חפש בעלונים קודמים

עלון 14 (2019) (4175) ז' ניסן תשע"ט

עלון 14 (2019) (4175)
ז' ניסן תשע"ט  12.4.2019

מזג-אויר  //  מאיר ויזלטיר

מֶזֶג-הָאֲוִיר הָאָהוּב עָלַי בָּעוֹלָם
הוּא מֶזֶג-הָאֲוִיר שֶׁל תֵּל-אָבִיב בְּלֵיל חֹרֶף.
תֵּל-אָבִיב כְּאִשָּׁה שֶׁהֱטִילוּהָ בִּבְגָדֶיהָ לָאַמְבָּט,
בִּרְיוֹנִים עָשׂוּ לָהּ אֶת זֶה, וְהִיא מְשׁוֹטֶטֶת
עַכְשָׁיו חֲרוּפָה בָּרְחוֹבוֹת מְיַחֶלֶת לְחֶסֶד.

עֲשׂוּ-נָא חֶסֶד עִם הָעִיר הַזּאֹת,
אִמְרוּ מִלָּה חַמָּה אֵלֶיהָ.



הָאֲוִיר שֶׁהִרְטִיב אֶת הַחוֹל וְהִרְוָהוּ נִיחוֹחַ אֲוִיר
מְהַלֵּךְ עַכְשָׁיו נִים-וְלֹא-נִים, מְאֻשָּׁר, לְפָנָיו כָּל הַלַּיְלָה.
הוּא מְלַטֵּף אֶת לֶחְיָהּ בְּעָבְרוֹ, אַךְ הוּא לֹא יִתְעַכֵּב.
נְעִימוֹת הַלַּחוּת מְפַלְּחוֹת בֵּין רִבּוּעֵי הַבָּתִּים
קוֹלְפוֹת טִיחַ. תֵּל-אָבִיב נִרְדְּמָה עַל עָמְדָהּ וּפוֹלֶטֶת
גְּנִיחוֹת טְרוּפוֹת מִן הַשֵּׁנָה.

אִמְרוּ מִלָּה טוֹבָה בָּעִיר הַזּאֹת, הִיא רְאוּיָה לְחֶמְלָה.


השבוע:
קבלת שבת חגיגית
לכבוד פסח.
על האביב וחג הפסח -
עפרי גבאי-ארסטר
------------------
בשעה 19:30 קפה ועוגה
ומשחקים לילדים,
בשעה 20:15 תחילת קבלת השבת.
שבת שלום

מאמר מערכת

הבחירות מאחורינו, הקטסטרופה לפנינו... אדם מושחת, חסר עכבות וחבר מרעיו הומלכו על המדינה שוב... ואנחנו אנה אנו באים...
הרשימה מספר הקולות הכשרים בעין-שמר    אחוז הקולות       אחוז הקולות במדגם עלון-המשק
מרצ      101      23.54   43.55
כחול לבן            200      46.62   27.42
העבודה  89        20.75   22.58
גשר      5          1.17     1.61
הליכוד   17        3.96     1.61
כולנו     7          1.63     0
איחוד מפלגות הימין          4          0.93     0
זהות      2          0.47     0
אורן חזן 1          0.23     0


לכבוד האביב – העלון השבוע מוקדש לעיר הנושאת את שמו – תל-אביב.
רבים גרו בה לזמן-מה, אחדים נולדו וגדלו בה, יש בינינו כאלו שעובדים או לומדים בה, כולם מגיעים אליה לבילויים, לקניות, סידורים שונים או לפחות בדרך ליעדם.
תל-אביב – כל-כך שונה מעין-שמר ובכל זאת חלק מחיינו כאן. לכבוד האביב – קבלו את תל-אביב!

סיגל דקל


ראיון השבוע   עם
יוסי יגודה


יוסי נולד בשנת 1935 בבית-חולים "עין-גדי" בתל-אביב,
להוריו הזכורים לטוב - מאשה ויצחק יגודה.



משפחת יגודה גרה אז בשדרות קרן-קיימת (היום: שדרות בן-גוריון), 3 בתים מבית בן-גוריון. את פולה ודויד, יוסי היה פוגש כמעט מידי יום. פולה היתה באה לצרכנייה, וכשהיה צריך לשלם עבור המצרכים, נהגה לומר: "יהיה בסדר". סיפרו עליה שפעם יצאה לשדרה ושאלה: "מי כאן יודע לנגן בפסנתר?". אחד מהיושבים בשדרה קפץ והתנדב, והיא אמרה לו: "בוא תכנס, צריך להזיז את הפסנתר בבית"...

יסודי למד יוסי בבית-ספר "נס-ציונה", ותיכון בבית-הספר המקצועי "מקס-פיין", במגמת מסגרות ומכונאות. בצעירותו גם עבד קצת במקצוע.


