גרוויטציה // דליה רביקוביץ
בַּקּוֹלְנוֹעַ הֶחָשוּךְ
שְנֵי אֲנָשִים שֶיֵּש בֵּינֵיהֶם הֶכֵּרוּת מֻגְבֶּלֶת
יָשְבוּ
וְרָאשֵיהֶם הִגִּיעוּ לִידֵי נְגִיעָה.
וְלא הָיְתָה זאת יַד הַמִּקְרֶה.
כְּלָל וּכְלָל לא יַד הַמִּקְרֶה.
הוּא הִכִּיר בְּנוֹכְחוּתָהּ
לא אֲדִישָה לְנוֹכְחוּתוֹ.
צֵל שֶל הַכְנִיסִינִי תַּחַת כְּנָפֵךְ.
וְהִיא בְּלִבָּהּ: הַכְנִיסִינִי תַּחַת כְּנָפְךָ.
לא נָפַל בֵּינֵיהֶם בָּרָק וָרַעַם,
הָיְתָה רֵאשִית
שֶל תְּנוּעַת אֲדָמָה חוֹתֶרֶת וּסְמוּיָה.
הִיא חָשָה בָּזאת הֵיטֵב.
הִיא חָשָה הַפְתָּעָה.
הִיא קָמָה וְיָצְאָה
מאמר מערכת
לפני הרבה שנים, בשירותי הצבאי הסדיר, הייתי מראיינת
בני-נוער בלשכת-גיוס לקראת גיוסם לצה"ל. סדרת השאלונים, המבחנים והבדיקות
שעוברים לפני הגיוס, נועדה למיין את המועמדים כך שיוצבו בסופו של התהליך בתפקיד
המתאים להם ביותר. אחד השאלונים שהעברנו, עסק ברקע הכלכלי של המועמד לשירות צבאי.
במשך הזמן למדתי לזהות את התשובות המתחמקות על השאלון הזה, שנבעו מתחושת אי-נוחות
ביחס לכושר ההתפרנסות של ההורים. כשאמרו לי: "אמא עובדת באוניברסיטה"
בלי לפרט, ידעתי שאמא היא לא דיקן הפקולטה למשפטים או פרופסורית מכובדת לפילוסופיה,
אלא עובדת באוניברסיטה בקפיטריה או בניקיון.
עם הרקע הזה הגעתי לשיחה עם א':
אני: במה אבא עובד?
הוא: בצבא.
אני: מה אבא עושה בצבא?
הוא: אלוף פיקוד צפון.
נזכרתי בשיחה הזו, שמצחיקה אותי כבר 35 שנה, כשניסיתי להדגים
לנקלטים החדשים של שכונת הוואדי שראיינתי לעלון, אילו תשובות לא רצוי לתת בשאלון
ההכרות.
יותר מפעם-פעמיים שמעתי ביקורת על השאלות שבשאלון הזה,
וחזרתי ואמרתי שאני מאמינה שהשאלון פותח הזדמנות להכרות, במידה ועונים עליו
בפתיחות ובכנות.
אני מקווה שכך קרה הפעם.
אם כן בעלון השבוע, ראיונות הכרות עם 8 המשפחות הראשונות של
שכונת הוואדי –
1. דורית ואיל נאור
2. מירי ועומר רבינוביץ'
3. עדי וגידי זילבר
4. ענבר ועמיר גובר
5. נועה ואייל קירשנבוים
6. שני ואיתי נאמן
7. רותם וולד קזצ'קוב
8. יעל וגיורא וולפרט
ברוכים-הבאים לעין-שמר. שתהיה לכולנו התחלה נעימה ומוצלחת.
סיגל דקל
משום היקף העלון השבוע, נדחו מאמרים רבים לשבוע הבא. עם
הכותבים הסליחה.
נעים להכיר –
משפחת אקשטיין-נאור
דורית אקשטיין נאור
נולדתי בחולון בשנת 1976, להוריי – אילנה ומשה (אקי)
אקשטיין. כשהייתי בת 13 עברנו לתל-אביב. בתיכון למדתי בעירוני ד', בהנהלתו של זאב
דגני - איש חינוך שאני מעריכה מאוד עד היום.
