 |
כל הג'אז הזה
סנונית ליס מספרת על ספרה החדש "כל הג'אז הזה" // עינת תומר |
פעילויות חוץ של השבוע
טיול חורפי בפארק השרון עם ראובן כהן
יום שבת 11.2.17 בשעה 9:30 מחדר האוכל
09:30 - נוסעים בהסעה? יציאה בשעה 9:30 מחדר
האוכל
מגיעים עצמאית? בבקשה להגיע עד השעה 10:15 לחניון ליד תחנת
הדלק "דור אלון" הראשונה מדרום לחדרה, על כביש 4 (הכביש הישן)
10:30 - יציאה לטיול בפארק השרון כ-שעתיים וחצי. קל, פשוט ונינוח במסלול מעגלי:
יער חדרה, חורש פארק אלוני התבור, מערבה למרחבי החולות ועצי החרוב וחזרה לנקודת
היציאה.
הסיום - ביער
אקליפטוסים בסמוך לחנייה
והמשך בילוי עם פיקניק צהריים בין העצים
ציוד - נעלי הליכה, מים, כובע, אוכל לפיקניק צהריים
(פירות יבשים וקפה עלינו!)
להתראות ראובן כהן וגלי יגודה
נסיעה למוזיאון תל אביב
בהדרכת צילה ליס
יום שלישי 14.2.17 בשעה 16:00 מחדר האוכל
מקבץ תערוכות מעניין ומגוון
הודעות ושונות
הצבעת קלפי
הצבעות קלפי בנושא
תקציב עין שמר לשנת 2017
יתקיימו:
יום ו' 10.2.17 בחדר האוכל: 11:30 – 12:30
יום א' 12.2.17 בחדר האוכל: 11:30 – 13:00
יום א' 12.2.17 בבית המשרדים: 17:30 – 18:30
שיחת קיבוץ
שיחת קיבוץ הקרובה תתקיים:
ביום שני 13.2.17 בשעה 20:30 במועדון לחבר
על הפרק: תקנון
קליטה - המלצת ועדת קליטה והנהלת הקהילה לשינויים בתקנון.
לפני השיחה תתקיים אסיפת חברי אגודת "שמר" בנושא
שינויים בתקנון "שמר".
הצבעות קלפי
יום ו 17.2.17 בחדר האוכל: 11:30 – 12:30
יום א' 19.2.17 בחדר האוכל: 11:30 – 13:00
יום א' 19.2.17 בבית המשרדים: 17:30 – 18:30
מרב הדר פרומר
הידעת?
ט"ו בשבט הוא יום ההולדת של הכנסת - שתחגוג השנה 68.
בט"ו בשבט תש"ט – 14 בפברואר 1949 – נפתח המושב
החגיגי הראשון של האסיפה המכוננת. את הישיבה הראשונה ניהל הנשיא הזמני, ד"ר
חיים ויצמן, והשתתפו בה הרמטכ"ל,אלופי צה"ל, הרבנים הראשיים, שופטים
ונכבדים נוספים. הטקס התקיים בבניין המוסדות הלאומיים בירושלים, והוא נפתח בהדלקת
נרות נשמה לזכר חללי השואה ומלחמת העצמאות. היושב ראש הנבחר, יוסף שפרינצק, קיבל
את פטיש העץ, ושלוש הַקָשׁוֹת פתחו את טקס ההשבעה. במעמד זה אישרה האסיפה המכוננת
את חוק המעבר שקבע כי
האסיפה המכוננת תיקרא "הכנסת הראשונה"
משל לאדם שהיה הולך במדבר
והיה רעב ועייף וצמא
ומצא אילן שפירותיו מתוקין
וצלו נאה ואמת המים עוברת תחתיו.
אכל מפירותיו ושתה ממימיו וישב בצילו
וכשביקש לילך אמר:
אילן אילן, במה אברכך?