בכיתה ד' הצטרף יוסי ל"השומר-הצעיר", לגדוד "יחיעם", ממנו יצא לימים גרעין "פלד" (שבו גם היה חופי), שהלך להשלים את קיבוץ מגן. באותה תקופה כל הצפון תל-אביבים היו בתנועות-נוער.
כשהגרעין הלך למגן, יוסי הלך לקורס מ"כים, קורס סמלים קרביים ול-בה"ד 1 שהיה אז במחנה 80. יחד איתו היו שם באותו זמן החבר'ה מקבוצת "אורן" – חגי ארליכמן,  עוזי מור, עוזי סגולי, יונה ועלי אלון. יוסי פיקד על טירונים ואחר-כך היה מ"מ של גרעין בקיבוץ דן.
ביום שיוסי התגייס בשנת 1953, אחיו אילן עבר ללמוד ולגור במוסד "מבואות-עירון". בתחילת שנת 1956 יוסי השתחרר.
אבא יצחק נסע לעין-שמר, נפגש עם איגנץ המזכיר, ואמר לו: "אנחנו רוצים לבוא לקיבוץ".
איגנץ אמר: "אתם מבוגרים מידי. לא מקבלים חברים חדשים בגיל 48... אבל אם תביאו גם את הבן השני שלכם – נקבל אתכם בכל זאת".
יצחק חזר הביתה ושאל את יוסי: "מה התוכניות שלך עכשיו אחרי השחרור?"
יוסי ענה: "אני כמובן מצטרף לגרעין שלי במגן".
יצחק אמר: "אז אנחנו נשאר פה זוג זקנים לבד. בוא איתנו לעין-שמר, רק לניסיון..."
בתאריך 1.12.1955 הגיעה לתל-אביב משאית מעין-שמר, נהוגה בידי דב אנגל, ומשפחת יגודה העמיסה את החפצים והגיעה לקיבוץ.
זה היה עבורם מהפך גדול – בתחילה נכנסו שלושתם לגור בצריף השבדי, וסודרו לעבודה:
יצחק ל-לול, מאשה למחסן-הבגדים (למעגלה) ויוסי לפלחה (עם דיוד בן אברהם).
לעין-שמר היו אז 15,000 דונם אדמות בנגב. המדינה רצתה לתפוס אדמות וחילקה אותן לעיבוד הקיבוצים. בשנת 1956, כש-יוסי עוד היה רווק, הוא גר רוב השנה בנגב ועיבד את השטחים האלו. זו היתה שנה מאוד גשומה ופורייה.

לאורך השנים בעין-שמר למד יוסי קורס כותנה ב"רופין" וקורס גזברים.
את חנה הכיר בעין-שמר, כשהיתה בגרעין "אלומות" (יחד עם יהודית זרטל, מרים שמרי, שמחה אלון...). הם נישאו ונולדו להם 4 ילדים: דגנית, עידן, לימור ואלעד. שלושה מילדיו של יוסי נשארו וגרים עד היום בעין-שמר, והוא סבא גאה ל-12 נכדים מוצלחים.


20 שנה יוסי גדל וחי בתל-אביב ויש לו הרבה זיכרונות ממנה
יוסי זוכר שמשפחתו גרה מרחק של 10 דקות מהים וכל יום בקיץ אחר-הצהריים, אמא היתה מכינה כריכים, היו לובשים בגדי-ים והולכים לים. בין הים לרחוב הירקון, היתה שכונת צריפים בשם "מחלול" (ראו תמונה בסוף הראיון), וגרו שם הרבה חברים של יוסי מהכיתה. הדרך לים עברה בין צריפי השכונה, ולאורכה היו פוגשים את החברים.
מול השכונה הזו עמדו שרידי "אלטלנה", ויוסי זוכר שפונו מביתם כאשר הספינה בערה מחשש לפיצוץ, ושמאוחר יותר מצא שם רובה שרוף שהוא ואילן הרבו לשחק בו.

יוסי מתגעגע בעיקר לבתי-הקולנוע בתל-אביב ולסרטים שהיו פעם. באותם ימים הם היו הולכים להמון סרטים בקולנוע "בית-העם" (איפה שהיום "בית אל-על"). אורי זוהר היה בגרעין של יוסי והיה גר מול הקולנוע. יחד עם אבא שלו הוא היה מתפלח לקולנוע לראות סרטים. גם הוא וגם אריק אינשטיין בנים יחידים להוריהם.

ראש הגדוד של יוסי ב"השומר-הצעיר" היה יעקב אגמון. יוסי זוכר אותו בהערכה גדולה. פעם כשיוסי עמד לצאת למחנה של "השומר-הצעיר" למרות שהיה חולה, אמא שלו החביאה לו את הנעליים שלא יוכל לצאת. יוסי יצא... יחף... וברגע האחרון אמא הגיעה והביאה לו את הנעליים.



פעם אחרת אגמון שלח אותם לבית-ז'בוטינסקי לרגל... אחרי שהתחבאו, התגנבו וריגלו התברר שזו בדיחה.