למדתי לימודי עיצוב במכון הטכנולוגי בחולון, ובמשך שנים
עבדתי בתחום העיצוב (כמעצבת אולפן ואביזרים בערוץ הילדים, ובסטודיו לעיצוב גרפי
שהתמחה בקמפיינים לסרטים). שנים התחבטתי בשאלה: "מה אני רוצה לעשות כשאהיה
גדולה", ולשמחתי מצאתי את התשובה וזכיתי להגשים אותה. כיום, אחרי שעשיתי
"מהפך", אני עובדת
כאסיסטנטית במרפאת-חיות. נשואה לאיל, ואמא לאמיר בן 8.5
ואופיר בן 4.5 (נמצא בגן "אורן" בקיבוץ).
מי האדם שהשפיע עליך הרבה?
אחד האנשים שהשפיעו ועיצבו את מי שאני, הוא אבא שלי. הוא
יליד 1938 ועבר כילד קטן את מלחמת העולם השנייה, יחד עם משפחתו בגבול אוקראינה.
אימו ושני אחיו נרצחו בשואה, ובגיל 13 עלה לארץ יחד עם אביו. אבא שלי עסק כל חייו
בבניית הארץ ופיתוחה, כמנהל פרויקטים בתחום ההנדסה האזרחית. בילדותי טיילנו בארץ
לאורכה ולרוחבה, בעקבות אנטנות שהוא היה אחראי להקמתן בשירותו הצבאי. בכלל, נהגנו
לטייל הרבה. אחד הזיכרונות האהובים עלי, הוא ליקוט פטריות אחרי הגשם (ואז שבוע בו
אכלנו מרק פטריות, פשטידת פטריות, סלט פטריות...).
איזה ספר קראת והשפיע עליך עמוקות?
לצערי, בג'אגלינג שבין עבודה לבית, לא יצא לי לראות מקרוב
ספר כבר הרבה זמן. אני בהחלט יכולה להמליץ על ספר המופת "קווין הקואלה תקוע
למעלה", שאני מקריאה לאופיר לפני השינה. בכלל, ספרי ילדים זה משהו שאני מאוד
אוהבת. בתור מישהי שלמדה עיצוב, יש לי אהבה גדולה לעיצוב גראפי ולפרינט, כך שאני
מאלה ששופטים ספרים לפי הכריכה שלהם (ספרים, לא אנשים). בעולם שהופך ליותר-ויותר
דיגיטלי - אין כמו כוס קפה עם עיתון בשבת בבוקר.
אני גם מאוד אוהבת מוזיקה, ולשמחתי נשואה למי שחולק איתי את
אותו הטעם: אריק איינשטיין, מתי כספי, קורין אלאל, דיוויד באווי, בוב דילן ועוד.
את שמו של הבן הבכור שלנו, אמיר, לקחנו משיר של אריק איינשטיין "בוקר טוב
אמיר".
איל נאור
אני איל נאור, אבא לאמיר (8 וחצי) ואופיר (4 וחצי), ונשוי
לדורית.
אני פסיכותרפיסט, מתמחה בעבודה עם ילדים ונוער. יש לנו מרכז
טיפולי בחדרה בשם "לוחמי האור", בו אנחנו עובדים עם ילדים בטיפול
גוף-נפש דרך אומנויות לחימה.
עד שמצאתי את הגשמתי המקצועית, הייתי עורך מוזיקלי, מאבטח
בנתב"ג, ניהלתי את אתר "וואלה מוזיקה", למדתי ועשיתי התמחות בגישור
ויישוב סכסוכים, עבדתי בעבודות
גובה בסנפלינג באתרי בנייה, הייתי מנהל מחלקת ביטחון במועצה
מקומית, ועבדתי בעמותות של נוער בסיכון כמו "זיו נעורים"
ו"אחרי". בנוסף אני מלמד בתל-אביב פסיכותרפיה גופנית ומנחה הורים
ומטפלים.
נולדתי בחיפה, בשנת 1977, להוריי נילי ויוחנן, ויש לי אח
גדול ואחות קטנה מקסימים.
כשיוצא לי, אני שט בקייק, מתאמן באייקידו ומנסה באיטיות ללמד
את עצמי לנגן בגיטרה.
זיכרונות הילדות הראשונים שלי, הם בעיקר ממשחקים בחורשה בכרמל
ליד הבית שלי, שם בילינו את רוב ילדותינו.
בצבא שרתתי כקצין ביחידת "אגוז" וביחידת
"מגלן", ומידי פעם מתעקשים עדיין לקרוא לי...
תמיד אספתי לעצמי מורי-דרך. בכל שלב בחיים היתה דמות אחרת -
סבא, אבא, מדריך בצופים, מפקד בצבא, מאסטר אומנויות לחימה, מורה זן ובעצם אני פשוט
אוהב ללמוד מאחרים. אני חושב שאפשר לקחת משהו מכל אחד.
