לכבוד יום
סטודיו
פתוח
יום שבת 8.3.14
בשעה
20:15
שדרת האמנים, ליד סטודיו 'תנע' בעין שמר
אמני הסטודיו: יוסי וסיד, גלית שטיבל-גפני ועתר
גבע
תערוכה קבוצתית בהשתתפות:
טל
בדרק, אורן תירוש, צילה ליס, אורי
חופי, לי דנגור.
ציורי קיר: אביעד שפירא
שירה: קובי גרוסמן
מיד לאחר האירוע בשדרת
האמנים
מופע
לנשים ולגברים!!!
יום שבת, 8.3.14
בשעה 21:00 - בדיוק
בסטודיו "תנע" בעין שמר
בלהה תורן
"רתקנית" – שחקנית מבדרת ומרגשת
מציגה: כמה פעמים אמרתי לך?
מופע מצחיק ותרבותי
על: גברים ונשים, קטנים וגדולים
עלי, עליך ועל
כולנו
הופיעה בתכנית "אמא מחליפה" – כסבתא
מחליפה
מופע מצחיק מאוד
למבוגרים
מהנעשה בוועדת קליטה
לחברים שלום,
פרויקט הקליטה בעין שמר עומד להיות אחד
מעמודי התווך של עין שמר ב- 10 השנים הבאות. אי לכך, חשבנו שמן הראוי להעניק לו שם
מיוחד ויפה שילווה אותנו ואת השכונה החדשה שתקום, לאורך כל הדרך (לדוגמא: באחד
הקיבוצים העניקו לתהליך הקליטה את השם "בונים בית בבית"). לצורך כך, אנו
מזמינים אתכם להציע רעיונות לכותרת שתלווה את תהליך הבנייה והקליטה בעין שמר. נשמח
לקבלם בפתקים לתא הדואר של ניבה גולן.
לפני 3 חודשים נערך מפגש ראשוני לבני המשק
המעוניינים להיקלט ולבנות את ביתם בעין שמר.
מסיבות חיצוניות (רשות מקרקעי ישראל ) קשה
היה לנו לתת צפי ברור ל"התנעת" המהלך באופן מעשי. יחד עם זאת, ועדת
קליטה מקדמת את כל מה שניתן לקדם עד לקבלת היתרי הבניה ועלויות הבתים.
·
בימים אלה אנו
מקימים "צוות קבלה" שיטפל בקבלת פניות הנקלטים ובליווי תהליך המיון
והקליטה. צוות זה יעבור הכשרה מתאימה על מנת לקבל את פניכם באופן איכותי ונכון.
יצרנו קשר עם תמי ענבר - חברת קבוץ קדרים,
בעלת ניסיון רב בנושא - והיא תעמוד בראש
הצוות ותעביר את ההכשרה המתאימה.
·
במסגרת תהליך
הקבלה, תעבור כל משפחה נקלטת בדיקת היתכנות כלכלית ויעוץ בנושאי משכנתא. יצרנו קשר
עם מספר חברות שמבצעות בדיקות כאלה, וזו שתיבחר תעבוד אתנו באופן צמוד.
·
אנו בוחנים שוב את
הסכם ההתקשרות שלנו עם החברה הבונה, על מנת לנסות ולהוזיל מחירים.
·
בימים הקרובים תוגש
תכניות הבנייה להיתרים של רשות מקרקעי ישראל – מהלך בעל חשיבות רבה, שאנו מחכים לו
מאד.
בינתיים, אנו מזמינים את כל מי שמתעניין
ליצור אתנו קשר בשתי דרכים אפשריות:
1.
קשר ראשוני – בשיחת
טלפון עם תמי צמח (052-6670943) או רנה גבע (052-3796628).
2.
קשר מתמשך – דרך
המייל einshemerklita@gmail.com
- באחריות גלי יגודה ועידו בן דור. ניתן להעביר אימייל זה ישירות למעוניינים
ויקבלו מענה.
·
לאחרונה שלחנו
מיילים לכל משתתפי המפגש הראשון. לצערנו, חלק מהמיילים חזרו בשל טעות בכתובת.
·
אנו מבקשים מהחברים
שבני משפחותיהם לא קיבלו מאתנו מייל ליידע אותם על כתובת המייל החדשה על מנת
שיעבירו לנו את הכתובת הנכונה ונשמור עמם על קשר.
נשמח לשמור על קשר
להשתמע בקרוב,
בשם ועדת קליטה עין שמר, ניבה גולן ומרב
הדר-פרומר
לכבוד יום האישה הבינלאומי –
סקירה היסטורית של תפקיד מזכיר/ת הקיבוץ
·
תפקיד המזכיר לא נחשב לתפקיד גברי.
·
מסוף שנות ה-40' היו בוחרים צמדי מזכירים.
·
צמדי המזכירים היו לרוב גבר ואישה. לעיתים היו שני
גברים.
עד היום
לא היו שתי נשים שכיהנו יחד.
·
משנת 99' תפקיד המזכיר שעד כה כיהנו בו שניים במקביל, הפך
להיות תפקיד של אדם אחד.
·
באופן כללי כיהנו יותר גברים בתפקיד המזכיר מאשר נשים.
·
עד היום כיהנו 11 נשים כמזכירות הקיבוץ:
ג'ניה ריפתין,
מנקה שוורצברד, רות עצמון, סוניה מילשטיין, סימה ריפתין, נירה קישיק, שלומית דקל,
יהודית סגולי, תמר ארסטר, נילי
ארבל ורקפת זהר.
·
בשנת 2002 הופרד המשק מהקהילה. הוחלט שיהיה מנהל משקי
ומנהל קהילה.
·
מנהלת הקהילה הראשונה הייתה ענת גרוסמן.
נשים בתפקידי מפתח // עינת
תומר
לכהן כמזכיר קיבוץ או מנהל
קהילה זה לא פשוט, התפקיד טומן בחובו לקיחת אחריות, קבלת החלטות וביקורת בלתי
פוסקת מהסביבה, ועוד לשלב בתפקיד גידול ילדים- נראה בלתי אפשרי. שיחה עם 6 נשים
מדהימות שהצליחו!!!