למדריך של יוסי ב"השומר-הצעיר" קראו עידן. אדם משכמו ומעלה. עידן עבד בנמל ויום אחד, בזמן מלחמת-השחרור, הטיל מטוס מצרי פצצה בנמל, מטרים ספורים מעידן. בן 17 היה, ואבא שלו זיהה אותו לפי סמל-הבוגרים שהיה על בגדיו. יוסי נדר אז נדר, שאם יהיה לו פעם בן, הוא יקרא לו עידן... גם ליעקב אגמון יש בן בשם עידן ויש עוד עידנים לזכרו של המדריך הנערץ.

תל-אביב היתה תמיד מרכז המדינה. כל אירגוני המחתרת פעלו בתל-אביב, ויוסי זוכר אותם
מדביקים כרוזים ברחבי העיר עם מטפחות על הפנים - אחד רץ ומורח במהירות דבק, השני בא אחריו, מדביק את הכרוז ונעלמים.

ביולי 1947 תלה האצ"ל כנקמה, 2 סמלים (סרג'נטים) בריטים בחורשה בנתניה. הבריטים הטילו עוצר על תל-אביב. יוסי יצא מהבית למאפייה כדי לקנות לחם, נתפס ונלקח למשטרה. לאחר כמה שעות – שוחרר.

יוסי זוכר את החגיגות בתל-אביב בשנת 1947 לאחר ההכרזה באו"ם. את הריקודים בכיכר מגן-דויד, את שלונסקי, אלתרמן ואלכסנדר פן שהשתכרו.

יצחק עבד בחנות תרופות, בשק"ם בתל-אביב וגם ניהל קנטינה בצריפין.
במלחמת-השחרור הוא גויס ויוסי החליף אותו בחנות התרופות. יום אחד הוביל יוסי על אופניו חבילת תרופות לבית-מרקחת ברחוב בן-יהודה, ו-200 מטר לפניו ברחוב ארלוזורוב, הטיל מטוס פצצה על בית... לא היו אז אזעקות ולא כיפה ולא ברזל... יוסי עזב את האופניים ומצא מחסה בכניסה של בית.

יוסי היה נוסע באותם ימים המון באופניים בתל-אביב. יום אחד הגיע עם אופניו למגרש בקרית-מאיר, וראה שמעמיסים שם המון משאיות. הוא הצטרף לעזרת המעמיסים, וכך סייע להכנת אחת מהשיירות לירושלים הנצורה שיצאה מתל-אביב.

אם אתם מגיעים לתל-אביב, יוסי ממליץ לכם לבקר את דודה שלו – אלקה (אשתו של אח של אבא) - בת 100. היא מתנדבת בעירייה בארגון הגימלאים.


לאלקה יש 2 בנים ונכד שהם רופאים (בן ונכד נוירולוגים, ובן רופא-נשים). ויש במשפחה עוד רופא – בן של אחות של אבא.

מהו זיכרון הילדות הראשון שלך?
אני בן 4.5, בגן בתל-אביב ברחוב בן-יהודה, עם הגננות - מלכה ודבורה. באתי הביתה ואבא אמר לי: "בוא, נוסעים, נולד לך אח". נסענו לבית-חולים ברמת-גן. אמא שלי היתה קצת מבואסת, כי היא רצתה בת, אבל הרופא ניחם אותה ואמר שנולד לה בן יותר יפה אפילו מ-בת. ככה קיבלתי במתנה את אח שלי אילן.


מי האדם שהשפיע עליך הרבה?
אבא שלי. הוא היה אישיות גדולה.
היה איש עבודה וכל חייו היה לו חוש-הומור משובח, שהפך אותו לאדם אהוב על הבריות. אני זוכר שהוא היה יושב בשולחן בחדר-אוכל, ותמיד עלו משם קולות צחוק. חברי-הקיבוץ אהבו לשבת איתו בשולחן.


מה הכיף שלך?
לפגוש את הנכדים, ושיש לי פה בעין-שמר 3 ילדים.
מידי שבת אני אוהב לראות את הנכד שלי – רועי לוי (הבן של לימור) - משחק כדורגל בליגת-הנוער בהפועל רעננה ובנבחרת-ישראל לנוער.

מתי בכית לאחרונה ולמה?
כשחנה נפטרה לפני 23 שנה. בכיתי הרבה מאוד.


מה ההישג הכי גדול שלך לדעתך?
שהצלחתי להעביר 60 שנה בעין-שמר.

מה העבודה הכי גרועה שהיתה לך?
כשבשיחת-קיבוץ החליטו שאעבוד שנתיים בלול. עבדתי אז בפלחה והוחלט שאני עובר ללול.
אחרי שהשלמתי שנתיים בלול, חזרתי לפלחה. אחר-כך הייתי רכז-קניות, גזבר, גזבר במשחטה בגרנות ואקונום.
בבוקר הראשון שלי כנהג משאית, אלי שלזינגר היה זה שפגש אותי בשעה 4:00 בבוקר ליד המשאית, ולימד אותי להיות נהג.
בהמשך עבדתי במיניפלסט, בשיווק במפעל-הגומי, וכשחנה נפטרה עברתי למעבדה עד הפנסיה.