אני חושב שהמקום האהוב עלי בעולם, הוא ניו-זילנד, אבל אולי
זה רק זיכרון מתוק מטיול רחוק.
אני הכי אוהב לטייל עם הילדים בטבע, לצאת איתם למסע, לישון
איתם באוהל ליד מדורה, או להיות בים. חוץ מזה, אני מאוד נהנה ממפגש עם חברים
טובים, ומקבב טוב.
אני בוכה די בקלות, במיוחד בסרטים של דיסני, ובאופן כללי אני
די רגשן, במיוחד בכל הקשור לילדים.
אני מניח שאני חייב סליחה קודם כל לילדים שלי, על זה שאני
לומד על גבם להיות אבא, ומאשתי על זה שאני לומד על גבה בכל יום להיות בן-זוג.
אני חושב שאחרי המשפחה שלי, ההישג הגדול שלי הוא הקשר שלי עם
אחי ועם חברי הילדות שלי, ובנוסף המקצוע שלי שנותן לי תחושת סיפוק עצומה.
כשאהיה גדול ארצה להיות נגן פלמנקו/מפתח משחקי קופסא/עובד
בפלחה בקיבוץ.
לא יודעים עלי וחשוב שידעו, שאני מגדל להקת גיריות ומאלף
אותן לנהום בלילה "מי ימלל גבורות ישראל" בקנון.
אם לא לגור בעין-שמר, הייתי מנסה למצוא קיבוץ בגליל העליון.
אני אוהב בעין-שמר את האווירה הקיבוצית הקהילתית של פעם ואת
הרצון לשמר אותה. אני אוהב את המראה של הקיבוץ, העצים הוותיקים ואת הנופך ההיסטורי
של הקיבוץ שעוד מורגש פה ושם.
מחכה ומתרגש לנטוע את שורשינו סוף-סוף במקום הזה.
נעים להכיר –
משפחת רבינוביץ
מירי רבינוביץ
נולדתי בירושלים בשנת 1983, להוריי טוני ועוזי ברחק. גרנו
בגבעת-זאב, שם למדתי ביסודי, ובתיכון למדתי ב"בויאר". בצבא שרתתי
כמאבחנת ומראיינת פסיכוטכנית.
למדתי פסיכולוגיה לתארים ראשון ושני באוניברסיטה-העברית.
עבדתי כפסיכומטריקאית, וכיום אני עוסקת במחקר במשרד ראש-הממשלה.
נשואה לעומר ואמא לדן (4), בן (2.5) וטוני (7 חודשים).
מהו זיכרון הילדות הראשון שלך? זכורה לי הליכה בתוך קהל רב.
אני לא רואה פנים, רק רגליים וגבים של אנשים רבים, שאני לא מכירה. אני נמוכה והם
גבוהים, ומבין המון רב אני רצה אחרי היד של אבא שלי שמושטת לאחור, מחפשת אותי,
ואני תופסת אותה. ידו של אבא שלי רחבה ועבה, כידם של אבות רבים, אך אני יודעת
לזהותה מבין המון ידיים, וכמוני, גם אבא שלי, יודע לזהות את היד הקטנה של ילדתו,
מבלי לסובב את ראשו.
מי האדם שהשפיע עליך הרבה? אמא שלי. בזכותה אני יודעת להעריך
את היותי אמא, ואני מרגישה שבזכותה יש בי את היכולת לגדל 3 ילדים בהפרשים קטנים
מאוד, בשמחה והכלה רבה.
מה המקום בעולם שאת הכי אוהבת? תל-נוף. המחשבה שמתישהו לא
אוכל להיכנס חופשי לבסיס, שהיום הוא הבית שלי, בלתי נתפסת. אני מוצאת את עצמי
יושבת אחה"צ בוהה בשורת האקליפטוסים, הילדים היחפים ובטן היסעור שעוברת בדיוק
מעלי - ומרגישה בגן-עדן.
מה הכיף שלך? רכיבה על אופניים. אני מאוד אוהבת רכיבת שטח,
לבלוע מרחקים רבים באמצעות כלי התחבורה המועדף עלי.
מתי בכית לאחרונה ולמה? לא מזמן השמיעו ברדיו את השיר
"שירי לי כנרת". הייתי עם הילדים בחופש הגדול, הסתכלתי עליהם וקולי רעד
כששרתי איתם את השיר. עומר ואני התחתנו בקיבוץ עין-גב על שפת הכנרת וזה היה שיר
החתונה שלנו. לשיר את השיר עם הילדים ריגש אותי מאוד, עד דמעות.