סימה ריפתין
הייתה מזכירת
קיבוץ כשנתיים בין השנים 1974-1975, בת 40, אמא ל-3
ילדים.
כיצד נבחרת להיות מזכירת קיבוץ?
המקצוע שלי היה טכנאית שיניים. כמו כן, הייתי רכזת ועדת קשר, ובמסגרת
תפקיד זה גם חילקנו אוכל לחיילים ליד קיבוץ ברקאי, דבר אשר גזל ממני זמן רב.
במקביל לעבודתי עם החיילים, פנו אלי מועדת מינויים וביקשו שאהיה מזכירת קיבוץ.
הייתה הצבעה ונבחרתי. בשנה הראשונה כמזכירה
עבדתי במקביל למשה מור ובשנה השנייה לאבישי גרוסמן.
את זוכרת את רוח התקופה?
זאת הייתה תקופה מאוד קשה, אחרי השבר של מלחמת יום כיפור שבה נפל יוסי
ניידס וכל מה שהיה בעקבות זה. גיורא בעלי השתתף במלחמה והייתי לבד עם הילדים.
התפקיד, הילדים, בעל מגויס- לא היה מצב פשוט.
מה היה הקושי העיקרי בתפקיד?
תפקיד המזכירה לא היה תפקיד קל. זה תפקיד שעשיתי אותו כי בחרו אותי, לא
קיבלתי כסף ולא ליטפו אותי בראש. הייתי צריכה לתת אישורים לכל מיני דברים. התפקיד
היה מורכב, כי אי אפשר היה לסגור את הדלת וללכת לישון בלי שהבעיות ירדפו אחריי.
חברים לא התביישו בשיחות קיבוץ להתנפל ולבוא בטענות "אתם אחראים, בחרו
אתכם". למרות זאת, לא הרגשתי כעסים כלפי בשבילים. למזלי הייתה לי תמיכה
משפחתית ותמיכת המזכיר הנוסף.
מה היה הנושא העיקרי שהעסיק אז את
הקיבוץ?
בתקופה ההיא בנו את חדר האוכל והיו הרבה ויכוחים סביב הנושא.
בזמנו כיהנו שני מזכירים יחד מה היו
היתרונות לכך?
אני חושבת שזה היה הוגן שהיו שני מזכירים שאפשר היה להתייעץ איתם, זה הקל
על כולם.
מדוע לדעתך קשה היום לאייש תפקיד זה?
היום
המסגרת לגמרי אחרת. אז הייתה תקופה של יותר התנדבות ושיתופיות. היום המזכירה מכהנת
לבד בתפקיד, אנחנו לא הרגשנו לבד. הרגשנו את השיתופיות כי היינו שניים. בנוסף, היה
יותר קל לכהן בתפקיד כשהקיבוץ היה שיתופי. כיום הכל קשור בכסף. אז הכסף היה של
הקיבוץ. היום הכסף של החבר. בזמנו הטיפול בבעיות היה שונה.
בראייה לאחור, מה קיבלת מהתפקיד?
זה הוסיף
לי המון, הקנה לי יותר ביטחון, ידע על הקיבוץ ועל האנשים. למדתי לפתור בעיות רבות
שחלקן היו בנושאים שלא היו קרובים אלי, בתור נקלטת ולא בת קיבוץ.
נירה קישיק
הייתה מזכירת קיבוץ בין השנים 1983-1981.
בת 43, אמא לחמישה ילדים, (שי בן 17 ויעל בת 5)
כיצד
נבחרת לתפקיד?
עבדתי
כאחות במרפאה ובהחלטה של ועדת מינויים ושיחת קיבוץ הוחלט על יציאתי לתפקיד, אותו
מילאתי יחד עם יהודה ריפתין.
התפקיד
כלל:
קשרים
עם גורמים תנועתיים מחוץ לקיבוץ, מועצה אזורית, קיבוץ ארצי ועוד. ובעיקר טיפול
בבעיות מיוחדות – אישיות.
התפקיד
היה מאוד תובעני:
במיוחד
מצדו החברתי. מטבעו של התפקיד, כשיש חילוקי דעות, לא כולם מרוצים מההחלטות
שמתקבלות ומכאן- קונפליקטים שלא יכולים להשאיר את המעורבים – אדישים. כמובן, שיש
גם מחיר אישי ומשפחתי. התפקיד גורר הרבה מתחים ומחשבות שממלאות את כל היום וקשה
להפריד ולהתנתק מכך, גם כשמדובר על שעות הילדים. כמובן שהיה גם צורך לעסוק בענייני
התפקיד בשעות אלו.
עם סיום
התפקיד: הייתה תחושת הקלה וירידת מתח. אמנם,
הייתי רגילה מתפקידי כאחות להתמודד עם הרבה בעיות אישיות, אבל בניגוד לתודה
ולהערכה שקיבלתי כאחות- בתפקידי כמזכירה- לא פעם נתקלתי בהמון ביקורת ומרמור.
היום, במבט לאחור לאחר כל כך הרבה שנים, אין לי משקעים מאז. הזמן עושה את שלו.
הקושי
למצוא מועמדים לתפקיד:
בעבר חשבתי שלתפקיד זה, קשה למצוא מועמדים בגלל אופיו החברתי הקשה ואילו
מחוץ לקיבוץ – אנשים ממלאים תפקידים כאלו שנים רבות- בגלל השכר שבצדו. כיום נראה
לי שעדיין מעדיפים למלא תפקיד בלי מתח וקונפליקטים על אף השכר.