הכרזת שמות הקבוצות בקבלת שבת חגיגית
קבלת השבת שתתקיים השבוע, ביום שישי 10.2.17 בשעה 20:15
תהיה חגיגית ומגוונת בנושא ט"ו בשבט והכרזה חגיגית על
שמות 6 הקבוצות החדשות שלחברת הילדים בעין שמר, לראשונה מזה כ-20 שנה!
יהיו חידות מוזיקליות בהן יצטרכו הילדים (והקהל) לנחש את
שמות הקבוצות הנרמזות בתוך השירים, ילדי הקבוצות יוזמנו אל מול הקהל, תהיה ברכה של
ההורים ויחד נשיר כולנו את "ואלס להגנת הצומח"
..
מוזמנים כולם!!!
גלי יגודה וענה ששון
הודעה מהחינוך לגיל הרך
הורים יקרים החלה ההרשמה לגני הילדים בעין שמר.
הורים שממתינים ללידה או שנמצאים בבתים
ועוד לא נרשמו בבקשה פנו אלי להירשם.
אין הרבה מקומות פנויים בבתי הילדים.
לכן בבקשה אל תמתינו לרגע האחרון.
תודה עלי וורבוף, מנהלת הגיל הרך
מוזמנים לבוא להדרן
והפעם כדאי במיוחד:
כריות חימום מכוסמת וריחניות מלוונדר
כובעים חמים ויפים וכמובן עוד מציאות.
ל ה ת ר א ו ת
כל הג'אז הזה
סנונית ליס מספרת על ספרה החדש "כל הג'אז הזה" //
עינת תומר
ברכות על הספר החדש. למי שלא הספיק לקרוא, תספרי את תמצית
הספר:
תודה!
הספר מביא את סיפורה של צעירה בשם עליזה (ליזי) פיין, בת קיבוץ שגרה בתל אביב. יום
אחד דירתה של ליזי נפרצת, המחשב שלה נגנב ובו חומרים חשובים לה מאוד, שאין להם
תחליף. הגניבה מאלצת את ליזי לחזור לבית הוריה בקיבוץ בדיוני. כמה ימים לאחר מכן
היא מקבלת מכתב סחיטה מאדם זר שקנה את המחשב שלה בחנות יד שנייה ומחזיק, לדבריו,
בחייה הווירטואליים. הסוחט, שמכנה עצמו "מישו", מחזיק בזיכרונותיה של
ליזי כבני ערובה ודורש שתכתוב לו תמורתם 40 מכתבים בהם תספר לו על עצמה ועל
קורותיה בכנות מוחלטת. הוא מאיים שאם לא תיעתר לדרישותיו, הוא ימחק את הזכרונות
היקרים ביותר ללבה. התכתובת ביניהם חושפת את חייהם, אירועים לא פשוטים שחוו,
דמויות משונות, אהבות, אבדן וגם סודות אפלים.
בסיפור שזורות חוויות אישיות שלך, אמנם בצורה סמויה. מדוע
היה חשוב לך לשתף את הקוראים בחוויותייך?
האמת היא שכמעט כל החוויות בסיפור לא קרו לי, לשמחתי הרבה.
אמנם גנבו לי מחשב, פעמיים, דבר שהעניק השראה לספר, אבל לשמחתי לא סחטו אותי. ליזי
היא צעירה שעברה תאונת דרכים קשה שבה איבדה את חברתה הטובה ביותר, המכונה ג'אז.
בעקבות התאונה היא מתמודדת עם פוסט טראומה ועם התקפי חרדה קשים ומתאבלת על חברתה.
דבר מזה לא קרה לי לשמחתי הרבה. אמנם חוויתי באופן אישי אירוע שהגביל אותי בגיל
צעיר (פציעה בגב), אבל ההתמודדות שלי הייתה עם מגבלה גופנית, ולשמחתי לא חוויתי
פוסט טראומה, אובדן של אדם קרוב או חרדה. את התיאורים שקשורים לכך ביססתי על
לימודי הפסיכולוגיה שלי ועל תחקיר מעמיק בנושא. בספר משולבות זירות שאני מכירה
היטב, כמו קיבוץ או תל אביב, לצד מקומות וזמנים שבהם לא הייתי, כמו ניו יורק
ותקופת קום המדינה. אני משערת שרוב הכותבים משלבים בעלילות שלהם מקומות, זירות
והתמודדויות שמוכרות להם ושהם יכולים לתאר בצורה אמינה, יחד עם דברים בדיוניים
לחלוטין. הכל מוקצן לצורך היצירה, נלקח למקומות לא מציאותיים, בתוספת אירועים
דרמטיים, רגשות קיצוניים, קונפליקטים ותפניות שלא התרחשו בחיים ונחוצים כדי לבנות
סיפור מעניין.
