בעקבות העלון בנושא טיול ביטחון וההזמנה בשבוע שעבר, שלחה
רחל ויליאמס את הסיפור הבא:
בשישים השנים הראשונות של הקיבוץ, לא היו לחברים טלפונים
פרטיים בחדרים. כדי להתקשר או לקבל שיחת טלפון, היה עליהם להשתמש בטלפון ציבורי
ובמטבע שנוצר לשם כך ונקרא אסימון. בשנת 1982 הוחלט להתקין טלפונים בחדרי החברים.
וילי ואלישע שמרי ניהלו את המבצע, וחברת "קו בערבה" חפרה תעלות בכל
הקיבוץ. גינות יפות נעקרו, מדרכות נהרסו, מעברים נחסמו... אבל החברים שמחו לראות,
שהנה בקרוב יהיה להם לראשונה טלפון בבית. מידי בוקר היו וילי ואלישע נפגשים
בחדר-האוכל, ווילי היה אומר: "יאללה הולכים להרוס את הקיבוץ".
בחג הקיבוץ של קיץ 1984 חגגו בעין-שמר את סיום המבצע ווילי
(שהיה כבר בלונדון) בירך ואמר: "אחד מהדודים שלי, שהיה מוצב בארץ במסגרת
שירותו הצבאי במנדט הבריטי, ביקש ממני למצוא את הסליק היחיד שהמנדט הבריטי לא
הצליח למצוא בעין-שמר. זה הזמן לגלות לכם, חברי עין-שמר, שזאת היתה הסיבה האמיתית
לחפירות. התקנת הטלפונים היתה רק סיפור כיסוי".
הסליק האבוד לא נמצא עד היום, אבל לחברי עין-שמר יש טלפונים
פרטיים.
גם השבוע (השלישי) ממשיך נושא העלון להוות חלק מאירועי חג
הקיבוץ, והפעם המסלול השני בספר טיולי עין-שמר לעתיד לבוא – טיול עצים וצמחים.
את הסיפורים במסלול זה סיפרו: מנו אלון, חנה דנון, אלישע
שמרי, אורי אשכולי, שלומית תומר, סיגל דקל, יהודה ריפתין, עטר שנפלד, רונן מרקם
ויוסי בן מיור. כתבה עדה גבע, ערכה רקפת זהר.
חוזרים ומזמינים מאוד את כולם, להעביר אלינו סיפורים על
עין-שמר בכל נושא, לדייק פרטים ולהרחיב את היריעה.
ועוד שתי הערות טכניות:
בוודאי שמתם לב כבר בשבוע שעבר, לשובו של שער הקיץ היפה
(צילום טל בדרק). העלון עדיין נאנק תחת חרב קיצוצי הקורונה, אבל השער הצבעוני
הודפס בקיץ של השנה שעברה ונוכל ליהנות מהעודפים עד שיאזלו.
הקיצוצים הנ"ל הם גם הסיבה לכך שבשבוע הבא לא ייצא
עלון, במסגרת צימצום עלון אחד בחודש. נשוב במחצית השנייה של יוני עם העלונים
המסורתיים והחגיגיים של מסיימי יב' ומסיימי ו'.
סיגל דקל
טיולי עין-שמר
עצים וצמחים
מאז היווסדה, הייתה עין-שמר ידועה בגניה היפים. כבוד גדול
רחשו הוותיקים לגן וכל שצומח בו, והקנו יחס כבוד זה גם לילדיהם.
בשנת 1953, זכתה עין-שמר בתחרות גני הנוי היפים ביותר
בהתיישבות העובדת. איגנץ פלגי הגבוה, איש "שומריה", היה אז ראש וראשון
למפתחי הגנים בקיבוצים, ובהמשך הצטרפה אליו עלית מגן, הבת הראשונה של עין-שמר,
ועוד רבים. באותן שנים, היו הגינות הפרטיות קטנות, מחסרון מקום ומים, ואיגנץ הוא
שבנה את הגן על כל שלוחותיו. כל המביט היום בגן, יראה את מרחבי הדשא הגדולים ואת
המבט הפתוח לכל פינותיו, שהם עיקר תורתו. בהמשך, הותרה הרצועה והחברים החלו לטפח
גינות משלהם, שתלו עצי-פרי, הגן נמלא אורה וציפורים מקננות היום ברחבי עין-שמר.
שמונים מיני ציפורים למשפחותיהם יש בעין-שמר, עליהן כתבו יוסי בן מיור ועודי דגאי
את הספרון: "גן-עדן לציפורים – ציפורי עין-שמר בעין המצלמה", ובו שפע של
מידע וצילומים מרהיבים.
עד כדי כך רחשו המייסדים כבוד לצמחייה, שכאשר הרחיבו את
המרפסת של אחד הבתים במוסד, והסתבר שעץ וושינגטוניה גבוה וחסון עומד בדרכם, בנו את
הרצפה עם חור ואף בתקרה פערו חור, והעץ גדל ושגשג בתוך המרפסת!