מנקודת
מבטי: היום כל השיפוט כלפי בעלי תפקידים שונה,
ומניסיון העבר למדתי שמה שרואים מהצד- זה מאוד שונה ממה שנכלל בשיקוליו של בעל
התפקיד. לכן, קשה לשפוט. כיום, כל ההסתכלות שלי על החיים בקיבוץ היא אחרת,
כפנסיונרית אני פחות מעורבת וגם אופיין של הבעיות שונה ממה שהיה. העיסוק של המזכיר
היה רובו ככולו במבט החברתי ולא כל כך כלכלי-כספי. מזיכרוני, למרות פעילויות שונות
שעמדו, לא פעם, בניגוד לדעות של חברים, לא חשתי כעס אישי עלי. אני גם לא זוכרת
ברוגז או אי אמירת שלום על הדרך. אלה הן תופעות אנושיות שמלכתחילה החלטתי לא לשפוט
אדם זה או אחר, בעקבות נושאים שצצו עם הזמן והם ברי חלוף.
שלומית דקל
הייתה מזכירת קיבוץ כשנתיים בין השנים
1984-1985,
בת כ- 40, אמא לחמישה ילדים צעירים.
תחום
האחריות העיקרי שלך כמזכירת קיבוץ? כמזכירת קיבוץ, עסקתי בעיקר בצד החברתי, בבעיות
אישיות של חברים יותר מאשר בעיות כלליות של הקיבוץ. עבדתי בשיתוף פעולה עם קובי
גרוסמן. הסיבה לכך ששני מזכירים כיהנו בו זמנית הייתה לאפשר לחברים לפנות למי
מהמזכירים שהם מרגישים יותר נוח לפנות אליו. לכן, גם לרוב כיהנו יחד גבר ואישה.
כיצד
נבחרת לתפקיד?
הייתה ועדת מינויים שהמליצה לחברים לשמש כבעלי תפקידים והם המליצו עלי וביקשו ממני
לקחת את התפקיד. נבחרתי בשיחת קיבוץ, בהצבעה גלויה, בה חברים שתמכו בי הרימו יד
בעד. המזכיר המכהן היה סופר את מספר הידיים שהורמו. בחרו אותי בשיחת קיבוץ במוצאי שבת
ולמחרת כבר היו כלפי טענות כאלו או אחרות...
נושאים
מרכזיים שטיפלנו בהם: אימוץ הילדים מברזיל, עזרה למשפחות של חברים בחוץ, עזרה
כספית בעיקר והרבה "כיבוי שרפות".
בראייה
לאחור: זה
היה תפקיד קשה, היה קשה להנחות שיחות קיבוץ, לעמוד בשיחה מול החברים, מול השאלות
והתגובות. אחרי שנתיים החלטתי לסיים את התפקיד.
למה
לדעתך היום קשה למצוא מועמדים לתפקיד זה? כיום באופן כללי אנשים פחות
מתנדבים לתפקידים. כמו-כן, היום התפקיד השתנה. היום יש את החלק של השינוי שהמזכירה
מטפלת בו ויש את הצד החברתי בו מטפלת יותר מנהלת הקהילה.
נשארו
לך משקעים מהעבר? אני רואה את תפקיד המזכיר כתפקיד בלתי אפשרי, כי כל מערכת היחסים שיש
למזכירים עם החברים היא מערכת יחסים מאוד קשה. אצלי לא נשארו משקעים מהתפקיד. חשוב
לעשות תפקידים כאלו בקיבוץ, זה טוב מבחינה אישית. התמודדתי עם כל מיני בעיות
ודברים. גם למשפחה זה לא קל, היו לי אז חמישה ילדים צעירים בבית וזה לא היה קל.
אמנם לא הייתה אז לינה משפחתית, הילדים ישנו בבית הילדים אך בכל זאת זה דרש ממני
אנרגיה רבה, גם להיות אמא וגם לעבוד בתפקיד הזה.
אנקדוטות
נחמדות:
* חדר המזכירות היה בלובי חדר האוכל, היכן שהיום משרד מזכירות טכנית (דואר). באחד
הימים הגיע אדם מבחוץ וחיפש את המזכירות. בדיוק סיימתי לשטוף רצפה. הוא נכנס
ושוחחתי אתו. לאחר מכן הוא עלה למעלה לחדר האוכל ושאל אם באמת זו ששוטפת רצפה היא
המזכירה.
* כשנה
לאחר סיום התפקיד פנתה אלי חברת קיבוץ ואמרה לי: "את היית מזכירה טובה".
זה נבע מכך שהקשבתי לחברים. נתתי לחבר לדבר, להשמיע את מה שהוא רצה להשמיע
ואח"כ לטפל בפניה.
נילי ארבל
הייתה מזכירת קיבוץ כשנתיים בין השנים 1998-1997
בת
55, אמא ל-4 בנות
איך הגעת
לתפקיד מזכירת קיבוץ?
בדיוק סיימתי את ניהול
גו-מגנט, אבישי גרוסמן פנה אלי והציע לי להיות מזכירה, נבחרתי וכיהנתי יחד עם
אבישי.
את זוכרת
את רוח התקופה?
אלו היו שנים סוערות של הסדר החובות
לבנקים ובדיקת הרביות. ארגנו הפגנה מאוד גדולה, הזמנו אוטובוסים, לקחנו את כל
הקיבוץ להפגנה בקיבוץ הארצי.
מה היה
הקושי העיקרי בתפקיד?
היו פרשיות חברתיות קשות שבהחלט השפיעו
עלי במשך כל היום השפעה שהבאתי הביתה.
ברגע
שאני כמזכירה התעסקתי במשהו שהוא בעל חשיבות עליונה בחיים "חטפתי" כי
תמיד היו כאלו שלא הסכימו איתי. אני זוכרת שאנשים שהכי התאמצתי לעזור להם קיבלתי
מהם יותר ריקושטים שליליים. הרבה פעמים האשימו אותנו, המזכירים, בדברים על לא עוול
בכפנו. חברים האשימו אותנו בבעיות שלהם, היה להם יותר נוח להאשים את בעלי התפקידים
מאשר לקחת אחריות על הבעיות שלהם.
כשסיימתי
את התפקיד נשארתי בלי עבודה. לראשונה בחיי לא הייתה לי עבודה. והתחלתי לחפש עבודה.