ממי את צריכה לבקש סליחה ולמה? הייתי רוצה לבקש סליחה מחברה
טובה שלי מהשיכון, שבינתיים עזבה. אבא שלה נפטר סמוך ללידה של טוני, ולא הצלחתי
להיות לצידה כשהייתה צריכה אותי. הבאת חיים חדשים לעולם שהיוו שמחה רבה עבורי, לצד
פטירת האב שהיוותה עצב רב עבורה, לא אפשרו את החיבור שהיה בינינו ואת השיח שהיינו
רגילות אליו.
מה ההישג הכי גדול שלך לדעתך? שהצלחתי למצוא את עומר מבין
המון רב של בחורים. אין ספק שזו הבחירה הטובה בחיי.
מה העבודה הכי גרועה שהיתה לך? כעוזרת מחקר בתואר ראשון,
עשיתי הרבה עבודה שחורה, כגון רדיפה אחרי סטודנטים במסדרון שימלאו שאלונים,
ולאחר-מכן שעות של קידוד לאקסל במחשב...
מה את רוצה להיות כשתהיי גדולה? הייתי רוצה לעבוד במחקר
והוראה באוניברסיטה, בתחום שמעניין ומסקרן אותי לחקור.
אם לא לגור בעין-שמר איפה היית רוצה לגור? בתל-נוף, מקום של
ילדים ואנשים טובים, עם ערבות הדדית ואהבת הפשטות.
מה את אוהבת בעין-שמר? אני אוהבת את האנשים שיצא לי להכיר,
את הצניעות ואת הרצון לשמר את הישן לצד הרוח החדשה שמנשבת. היכולת להכניס את הזר
והחדש לתוך הקהילה תוך מבט בוחן, אך בד-בבד מקבל ומחבק באהבה, מושכת אותי להכיר
ולהשתייך לקהילה זו.
עומר רבינוביץ
נולדתי בשנת 1976, להוריי אירית וגדי רבינוביץ, בקיבוץ
כפר-גלעדי.
גרנו בהרבה מאוד מקומות (נוה-איתן, ראשון-לציון, באר-שבע
ועוד...).
למדתי יסודי בבית-הספר "עגנון" בקליבלנד, אוהיו
(גם שם גרנו 4 שנים...), ובתיכון במקיף ו' בבאר-שבע. בצבא שרתתי בחיל-האוויר
(עדיין משרת). למדתי פיזיקה באוניברסיטה העברית.
נשוי למירי ואבא לדן, בן וטוני.
מהו זיכרון הילדות הראשון שלך? טיול של הגן (בגיל 3-4)
בשדות, שבמהלכו מצאנו כל מיני אוצרות. אחר-הצהריים החבאנו פטיש, אצבע קטפת ועוד כל
מיני פריטים, בתוך ארגז עץ קטן שטמנו בגבעה ליד הבית.
מי האדם שהשפיע עליך הרבה? אבא. זה מדגיש עד כמה משמעותית
דמות ההורים עבור ילדיהם, ואת ההשפעה הכמעט מוחלטת של דוגמא אישית בחינוך.
מה המקום בעולם שאתה הכי אוהב? המקום המשמעותי ביותר הוא
כפר-גלעדי. עברנו הרבה מאוד מקומות לאורך השנים, אך כפר-גלעדי תמיד היה איזשהו
עוגן של משפחה קרובה ותחושת בית (גם היום).
מה הכיף שלך? אני אוהב לטייל וטבע בכלל. התחביב השני הוא
לבנות דברים – האמצעים מגוונים, וגם המנעד בין אומנות לפרקטיקה.
מתי בכית לאחרונה ולמה? מירי טוענת שזיהתה דמעה, כשגילינו
בבדיקת אולטראסאונד שתהיה לנו בת. זה באמת היה מרגש. ברקע – עד אותו רגע, מהצד של
המשפחה שלי, נולדו רק בנים. אחי, אחיין שלי, שני הבנים שלנו... מי חשב שאנחנו מסוגלים לייצר בת?
איזה ספר קראת והשפיע עליך עמוקות? "האפיפיורית
יוהאנה". סיפור מרתק על החיים בתקופת ימי-הביניים. נותן הרבה חומר למחשבה
לגבי מוסכמות חברתיות, שוויון בחברה והעוצמה של הסקרנות.
