ברשימות הנתלות על הלוח.
יש במעשה זה משהו מרגיז ומקומם הגובל באלימות. יתכן וגם מדובר ב"יוזמה" המזמינה אף שיקול לפנות לערכאות משפטיות. לכן אני מבקשת שאלה הנוהגים - יפסיקו זאת לאלתר. תמי
התפטרות - מתוך דברים שנאמרו בהנהלת קהילה
אני רוצה לשתף את החברים ולהסביר למה איני ממשיך לייצג את הציבור בהנהלת קהילה. ולהודות על האמון שניתן בי.
כשנבחרתי ע"י השיחה – המודל שלי לייצוג הציבור הייתה תפילתו של שליח הציבור הנאמרת בראש השנה ויום הכיפורים ומתחילה ב: "אני העני ממעש...בצניעות, בענווה ובהמשך התפילה עשה שהשטן לא ישטינני – שהרוע והכוח לא יפתו אותי".
מודל ייצוג הציבור לא נקבע בעין-שמר: האם לבחור חבר/ה והם יבטאו את עצמם לפי הבנתם בפורומים בהם הם יושבים? או שמי שנבחר ילמד את הנושאים שעל הפרק – מחברי הקיבוץ, ישאל, ישתף את הנוגעים לנושא הנידון וידווח לשולחיו.
ולמי בעצם חייב נציג הציבור דין וחשבון - לפי הבנתי לחברי הקיבוץ.
יותר מידי פעמים הייתה לי הרגשה שחברי הנה"ק "שופטים" את הנושא הנידון לפי "איך זה משפיע עלי?""מה אני הייתי עושה?" "איפה אני בתור?"
יותר מידי פעמים לא הוגש שום חומר לקראת ישיבת הנה"ק ומצאתי את עצמי פעמים רבות אומר: בואו נדון רק על הנושאים שקיבלנו עליהם חומר – שמשמעות הדברים הייתה סגירת הישיבה(דעתי לא התקבלה). היו כמה החלטות של הנה"ק שפגעו בחברים בגלל חוסר רגישות ו"ניתוק מהעם"
הרגשתי כמו "בארץ נוי אביונה" של לאה גולדברג "רק אחת את שיבחך אמרה וגנותך חרפתך כל היתר".
על נקיטת עמדה משלמים מחיר, נוכחתי שציבור שלם לא מביע דעה כי אפשר גם בלי לשלם מחיר לחיות טוב ואפילו טוב יותר...
הנהלת קהילה הובילה את הקיבוץ להחליט על קנס כספי – חניות, במהלך זה מוכנסת יד ציבורית לכיס הפרטי זוהי טעות לדעתי כשאין פרס אין גם קנס– אבל דעתי לא נתקבלה.
הנהלת קהילה "נפלה" לדיונים עקרוניים כשעל הפרק נושא אישי.
הנה"ק עסקה כמעט בכל ישיבה בתקנון (אחד או יותר) – נטעה "שוברי רוח", צברים, בנתה גדרות תיל – במקום להבין שאין תחליף ל"שוטר הפנימי" שבתוך כל חבר/ה. מה שחשוב היא תחושת השייכות שיוצרת מחויבות שחברים טובים עושים קיבוץ טוב ולא הפוך...
הפער בין: "ייקוב הדין את ההר" לבין לראות את החבר לחוש את אתמולו ומחריו נתון בויכוח...
פרסום לציבור שקיפות מול דיסקרטיות – צנעת הפרט.
במקומות שונים אני מרגיש כשלון, שהייתי שותף להתנהלות לא מספיק טובה. ניסיתי לשנות גישה, להגיד שלפתור קונפליקט, ללכת לקראת, למצוא שביל ביניים – לראות מי הוא החבר – זה כוח! לא תמיד ולא כולם מנסים לנצח אותי, הניצחון האמיתי הוא פתרון הבעיה.
להבין שהגדולה היא לרתום את השונות לעשייה משותפת בלי להכריע אותה...
ברגע האמת - יש פער עצום בין מה שאנחנו אומרים על קיבוצנו לבין מה שאנחנו באמת....
אמון רוכשים בעמל רב על ידי מעשים. לאבד אותו אפשר ברגע של מבחן- אמון הוא תוצאה של... ולא צ'ק פתוח שמקבלים.
אני מבקש סליחה ממי שנפגע ממני, לא הייתה לי שום כוונה לפגוע ואם מישהו אכן נפגע סימן שלא הייתי בסדר.