זה היה קשה אחרי תקופה שעשיתי תפקידי מפתח. עבדתי שנה בחלבייה ואז שרה'לה סיטנר
פנתה אלי שאבוא לנהל את בית דורות.
מדוע
לדעתך קשה היום לאייש תפקיד זה?
גם אז לא רצו את התפקיד. זה תפקיד מאוד
קשה מפני שזה תפקיד חברתי שנוגע בכל הדברים הכי מהותיים של החברים, במידה מסוימת
קובע גורל של בן אדם. היום הרבה יותר קשה כי כל אדם נמצא באיזשהו מקום עבודה. קשה
לאדם לצאת מהעבודה הקבועה שלו. אז כולם עבדו בקיבוץ. אז זה לא היה כמו היום, שיש
ישיבות אחה"צ על חשבון הילדים. בזמני הישיבות הסתיימו עד השעה 16:00 השעה
שצריך היה להוציא את הילדים.
נשארו לך
משקעים מהתפקיד?
לצערי הרב, קלקלתי יחסים עם אנשים שקודם
בהחלט היו קרובים אלי. ועד היום יש שניים-שלושה חברים שלא מדברים איתי מאז.
לאחר
שכיהנת בעצמך בתפקיד מרכזי כיצד את רואה את ממלאי התפקידים?
אני מאוד מעריכה את בעלי התפקידים ואני משתדלת לחיות עם כולם בשלום.
ענת
גרוסמן
הייתה
מנהלת הקהילה הראשונה של עין שמר
עשית היסטוריה, היית מנהלת הקהילה הראשונה
של עין שמר! הייתי בצוות שהציע שנוי במבנה הארגוני של עין שמר – הסדרת יחסי משק
וקהילה. הסכמתי עם הרעיון. וכששמעתי שמחפשים מנהל/ת קהילה הצעתי את עצמי לתפקיד.
רציתי מאוד להשפיע לטובה על דברים שיקרו פה בעין שמר.
האם
הרגשת כפורצת דרך או פמיניסטית כמנהלת הקהילה הראשונה בעין שמר? אני לא מגדירה את עצמי כפמיניסטית, אבל רגישה
לשוויון בין המינים. אני מאמינה שלנשים יש תרומה ייחודית ולגברים יש תרומה
ייחודית. האופן שבו נשים בונות את תהליכי הניהול מתאפיין בשימת דגש על התהליך
ופחות על התוצאה – שיתוף, הקשבה, נתינת מקום לנקודות מבט שונות וכו'. ולכן אחת
הביקורות כלפיי הייתה שאני לא מסמנת מטרה וחותרת אליה. המטרה שלי הייתה לקיים תהליך נכון שיעצים את החברים
והחברות ואת הקהילה.
מה היה הנושא המרכזי שעסקת בו? היו כמה נושאים. תמחרנו את העבודה ואת
העלויות השונות של הועדות והענפים, ורתמנו את מנהלי הועדות והענפים לניהול מקצועי
(כוח אדם, קריאת דוחות וכו'). מטרת התמחור הייתה לקבל החלטות על בסיס נתונים – כמה
אנחנו רוצים להשקיע בתרבות, בחינוך וכו', ולא להסתפק באמירה שהתרבות, לדוגמה, היא
דבר חשוב. הקמנו מחדש צוות פנסיה וחידשנו את תשלומי הפנסיה, והקמנו ועדת ביקורת
שהביאה מבקר פנים.
הקושי של התפקיד היה: הייתה התנגדות של כמה חברים למהלכים
שעשיתי. היו כאלה שכעסו עלי. זה נבע ממחלוקות שלרוב לא נגעו לנושאים אישיים.
בנושאים האישיים השתדלתי להקשיב, וגם כשבסוף נאלצתי להשיב בשלילה, עצם ההקשבה הייתה
חשובה ומיטיבה עם החברים. לא הצלחתי להתחסן ולהיות פחות פגיעה, וגם האמנתי שיש
מקום לניהול אחר משלי, ולכן החלטתי לסיים את התפקיד לאחר שנתיים.
קבלת גם תגובות נעימות? קבלתי גם פרגונים ומילים טובות מחברים. פנו אלי וביקשו שאמשיך בתפקיד.
הרבה פעמים הודו לי על ההקשבה, היושרה
והאמינות.
מדוע לדעתך קשה כיום למצוא ממלאי תפקידים? מאז ומתמיד היה קשה למצוא אנשים לתפקידים המרכזיים.
קשה להיות מנהל/ת בקהילה כשחלק מהתפקיד הוא ניהול קונפליקטים, כאשר חיים עם אותם
אנשים באותה קהילה. ברור שמשלמים מחיר, אבל גם ההחלטה לא למלא תפקיד גובה מחיר.
בנוסף, החששות למלא תפקיד כזה רלבנטיים והכרחיים למילוי התפקיד, כי הרי מדובר
בחייהם של אנשים. סוג של חרדת קודש.
|
כמנהלת קהילה לשעבר
את חושבת שאת יכולה יותר להבין ממלאי תפקידים? הייתי מאוד מזוהה עם ממלאי התפקידים, ולרוב הרגשתי
שלחברים יש הרבה יותר כוח מאשר לממלאי התפקידים. היום אני יותר מבינה את
ה"עם". אמירות כמו "הם לא סופרים אותנו", "שום דבר לא
יעזור" – בהחלט מובנות לי. לכן, חשוב בעיני להחליף מקומות. למלא תפקיד ולחזור
ל"עם" ושוב למלא תפקיד וחוזר חלילה. כי מה שרואים מכאן לא רואים משם...
יהודית סגולי
הייתה מזכירת קיבוץ כשנתיים
בין השנים 1986-1987, בגיל 50
כיצד נבחרת לתפקיד?