גם לניקיון הגן הייתה חשיבות רבה, והאחריות היתה מוטלת על כל
החברים והילדים. לאורך השבילים הראשיים בקיבוץ, בנו הוותיקים פחי-אשפה קטנים על
עמודים נמוכים, וכל מי שעבר בשביל וראה קליפה זרוקה או עטיפה של סוכריה, היה
מתכופף ומשליך לפח.
החל מקבוצת הילדים הראשונה בקיבוץ, השתרש הנוהג לבחור שם
לקבוצה, בכיתה ב', לפני הכניסה לחברת-הילדים. ילדי הקבוצה הראשונה בחרו בשם
"אלון", לכבוד האלון המפואר שצילו היה למרכז הקיבוץ. ומכאן ואילך, כל
השנים, נבחרו לקבוצות שמות של עצים ובהמשך גם של שיחים: אורן, תומר, רימון, ארז,
זית, אשל, ערבה, צאלים, הדס, הדר, שקד, גפן, אילנות, אגוז, רימון, תאנה, אלון ב'
ואלון ג' ועוד-ועוד, כולם, למעט עץ הארז ועצי הצאלים, צומחים לתפארה עד היום בעין-שמר!
מיד לאחר שנבחר השם לקבוצה, עמדו הקטנים בפני הצבעה של
הילדים הבוגרים יותר (כיתות ג'-ו'), על הכניסה ל"חברת-הילדים". ילדי
קבוצת "אשל" בחרו תחילה בשם "עומר", וכיוון שאין זה שם של עץ
או שיח, הוחלט ב"חברת-הילדים" בשיחה סוערת,
ונגד עמדת המחנכים, שלא לקבלם! שלושה שבועות סערה החברה, עד
שילדי "עומר" נכנעו, והחליפו את שמם ל"אשל"...
האלון הגדול
האלון הגדול של עין-שמר, היה הראשון כאן, לפני האנשים. לפני
כולם. בתמונות מאותם ימים הוא מופיע לבדו, אין לידו אוהלים ולא בתים, לא שיחים ולא
עצים. שריד ליער אלוני-תבור בשרון.
כשבאו לכאן המייסדים, חברי גרעין "עין-גנים", הם
מצאו את החצר-הישנה עם החומה והבית הגדול, בית-האבן, ומחוץ לחומה – אלון אחד גדול
ומרשים. חברי-הקיבוץ השתכנו בתוך החומה, ותחת האלון היו באים לעתים הבדואים
הנוודים, עם הצאן. לאחר שנים, הקיבוץ גדל והתרחב, הבדואים נדדו למקומות מרעה
אחרים, והאלון הפך לנוף המרכזי המוצל, ולאחד הסמלים החשובים של הקיבוץ. עליו כתבה
רבקה גורפיין, סופרת ומורה, ממייסדות הקיבוץ, את ספר הילדים: "מה שקרה בצל
האלון"...
תחתיו חגגו החברים את המסיבות המשותפות ונערכו חזרות
לאירועים בקיבוץ, תחתיו צולם השחזור המדהים של התמונה המפורסמת של לאונרדו דה
וינצ'י – "הסעודה האחרונה", ותחתיו נערכו חתונות של כמה זוגות יחדיו
(כפי שהיה נהוג אז), דינה ועוזי מור, ניצה וחופי, ציפי גנדלמן ובנדה (דוד בן-דוד)
ועוד.
ענפיו היפים שימשו תפאורה להופעה של קבוצת "ערבה"
בסיום כיתה ו' ("שוכני האלון
כולם"), ולאחר שנים להופעת הסיום של קבוצת "חרוב", ותחתיו נערך
"יום הילד" הנהדר של שנת 2013.
בשנת 2017 חלה האלון במחלה חשוכת-מרפא, לאחר שפטרייה תקפה את
הגזע שלו. באותה שנה, בט"ו בשבט, ניסו הילדים וההורים בניצוחה של מרב חופי,
להציל אותו. הם נתנו ידיים, הקיפו אותו ולחשו תפילה, אך ללא הועיל. לאחר חצי-שנה,
האלון קרס ונפל. היום, עובדי הנוי מנסים לשמר חלק מענפיו, וענף אחד כבר מחדש את
ימיו וצומח למעלה, כפסל המנציח את יופיו ותפארתו מן העבר.
האלון (ליד משפחות מלומן ובן פורת)
לפני שבעים שנה, כשהסבים של היום היו ילדים קטנים, היה האלון
שליד איה ודוד מלומן – "רחוק" וקטן, אבל בולט בשדות החיטה והמספוא שהיו
זרועים סביבו, בדרך למטע התפוחים ולכרם הענבים. הילדים היו יוצאים לטייל לאלון
ולוקחים איתם סנדוויצ'ים, שהכינו המטפלות במיוחד לטיול הרחוק. היום הקיבוץ גדל
כל-כך, עד שהשדות התרחקו והאלון הפך לחלק מהנוי היפה של שכונת "לוינסון".
האלון שליד רחל זמיר ומילכה ויגאל תיבון, אף הוא מפאר את
קיבוצנו ממזרח, ויש אלוני-תבור נוספים בעין-שמר, צעירים יותר, שהולכים וגדלים
ומשגשגים. אבל מצוי בעין-שמר רק אלון מצוי אחד (כזה שעליו אינם נושרים בחורף).