מה אתה רוצה להיות כשתהיה גדול?
להיות בריא.

אם לא היית גר בעין-שמר, איפה היית רוצה לגור?
בתל-אביב.
פעם הכרתי את העיר וגדלתי איתה. ידעתי להגיע לכל רחוב. היום אני פחות מכיר ופחות אוהב. תל-אביב היום דומה בעיני לניו-יורק בגלל הבתים הגבוהים, רק בלי הסאבווי.

מה אתה אוהב בעין-שמר?
את המקום, את הנוי ואת האנשים.

מה היית רוצה לשנות בעין-שמר?
את היחס למבוגרים.
יוסי מוביל אותי לסיור בביתו, בין הסדקים בקירות ובתקרה לרטיבות במקלחת: "אני לא יודע מה לעשות עם זה", הוא אומר בכאב.

חברים נוהגים לומר שכולם מקבלים הכל מהקיבוץ, ורק הם אף פעם לא קיבלו שום דבר. מה הדבר שקיבלת מהקיבוץ?
עצמאות.
בעבודות בהן עבדתי, היתה לי אפשרות להביא את עצמי לידי ביטוי. את תפקידיי בריכוז-קניות ובגזברות עשיתי ברצון ובאהבה.


תל אביב היא טבור העולם שלי  //  חיים חננאל

את ילדותי העברתי בכמה וכמה מקומות. היינו משפחה נודדת בגלל החלפת מקומות העבודה של אבי. היה לנו אפילו פרק זמן קצר, קצר מדי, בעיר תל-אביב.
אמי מספרת לי שבאחד הימים הלכתי איתה, בגיל 4 בערך, ברחובות תל-אביב כשהיא מחפשת דירה. היא הגיעה לדירה אחת קטנה ברחוב בן-יהודה ושם הייתה בעלת-בית מהסוג הגזען, שמאוד היה חשוב לה מה המוצא של אמי. כששמעה שהיא תורכיה אמרה לבעלה בגרמנית, שהיא לא רוצה פרענקים בדירה. מה שהיא לא ידעה, זה שאמא שלי, ממקימי קיבוץ הגושרים ובעלת כשרון לשפות, ידעה היטב גרמנית, והיא ענתה לה בגרמנית רהוטה במבטא תורכי שהיא תסתדר בלעדיה. זכורות לי תמונות רחוקות מתל-אביב - המכוניות של שנות ה-50, הבניינים הגדולים והאפורים.
המפגש השני המשמעותי שלי עם תל-אביב היה בצבא. תלמה אליגון, הפזמונאית הנודעת, הייתה מיודדת עם המג"ד שלנו ובאה לבקרו ביחידה. הוא סיפר לה על חייל שלו, חקיין ומצחיקן, וכך מצאתי את עצמי מוזמן לבחינות כניסה לצוות-הווי תותחנים, שאליגון הייתה המפיקה שלו כקצינת-החינוך הראשית של החיל.
הבחינות התקיימו באולם בת-דור בלונדון-מיניסטור (ליד אולם "צוותא" למי שלא זוכר). נתקלתם פעם בתופעה, שבמקומות מסוימים אתם כמעט שומעים פסקול שמלווה אותם? בדרך-כלל מקומות כאלו קשורים למיתולוגיה המלחמתית שלנו: "באב אל וואד", "עמק דותן" ועוד. ברגע שירדתי מהאוטובוס ליד לונדון-מיניסטור, בשנת 1976, עם כל ההמולה והצבעים שמסביב, אני שמגיע מצפת הגלילית, ממש שמעתי באוזן את השיר הכי תל-אביבי שאני מכיר, וזה שיר הנושא מתוך הסדרה "חדווה ושלומיק", כשמנחם זילברמן הקיבוצניק מגיע לכבוש את העיר הגדולה:
"הבוקר בא כל כך מהר
ואי אפשר להישאר
צריך לקום להתעורר
ללכת אל מקום אחר..."
המשכו של הסיפור הוא שאני מגיע לא מוכן לחלוטין, ללא שום מושג מה אני עושה, כשהניסיון הראשון להתקבל לא צלח. נס היה, שחבר שלי מהטירונות הגיע עם גיטרה ובמהירות בחרתי שיר, הוא ליווה והתקבלתי. ודווקא אחרית-דבר לא הייתה הפי-אנד, אבל זה כבר סיפור אחר.