בשנים הקודמות לתפקיד המזכירה עבדתי בחינוך, תחילה כגננת, ואחר כך יצאתי
ללימודים נוספים וחזרתי כמורה בכירה לחינוך מיוחד. יחד עם זאת מילאתי מגוון
תפקידים בקיבוץ: רכזת הגיל הרך, רכזת ועדת חינוך, רכזת ועדת קשישים ועוד...ואחרי 20 שנה בתחום החינוך הרגשתי שאני
מעוניינת להתנסות בדברים חדשים. כאשר אילן לוטן הציע לי להיות מזכירה יחד עמו,
ראיתי בכך הזדמנות להתנסות בתחום אחר, נראה לי אתגר מעניין והסכמתי.
איך היה שיתוף הפעולה עם אילן?
כיהנתי שנתיים עם אילן לוטן, מאוד נהניתי לעבוד אתו, למרות שהיינו שני
עולמות מנוגדים. אילן היה יותר לוגי, אני הייתי יותר רגשית. אילן נטה יותר לכיוון
השמירה על ההחלטות והתקנונים, ואני נטיתי יותר לכיוון דרך הפשרה בבעיות האישיות. היינו
מתדיינים המון על הבעיות, מתווכחים המון, אבל
בסוף תמיד יצאתי בהרגשה טובה שהוויכוחים מאוד פוריים, כי בסופו של כל ויכוח (שתמיד
היה עניני וברוח טובה) היינו נחשפים לנימוקים המנוגדים, ומגיעים להחלטה מאוזנת .
אם לא היינו מגיעים להחלטה המוסכמת בין שנינו, היינו מביאים את העניין למזכירות הרחבה.
האם היו חברים שחשו כעס כלפייך בעקבות
החלטות שקיבלת בניגוד לדעתם? בטוח
שהיו חברים שחשו אכזבה או כעס ברגע שבעיה אישית שלהם לא זכתה לפתרון כפי שנראה להם,
זה אנושי וטבעי. במקרים של פניות אישיות
שלא עלו בקנה אחד עם נהלים, תקנונים או החלטות תמיד הקפדתי להסביר לפונה מה
מונע מלאפשר את הבקשה כלשונה, ולהציע במידת האפשר איזו שהיא פשרה חלקית אפשרית. אך
למרות כל הרצון הטוב, לפעמים היה צורך להגיד את ה"לא" (ואז למדתי להתמודד עם כעסים).
מה הייתה רוח התקופה?
הדבר המרכזי שטיפלנו בו היה הרצון לעבור ללינה המשפחתית. משפחות התחילו
לקחת ילדים ללא אישור ועדת חינוך לישון בחדרם, והתחילו אפילו שיפוצים קטנים בבתים
ללא אישור ועדת דירות, כדי לאפשר את לינת הילדים בבית. היו המון ויכוחים בשיחות
קיבוץ ובחצר, הייתה תקופה לא קלה היהמצב מתוח בין ההחלטות והנהלים, לבין חברים שמחליטים
על דעתם.
מדוע לדעתך היום קשה לאייש תפקיד זה?
תמיד היה קשה לאייש את תפקיד המזכיר, ועם כל שנה שעוברת יותר קשה. עם
השנים הקיבוץ נעשה יותר ויותר רב גווני, הצרכים האישיים והמשפחתיים משתנים במהלך
השנים, האפשרויות מתרבות ומשתנות, קשה מאוד לנווט מצבים אלה ע"י תקנונים
והחלטות ובמיוחד לייצג אותם ולשמור עליהם כלפי חבריך לחיים, כאשר הם נמצאים במצב
רגיש זה או אחר. ההחלטות והתקנונים היו יעילים כאשר הקיבוץ היה צעיר קטן ועני, וכל
החברים חיו בו מתוך בחירה והתגייסו לערכים שבו. עם כל דור ודור הקיבוץ התרחב,
הצטרפו לקיבוץ חברים שלא תמיד בחרו לחיות בקיבוץ, אלא נולדו לתוכו או התחתנו בו,
וכבר לא היו מחויבים לערכים ולאידיאולוגיה. לאט לאט היוצא מהכלל עלה על הכלל.
בראיה לאחור, מה קיבלת מהתפקיד?
אני
אישית יצאתי מאוד נשכרת מהתפקיד, למדתי המון, קיבלתי ניסיון איך לעבוד במסגרות
רחבות יותר, למדתי להתמודד עם דילמות רחבות, הרגשתי שזה תרם מאוד להתפתחות האישית
שלי, והרגשתי שאני רוצה להתפתח הלאה .לאחר גמר הקדנציה פניתי לצאת לפעילות בקיבוץ
הארצי, ואכן, יצאתי לפעילות של 5 שנים בתנועה, בתחילה קיבלתי תפקיד של מלווה
חינוכית בקיבוצי ההתיישבות הצעירה, ולאחר שנתיים הוצע לי תפקיד רכזת ההתיישבות
הצעירה, ומלווה חברתית. נהניתי מכל יום, זה היה מעניין ומאתגר, והבשלתי לזה מתוך
התפקידים שמילאתי בקיבוץ ובמיוחד מתפקיד מזכירת הקיבוץ.
תוסף חדש למשפחת פחי המחזור שלנו:
המכל הסגול לאיסוף הזכוכית
במסגרת חוק האריזות, מחויבת הרשות להעביר את
כל האריזות שברשותה לתאגיד תמיר, גוף המוכר ע"י המשרד להגנת הסביבה.
תאגיד זה הוקם על מנת לטפל בפסולת האריזות
עבור היצרנים והיבואנים בהתאם ליעדי המחזור שחויבו בחוק, להביאן למחזור ולמנוע
הטמנת פסולת מזיקה לסביבה.
פסולת האריזות הם: בקבוקי פלסטיק, קרטון, מתכת
וזכוכית המופרדים במרכזי המחזור ביישובים. בימים אלה חולקו בישובים מכלים סגולים
לאיסוף זכוכית למחזור מטעם תאגיד תמיר. כל ישוב קיבל מיכל אחד.
מה משליכים במיכל
הסגול?
את כל אריזות הזכוכית- צנצנות ובקבוקי זכוכית
(שימו לב לא להשליך בקבוקי זכוכית החייבים בפיקדון). המכל הסגול בעין שמר מזמין
אתכם להכירו!