אתגר: נסו למצוא אותו!
שדרת הפיקוסים (בכניסה הצפונית לקיבוץ)
ההורים של שלומית תומר ועדה גבע, שהיו חברי גרעין
"שומריה", נסעו לביקור הורים בפולין בשנת 1935 (לפני מלחמת העולם
השנייה). לקראת סוף הביקור, קיבלו מההורים של רומה מצלמה במתנה.
כשהגיעו ארצה, מכרו את המצלמה תמורת 5 לא"י (לירה ארץ
ישראלית) ובכסף הזה ניקנו שתילי הפיקוסים לשדרה המפארת עד היום את כביש הכניסה
הראשון לעין-שמר, מחצר-הראשונים ועד חדר-האוכל. נטעו אותה ז'ניה ריפתין, אבא שטיין
ובלנקה וילנד.
השתילים גדלו, וצמרותיהם החלו נוגעות זו בזו מעבר לכביש, כמו
מנהרה.
בחורף של שנת 1950/51, ירד שלג כבד בכל הארץ, וגם בעין-שמר.
בקיבוץ עלה החשש, שהשלג הנערם על הצמרות ישבור את עצי הפיקוס. החברים התארגנו,
לקחו טרקטור ועגלה, וכשהם עומדים על העגלה, נסעו לאט-לאט והורידו במגרפות את השלג
מהעצים והצליחו להצילם!
בשנות השישים, ערכו חברי הקיבוץ את חג הסוכות תחת מנהרת
הפיקוסים. לכל משפחה הוקצה שטח קטן בו בנתה סוכה משפחתית, וכל הסוכות המשפחתיות
חברו יחד לסוכה קיבוצית אחת גדולה.
בשדרת הפיקוסים, מול המכבסה, שתלה קבוצת "ערבה"
בראשית שנות החמישים, את שורש האוויר הראשון של הפיקוסים בתוך קופסא קטנה, יחד עם
המחנך שלהם חנן בן יהודה. היה זה מול ביתם של פסיה וזלמן צמח, ההורים של בני, שגרו
שם. היום שורשי אוויר רבים מגיעים לאדמה ומשתרשים בה.
עצי הוושינגטוניה (בכניסה לקיבוץ)
כשבאו חברי-הקיבוץ הראשונים לעין-שמר, קיבלו את פניהם שני
עצי וושינגטוניה קטנים, שניטעו על-ידי קבוצת "ברנר". הם עמדו כשני זקיפים-שומרים
משני צידי שער-האבן של הקיבוץ. בהמשך ניטעו עוד עצים ונבנתה בריכת דגי-זהב קטנה
ואהובה, והמקום הפך לשער של עין-שמר, ולמקום להתכנסויות, מפגשים, יציאה לעבודה,
התאספות לפני יציאה העירה... כאן נערכו מיפקדי הקיבוץ ו"השומר-הצעיר".
ילדי הקיבוץ אהבו מאוד את הבריכה, האכילו את הדגים בלחם ושמרו עליהם מכל משמר.
ופעם חמי סל נפל לתוך הבריכה וזכה לנזיפה חמורה מהמטפלות.
עץ האורן הגדול
"בחורשה הגדולה", חורשת האורנים,
היו הילדים משחקים שעות רבות כל יום אחר-הצהרים, משעה ארבע ועד ששקעה השמש (לא
הייתה טלוויזיה, לא היו מחשבים ולא היו טלפונים סלולריים). הם שיחקו תופסת
ומחבואים ובעיקר גניבות-דגל. ילדי קבוצה אחת היו מחביאים פיסת בד על צמרת אחד העצים,
והקבוצה השנייה הייתה צריכה להגיע אליה, לקחת אותה ולברוח. במיוחד הצטיינו בכך
רובי משיח ורמי דקל מ"אשל", ומנו אלון ואברהם וילן מ"ערבה".
השחקן הטוב מכולם היה רמי. יום אחד טיפס גבוה על צמרת האורן הגדול בגבול המערבי של
החורשה, כדי להוריד את הדגל, אבל נחיל דבורים ענק תקף ועקץ אותו עשרות עקיצות.
הילדים שראו את המתרחש הזעיקו את אהוד אחיו הגדול, שהיה ספורטאי נהדר, ואהוד טיפס
על העץ והצליח להוריד אותו בשלום.
לאחר שנים הגיעו אנפות הבקר לישראל. אנחנו הילדים שמחנו על
כך שמכל ארץ-ישראל, הם בחרו לקנן "דווקא" בחורשה שלנו ושל קיבוץ מעברות.
אבל אז הסתבר, שהלשלשת שלהם צורבת את העצים עד שהם עלולים למות. החברים הוותיקים,
שרצו להציל את החורשה האהובה, עברו בלילות וגרשו את האנפות עם פנסים ואפילו בעזרת
יריות!