במפגש הזה התאהבתי בעיר אהבה מטורפת ממבט ראשון, ממש רק מקטע הרחוב הקטן הזה של אבן-גבירול אליו נחשפתי. אבל זו הייתה אהבה של איש שמשדכים לו את מרילין מונרו לדייט, ואין לו שום מושג איך מתמודדים עם גודל כזה.
למפגש השלישי, כ-5 שנים לאחר מכן, הגעתי מוכן יותר... תל-אביב כבר לא הייתה גדולה עלי, אלא התאימה למידותי. חרשתי בה כל סנטימטר, הכרתי את בתי-הקפה, החוף, הפאבים והמסעדות. ידעתי איפה הפלאפל הכי טוב, איפה אוכלים סטייק משובח ואיפה אפשר לאכול בלילה מרק גולש ב-3 שקלים (לונדון-מיניסטור ב"פם-פם")... ואפילו הייתי נוכח בעליית השיינקינאות...
וזה רק סמלי, שדווקא בתל-אביב הכרתי את דגנית מקיבוץ עין-שמר, ודווקא ברחוב הכי סואן בעיר. נפרדתי מעירי האהובה ובאתי לקיבוץ עין-שמר אותו אני אוהב, אך איך אמר ר' יהודה הלוי? "לבי במזרח ואני בסוף מערב..."
אז הנה עוד כמה שורות, וכמה חבל שאין שמע בעלון-המשק. היה מתנגן לכם פסקול ברקע קריאת המאמר:
"ללכת אל, ללכת מ...
ללכת כי כולם הולכים
מה זה בעצם משנה
לאן בעצם הם בורחים".


9 דברים שלא ידעתם על
תל-אביב וחשוב שתדעו...

1.         תל-אביב נוסדה בשנת 1909 – 22 שנה לפני קיבוץ עין-שמר. כי מישהו היה צריך להכין את השטח לקראת הדבר האמיתי.


2.         השם תל-אביב לקוח משמו של יישוב בבלי מסוף ימי בית ראשון (500 לפנה"ס): "וָאָבוֹא אֶל-הַגּוֹלָה תֵּל אָבִיב הַיֹּשְׁבִים אֶל-נְהַר-כְּבָר, וָאֵשֵׁב הֵמָּה יוֹשְׁבִים שָׁם; וָאֵשֵׁב שָׁם שִׁבְעַת יָמִים, מַשְׁמִים בְּתוֹכָם" (יחזקאל ג' 15). אבל המקור לשם עין-שמר קדום בהרבה (880 לפנה"ס): "וַיִּקֶן (עָמְרִי מלך ישראל) אֶת-הָהָר שֹׁמְרוֹן, מֵאֶת שֶׁמֶר בְּכִכְּרַיִם כָּסֶף; וַיִּבֶן אֶת-הָהָר, וַיִּקְרָא אֶת-שֵׁם הָעִיר אֲשֶׁר בָּנָה, עַל שֶׁם-שֶׁמֶר אֲדֹנֵי הָהָר שֹׁמְרוֹן" (מל"א טז' 24).

3.         הרבה מאלו שנולדו וגדלו בתל-אביב, העדיפו ברבות הימים לעבור לגור בעין-שמר טבור-העולם. ביניהם: פנינה דגן, גדעון אברהמי, יוסי ואילן יגודה, טובה בן-מיור, שלומית מילמן, אשרית רובין, משה ויסברג.

4.         בתל-אביב חיים קרוב לחצי-מיליון תושבים, ביניהם יקירי העיר: גל זוהר, אופק יגודה, דור מורג, שירה גלעד, עומר ארליכמן, ליגל מור, שחף יגודה, רהב מור,

רם מור, יוגב מור, נועם בורלס, נאור מור, עומרי מילשטיין, מרב מילשטיין, ציבי גבע, עידו זמיר, שלומית אלפרוביץ', איציק הרץ, דלית קצנלנבוגן, שלומית חרודי, גלעד גולדמן, רינה בראון, דן שוורצברד, נחום ריפתין, דליה אפק, ליאור גולן, אלה ויסברג ועוד.

5.         בשנות ה-50-60 היו הקשרים של עין-שמר ותל-אביב הדוקים במיוחד – מידי יום היו 17 פעילים מעין-שמר עובדים בתל-אביב בשירות התנועה הקיבוצית. ביניהם: חנן ונורי בן-יהודה, חייקה בן-אברהם, קובה ריפתין, חילק הררי, קורט הרץ, יהודה שוורצברד, אבישי גרוסמן, רגינה קסלר, יצחק שמי, מיכאל הררי, חנוך וילן, עזרי אוכמני, רבקה גורפיין ומיטק זרטל. חלקם היו נשארים ללון בתל-אביב ומתבשמים מחיי העיר הגדולה, אחרים היו נוסעים מידי בוקר ברכב-פרטי עמוס טרמפיסטים. בימי רביעי היו בעלי-תפקידים רבים נוסעים מהקיבוץ לפגישות במחלקות התנועה בתל-אביב.

6.         65% מהאנשים שעובדים בתל-אביב לא גרים בה, ביניהם: יפתח אלון.