הוא ממוקם
בעמדת המחזור ליד הכולבו
מעתה יש להשליך את כל
אריזות הזכוכית אך ורק אליו!
לשאלות
נוספות ניתן לפנות
לנוה תומר, נציג איכות הסביבה בעין שמר
המשך תהליך השוואת דירות// עידו ספקטור
הדברים נאמרים בעקבות
ההודעה בשיחת הקיבוץ, שתהליך השוואת הדירות מותנה בתהליך הקליטה. במלים אחרות,
נאמר שללא קליטה אין כספים לתהליך השוואת דירות. כידוע, השוואת
דירות לחברים מתבצעת בקיבוץ כבר מספר שנים. התהליך מתבצע ע"י שיפוצי
דירות. למהלך מיועד כל שנה תקציב של כמיליון שקל. לפי שנאמר בתקנון הדיור, מתחילת שנת
2015 תסתיים ההשוואה ע"י שיפוצים ותעבור להשוואה כספית. לשם כך נעשתה עבודת
שמאות נרחבת. מכאן שיש להעביר את התקציב הקיים מהשוואה ע"י שיפוצים להשוואה
הכספית. התקציב הקיים לא תלוי
כמובן בתהליך הקליטה . חשוב להמשיך בהשוואה כפי שהוחלט
גם אם הקצב יהיה יותר איטי בהתחלה.
תשובת מרב מנהלת הקהילה לדבריו של עידו ספקטור
כפי שעידו מציין, בתוכנית ההשקעות לשנת 2014
שתגיע בקרוב לקלפי, נכללת השקעה של כמיליון ₪ בשיפוצים (שעליהם הוחלט לפני
כשנתיים). בהמשך תיכנס לתוקף ההחלטה על הפרטת הדיור, ועל פי ההחלטה, הקהילה לא
תקציב יותר כספים לשיפוצים. סכום זה שייחסך מתקציב הקהילה יוכל לאפשר לנו להקטין
את המיסים – יעד מרכזי שהקיבוץ הציב לעצמו לשנים הקרובות.
הודעות ושונות
|
פותחים שבת:
בשירי חג, יין ושמחה, צלילי חליליות,
מגילת אסתר בגירסת
המערבון,
ילדים – ליצנים
ועם אבנר ארבל
על חגיגות הפורים שנחגגו בעבר בקיבוצנו
שיחת
קיבוץ הבאה תתקיים
ביום שני ה – 10/3/14 בשעה 20:30 במועדון לחבר
הודעה ממחסן הבגדים
עקב
טיול צוות מחסן הבגדים יהיה סגור ביום שלישי, 11.3.14
צוות ענף הבגד
פורים שמח – פסח בפתח
תרומה לויצו כרכור
בויצו
כרכור מתקיימת פעילות ועזרה לאוכלוסייה האתיופית ולנשים בנושא רכישת השפה, למידת עבודת
יד ועוד. הפעילות מתקיימת בהתנדבות מלאה. על מנת להמשיך לקיים את הפעילות ישנה
פינה של מכירת כלי בית, תכשיטים, חפצי נוי ובגדים שנתרמים ונמכרים במחירים נוחים
למען פעילות המועדון.
נשמח
לקבל חפצים שונים כמו: תכשיטים, כלי בית, בגדים במצב טוב מאוד ועוד. החפצים יועברו לויצו כרכור קצת לפני
פסח.
את החפצים ניתן לשים בקרטון שנמצא במזכירות הטכנית.
מעשה
נדיב, קטן ככל שיהיה, לעולם אינו מתבזבז (איזופוס, מתוך האריה והעכבר)
תודה רבה מראש, מרים שנפלד
פילאטיס
אני
בודקת אפשרות לפתוח קבוצה נוספת בשעות הערב – מיועדת לאימהות ולאלו שלא מצליחות
להגיע בשיעורים המתקיימים בשעות מוקדמות יותר.
מזמינה אתכן להתקשר אלי 052-5523604 מיכל גולן
פורים ילדים
החגיגה הגדולה תתקיים
ביום ראשון, 16.3.14
בין השעות 18:00-15:45
בדשא הגדול
התהלוכה
תצא מאמפי גן אורן בשעה 15:45
בשמחה וששון נתקדם לעבר הדשא הגדול
במסיבה:
מתנפחים, פינות יצירה, זומבה סוערת
המחזת
המגילה ע"י תאטרון המרכז הבוגר
וכיבוד כיד המלך של עוגות, שתיה חמה וקרה.
בשבוע
הבא תתלה בחדר האוכל רשימה להכנת עוגות – נשמח להיענות
תודה רבה, צוות החג
חגית סער, ליטל מורג, שלי יגודה, שני בראון
ויפעת אפל
זמני ארוחות בחדר האוכל בחג פורים
ביום
שישי, 14.3.14 ארוחת צהריים "על האש" תוגש בין 11:30-12:30
ברחבת חדר האוכל
בערב
– אין ארוחת ערב בגלל מסיבת פורים.
חג שמח, צוות המטבח
פורים במבואות עירון
השנה
פורים במבואות עירון בנושא
ימי הביניים
ביום חמישי, 13.3.14
בין השעות 19:30-17:30
כולם
מוזמנים
הכניסה
חינם
אירועי המועצה ליום האישה הבינלאומי
כיתת אומן עם סילביה דוראן
רוקדים פלמנקו באולפן למחול
יום
שישי, 7.3.14
12:30-13:30
נערות ונשים
14:00-13:40
הופעה פתוחה לתלמידים והוריהם
15:15-14:15
בנות כיתה ד'-ו'
עלות
למשתתף: 50 ₪ להרשמה: אולפן למחול 04-6177357
הרצאה
מרתקת
המתנה
שקיבלתי מאבא
ליאור גל כהן, בהרצאה על ספרה, על המורכבות שבפגיעה מינית ביום
ראשון 9.3.14 בשעה 20:00 בספריית המועצה
סרט ושיח: וואג'דה
וואג'דה
בת העשר בועטת בתכתיבי המסורת ומחליטה להילחם
על
עקרונותיה ועל חלומותיה.