ערסל חייו של עין-שמר מתנדנד בקצבו המיוחד ולא סתם הגיע היש למקום שהגיע, הניסיון למחוק את העבר ולהתחיל מהיום כאילו אין אתמול – לא יצלח.
הניסיון לנדנד את הערסל בקצב אחר, בלי להשתמש ב"חוכמת הדורות" בנוהג ברוח המקום –
נידון לכישלון.מי שעושה זאת הוא חסר ניסיון קיבוצי, ומי שמשלם את המחיר הם החברים.
אושרם של חברי הקיבוץ היא היא המטרה – אפשר להתווכח על הדרך...
כשעניין של חבר בא לדיון בפורום קיבוצי, תמיד הכוח נמצא אצל המערכת. ניצול הכוח, השפלת החבר – אסורה בעיני. הצעתי שתמונת כל חברי הקיבוץ תהיה תלויה בחדר הישיבות על מנת שתמיד יביטו חברי הקיבוץ בנבחריהם ושהנבחרים ירגישו את האחריות והמחויבות לשולחיהם – גם בזה לא הצלחתי.
בשיר סימן שאתה צעיר נאמר: "אם אתה מרגיש תחושה כזאת מוזרת, שלא הכל צודק ושיכול להיות אחרת-סימן שאתה צעיר" אני נוכחתי שהתפקחתי, והתבגרתי.
היום יותר מאתמול אני מרגיש "ואין יותר גבעול חולם על שיבולתו" של איתמר פרט.
תחושת הכישלון מעורבת עם תחושת הקלה – שניסיתי ואינני עוד חלק בנ"ל. מליק גור
נר זיכרון ל...
משה איתן
2.3.88
שמואל שועלי
2.3.88
איז'ק לוטן
5.3.89
לואיס גורן
5.3.01
מאשה יגודה
8.3.96
רחל מצקין
7.3.97
אהרון שדמון
10.3.70
צבי דקל
10.3.89
מייטק זרטל
12.3.93
רקפת לנדר-שפירא
13.3.97
אריה שמרי
13.3.78
זכריה סל
14.3.63
שרה מרקם
14.3.06
אבשלום בן-יהודה
15.3.78
יעקב דז'יואן
20.3.72
אריה תלמי
20.3.87
מרים דז'יואן
20.3.87
שלמה לוי
21.3.94
יצחק גרוסברג
23.3.85
משה גרוסמן
23.3.98
לוצ'יה איזנבלט
27.3.06
שרנקה זרטל
30.3.91
חנה ארליכמן
31.3.06
שיחת קיבוץ
תתקיים ביום שני 22.3.10 בשעה 20:30 במועדון
על סדר היום:
1.בחירת רכזת ועדת בריאות. מועמדת: קרן משיח
2.בחירת רכזת חינוך. מועמדת: עידית עזר
3.סדרי הצבעה על השינוי (דפים בחדר הדואר)
אנשים ושורשים - תמונות ותערוכה
בטקס מרשים נפתחה השבוע התערוכה החדשה במוזיאון "חצר ראשונים" .
טובית: התגובות מקיר לקיר - מרגשות. אני עוברת בשבילים ומכל עבר רק מילים טובות.
חברים רבים ששמעו - עולים לרגל, באים ל"הציץ ולהפגע". ובאמת צריך לומר שאנחנו מאוד מרוצים מהתוצאה. עוד נערוך מקצה שיפוצים ושיפורים, בעיקר במקומות הקטנים שלא הצלחנו להשלים עד הפתיחה, אבל אלה פרטים שאינם פוגמים ברמתה הגבוהה של התצוגה.
הרבה תודות מגיעות לחברים שתרמו, שנתרמו והתראיינו, חיפשו תמונות והצטלמו, סייעו בזיהוי, ליוו בפירגון והגיעו עד לטקס.
תודות מיוחדות מגיעות לחמי סל על הפקת הטקס וההנחיה, ליגאל כץ ושחר זוהר-סל על ההגברה והתאורה.
לניר אלון, זמיר גולן, קובי גרוסמן ואמיתי ששון - על החלק האומנותי בטקס.
לכל המוסדניקים שנרתמו להכנת הלחמניות הכוונת החניה וכל עזרה שנדרשה במהלך הטקס.
ותודות שלוחות גם לצוות המטבח והחלבייה - על הכנת הכיבוד.
בין החברים שיצאו נפעמים מהתערוכה - היו נחמה ודני רימון שביקשו לומר:
כמלווים את החצר כבר שנים רבות, אם בתורנות שבת ואם בפרויקטים ובחגים,
מגיע "שאפו" גדול לכל צוות החצר ולכל מי שהיה מעורב בעיצוב ובביצוע.