7.         בקיבוץ עין-שמר היה מאז שנות ה-50 תפקיד שנקרא "רכז-קניות", שכלל נסיעה לתל-אביב לצורך עריכת קניות וסידורים שונים עבור הקיבוץ וחבריו.

8.         בעבר היה נכנס לעין-שמר מידי יום בשעה 6:30 בבוקר, אוטובוס של "אגד" בדרכו לתל-אביב, ואיתו חבילת עיתוני "על-המשמר". בשנות ה-80 נסגר הקו.

9.         המרחק מעין-שמר לתל-אביב הוא 60 ק"מ, והדרך רצופה פקקים כבדים שמאריכים את הנסיעה ברכב-פרטי לשעה ארוכה ומייגעת. לכן מעדיפים חברי עין-שמר לערוך קניות בכולבו ובחפצ', ולבלות בעגלה של אורלי ויותם (ראו להלן ב"לוח-מודעות").


 לוח מודעות

  
הבחושהLILA&
מזמינה אתכם להיכנס לאתר החדש שלי -  www.lila-abhusha.com
           מתנות טרופיות
           עוגות הבחושה
           צמחי-בית
           בלונים
           מקרמה
           שמלות-חוף
           ברכות
להזמנות ניתן ליצור איתי קשר בטלפון: 058-5253070.
המשלוחים לעין-שמר ללא תשלום.
לילך מלומן-גרנדיר



תרומה לקהילה – חלוקת מצרכים לנזקקים לקראת פסח תשע"ט

עובדי גומי עין-שמר התגייסו השבוע למבצע חלוקת מצרכים לנזקקים לקראת הפסח הקרוב.
המבצע הינו חלק מפרויקט שנתי של תרומה לקהילה המבוצע ע"י עובדי החברה.
העובדים תרמו מצרכים או כסף, והנהלת החברה תרמה אף היא סכום נכבד.
יש לציין כי ההיענות הייתה רבה ביותר והעובדים עצמם סידרו והכינו את החבילות.
החבילות הועברו לרקפת מחדרה, אשר מטפלת בעזרה לנזקקים ברחבי האזור.

אייל תומר


תודה

תודה רבה לכל בית עין-שמר, שהתייצב ובא ללווייתה של תרצה בשישי האחרון.
שלמי תודות מיוחדות אשלח לאוריין גנדלמן היקרה, שהתגייסה מיד לעזרה. למנו אלון, לטוביה פוקס ולצוות בית-הקברות. לרבקה שדה שעל בני הדור השלישי, לצוות המועדון ולהדס מור. לשתי הרקפות - רקפת זהר ורקפת לסטון. לעדינה כפיר ולרגינה קסלר שכה תמכו ודאגו, לשלומית תומר, ליהודית זרטל, ליהודית סגולי ולכל בנות ובני קבוצת "תומר". תודה גדולה לצוות המרפאה, לצאלה מור ולנירית לוי, לצוות בית-דורות ולקרן משיח. תודה למי שנשמט מרשימה קצרה זו, ולמי שנשמט מזיכרוני הפעם, תודה-רבה גם כן.
בברכה, ברק צפניה.

תיקון טעות: בעין-שמר ישנה נציגות נאמנה של בני משפחת אדיב, בדמות ביתי היקרה נתנאלה. נתנאלה סיימה לימודי פסיכולוגיה ב"רופין" בספטמבר האחרון, ומתעתדת להמשיך בלימודי תואר שני בהמשך השנה.

סיכום תהליך קהילתי
חינוך למיניות בריאה ותקשורת פתוחה

במהלך החודשים פברואר-אפריל עברנו תהליך משמעותי ומעמיק בנושא חינוך למיניות בריאה ותקשורת פתוחה. התהליך כלל:
* 8 מפגשים לנוער ז'-ח' (4 לבנים ו-4 לבנות – מפגש אחד בקבוצת הבנים היה בשיתוף אבות)
* 3 מפגשים להורים
* 2 מפגשים לנוער ט'-יב' טרם בוצעו
הפידבקים מהשטח היו מאוד חיוביים. בשכבות ז'-ח' הנערות עבדו עם אניה והנערים עם שון – שניהם מדריכים מנוסים מ"דלת-פתוחה". עלו תכנים מגוונים כמו: משמעות גיל ההתבגרות, מין ומגדר, חברות וקשרים רומנטיים (בנות), נטייה מינית, גבריות, פגיעה מינית, גבולות, שינויים גופניים (בנים).
עם ההורים נעשה תהליך בו נגענו בנושאים כמו:
מיניות בריאה מותאמת גיל, הבדלים מגדריים והשפעה תרבותית, זהות ונטייה מינית, עידן המסכים ומרחבים פורנוגרפיים, הטרדה ופגיעה מינית ודימוי גוף. הבנו שחינוך למיניות בריאה הוא חינוך לערכים וכבוד בסיסי בין בני-אדם. ביררנו את עמדותינו כאנשים בוגרים לגבי נושאים שונים וניסינו להבין איפה הדברים פוגשים אותנו. תרגלנו "על אמת" מענה לשאלות וקיבלנו כלים לשיח עם הילדים.
עם הנוער של ט'-יב' נקיים פגישות בעלות אופי מעמיק, שמטרתן בירור הידע והעמדות של הנוער בנושאים אשר לכאורה הם עוסקים בהם ולומדים אותם הרבה. כמו כן המטרה תהיה ליצור תהליך בו בני-הנוער מבינים את הייחודיות שלהם ואת המתנות הייחודיות שיש להם להביא לתוך מערכת-יחסים.
בנימה אישית – לי היה תענוג לעבוד איתכם. הייתה התגייסות מבורכת ולקיחת אחריות על ההורות, על הילדים ועל הקהילה בכלל. הנוכחות הייתה גבוהה וזה ממש שיקוף נהדר לתהליך הקהילתי שקורה בתוך עין-שמר.
חג שמח, אפרת פלד - רכזת "דלת-פתוחה מנשה" ותוכנית להב"ה.