האם לכך שגדלת כילדה בקיבוץ הייתה השפעה על כתיבת הספר?
בהחלט! מיקמתי חלק מהעלילה בקיבוץ בדיוני, כי לדעתי זו אחת
מהחברות המרתקות בעולם והתמזל מזלי להיוולד ולגדול בה. אני חושבת שחיי הקיבוץ
מזמנים זירות שהן מובנות מאליהן כשחיים אותן ביומיום, אבל מרתקות למי שלא חווה
אותן. זו גם סביבה שאני יודעת לתאר בצורה אמינה. אני מכירה את השפה ואת היסודות
שלה. אם הייתי מנסה למקם את העלילה במאה שערים, למשל, כנראה שלא הייתי קולעת
לניואנסים. הספר עוסק גם ביחסים בעידן האינטרנט. הניגוד שבין הקרבה האנושית
שברעיון הקיבוץ, לבין הריחוק שביחסים וירטואליים, נראה לי מעניין.
מתי החלטת לכתוב את הספר וכיצד הוא קרם עור וגידים?
החלטתי לכתוב ספר בגיל 8 כנראה. הייתי אחד מאותם ילדים שתמיד כותבים.עם
השנים כתיבה גם הפכה למקצוע שלי, והיה לי ברור שכתיבת ספר היא השאיפה הגדולה שארצה
להגשים יום אחד. לפני בערך 10 שנים, בן זוגי גבע ואני התעוררנו ב-5 בבוקר, כשבדירה
שלנו איש זר שברח עם המחשב הנייד שלי, שעליו הייתה עבודה סמינריונית שעמדתי לסיים
והמון חומרים לא מגובים. האירוע הזה גרם לי לחשוב על האדם שבצד השני, שמוצא חיים
שלמים במחשב, והרעיון לעלילה התחיל להתגבש. לפני כארבע שנים, אחרי שבני הבכור תום
נולד, הבנתי שאם לא אתחיל לכתוב עכשיו, החיים יעברו ולא אגיע לזה לפני הפנסיה, אז
התחלתי להקדיש לזה זמן בקביעות.
באיזו הוצאה הופץ הספר ומי עיצב את העטיפה?
בהוצאת חברת התוכן שלי, "סנונית תוכן". בחרתי
להוציא את הספר בעצמי, כדי שאוכל להפיץ אותו כמו שאני רוצה, גם באינטרנט, בליווי
מהלך וירטואלי מיוחד.את העטיפה עיצבה מאיירת מוכשרת בשם דניאל פלג עמה עבדתי על
הקונספטבמשך כמה חודשים.
לאיזו אוכלוסייה מיועד הספר?
הסיפור מוצג כתכתובת אימיילים, ולעולם האינטרנט יש חלק
משמעותי בו. הוא מכיל שפה צעירה, ולכן אני חושבת שעשויים להתחבר אליו קוראים מגיל
צעיר, 16, מבוגרים צעירים, וגם קוראים מבוגרים יותר שיוצא להם לגלוש באינטרנט
ומתחברים לשפה ולאופן התקשורת בזירה הזו.
האם התנסית בעבר בכתיבה?
כתיבה היא תחום העיסוק שלי. בעבר עבדתי כעיתונאית והייתי
מבקרת מוזיקה וכתבת טכנולוגיה ב"נענע 10", ב"עכבר העיר" ובעוד
אתרים ומגזינים, ניהלתי זירות תוכן ואינטרנט לחברות שונות. עם הזמן העסק התרחב
ובשבע השנים האחרונות אני מנהלת עם בן הזוג שלי, גבע, את חברת התוכן שלנו,
"סנונית תוכן" (ותודה לאמא על בחירת השם שכבר לא היה צורך להחליף).