שיחי ההיביסקוס (ליד הבית הוורוד)
שיחי ההיביסקוס שליד הבית-הוורוד הם עוד מעט בני מאה! כאן
היה בית-התינוקות הראשון, והילדים הכירו אותם מאז שהיו פעוטים. ההורים היו מראים
לילדים איך להדביק "אפים גדולים" מעלי ההיביסקוס ואיך בנוי פרח: עלי
כותרת אדומים ועלי גביע ירוקים, וצלקת ועלי ושחלה וזרעים קטנים. ילדי הגן היו
משחקים בתוכם מחבואים, בונים בהם בתים קטנים, ואפילו מתחבאים מהמטפלות שרצו לחפוף
להם את הראש! כאן גם היה מטבח הילדים הראשון, וחתולים רבים היו מסתובבים בין
השיחים. הרבה הרפתקאות ראו שיחי ההיבסקוס בחייהם הארוכים:
יום אחד באו ציידי חתולים לעין-שמר וירו בחתולים וגם פגעו
בחגי ארליכמן בן השבע, עם כדור אחד בשוק של הרגל. עלי אלון סיפר שזה קרה בגלל שחגי
היה אמיץ ולא פחד מהם, ורצה להציל חתול אחד שאהב.
ופעם פרצה שריפה גדולה במטבח הילדים, ליד השיחים. דינה
ויצמן, אמא של עידית רונן, נכוותה מאוד קשה. הפעמון של חדר-האוכל הישן צלצל
לאזעקה, והרבה חברים רצו עם דליי-מים והצליחו להציל את דינה!
הגג של הבית-הוורוד, היה גג שטוח, והיו בו חרכי ירי כדי להגן
בעזרתם על ילדי הגן ועל הקיבוץ כולו. בכל חדר שינה, היה חלון מרובע בתקרה, ודרך
החלון היו הילדים מתגנבים ועולים על הגג. פעם ברחו הילדים ועלו על הגג, ואברהם
וילן, אח של חנה דנון, השתולל ונפל מהגג ישר על השיחים. כך שמרו שיחי ההיביסקוס על
אברהם בן השש.
שדרת לוחמי גטו ורשה ושדרת החייל האלמוני
הוותיקים, מייסדי הקיבוץ, היו עדים לכל המאורעות הגדולים,
הנוראים והכבירים שהתרחשו באמצע המאה העשרים, וביקשו לתת להם סימן בנוף הקיבוצי
וגם לחנך לאורם את ילדי הקיבוץ, שהרי אחרי המעשים – נמשכים הלבבות.
בשנת 1944, ניטעה שדרת עצי "סיסם הודי" על-ידי
המייסדים, בשטח בית-הספר היסודי (היא "חברת הילדים") וקראו לה:
"שדרת לוחמי גטו ורשה". מולם, מערבית ל"גן-אורן"
ול"גן-תלתן", שתלו שדרה נוספת של סיסם, וקראו לה: "שדרת החייל
האלמוני" (ויש אומרים שהשדרה בעלת השם הזה, ניטעה מערבית למוסך של היום כשדרת
עצי חרוב, ויש אומרים שזו בכלל שדרת הגרביליאות העוברת בין בתי-הילדים). בכל אופן,
עץ גדול אחד נותר מאחורי "גן-תלתן", ושלושה עצים חזקים ויפים נשארו
לעדות עד היום, ליד "בית-אקשטיין" לשעבר. עצי השדרה הצלו על השביל
הראשי, והיו עדים לכל המתרחש בחברת-הילדים:
כשילדי הקיבוץ הראשונים, ילדי קבוצת "אלון", הגיעו
לכיתה ה', הם נכנסו לתנועת "השומר-הצעיר", קיבלו חולצה כחולה וסמלים,
וגם הוטל עליהם כבוגרים, התפקיד לטפל בשדרה, להשקות ולעשב אותה.
פעם אחת במהלך עבודת העישוב, עשו הילדים פיפי על השתילים.
כשראה מיקו לוי, המדריך שלהם בתנועה, את תעלוליהם, הוא ערך מפקד, אסף את סמלי
התנועה שעל חולצותיהם והודיע שהם מוצאים מ"השומר-הצעיר".
אבל, כלום יכולה התנועה להפסיד ילדים נועזים כאלה? הסוף הטוב
הגיע, כאשר הילדים עברו ללמוד בכיתה ז' בקיבוץ מעברות. מיקו בא לשם, ערך שוב מפקד,
אמר ש"השומר-הצעיר" סולח להם והשיב להם את סמלי-התנועה.
שדרת הברושים של פרדס ד'
שדרת ברושים מקיפה היום את עין-שמר לאורך הגדר של
פארק-הרכבת. השדרה הזו הקיפה בעבר פרדס של עצי "וושינגטון" ותפוזי
"טמפל" מלאי מיץ, שקראו לו "פרדס ד", כי היה הפרדס הרביעי,
אחרי שלוש החלקות בפרדס הגדול.
כל שנה היו החברים שולחים למאיר יערי, שנחשב האדמו"ר של
הקיבוץ-הארצי, ארגז תפוזי "טמפל" מהפרדס לחג הפסח.
בקצה השדרה, בצד דרום-מזרח, חפרו הוותיקים עמדה ולתוכה היו
נכנסים שומרי הלילה.