ממי אתה צריך לבקש סליחה ולמה? מהמשפחה הקרובה – על מעט מדי
זמן שאני נמצא בבית, ונוכחות של עבודה גם כשנמצאים בחופשה. אנחנו צוחקים על זה
שכולנו משרתים בצבא יחד. גם הילדים.
מה ההרגל שאתה רוצה להיגמל ממנו? כניסה ל"מוד
משימתי"... כשאני הופך להיות ממוקד מידי במשימה (אפילו עכשיו, במילוי השאלון
הזה). יש לזה גם יתרונות, בעיקר עבור מי שרוצה שהמשימה תבוצע.
מה ההישג הכי גדול שלך לדעתך? זה מסווג.
מה העבודה הכי גרועה שהיתה לך? כשהייתי בתיכון רציתי להתנדב
בבית-חולים וטרינרי, מתוך אהבה לחיות ורצון ללמוד ולחקור. בפועל בעיקר עסקתי בקקי...
מה אתה רוצה להיות כשתהיה גדול? החלום זה להיות מדען – לפעול
מתוך הסקרנות, ללא גבולות מוכתבים ולעסוק במהות.
עדיף בתחום שלא מוגבל למשרד ומחשב. עוד יותר עדיף, לא להיות גדול.
מה אנחנו לא יודעים עליך וחשוב שנדע? שאני קצת ביישן
בהתחלה... וזה עובר כשקצת מתחילים להכיר.
מה אתה אוהב בעין-שמר? אחרי המפגש הראשון עם תמנע כץ-דגאי,
עשינו עם הילדים טיול בקיבוץ והתאהבנו די מהר בסביבה הירוקה, בשבילים, במרחב ללא
גדרות. גם אהבנו את השמירה על אורח-החיים הקיבוצי – חדר-האוכל הפעיל, ההתייחסות
השוויונית למצטרפים החדשים והגישה החיובית והמחברת של האנשים שפגשנו.
נעים להכיר –
משפחת זילבר
עדי זילבר
נולדתי בשנת 1987 להוריי מיכל ומשה ארוך.
גרנו ברעננה, למדתי ביסודי ״מגד״ ובתיכון ״אוסטרובסקי״.
בצבא שרתתי כמדריכת תותחנים בבסיס "שיבטה" בדרום.
למדתי תואר ראשון באוניברסיטה-העברית, במדע-המדינה
ומזרח-תיכון.
בעבר עבדתי כמדריכת טיולים ב"מסע-ישראלי", והיום
אני עובדת במשרד ראש-הממשלה.
נשואה לגידי ואמא ליעל (בת שלוש) ועומר (בן שנה).
מהו זיכרון הילדות הראשון שלך?
מידי שבוע במועד לא קבוע (דבר שהקשה עלינו להיערך למאורע),
היה מגיע לשכונה אוטו גלידה. אני זוכרת שהיינו מתרוצצים בטירוף בבית בחיפוש אחר
כסף, ורצים למטה על מנת לא לפספס אותו. כמובן שהרגעים בהם זכינו להגיע בזמן ולקנות
ארטיק, היו שמחים וטעימים, והרגעים (הבודדים, יש לציין) בהם ראינו אותו חולף על
פנינו, היו קורעי-לב.
מי האדם שהשפיע עליך הרבה?
אחותי שני. שני ואני אחיות תאומות. היא הרוח הגבית שלי,
היועצת שלי לענייני "הכל" והבנאדם שמכיר אותי הכי טוב בעולם. שני צועדת
לצידי ברגעים הכי יפים והפחות יפים, ומשמשת עבורי מצפן ערכי ושכלי.
מה המקום בעולם שאת הכי אוהבת?
הבית שלי. הבית זה המקום בו אני מרגישה הכי בטוחה ואהובה,
ואין יותר טוב מזה.
מה הכיף שלך?
לשיר בקולי-קולות באוטו בדרך לעבודה, ולהיזרק על הספה בסוף
יום.
מתי בכית לאחרונה ולמה?
כשראיתי בטלוויזיה סדרת דוקו על ילדים בני 4, ואחת הילדות
ניסתה בכל כוחה לרכוש חברים בגן החדש ולא הצליחה. ישר חשבתי על הילדים שלי ותהיתי
איך נראה היום שלהם בגן ומה ההתמודדויות שהם חווים מידי יום.
איזה ספר קראת והשפיע עליך עמוקות?
כילדה אני זוכרת שקראתי שוב-ושוב את "הנסיך הקטן".