נערים ונערות, הורים וצוות יקרים ויקרות!

לאחר תקופה ארוכה של כ-4 שנים במערכת החינוך בקיבוץ, אני מסיים את תפקידי. מעומק הלב אני רוצה להודות לכל אחד ואחת מכם.ן על תחושת השותפות והעשייה בה פגשתי במהלך הדרך, הרצון שבקיבוץ הזה יהיה חינוך טוב וראוי, מקום שכייף ונעים לגדול בו. שמחתי להיות ולעבוד כאן בקיבוץ הזה, גיליתי ילדים, נוער, הורים ואנשי-צוות אשר משלבים ופוגשים את החינוך בלב-ליבה של הקהילה. תודה רבה על הימים והלילות, החגים, המופעים, הפעילויות, העזרה, הטיולים, מחנות-הקיץ והחופשות, משחקי המסורת, השיחות והתהליכים אשר יצא לי לקחת בהם חלק.
יש לנו נוער וילדים להתגאות בהם, אשר תורמים לקהילה מבחוץ ומבפנים, אשר לוקחים חלק ומובילים בעיניי את חוד-החנית, עם ערכים של יחד וחדוות-נעורים. תודה על ההזדמנות להכיר כל אחד ואחת מכם.ן. ללוות, לשוחח, לדעת מה הם הקשיים וכיצד ניתן להתגבר עליהם.
הורים יקרים, תודה על האכפתיות, ההקשבה, הנתינה וההרתמות לכל בקשה ואתגר, ליווי הטיולים בחגים, שיחות, התייעצויות.
וכמובן צוות יקר - עידית, מיכי, יובל, אלין, אלמוג, ספיר  - יצא לנו לעבוד לא מעט יחד, אני שמח על הזכות וההזדמנות להכיר אנשי חינוך כמוכם.ן, שדואגים, חושבים, בונים, יוצרים ופועלים למען חינוך טוב ואיכותי לילדים ולנוער. מעל הכל לעידית על שעות התמיכה, המחשבה, הכנות והחזון שמתממש וקם לכדי פעולות שינוי בשטח.

תודה על הכל, הדר ביבס.

עבודת פנסיונרים  //  עידו ספקטור

מדי פעם מתפרסם מיכרז למקום-עבודה בתחומי הקיבוץ. למיכרז ניגשים גם פנסיונרים בעלי-ניסיון וכישורים.
מסתבר שבמקרה של פנסיונרים, ועדת-הקבלה מתמקדת בגיל החבר במקום בכישוריו. כך חותכים מראש את סיכויו והניסיון של הפנסיונר מתבזבז.
הצעתי: לשנות את הרכב ועדת-הקבלה, ולבחור חברים עם מבט יותר רחב וחברתי בנושא.




פותחים שבת


לפני שבוע, אימהוֹת היו במרכז קבלת-השבת (בהקשר לפרשת "תזריע"). בין השירים ייחדנו פינה קטנה בה הוזכרו אימהות של חברי-קיבוץ, שבעבר התגוררו בקיבוצנו והיוו נדבך ייחודי בהווייה הקיבוצית. שלומית תומר ואבישי גרוסמן  העלו באהדה ובכבוד את זכרן, ומנו אלון ערך רשימה ארוכה של אימהות שהיו כאן לאורך הדורות. שמחנו כולנו עם פרידה (אמא של יהודית גרוסברג) שהייתה אִתנו בקבלת-שבת זו.
תודה לשלומית, לאבישי ולמנו.