בשנת 1938, כשהגיעו לעין-שמר חברי כנופיה מהכפר קקון שליד
מושב אמץ, הם עברו ליד השומרים בעמדה מבלי שנעצרו. זוהי הכנופיה שהרגה את דוד שניידר
ודב הנדל (בן משפחה של אילן ויוסי יגודה), ששמרו אותו לילה ליד חדר-האוכל של
הקיבוץ. סיפרו לנו כי חמש שנים אחר-כך, תפסו חברי "ההגנה" את אנשי
הכנופיה.
שדרת האהבה בין עין-שמר למענית
שאול מרקם, סבא של המרקמים לדורותיהם, עבד שנים רבות במטע
עצי הפרי ונקשר מאוד לעצי הנשירים. הוא אהב בני-אדם וגם את האהבה עצמה אהב. עם
פרישתו מהעבודה במטע, החליט לנטוע שדרת עצי פקאן בדרך העפר המובילה מעין-שמר
ל"גלעם", משם קצרה הדרך למענית. תחילה רצה לנטוע אותה בחלקת השדה של
עין-שמר, צפונית לדרך העפר, אך לבסוף בשל קשיים שונים, נטע אותה דרומית לדרך העפר
בחלקה של חקלאי מכרכור...
לשדרה החליט שאול לקרוא "שדרת האהבה" ואף פרסם את
שמה ברבים, לכבוד זוגות האוהבים מעין-שמר ומענית.
לאחר שנים, הקים חגי ארליכמן בכניסה לשדרה, שולחן אבן ושני
ספסלים, ונטע עצי זית שיצלו עליהם, כדי להקל על משאם של ההולכים בדרך האהבה.
האקליפטוס הענק (ליד בית-הקברות)
האקליפטוס הענק ליד בית-הקברות, הוא אחד משלושת העצים
הגדולים ביותר בעין-שמר, ונחשב לאחד הגדולים בארץ! הוא המלך. גבוה מהברושים, מעצי
האורן, מהגרבילאה ואפילו מדקלי הוושינגטוניה. זהו שריד לחורשת אקליפטוסים גדולים,
שניטעה מתוך אמונה כי עצי אקליפטוס יכולים לייבש את הביצות שהיו במקום, ביצות בהן
רחשו יתושי אנופלס, שהיו מדביקים את החברים במחלת הקדחת הנוראה.
חברי עין-שמר נהגו לשבת ליד החורשה, סביב מדורה. פעם עזב זוג
צעיר את המדורה (מאנשי קבוצת "בנימינה", שהיו אז חברי עין-שמר) לשוח
בחורשה. מחבל יצא מבין העצים וניסה לדקור בסכין גדולה את האישה. הבחור קפץ להגן
עליה ונדקר עמוק בכתפו. הזוג פרץ בצעקות רמות כדי לקרוא לעזרה, אך בגלל השירה
הסוערת סביב המדורה, איש לא שמע את זעקתם והמחבל ברח!
על צמרתו של העץ הזה, הקים זוג עורבים את קינו, והטיל בו
ביצים. אהוד דקל טיפס עד צמרת העץ, לקח גוזל אחד ונתן אותו ליורם אלון, אח של מנו.
יורם גידל את הגוזל בחיבה ובחום, והגוזל הוחתם ונקשר ליורם בעבותות אהבה. מאז, לכל
מקום שיורם היה הולך, היה הגוזל על כתפו. כשגדל הגוזל והיה לעורב בוגר, היה מתעופף
קרוב לראשי האנשים, עושה להם "באז", מפחיד את הילדים ונוחת בנחת על כתפו
של יורם, שמח וטוב-לב.
כיום, מתאספות בשעות הערב להקות קאקים גדולות על צמרתו של
האקלפיטוס הענק, ללינת הלילה שלהם.
עצי הפיטולקה
שני עצי הפיטולקה הענקיים, נשתלו על-ידי איגנץ, הגנן המיתולוגי של עין-שמר. הם אהובים כל-כך על ילדי כל הגנים וגם על הגננות, בגלל הצל העצום שלהם. ילדי הגן קוראים להם "עצי התנין", בגלל השורשים הבולטים שלהם, המשתרעים על הדשא כמו תנינים. למעשה אלה הם שיחים וענפיהם חלולים! לפני כשנתיים, התנחל נחיל דבורים ענק באחד משני הענפים הגדולים של עץ הפיטולקה הדרומי, שליד הבית של אביב תומר. לאט-לאט נשחק הענף העשבוני עד שקרס ונפל, אבל דווקא בגלל שהוא שיח - הוא ניצל! ענפים חדשים צומחים ממנו ועוד קצת ויחזור לקדמותו.