משהו בקסמו של הנסיך והדאגה שלו לכוכב-הלכת הקטן ולשושנה שלו - שבו את ליבי.
לימים, אחותי הגדולה קנתה לי ליום הולדת 17 את "שובו של
הנסיך הקטן", שנכתב בהשראת הקלאסיקה, וגם אותו אהבתי לא פחות. מומלץ.
ממי את צריכה לבקש סליחה ולמה?
מאבא שלי. אנחנו גרים רחוק זה מזה, דבר המקשה עלי לבקרו. אני
משתדלת להתקשר אליו הרבה, כדי שיידע שאני דואגת לו וחושבת עליו. מקווה שיסלח לי,
ושהמעבר לעין-שמר יאפשר לי ולילדיי לראותו יותר.
מה ההרגל שאת רוצה להיגמל ממנו?
הזמינות בטלפון. במסגרת העבודה שלי אני זמינה כמעט כל הזמן,
דבר שמוביל לכך שהפלאפון צמוד אליי ללא הפסקה.
מה לדעתך ההישג הכי גדול שלך?
ללא ספק, הילדים והמשפחה שהקמתי עם גידי. ואם לחשוב על הישג
נוסף שאני תמיד אוהבת להתגאות בו, זה שאחרי שחרורי מהצבא צעדתי את כל שביל-ישראל
במשך חודשיים, עם כל הציוד על הגב. זו הייתה חוויה כיפית, מאתגרת ולאורך הדרך
פגשתי המון אנשים טובים בעלי לב-רחב. בעיניי, זה ללא ספק הטרק הכי יפה בעולם.
מה את רוצה להיות כשתגדלי?
בתנועת-הנוער ובצבא עסקתי רבות בהוראה ובחינוך. אני מקווה
שאזכה לעשות קריירה שנייה בתחום ההוראה. זה תחום שיש לו תמיד פינה חמה בליבי, אני
רואה בו שליחות ואחריות גדולה.
מה אנחנו לא יודעים עליך וחשוב שנדע?
כפי שכבר ציינתי בראיון, יש לי אחות תאומה שנראית בדיוק
כמוני. אז אם אתם נתקלים במקרה במישהי שנראית כמוני ולא אומרת לכם ״שלום״, אל
תיעלבו – זאת ככל הנראה אחותי.
אם לא עין-שמר, איפה היית רוצה לגור?
קרוב לאחים שלי, כדי שנוכל לקפוץ לבקר אחד את השני מתי
שנרצה, בלי לתכנן מראש.
למה בכל זאת קיבוץ?
אנחנו גרים 4 שנים בקיבוץ קריית-ענבים ונהנים מתחושת
הקהילתיות והשייכות.
במהלך התקופה הזו למדנו להעריך את המרחבים הפתוחים, השקט
הקיבוצי, הקהילה המחבקת והחינוך לו זוכים ילדינו. השהות בקיבוץ גרמה לנו להבין שכך
אנחנו רוצים לחיות את חיינו.
מה את אוהבת בעין-שמר?
כבר מהפגישה הראשונה קיבלנו הרגשה מחבקת וחמה. זה הרגיש
שאנחנו כבר מכירים.
אני אוהבת את הפשטות, הירוק בעיניים, ההיסטוריה והרצון לשמור
על קהילה תוססת, יוזמת ומגובשת.
גידי זילבר
נולדתי בשנת 1986 להוריי פנינה ושמואל וגרנו ביובלים.
יסודי ותיכון למדתי בבית-ספר "משגב". בצבא שירתתי
בנח״ל.
למדתי תואר ראשון בסטטיסטיקה, וכיום אני לומד לתואר שני
בהנדסה רפואית.
עבדתי בעבר בבנק-ישראל במחלקת המחקר, והיום אני עובד כחוקר
הונאות ברשת ב-Paypal.
נשוי לעדי ואבא ליעל ועומר.
מהו זיכרון הילדות הראשון שלך?
אני זוכר שבימי שבת בבוקר, היינו יוצאים עם מספר משפחות
לטיולים. את המקומות עצמם בהם טיילנו, אני לא ממש זוכר, רק שאיכשהו כל טיול היה
נגמר בעלייה גדולה ואנחנו הילדים היינו מתחרים בינינו מי יגיע ראשון.
מי האדם שהשפיע עליך הרבה?
קצת קלישאה, אבל כנראה שהילדים שלי. מאז שהם נולדו, כמעט כל
סדר העדיפויות שלי התהפך.