אנחנו כותבים ומנהלים פעילות ברשתות חברתיות לחברות כמו
yes"", "בנק הפועלים",
"אסותא", "אמריקן לייזר" וגם לעסקים בינוניים. ולפעמים אני
עדיין כותבת למגזינים, אם יש הצעות מעניינות.
כיצד שילבת בין כתיבת הספר, לעבודתך, להיותך אמא לשני ילדים קטנים?
בעזרת הרבה מאוד תכנון ומעט שעות שינה. נערכנו כמשפחה לכתיבת הספר וגבע האלוף פינה לי את ימי שישי בבוקר מעסקים
ומילדים.
איך התחושה לכתוב ספר משלך?
זה תהליך ארוך מאוד. בסופו של דבר, מדובר בעבודה, שצריך
לעשות באופן מאורגן ומתוכנן, כמו כל פרויקט אחר. אני שמחה שהצלחתי לעמוד במשימה
הזו, אבל מטבע הדברים גם קצת חוששת בשלב הזה. שוק הספרים מורכב מאוד ולא פשוט
להגיע לקוראים. החנויות, רשתות הספרים, כלי התקשורת שמסקרים – לכל אחד מהם יש
שיקולים משלו. אני מקווה שהספר שלי יצליח להגיע לקוראים, ושהם יחשבו שהוא היה שווה
את הזמן שלהם.
אילו תגובות קיבלת על הספר?
בינתיים, לשמחתי, התגובות מאוד טובות. אפשר לקרוא כמה מהן
באתר הספר, בכתובת זו:
http://allthatjazz.co.il/readers-write/
האם בעידן האינטרנט, מחשבים, אייפונים, טבלטים וכו'... יש
עוד מקום לספר אמיתי כמו של פעם?
זו שאלה מצוינת שהעסיקה אותי רבות ושהשתדלתי לתת לה מענה.
אני לא מתייחסת לספר כאל מוצר מודפס, אלא כאל סיפור, ומזמינה כל קורא לחוות אותו
באופן שמתאים לחיים שלו. הספר מלווה בעולם וירטואלי שהקמנו לו, שאפשר לגלוש בו
בקישור: http://allthatjazz.co.il
דרכו
אפשר לקנות את הספר בדפוס, בדיגיטל, או להירשם ולקבל אותו לפי פרק, מהדמויות עצמן
באימייל, בקצב התרחשות העלילה. המטרה שלי היא שכמה שיותר קוראים יקראו את הספר, כל
אחד מהם באופן שמתאים לחייו. מצד שני, אני בהחלט חושבת שהספרים המודפסים לא חלפו
מהעולם. ישנם אנשים רבים שעדיין חיים ונושמים ספרים, מעודכנים בכל ספר שיוצא
ומכורים למוצר המודפס. יש לקוראים היום יותר דרכים לצרוך סיפורים. בעיני, האתגר
העיקרי של סופרים כיום הוא להצליח לספר את הסיפור שלהם באופן מגוון יותר, להתאים
את עצמם לרוח הזמן, וזה מה שאני מנסה לעשות. מקווה שהצלחתי.
המסע השומרי לאתיופיה // אורי זהר סל
השנה אני בשנת שירות ב"שומר הצעיר", אני גר
בקומונה בקיבוץ שריד ופועל בקיבוצי הגלבוע: מסילות, בית אלפא וניר דוד ובנוסף גם
בקיבוץ קדרים. כחלק מהשנה הזו התמזל מזלי לקחת חלק במסע ראשון מסוגו, "משלחת
השומר הצעיר לאתיופיה".