התרשמנו מהמחשבה הרבה שהושקעה, מהמקוריות, מהרמה הגבוהה של
התוצאה הסופית - והרגשנו גאווה גדולה שזה שלנו וזה אצלנו "בחצר".
פורים עבר, הנוסטלגיה חלפה. האומנם?
נוסטלגיה, בתרגום חופשי, היא התרפקות אל העבר. אך מה לעשות וכל אדם, כן, גם בקיבוץ, אוהב להתרפק אל זיכרונות שונים. אני למשל אוהב לזכור, בין השאר, את גיל הנעורים שלנו, במיוחד כשאני משווה אותו לקורה לנוער היום. כשהיינו בכיתה ח', בתחילת 1950 ירד שלג בעין שמר . פתאום הפך הכל ללבן וקררר... הנטייה הייתה להיכנס למיטה ולהתכסות בשמיכה עבה. אך לא אנחנו. היינו בגיל נכדי הבכור היום. כל יום למדנו שש שעות ועבדנו שעתיים. העבודה לא הייתה כדי לתת לנו תעסוקה אלא כדי לעזור להורינו להחזיק את המשק . באותה תקופה עבדתי בדיר הצאן. כל ערב היינו הולכים לדיר וחולבים בידיים את מאות הכבשים שחזרו מהמרעה.עבודת החליבה לא הייתה קלה והתקיימה בסככה פתוחה. השלג , בעזרת הרוח היה חודר אל הגב הכפוף להגיע אל עטיני הכבשים. לא התלוננו והמשכנו לחלוב עד שסיימנו את המלאכה. היינו מלאי סיפוק וגאווה.
בכתה ט' , בחופש הגדול, לא חיפשנו לנו בילויים אלא נשלחנו לעבוד חמש שעות ביום. אני, עם חבר מעט מבוגר ממני, שאני מקווה שגם הוא זוכר זאת, שובצנו לעבוד בענף הבננות. היינו קמים בבוקר, הולכים לאורווה ורותמים את הסוסה פדה (או את הפרדה חווה) לעגלת עץ (כזאת שנמצאת בחצר הישנה) ונוסעים לבננות סמוך לבתי לובסובסקי. שם היינו רותמים את הסוסה לקולטיבטור ומקלטרים בין שורות הבננות, הלוך ושוב חמש שעות. אני זוכר ימים יפים אלה לטובה . ממרחק הזמן אני חושב שהסיפוק בא מכך שנתנו יותר מאשר קיבלנו והיינו גאים בעצמנו וביכולות שלנו.
ואזכור גם אירועי תרבות, שאולי נשתכחו מאתנו. כפי שכבר נאמר קיבוצנו משופע בסופרים, משוררים ואנשי רוח. והיה נוהג לכנס שיחה חגיגית עם כל הוצאה לאור של ספר חדש, פרי עטו של אחד מחברנו. במיוחד זכור לי לטובה צבי רודניק שלימים עברת עת שמו לצבי ארד. צבי היה איש יוצר במלוא מובן המילה. הוא היה מסגר שפתר בעיות טכניות רבות בכישרון רב. אך הוא היה גם משורר שכתב הרבה שירים ספוגים באהבת הקיבוץ והארץ. במיוחד זכור לנו שירו, שהפך להמנון הקיבוץ "את אדמתנו שחרחורת/ האירי לנו פנים..."., אני ממליץ לקרוא אותו שוב ושוב וללמוד איך כתב אותו צבי בדם לבו. השורות קיבלו משמעות נוספת, וכשנסתיימה מלחמת העולם והגיעו הידיעות על שקרה לעמנו ולרבים מבני משפחות חברי הקיבוץ שלא יחזרו עוד.
ואז עבר צבי לכתוב רומנים. הוא כתב את הספר "ביתו של אדם" ,שהוא שיר הלל לקיבוץ כחלוץ ההגנה וההעפלה בארץ. .אחרי מספר שנים כתב צבי את ספרו השני, המשך לספר הראשון - "ימי ניסן". אנו היינו צעירים מאד. רק חזרנו מהצבא והשתתפנו במסיבה לצבי להוצאת ספרו החדש. כנהוג ישב חתן המסיבה ליד שולחן מקושט במפה ובצנצנת פרחים ולידו ישבו המזכיר ועוד שני חברים, ותיק וצעיר (ששמם שמור איתי!) שישאו דברים ויהללו עוד יצירה של צבי ערד. אחרי הברכות ודברי ההערכה קם צבי לדבר ואמר: "קראתם ולא הבנתם, או שלא רציתם להבין. מה שכתבתי הוא שהקיבוץ הגיע לשלב בו הוא חוסם את התפתחות חבריו. מתוך דאגה לקיבוץ שכחנו שהוא מורכב מפרטים עם חלומות, ומאווים ורק כשנדע לטפח את הפרט נוכל להמשיך ולפתח את הקיבוץ כחברה מתקדמת".