20:00
הקדמה- הקולנוען רפי שרגאי יבחן את מעמד הנשים בקולנוע
20:30
תחילת הקרנה. עלות 25 ₪ כולל קפה ומאפה
חיטוב בקצב עם אולגה ג'ינג'ר
אולגה
תקפיץ אותנו בשיעור קצבי לחיטוב ועיצוב הגוף.
מוצ"ש 15.3.14 בשעה
20:00 באולפן למחול. הכניסה ללא תשלום
שיחה אישית עם נוף עתאמנה איסמעיל
דוקטור
למיקרוביולוגיה ובשלנית נפלאה אשר משתתפת ב"מאסר שף". בשיחה, תספר נוף
על חייה ועל האופן בו היא משלבת בין אהבותיה השונות.
מוצ"ש
8.4.14 בשעה 20:30 באולמצ'יק בתלמי אלעזר. הכניסה ללא תשלום
פרטים נוספים על כל האירועים ניתן לקבל בטלפון 04-6177376
תנו לבנות בארץ!
ביום חמישי
6.3.14 מתקיימת הפגנה של כלל הקיבוצים בארץ, בצמתים ולאורך כל כבישי המדינה,
בתביעה להפסיק את הקפאת הבניה בקיבוצים.
מתוך מכתבו
של איתן ברושי מזכיר התנועה, שהופץ גם במייל לכל החברים:
הקפאת הבניה, בה אנו שרויים מזה כשנתיים, אינה מציאות
שעמה אנו יכולים להמשיך ולחיות. אנו עוסקים כל העת בהידברות עם גורמי הממשלה, החל
מהדרגים הבכירים ביותר וכלה באחרון הפקידים. איננו חוסכים שום מאמץ באפיק זה, ועם
זאת- איננו יכולים עוד לשבת ולהמתין לשיפור במצב. כיום נדמה כי הפקידות שמה לה
למטרה לחסל את מפעלם המפואר של הקיבוצים, ובמציאות כזו חובה עלינו להיאבק על
זכותנו להמשיך ולחיות ולקלוט את בנינו בקיבוצינו.
מטרת הפעילות היא לייצר סדר יום חדש ביחסינו עם רשות
מקרקעי ישראל ומשרד השיכון, ולאפשר את חידוש הבניה, ביצוע הסדרי שיוך והסדרת
השימושים הלא חקלאיים. הגיע הזמן לפעול, כל קיבוץ וקיבוץ וכך גם התנועה
כולה. אנו ניבחן ביכולתנו לעמוד בנחישות על עמדותינו.
שאלות
שהגיעו אליי ואל חברים אחרים בצוות תיאום:
האם ההפגנה
לא תביא רק להגברת העוינות כלפינו? אין לדעת מראש מה יהיה אפקט של מחאה ציבורית. גם
לפני הפגנת הרפתנים היה חשש שהיא תגרום לעוינות מצד הציבור חובב הקוטג', ובסופו של
דבר היא דווקא התקבלה טוב, והביאה להסטת האש מן הרפתנים אל רשתות השיווק.
גם ככה
מאשימים את הקיבוצים שהם נדל"ניסטים. ההפגנה מתמקדת בזכות לבנות
ולקלוט חברים חדשים, ולא בזכות למכור אדמות. לא ייתכן שבשטחים בונים כאילו אין
מחר, ובארץ לא נותנים לבנות.
אם
המחאה שלנו היא כלפי הממשלה ורמ"י, למה אנחנו לא מפגינים בירושלים? קשה להניח
שנצליח לעורר את הציבור הרחב להפעיל עבורנו לחץ על הממשלה. שוב, אין לדעת מראש מה יהיה אפקט של הפגנה, ויש
לזכור שמעבר למסר לשכנים, יש גם כיסוי תקשורתי, והוא יהיה רחב ככל שההפגנה תהיה
משמעותית יותר. חשוב לעורר בציבור מודעות לגבי הבעיה שלנו, שכן גם לממשלה האטומה
ביותר אכפת מה חושבים עליה.
עד כמה
אנחנו מסכנים את השכונה החדשה בכך שאנחנו מושכים אלינו תשומת לב המנהל? אחת הטענות של בנצי
ליברמן ראש המנהל היא, שבכלל אין בעיה, וראשי התנועה מחרחרים ריב כדי לעשות שם
לעצמם. ואכן, קיבוצים רבים שומרים על שתיקה גמורה כדי "לא להרגיז את
הפריץ". זה שולח מסר מטעה מאד לרמ"י. חשוב לצאת ולומר את האמת, גם אם יש
בכך סיכון מסוים.
אבל
באמת אין אחידות בין האינטרסים של הקיבוצים. יש כאלה שרוצים לסגור עסקה עם
רמ"י וזהו. לזה ברושי מתכוון כשהוא מדבר על "כוחנו כתנועה". נכון שיש
אינטרסים שונים. אבל יש לקיבוצים גם אחריות הדדית, ואנו מצפים גם מקיבוצי הפריפריה
(שם השיוך יכול להיעשות במחיר מאד נמוך) לא לנטוש את קיבוצי המרכז שהצעות
רמ"י משאירות אותם ללא שום יכולת אמיתית להסדרי דיור וקליטה.
הנוכחות
שלנו תהיה בצומת כרכור, בין השעות 15:00 – 18:00. לפרטים: אמיר תומר.
מסרה:
רקפת זהר
מכתבו של אילן שדה לקיבוצי המועצה
מאבק
התנועה הקיבוצית בנושא היתרי בניה בתחומי הקיבוצים
ביום חמישי
תצא התנועה הקיבוצית להפגין בצמתים בכל רחבי הארץ בשל עצירת היתרי בניה לקיבוצים
ע"י רשות מקרקעי ישראל. זהו מאבק צודק לא רק בנושא הבניה, אלא גם בנושא מעמדנו
בחברה בישראל והמשך תרומתנו לה.