מה המקום בעולם שאתה הכי אוהב?
דרום צרפת. הייתי שם לפני עשור בערך, אבל זה זכור לי כאזור
יפה, רגוע, עם אנשים נחמדים ואוכל טעים.
מה הכיף שלך?
חייב להודות שאני לא משקיע בזה מספיק זמן כמו שהייתי רוצה,
אבל כשיש לי זמן,
אני נהנה לבנות דברים מעץ – בעיקר דברים לבית.
מתי בכית לאחרונה ולמה? למען האמת, אני לא חושב שבכיתי בשנים
האחרונות.
איזה ספר קראת והשפיע עליך עמוקות?
״להצחיק את אלוהים״. סיפור אמיתי ומצחיק על שלושה ישראלים
צעירים ו״נורמטיביים״, שהופכים להיות סוחרי סמים בינלאומיים. הרעיון ש״האדם מתכנן
תכניות ואלוהים צוחק״ - מזכיר לי שלא בהכל אנחנו יכולים לשלוט.
ממי אתה צריך לבקש סליחה ולמה?
מחבריי. מאז שנולדו הילדים ובגלל המרחק הגיאוגרפי הרב
בינינו, אני לא מצליח להיפגש איתם כמו שהייתי רוצה. מקווה שבשנים הקרובות נצליח
להיפגש יותר.
מה ההרגל שאתה רוצה להיגמל ממנו?
חדשות ופוליטיקה. אני מקדיש יותר מדי זמן לצפייה בחדשות,
מעקב בטוויטר אחרי צייצנים והתעסקות בשטויות כמו הסכמי עודפים. כל כמה חודשים אני
מגיע לרוויה ומחליט להתנזר מזה – אבל תוך חודש-חודשיים אני מוצא את עצמי שוב באותו
מקום.
מה לדעתך ההישג הכי גדול שלך?
בטיול אחרי הצבא, פגשתי הרבה אירופאים שעשו את כל הטיול שלהם
על אופניים, וזה היה נראה לי מגניב לנסות. אז טסתי לאיסטנבול, קניתי שם אופניים
ואוהל, ורכבתי עליהם במשך שלושה חודשים עד ספרד.
מה אתה רוצה להיות כשתגדל?
כמו שאני היום, אבל עם יותר זמן פנוי. הייתי שמח שיהיה לי
קצת יותר זמן להשקיע בתחביבים.
אם לא עין-שמר איפה היית רוצה לגור?
כנראה שבהרי ירושלים. מזג-האוויר שם יוצר מציאות אחרת – הקיץ
נעים והחורף הוא אמיתי ונותן הרגשה של חו״ל.
למה בכל זאת קיבוץ?
מכיוון שאני מעוניין לחיות ולגדל את הילדים במקום שבו אתה
חלק מקהילה חזקה ותומכת, שבה אתה מכיר את האנשים שחיים איתך.
מה אתה אוהב בעין-שמר?
מודה שכרגע אני לא באמת מכיר את עין-שמר, אבל כל פעם שאני
מגיע לפגישות פה, יש תחושה מאוד נעימה. זה נראה שהחיים פה שלווים, אבל לא משעממים.
קצת שונה מהמירוץ שיש בחוץ.
נעים להכיר –
משפחת גובר
ענבר גובר
נולדתי בכפר-סבא בשנת 1979, להוריי אתי ואלישע גינזבורג.
יסודי למדתי בבית-ספר "בן-גוריון" ותיכון
ב"כצנלסון".
בצבא שירתתי כמש"קית תנאי-שירות בבסיס "מחווה אלון".
למדתי מדע-המדינה ותקשורת באוניברסיטה העברית.
עבדתי בעבר במגוון גדול של עבודות... בין היתר הייתי עוזרת
פרלמנטרית ודוברת של ח"כית - אתי לבני ממפלגת שינוי (לא מעיד על שייכות
פוליטית, היא פשוט עסקה בקידום ענייני נשים ואני מאוד מחוברת לזה).
אני עובדת היום באופן עצמאי, פרילנסרית, כמפתחת למידה
לארגונים.
נשואה לעמיר ואמא של עידו (בן 7, עלה לא מזמן לכיתה א'
ב"ניצני-רעות") ויואב (בן 5, לומד בגן "זית" בלהבות-חביבה).
מהו זיכרון הילדות הראשון שלך?
זוכרת שקפצתי מכמה מדרגות בפעוטון ונקעתי את הרגל. הייתי בת
שלוש אולי...