כבר מספר שנים שהתנועה עובדת על הפרויקט הזה והשנה סוף סוף
הוא יצא לפועל, תחת הסיסמה: "מרחיבים את האתוס הציוני". יצאנו 18 קומונרים
וקומונריות מכל הארץ, חלקם מהעדה האתיופית, שתי מדריכות בוגרות מהתנועה ושני
מדריכים ישראלים יוצאי אתיופיה. מטרתנו הייתה לפגוש את ההיסטוריה היהודית המקומית,
אך כשמגיעים לאתיופיה כמעט הכל נשכח, והיופי האפריקאי נמצא בכל מקום, התרבות
האתיופית היהודית והלא יהודית כאחד מהפנטת והטבע משאיר ללא מילים.
ובכל זאת, קצת היסטוריה: את התחלתה של יהדות אתיופיה אתם
בוודאי מכירים כסיפור מלכת שבא. באלפי השנים שעברו מאז, עברה העדה טלטלות רבות, אך
שימרה כל העת את השאיפה הגדולה של חזרה ל"ירוסאלם"- ירושלים. בנוסף,
במהלך המסע עסקנו קצת באתיופיה כמדינה, בתקופתה כקיסרות, במהפכה הקומוניסטית שעברה
ובאופייה היום. דיברנו על הסיפור הכלכלי של העולם השלישי ועל ההבדל בין עוני
לדלות. הופתענו לגלות את היחס של התושבים לפשטות אורח חייהם. הם לא מכירים מציאות
אחרת ולכן לא רואים עצמם כעניים אלא דווקא שמחים בחלקם. על התובנה הזאת - ההבדל
בין עוני לדלות, דיברנו במהלך המסע. בנוסף, גילינו שהפערים הכלכליים במדינה נמוכים
מאוד, אפילו יותר קטנים מבישראל.
ואז היהדות חשפה את פניה. אמנם, יהודי אתיופיה, המתקראים
"ביתא ישראל", עלו כולם לארץ ובאתיופיה נותרו רק כעשרים אלף אנשי
"זרע בית ישראל" ("פלשמורה"), אך למרות שמדובר במספרים כה
קטנים (במדינה שמונה כמעט 100 מיליון איש), היהדות נמצאת בכל פינה באתיופיה -
מגיני דוד, ציורים של שלמה המלך וכתובות "גור אריה יהודה". במהלך המסע פגשנו
מקומות הקשורים בהיסטוריה היהודית ולמדנו עוד על "ביתא ישראל" שתמיד
נשארו אדוקים ביהדותם והחלו כבר לפני יותר מ- 150 שנה בניסיונות לעלות לארץ ישראל.ניסיון
העלייה הראשון מאתיופיה לישראל התרחש כבר בשנת 1862 ומאז היו ניסיונות עלייה גם
בשנים 1934ו- 1955. בשנת 1979 נפתח הסכר בזכותו של פרדה אקלום, מורה אתיופי שעשה
את הדרך לסודן ויצר קשר עם מדינת ישראל, כך בעצם, במעשה של ציונות אמיתית וכנה,
החלו "ביתא ישראל" לעלות לארץ דרך סודן, מסע זה גבה נפשות רבות, והיה
קשה, מורכב וטרגי.
כפי שאמרתי בהתחלה, הסיסמא של המשלחת הייתה "מרחיבים את
האתוס הציוני". אחת המטרות של המשלחת
הייתה ועודנה להפוך את הסיפור של העדה האתיופית לחלק בלתי נפרד מהאתוס הציוני
שלנו. אחת הדרכים להמחיש זאת הייתה העובדה שהוריהם וסביהם של חברי המשלחת הגיעו
מכל ארצות העולם.
כשמסתכלים על המציאות הישראלית מבינים שאפלייתה של העדה
האתיופית היא חלק ממציאות רחבה יותר של פילוג ואי שוויון מעמדי, של העדפת סיפורם
של מעמדות מסוימים על פני סיפורים אחרים. השסע המעמדי והרחקת האתיופים מן האתוס
הציוני קשורים זה בזה, והם חלק מהתופעה של
"מגזור" - חלוקת החברה למגזרים ותתי-חברות המתרחקים ומתפלגים ביניהם.