עצי האשכוליות של אמיר תומר
בפרדס הגדול (במקום בו נמצא היום מרכז הקניות של עין-שמר)
הייתה חלקה גדולה של עצי אשכוליות ענקיות. כל עץ הניב מכל שלם בעונה! בסוף שנות
החמישים, הציע מנחם, אבא של גדעון מגן, שעין-שמר תמכור "עיניים" מהעצים
האלה, בעזרתן אפשר יהיה להרכיב את עצי האשכוליות בכל הארץ, וכל המגדלים יזכו ביבול
גבוה. הצעתו התקבלה, ועובדי הפרדס היו יושבים ומכינים ענפי אשכוליות עם
"עיניים", ואורזים אותם למשלוח. ביניהם היו דדי מאסטרו, אבא של אסתר לרר
וליאורה מאסטרו, יהודית בלוך, מייטק זרטל, סבא של נבות, שבתאי אבל, אבא של אבנר ארבל,
איה מלומן ושרה אבל ועוד. הם היו סופרים את ה"עיניים" בכל ענף ומוכרים
מאות אלפי עיניים. כל "עין" נמכרה בחמישה גרוש. כך זכתה עין-שמר לתנופה
כלכלית גדולה ומגדלי הפרדסים בישראל - לאשכוליות מצוינות.
לפני חמש שנים, כשהרחיבו את מרכז-הקניות, הוחלט לעקור את
הפרדס וגם את חלקת האשכוליות הנהדרת. אבל אמיר תומר, שעבד בפרדס כנער ואהב את
הפרדס בכל מאודו, לא השלים עם הגזירה והחליט שמוכרחים להציל את העצים. הוא נלחם
באומץ ובכוח, היו שצחקו לו והיו שכעסו, אבל אמיר ניצח! הוא הצליח לשכנע את הנהלת
הקיבוץ להעביר חלק מהאשכוליות לרחבה של המועדון-לחבר. במבצע עצום הועברו עצי
האשכוליות הגדולים והיום, להנאת כולנו, הם מפארים את הרחבה וכל מי שרוצה יכול
לבוא, ליהנות מיופיים ולאכול מפריים!
עצים מיוחדים ופינות יפות בעין-שמר
קיבוץ עין-שמר, כמו קיבוצים רבים בארץ, מתאפיין בעצי-פרי
רבים שנשתלו על-ידי חברי-הקיבוץ, כמו גן-עדן קטן: רימונים וגויאבות, מיליון עצי
שסק המובילים אותך לכל פינה במשק, עצי פקאן ענקיים, ליצ'י, מיני עצי-הדר ועוד הרבה.
מי שמטייל במוסד ומרים עיניו לשמים, יגלה כ-15 עצי דקל
וושינגטוניה, כולם עתיקים, מראשית ימי המוסד.
ליד שער-הקיבוץ הישן, צמחו להם עצי כליל-החורש הססגוניים,
הפורחים באביב בלבן, ורוד וסגול.
ליד ביתם של דנה ושלמה שחר, צומחים שני עצי מייש דרומי יפים
ביותר. מייש הוא עץ הגדל בר בארץ-ישראל, ובעבר שימשו ענפיו לבניית מחרשות וקורות
לבתים.
ליד חדר המוסיקה של חמוטל גלעד, באזור חברת-הילדים, צומחים
שני עצי פיקוס-קדוש, המעידים על אהבת הגננים למשפחת עצי הפיקוס. בתוך משק-החי הישן
גדל פיקוס כנרי. שני עצי פיקוס השעם גדלים על-יד בתיהם של אילן בורלס ולילך וזיו
חדוותי. פיקוס חלודי גדל ליד ביתם של שולה ורן חדוותי. וכמובן, פיקוס
ה"כנר" הנהדר על הדשא הגדול!
נציין עוד את עץ התות הגדול והיפה ביותר ליד ביתה של מירי
גרוסברג, ואת עץ השקמה ליד בית-דורות, הנחשב לגדול וליפה בארץ! (בתמונה)
עוד עצים ושיחים ופרחים רבים ויפים מפארים את קיבוצנו,
כמילותיה של לאה גולדברג:
"ישׁ בְּעוֹלַם הָרַבָּה דְּבָרִים
יָפִים:
פְּרָחִים וְחַיּוֹת, אֲנָשִׁים וְנוֹפִים.
וּמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ עֵינַיִים פְּקוּחוֹת
רוֹאֶה יוֹם יוֹם מֵאָה דְּבָרִים נִפְלָאִים לְפָחוֹת!"
לוח מודעות
חודש ימים א'-ה' יום שישי שבת
יוני 16:00-19:00 13:00-18:00 10:00-18:00
יולי-אוגוסט 7:00-19:00
הפסקה בין 12:30-14:30 7:00-18:00 10:00-19:00
ספטמבר עד 20 לחודש 16:00-19:00 13:00-18:00 13:00-18:00
עונת הרחצה תיפתח ביום שני 15.6.20 ותסתיים בתאריך 20.9.20.
הנחיות והוראות בטיחות
1. הכניסה לשטח הבריכה והרחצה - רק
בנוכחות מציל מוסמך שהוכשר ואושר על-ידי מנהל הבריכה.
2. הכניסה לשטח הבריכה רק דרך שער הבריכה ובשעות הפעילות בלבד.
3. אין לרוץ על המדרכות הצמודות לשפת הבריכה. אסור לדחוף ואסור להטביע.
4. אין לקפוץ קפיצת ראש בחלק הרדוד של הבריכה.
5. אסור לבצע "סלטה" , "בורג" או קפיצת ראש לאחור.
6. אין להכניס בלונים למים.