על פרשת "תזריע" דיברה סיגל דקל וזוהי דרשתה:
פרשת "תזריע" עוסקת בשני נושאים: דין האישה היולדת ודיני צרעת.
צרעת זו עליה מדובר בספר ויקרא, אינה הצרעת המוכרת לנו כמחלה בגוף האדם הנגרמת על-ידי חיידק, אלא הכוונה כאן לנגע הבא על בגד, קיר הבית או גוף האדם, כעונש על כשל מוסרי, ולפי הפרשנים בעיקר כעונש על לשון-הרע. וכך כתוב בגמרא: אמר ריש לקיש: מאי דכתיב "זאת תהיה תורת המצורע"? זו תהיה תורתו של מוציא שם רע".
בספר "כתר שם-טוב" נאמר שלפני ש-ה' מעניש את האדם בצרעת על גופו, הוא רומז לו על חטאו בנגעים שהוא מביא על ביתו וחפציו, כדי שישים לב למעשיו. רק כאשר האדם מתעלם מסימני האזהרה - הוא לוקה בגופו.

איסור לשון-הרע הוא אחד האיסורים החמורים בתורה. "אמרו חכמים: 3 עבירות נפרעין מן האדם בעולם הזה ואין לו חלק לעולם הבא: עבודה-זרה וגילוי-עריות ושפיכות-דמים; ולשון-הרע כנגד כולם".
חברתי הטובה חני כהן ממצפה-אילן, המנסה בכל כוחה ללמד אותי מצוות ומעשים טובים, דורשת ממני לדקלם דיקלום שלמדה בנערותה באולפנה לבנות דתיות: "לשון הרע, לשון הרע – יותר נורא מחצאית קצרה".

במדרש תנחומא מסופר: "מעשה ברוכל אחד שהיה מסבב בעיירות, והיה מכריז ואומר: 'מי מבקש סם-חיים?'. שמעה בתו של רבי ינאי, אמרה לאביה, אמר לה: 'לכי וקראי לו'; הלכה


וקראה לו. אמר לו: 'איזהו סם של חיים שאתה מוכר?' אמר לו: 'הבא לי ספר תהלים'; הביאוֹ לו וגיללוֹ, והוא מראה לו מה שאמר דוד: 'מי האיש החפץ חיים... נצור לשונך מרע...' (תהילים לד' 13-14). מה עשה ר' ינאי? נתן לו 6 סלעים (הרבה כסף)".
חכמים רבים תמהו ממה נתפעל ר' ינאי, הלא רוכל זה לא חידש דבר וחצי דבר, לא הוסיף פירוש ולא המשיל משל, לא הרחיב ולא קיצר, לא סתם ולא פירש, אלא היה קורא פסוק בתהילים... ונראה שלא מן ה"הדברים" נתפעל, אלא מן ה"אומר"... מכך שרוכל שמסתובב בעיירות, במקום למכור סם-מוות (רכילות ולשון-הרע) מציע למכור סם-חיים (דברי-תורה).
ומסבירים החכמים שאיסור לשון-הרע אינו דורש מהאדם לשתוק בחברת אנשים או להסתגר ולהתרחק, אלא להרבות בדברי תורה ובאהבת הבריות.

האיסור על לשון הרע חל גם על דברי אמת, ולכן קבעו החכמים שמותר להשתמש בלשון הרע כאשר הכוונה להציל אדם מפגיעה. והרמב"ם אומר כי מי ששומע אנשים חושבים על חברו רעה וטומנים לו פח, חייב לספר על כך לחברו.
חשבתי לקשור את דברי הרמב"ם לזמננו, ולדבר בשבחה של לשון-הרע בחברה דמוקרטית, שבה חובה על הציבור לדעת את האמת על אלו המבקשים להיבחר על ידו; אבל מערכת הבחירות שמגיעה בימים אלו לשיאה (ואולי נכון יותר לומר: לשיא שיפלותה) מקשה מאוד לטעון זאת.
פרשת "תזריע" שבה אנחנו קוראים היום, בעיצומה של מערכת בחירות שנדמה שרמסה וטחנה עד דק את האיסור על לשון-הרע – יכולה לשמש תמרור אזהרה לצרעת המרקיבה שפשתה בחברה הישראלית ומכלה את יסודות המוסר שהיו הבסיס להקמתה של המדינה. הצרעת הזו לא תתרפא כאשר יתקבלו תוצאות הבחירות, ותמשיך ללוות אותנו כמו מחלה כרונית, שאנחנו עוד עלולים להתרגל אליה ולשכוח איך חיים בלעדיה. אלא אם נקפיד להזכיר לעצמנו, כאותו רוכל מהמדרש, שיש בידינו, כמו כאן בקבלות-השבת, סם-חיים מרפא:
"מִי-הָאִישׁ, הֶחָפֵץ חַיִּים;   
אֹהֵב יָמִים, לִרְאוֹת טוֹב.
נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע;   
וּשְׂפָתֶיךָ, מִדַּבֵּר מִרְמָה.
סוּר מֵרָע, וַעֲשֵׂה-טוֹב;   
בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ".
תודה לסיגל על הדרשה הבנויה לתלפיות. נוקבת, מעניינת ומרוממת.
ענה ששון.