זהו תהליך רחב שפוגע בנו יום-יום ופוגע בנו לטווח הארוך. עם וחברה שלא ישימו את
האדם ושוויון ערכו במרכז אלא את ההון והאינטרס האישי-מקורבי-שבטי יחדלו מלהיות
חברה מלוכדת ומאוחדת, וסלחו לי שגלשתי לנושא כה רחב, כי המשלחת לאתיופיה יושבת על
כל התוכן הזה.
טסנו לאתיופיה כדי לראות, להעמיק ולחקור. הסיפור של
"ביתא ישראל" והסיפור של אתיופיה כמדינה הם סיפורים מדהימים שיש ללמוד
ולהעריץ (ולא דיברתי על הכפר "אורה אומבה" שהוא מעין קומונה שוויונית
מרתקת ועל זרע בית ישראל שגם הוא סיפור כביר בפני עצמו). אבל העבודה והתוכן
המשמעותי ביותר נמצא במציאות הישראלית. כמחנך וכאיש "השומר הצעיר", לצערי ולשמחתי אשאל
שאלות ואעביר ביקורת על המציאות מכל נושא תוכן כזה או אחר, קצת חבל לי שמה שכתבתי
במקום לספר על המסע עצמו הפך לדעותיי בעקבות המסע, אתם יותר ממוזמנים לקרוא את
הכתבה באתר ynet-קיבוץ
"השמוצניקים באתיופיה" שבו ממש מתואר מה חווינו כל יום ויום ובצורה הרבה
יותר מפורטת ומדויקת על הפרטים והמידע וזה חשוב בהחלט!
ולסיום - איך אפשר שלא - הפינה ה"עין שמריסטית":בלילה
האחרון שלנו באתיופיה עליתי על מיניבוס שייקח אותנו לארוחה החגיגית לסיום כשלפתע
עולה מיכל לרר שמתנדבת ומטיילת באתיופיה. הפגישה, גם אם הייתה קצרצרה הזכירה לי
שבכל מקום בעולם הבית האמיתי נמצא בעין שמר, מה שנקרא עין שמר-טבור העולם.
פותחים שבת
השבוע, קבלת שבת חגיגית לכבוד ט"ו בשבט עם יוסי בן
מיור. בפינת ה-90 הכרזה
חגיגית בשירים על שמות שש הקבוצות החדשות של ילדי המרכזים בעין שמר.
--------------------------------------------------------------------------------------------
לפני שבוע דיברה צילה ליס על הצייר משה גרשוני שהלך לעולמו
בימים אלה והוא בן 80.וכך סיכמה צילה את דבריה:
משה גרשוני זוכה פרס ישראל לציור שנת 2003. אמן יחיד ומיוחד.
בחייו ובדרכו האמנותית עובר תהפוכות, ובורא עצמו מחדש.
ראשית דרכו האמנותית בשנות ה – 70 כאמן מושגי היוצר מייצבים ועבודות בעלי אמירה
פוליטית נוקבת נגד הכיבוש.
בשנת 1980 מייצג את ישראל בביאנלה בוונציה.
לאחר מכן חל מהפך בחייו הוא יוצא מהארון וחושף את זהותו
המינית, ובמקביל יוצא לדרך חדשה באמנותו. הוא מצייר ציורים אקספרסיביים בצבעוניות
עזה, המדמה הפרשות גוף. עבודותיו מכילות מוטיבים הלקוחים מעולם היהדות ומעולם
הנצרות תוך שילוב טקסטים כתובים מהמקורות בעיקר מטקסי הלוויה – קדיש ותהילים,
משירים ומהברית החדשה.
בעבודותיו מבטא
בעוצמה את חוסר התוחלת במותם של חיילים בקרב, ויוצר אנלוגיה בין מות החיילים לעקדת
יצחק.
המוטיבים העיקריים בציוריו הם: מגן דוד, צלב, צלב הקרס, עץ
עקור ההופך ללהבה, דגל מתנופף ברוח, פרחי רקפות מדממות ודמות חייל. החייל כמושא
הומואירוטי וכקורבן, זרים שהם זרי ניצחון ההופכים לזרי אבל, ומוטיבים מהציור
הנוצרי.