7. אין להתקרב עם כלי זכוכית לשפת הבריכה.
8. אכילה ושתייה רק על הדשא, ולא ליד שפת הבריכה.
9. ילדים שאינם גמולים חייבים בלבישת חיתול בגד-ים. אין להכניס ילדים עירומים
לבריכה.
10. כניסה למים בכל גיל רק בלבוש מתאים. אין להיכנס בעירום.
11. ילדים שאינם יודעים לשחות היטב – חייבים בליווי מבוגר מעל גיל18 בכניסתם למים.
12. ילדים אינם יכולים להיכנס לבד לשטח הבריכה.
13. המסלול/ים המסומן/ים בחבל מצופים, מיועדים לשחייה בלבד.
14. העישון מותר רק בפינות העישון המסומנות בשלטים.
15. אסורה כניסה של בעלי-חיים לשטח הבריכה.
16. אין אחריות של צוות הבריכה על ציוד אישי שהושאר ללא שמירה.
17. יש להישמע להוראות המציל.
18. גלגלי ההצלה משמשים לחירום בלבד.
19. יש לשמור על הסדר והניקיון בשטח הבריכה.
הנחיות מיוחדות בהתאם להוראות משרד הבריאות
1. לא תתאפשר הכנסת מתרחצים שאינם תושבי עין-שמר.
2. הכניסה רק דרך השער שליד גן-יוסי.
3. יש לפעול בהתאם להוראות בשלט המוצב בכניסה לבריכה.
גילוי-דעת // יואל גרוסברג
שימור המקלחת המשותפת
לאחרונה נבדק בניין המקלחת המשותפת והוכרז כמסוכן ומיועד
להריסה.
אמנם אני עובד כבר 30 שנה באחד החדרים שבמרכז המבנה, אך
בקרוב אני יוצא משם ואין לי בבניין אינטרס אישי.
לעניות דעתי החדר בו אני עובד יציב, לפי שהרצפה ישרה, הקירות
כמעט ללא סדקים, התקרה יבשה וכו'... ברור שהבית ישן ומתיישן, אך לא כולו מתפורר.
בתקווה להלהיב עוד חסידי שימור מבנים וערכים היסטוריים
בעין-שמר, אני מציע לחתוך את הבניין מדרום ומצפון וליצור שיחזור של מקלחת משותפת
אחת (!).
אזכיר בהקשר זה את השימור המוצלח של בית-הקירור, בו נמצא
משרד עורכי-הדין של לי מרקם והמרכז היצירתי "כלולה"; ואת העתקת עצי-ההדר
מהפרדס לרחבת המועדון-לחבר. אמנם יש בהצעה שלי השקעה כספית, אך יש בה גם ערך
וחוויה לשנים רבות.
דעו את זכויותיכם - ביטוחי בריאות //
עינת תומר
בני הקיבוץ מבוטחים בביטוח בריאות קטסטרופה (חיוב בתקציב 30
₪ למבוגר, 10 ₪ לילד, מילד שלישי ואילך חינם). חברים שרצו, הצטרפו לביטוח בריאות
מורחב (חיוב בתקציב 92 ₪). מטרת הביטוח לעזור למבוטחים בעת צרה רפואית, על-ידי כך
שחברת הביטוח גובה מדי חודש סכום לא גדול, ובעת הצורך (אם יהיה צורך) תסייע.
ביטוח קטסטרופות מכסה -
1. השתלת איבר שלם או חלק מאיבר, כגון: מח
עצם, אונת ריאה, לב, כליה, לבלב, מעי, רחם, שחלות, כבד, אונת כבד וכל שילוב ביניהם
או של חלקיהם.
2. ניתוחים בחו"ל ניתוח הנדרש לביצוע
בחו"ל.
3. תרופות שאינן כלולות בסל הבריאות, כולל
קנביס רפואי.
4. הסעה הכרחית באמבולנס. החזר בגובה תעריף
מד"א בגין העברה של החולה מבית-חולים אחד למשנהו לצורך ביצוע ניתוח או
לאחריו, באמצעות אמבולנס ציבורי או פרטי.
5. חוות דעת שנייה של רופא.
6. טיפולים ו/או אביזרים רפואיים לחולים
במחלות קשות: טיפול בתא לחץ, טיפולי הידרותרפיה, ריפוי בעיסוק, חיתולים ומכנסונים
למבוגרים, השכרת ציוד טווח ארוך, דמיון מודרך, ביו-פידבק ודיקור סיני.
7. בדיקות לחולי סרטן: בדיקת M.R.I., בדיקות אונקולוגיות גנומיות
וגנטיות, גרידה/ הפלה במקרה של פטירת העובר.
ביטוח בריאות מורחב מכסה -
1. שלוש התייעצויות עקב ניתוח או טיפול מחליף
ניתוח.
2. שכר מנתח.
3. ניתוח בבית-חולים פרטי או במרפאה כירורגית
פרטית, כולל כל ההוצאות הרפואיות הנדרשות לשם ביצוע הניתוח ולאשפוז הנלווה לביצועו.
4. טיפול מחליף ניתוח.
5. הריון - בדיקות ושירותים להריון, בדיקות
לסיקור גנטי לפני הריון.