זמן קצר אחרי מסיבה זאת עזבו צבי ומשפחתו את הקיבוץ. בקיבוץ סיפרו שהעזיבה באה בגלל דלת כל שהיא שצבי ביקש שיעשו לו בשיכון החדש שעבר אליו, אך הסיבה האמיתית הייתה הצטברות של ביקורת על הכיוון אליו מתדרדר הקיבוץ.
עברו למעלה מ 50 שנה. האם חזה צבי כבר אז את הפלגנות והסכסכנות שאנו חווים בקיבוץ היום?
אורי שפירא
פסח ... פסח ... פסח ...
לקראת ליל הסדר
למרות הנכונות הטובה של החברים שאנו מכירים משנים עברו, החלטנו הפעם לארגן את ההתנדבות בדרך יותר מסודרת:
בתאי המכתבים יונחו פתקים בהם מפורטים סוגי העזרות שאנו זקוקים להם.
בבקשה מכם חברים, סמנו בפתקים את העזרה שאתם בוחרים להגיש לטובת החג,
כך נדע היכן אנו עומדים... (זכרו לכתוב את שמכם).
כפי שכבר אמרנו, כל עזרה תתקבל בברכה ובשמחה.
את הפתקים המסומנים שימו נא בתיבת הפסח שבחדר תאי המכתבים.
השנה עלות מנה לחברים ואורחים - 24.50 ₪
תודה! צוות פסח
חג שמח! מתנות ודברים יפים ...
"חפצ-חן" - פתוח בשעות היום,
ולקראת החג גם אחה"צ בימים א' (21.3.10) ועד יום ה' (25.3.10 )
בשעות - 16:00-17:30
ביום ו' 26.3.10 - 7:30-13:30
בשבת 27.3.10 - 10:30-11:30
להתראות במתנות ובשמחות - ניבה ורחל
ג ש מ י א ב י ב
מקורותינו מוסרים לנו כי הגשם האחרון שירד השבוע,
עשה טוב מאוד לשדות ולזרעים שהוטמנו זה עתה באדמה
וחסכו בכך המטרה יקרה.
א ז מ ה י ר ד :
בשדה התעופה (שם יש לנו חלקות כותנה) ירדו 12 מ"מ
בעין שמר ירדו 8 מ"מ
כנס מחזורים - מבואות עירון 60
שעת ה"ש" כבר כאן!! והספירה לאחור - החלה.
כל בני הקיבוץ לדורותיהם, בוגרי המוסד, בני משפחתם, אורחים וכל מי שמעוניין - מוזמנים להצטרף לחגיגת כנס המחזורים של "מבואות עירון" בשבת 27.3.10 .
אל תפספסו הזדמנות להיפגש, להתרגש, להיזכר, להתחבר לימי התום וההורמונים - ולהתמלא באנרגיות חיוביות.
תכנית הכנס:
16:00 - 18:00 - מפגשי קבוצות ומחזורים. ביקור בתערוכות, מופעי הרכבים
מוסיקאליים בשטח הפתוח.
18:00-19:30 - טורניר כדורעף - בנים ובנות. במגרש הדשא מיוחד שהותקן
לרגל האירוע בין בתים מס' 5 - 6 .
19:30 - 20:15 - מפקד אש בשדה שמצפון למוסד.
20:30 - 21:45 - מופע המרכזי "60 באהבה".
עדכונים
♫ מחר יום שבת 20.3.10 ב- 13:30 - חזרת "מקהלת כל הדורות"
עם המנצח מיכאל (שניידר) שני.
כל זמרי המקהלה בעבר, בהווה ובעתיד - מוזמנים. אל תחמיצו את הכיף.
♫ בשבת ה- 27.3.10 ייסגר שער הכניסה הראשי לקיבוץ
משעה 15:30 ועד 22:00. הכניסה לקיבוץ תהיה מהשער הדרומי.
בנוסף תהיה הכוונת תנועה למגרשי חניה מוסדרים לבאי כנס מחזורים.
בשבת של הכנס - הכניסה למוסד תהיה בשני שערים בלבד: שער הכניסה הראשי של המוסד והשער המזרחי שליד האצטדיון. (השער שליד מיכאל יריב - יהיה נעול).