השילובים מבטאים עומק תרבות היסטורי ומורכבות. דרך עבודתו
הישירה בידיים ללא אמצעי תווך מביאה לעוצמת ביטוי וזהות מוחלטת בינו לבין יצירתו.
משה גרשוני בכיר אמני המודרנה הישראלית ומטען חורג שלה,
אישיות יוצאת דופן, עולם לעצמו. יהי זכרו
ברוך!
תודה לצילה על ההיכרות המעמיקה והמקרבת שערכה לנו עם עולמו
האמנותי הייחודי
והמורכב של הצייר משה גרשוני.ענה.
הוקרה לנהגי המועצה // עינת תומר
ביום שישי האחרון ערכו ועדי ההורים של בתי הספר:
"רעות", "ניצני רעות", "שבילי רעות"
ו"נטעים"מפגש הוקרה לנהגי הסעות התלמידים במועצה.זו השנה השנייה שנערך
מפגש שכזה. המפגש נערך בבניין המועצה בשעה 8:30, לאחר שהנהגים סיימו את סבב ההסעות
לבית הספר. הנהגים הגיעו נרגשים למפגש, שם חיכה להם כיבוד כיד המלך, מעשה ידי
הורים מתנדבים. את המפגש כבדו בנוכחותם ארבעת המנהלים של בתי הספר וראש המועצה,
אילן שדה אשר נוכחותם תרמה לחגיגיות האירוע.
נציגת ועד ההורים, גלי יגודה הקריאה ברכה מרגשת בשם ההורים. כמיטב המסורת,
הוועד נעזר ומפרגן לעסקים מקומיים. הפעם מור עוגות בוטיק מקיבוץ מגל, שהשקיעה והכינה מאפה שמרים אישי לכל הנהגים. תודה
גדולה! הנהגים בהחלט שמחו והתרגשו מתשומת הלב והוקרת התודה שקיבלו באותו היום.
הקרנת הסרט על נשות ליבריה במקום של יוגה
תנועת נשים עושות שלום שמחה להזמין אתכן (ואתכם) להקרנה של
הסרט"גרשו את השטן בחזרה לגיהינום"
סרט המתעד את מאבקן הנחוש והאמיץ של נשות ליבריה שהביאו להפסקת מלחמת
האזרחים ולהפלתו של הרודן צ'ארלס טיילור.
ההקרנה תתקיים במוצ"ש, 25.2.17, בשעה 20:00,
ב"מקום של יוגה", קיבוץ עין שמר.
בסוף ההקרנה ייערך דיון בהשתתפות הקהל בהנחיית יעל טריידל,
נציגת נשים עושות שלום.
ארוחת ערב ים תיכוניתבחדר האוכל
ביום רביעי 22.2.17 בין השעות 19:30-18:00
תיערך ארוחת ערב ים תיכונית בחדר האוכל
בעזרת חברת "זוגלובק" עם השף גלעד דולב
בתפריט:
שווארמה הודו על מצע סלט חומוס וסירות חצילים
קציצות בטעם כבש לצד אנטי פסטי
כדורי בקר בליווי פתיתים
בורקס פילו במילוי בשר טחון, חמוציות ועשבי תיבול
לצמחונים שבינינו – שניצל תירס
מחיר ארוחה: 22 ₪ - חיוב בתקציב
בואו ליהנות מארוחה טובה באווירה נעימה
צוות ענף המזון
ברכת מנהלות החינוך לט"ו בשבט
נאחל לקהילת עין שמר
שבחינוך כמו בעץ השדה
ששורשיו ימשיכו להיות ערכיים
וטמונים עמוק באדמות אבותינו.
עם גזע איתן שיעמוד
מול אתגרים חדשים
ורוחות סוערות
ענפים מתחדשים המניבים
פירות ועלים.
ומשלוב כל אלה
נקבל אלומה בוהקת
וגאה מכל אשר נעשה.
עלי וורבוף ועידית יוקר קמינר
ט"ו בשבט בחממה
השבוע יתקיימו שני אירועים בחממה