אנו במועצה
האזורית מנשה, וכך גם במועצות אזוריות נוספות, רואים במאבק זה מאבק צודק וחשוב
וקוראים לכם להתארגן בישובים ע"פ הנחיות מטה המאבק ולהפגין בכך את נחישותנו
להמשיך ולפתח את הקיבוצים ולקלוט בהם את בנינו, בנותינו ומשפחות נוספות, הרוצות
לחיות במרחב הכפרי המיוחד שלנו.
בברכה והצלחה, אילן שדה, ראש המועצה האזורית מנשה
החבילה החדשה של הוט
בשעה טובה
התחלנו עם החבילה החדשה של הוט. בחבילה החדשה יש 6 חבילות אקסטרה במחיר של 95 ₪
פלוס מע"מ. מי שרצה להישאר בחבילת הבסיס בלבד משלם 65 ₪ פלוס מע"מ. הכסף
של שתי החבילות משולם להוט ע"י הקיבוץ בחשבון אחד ויורד מהחברים ע"י הנהלת חשבונות. חברים שרוצים ערוצים
ספציפיים נוספים צריכים להתקשר להוט בטלפון: 1800-106-106 ולהזמין. והתשלום עבור
ערוצים אלו ירד בכרטיס האשראי.
יגאל כץ
מוסף תרבות
"משנכנס אדר מרבין בשמחה"
פורים אמריקה
אנו מזכירים לכם שבימים
שני 10.3.14, רביעי
12.3.14, חמישי 13.3.14
צוות פורים יקים
עמדות רישום וחלוקת צמידים לאורחים
בשעות
17:00-19:00 ברחבת הכלבו.
הבהרה חשובה: בן קיבוץ אשר לא מגיע לפורים
לא יכול להזמין אורחים. שימו לב, בני קיבוץ לא צריכים צמיד כניסה, רק האורחים.
לכל שאלה או בקשה ניתן לפנות לטל גולן
אירועי תרבות בחודש הקרוב
ערב פורים : 14.3.14 - יום שישי
מסיבת פורים ילדים : 16.3.14 - יום ראשון
"יצירה מקומית": עם - חיים חננאל – 26.3.14 יום רביעי
נסיעה להצגת "קברט" - בקאמרי בתל אביב 29.3.14
מוצ"ש
ההרשמה על לוח המודעות בחדר- האוכל(הזדרזו להירשם)
חוויה בבושקה - מחזה מאת עדי שגב
ביום
שישי האחרון התאספנו בסטודיו "תנע" כדי לראות את המחזה "בבושקה" מאת עדי שגב
ובבימויה. על הבמה ישבו שישה שחקנים שהתנדבו לקרוא-לשחק את המחזה וביניהם הייתה
נציגתנו נורית קישיק. הקריין היה דורי בן זאב שגם הוא התנדב למלאכה. ישבתי בקהל בציפייה
לראות האם מחזה מקוריין יכול לרתק ולעניין כמו מחזה רגיל. המחזה התרחש בשנת 1958 שזו השנה בה
נולדתי ומיד נזרקתי אל ילדותי. להפתעתי ההולכת וגוברת העניין לא פסק לרגע –
השחקנים-קריינים עשו עבודה נפלאה והמחזה היה מרתק, מעמיק ומעורר מחשבה. במרכזו
עומד בית הקברות הערבי נטוש שהקיבוץ רוצה לבנות עליו את בית הילדים החדש. נחמה,
חברת קיבוץ, משקיעה את כל זמנה לנקות את בית הקברות בתקווה למנוע את הפעולה הזאת,
ותוך כדי כך מזניחה את ילדתה ומעוררת התנגדות בחברים רבים, עד שמתגלה סודה - בבית
הקברות הערבי קבור אבי ילדתה, שהיה בן הכפר הסמוך שכל תושביו ברחו ב-48 פרט
למשפחתו, והוא עצמו מת ממחלה.
המחזה מעורר רגשות
בכל מי שגדל בקיבוץ של אז – הוא מעורר מחשבות על מערכת החינוך ועל הפקעת האחריות
על הילדים מההורה, על מעמד הנשים בקיבוץ, על הקושי לקבל את השונה ועוד. המחזה גם
מעורר שאלות מוסריות כמו נושא "הפליטות" היהודית והפלסטינית. אחת מהגיבורות
במחזה היא פליטת השואה ההונגרייה שבמיוחד דוחפת לבניית בית הילדים על אדמת בית
הקברות. המחזה גם מעורר את שאלת המודעות המצומצמת של הציבור הישראלי יהודי לאחריות
שלנו ל"נכבה", לאסון של הפלסטינאים וזאת על-ידי אי כיבוד בית הקברות
והרצון לבנות עליו בית ילדים.
לאחר המחזה התברר לי שכל השחקנים עבדו בהתנדבות במשך חודשיים כדי להעלות את
המחזה. היוזמה לכל זה היא כמובן בראש
ובראשונה עדי שגב שצירפה למלאכת ההפקה את תמי צמח שתמכה בכולם, דאגה לכל פרט
וסידרה את המקום למופת. מירב חופי
תודה
רבה על שהייתה לי הזכות להשתלב עם כל ההפקה המקצועית והמרגשת.
תודה לעדי שגב על החיבור המיוחד שנוצר עם כולם
ביחד וכל אחד בנפרד. השחקנים, פינו מזמנם ומעיסוקיהם והגיעו לחזרות בשעות לא
שגרתיות וכל זאת כמחווה לעדי באופן אישי.
תודה
למירב וניצה חופי שלא השאירו אותי לבד לפני ואחרי...
תודה
גדולה לחיים חננאל ויגאל כץ שותפי לדרך ולעינת תומר הממלאת את משאלותיי מדי שבוע
בעלון. תמי צמח
אנו משתתפים באבלו של חגי זוהר
על מות האם
מימי זוהר
ההלוויה תתקיים מחר, יום ו' 7.3.14
בשעה 11:00, בבית הקברות בקיבוץ ברקאי