6. התייעצות עם רופא מומחה ללא קשר לניתוח.
7. פיצוי לאחר אשפוז שלא כתוצאה מניתוח.
8. טיפולי פריון לרבות הפרייה חוץ גופית בארץ
ובחו"ל.
9. בדיקות רפואיות אבחנתיות.
החברים או בני-משפחתם, מזומנים לפנות אלי לבירור זכאותם מול
הביטוח.
משולחנות ההנהלה
מדיוני הנהלת קהילה 9-20
27.5.20
נוכחים: שרית אלימלך, הגר צ'נסקי, אירית פואה, רבקה שדה,
הראל יגודה, מיכה טיסר, ענתי קצנלנבוגן, גדעון אברהמי.
נדון/הוחלט
1. עדכון תקנון כלבים. בהשתתפות עדי רובין ועינת תומר.
הממשק בין ההולכים על ארבע להולכים על שתיים, הוא נושא קבוע
על סדר-היום. איכות החיים של כולם חשובה לנו ולכן לא תמיד האינטרסים זהים. השמירה
על הכללים בהתנהלות עם הכלבים ושימת לב להפרעות של נביחות הכלבים לשלוות השכנים,
עומדת בבסיס הדיונים. נערך דיון ועודכן התקנון להלן.
שוכרים חיצוניים (לא כולל בנים) לא יורשו לשכור דירה כאשר הם
מחזיקים כלב.
2. מחירון השכרת דירות. בהשתתפות עדי רובין.
עדכון המחירונים האחרון התבצע בשנת 2018, ולכן חשוב היה
לעבור ולעדכן את הדרוש עדכון. עודכנו מחירוני השכרת דירות. כל חבר המעוניין לקבל
את המחירון המעודכן, מוזמן לפנות אלי במייל:
kehila@ein-shemer.com
3. צמצום תקציב העלון.
נערך דיון, הושם דגש על החשיבות של הדפסת העלון, בהשוואה
להעברת העלון באינטרנט.
סוכם: לפי התחשיב לא ניתן לצמצם את תקציב העלון כפי שתוכנן.
בשלב זה לפחות עלון אחד בחודש יועבר באופן אינטרנטי (יודפס בכמות קטנה לחברים מאוד
מבוגרים שאין להם אינטרנט). בישיבה הבאה יערך דיון עם מערכת העלון.
4. מחירון מועדון לאירועים פרטיים של חברי קיבוץ. בהשתתפות סיגל יגודה.
נערך דיון בו גם הפעם לא ניתן היה להגיע להסכמה, וכמו
בדיונים הקודמים עיקר הדיון נסב על אופן הפעלת המועדון.
סוכם: יש להכין קריטריונים לאירועים השונים, לשם תמחור
אירועים פרטיים של חברים.
סיכמה: אירית פואה
הסדר כלבים. עדכון הנהלת קהילה 27.5.20
א. אחריות על כלבים
1. כלב בקיבוץ יהיה בבעלות ובאחריות החבר.
2. החבר ידאג לחיסונים כחוק ועפ"י הנחיות משרד-הבריאות, על חשבונו.
3. חבר יהיה אחראי לנקות אחרי כלבו.
4. כלב שיגרום נזק לבעל-חיים אחר ו/או לרכוש – בעליו יישא בעלות הנזק.
ב. הסתובבות כלבים
1. כלבים יסתובבו בקיבוץ רק כשהם קשורים ומלווים על-ידי אדם.
2. בשאר הזמן כלבים יהיו קשורים ליד דירות בעליהם.
3. לא ניתן לקשור כלבים בכניסה למבני-ציבור: חדר-אוכל, בריכה, אולם ספורט,
מבני-חינוך, מועדון-לחבר, כולבו וכו'. במקרה כזה יחול קנס לפי סעיף 4 להלן.
4. כלב שישוטט חופשי בקיבוץ – בעליו יחויב על-ידי הקהילה בקנס בסך 35 ₪.
5. הקיבוץ יזמן מעת לעת פקח מוסמך, שילכוד כלבים שאינם קשורים וייתן קנסות
בהתאם לחוק.
6. חברים ישלמו מכספם את פדיון הכלבים שיתפסו וכן את הקנס.
ג. תוקפנות כלבים
1. כלב שינשוך – יוסגר עפ"י חוק למשרד הבריאות בהתאם לתלונת הננשך.
2. כלב שיגלה תוקפנות (נשיכה, התנפלות) יותר מפעם אחת, לא יוכל להישאר
בקיבוץ. במידה ולא יבוצע ישלם החבר קנס בסך 1,000 ₪.
ד. אחריות על התקנון
1. אחראי ועדת כלבים יהיה אחראי לרישום הפרות התקנון בסעיף ב'.
2. מנהלת הקהילה אחראית על קנסות ועל סעיף ב-4 ג-2.
החלטות אלו מבטלות ומחליפות החלטות קודמות בנושא הכלבים.
נספח – חמורים
חל איסור על הסתובבות חמורים בקיבוץ. במידה ולא יהיו קשורים
כל העת, יורחקו לאלתר מהקיבוץ.