מה המקום בעולם שאת הכי אוהבת?
אוהבת לטייל בעולם, בעיקר במזרח-הרחוק.
בארץ אני אוהבת את חוף הים, אבל בסוף, תמיד הכי כיף לי לחזור
הביתה.
מה הכיף שלך?
חד-משמעית, כל מה שקשור לאוכל ובישול. אוהבת ללכת למסעדות,
קוראת כתבות על אוכל ומבשלת המון. בשנה האחרונה הגשמתי חלום והלכתי ללמוד בישול
בצורה מקצועית בבית-ספר לבישול "דנון".
בשביל לאזן, אוהבת לרכב על אופניים בטבע.
איזה ספר קראת והשפיע עליך עמוקות?
"אשה בורחת מבשורה" של דוד גרוסמן
(ה-סופר בעיני) ו"גדר חיה" של דורית רביניאן – ספרים שנוגעים באופן עמוק
בישראליות וריגשו אותי מאוד.
ממי את צריכה לבקש סליחה ולמה?
משתדלת לבקש סליחה מיד כשצריך ולא לשמור בבטן חרטות.
מה ההרגל שאת רוצה להיגמל ממנו? פייסבוק! בזבוז זמן נוראי על
כלום...
מה לדעתך ההישג הכי גדול שלך? הזוגיות שלי עם עמיר.
מה את רוצה להיות כשתגדלי?
יש לי המון חלומות... גם אם לא אצליח להגשים את כולם, הייתי
רוצה ליהנות מהדרך ולהתבונן אחורה בתחושה של סיפוק.
אם לא עין-שמר, איפה היית רוצה לגור? ליד הים, או במקום אחר
קרוב לטבע.
למה בכל זאת קיבוץ?
בשנים האחרונות גרנו במשמר-השרון ובלהבות-חביבה, כך שאנחנו
מכירים את החיים בקיבוץ ואוהבים אותם.
אני אוהבת את הפשטות, הביטחון והמרקם החברתי בקיבוץ. אני
חושבת שילדות בקיבוץ זו מתנה לילדים. בועה אחרונה בנוף הישראלי הקשוח...
מה את אוהבת בעין-שמר?
את הפשטות, ההיסטוריה, הסביבה שבה הוא ממוקם, השילוב בין
תרבות, טבע ואידיאולוגיה.
וגם את קבלת הפנים שזכינו לה עד כה. מצטרפים בהרגשה טובה
ומחכים לעתיד משותף.
עמיר גובר
נולדתי בשנת 1979, להוריי צבי ז"ל ודיתה. גרנו במושב
צופית.
יסודי למדתי בבית-ספר "צופית" ותיכון בבית-הספר
"עמי-אסף".
בצבא שירתתי כקצין בשריון, במשך 10 שנים, בין השנים
1997-2007, והשתחררתי בדרגת רס"ן (תפקידי האחרון היה סמג"ד בגדוד 46
בחטיבה 401).
למדתי באוניברסיטה העברית תואר ראשון בהיסטוריה וכלכלה,
ותואר שני במנהל-עסקים ב"אקדמית אונו".
ב-10 השנים האחרונות עבדתי כעצמאי. הייתי שותף בחנות כלי
העבודה HOME360, ולאחר שמכרתי
את חלקי בחברה, עבדתי כיועץ עצמאי בתחום פיתוח הדרכה, יחד עם ענבר שותפתי לחיים.
בחודשים האחרונים בחרתי לבצע שינוי, וחזרתי להיות שכיר בחברה
שמעניקה שירותי פיתוח עסקי. החברה ממוקמת בהרצליה פיתוח.
נשוי לענבר (התחתנו במושב צופית, על הדשא של ההורים, בשנת
2011) ואבא לעידו שיחגוג בקרוב 7 ויואב שיחגוג בקרוב 5.
מהו זיכרון הילדות הראשון שלך?
בין זיכרונות הילדות הראשונים החרוטים בי ביותר, נמצא זיכרון
ההליכה עם אבי בשדות הכותנה שגידל, כשהכותנה יותר גבוהה ממני ואני נעלם לו בין
השורות.
מה המקום בעולם שאתה הכי אוהב?
אני הכי אוהב להיות בבית, מוקף במשפחה שלי. אחרי הבית יש לי
פינה שמורה בלב לחופים הפראיים של מערב אוסטרליה, אליהם הגעתי בטיול אחרי הצבא
(הצבא שלי נמשך 10 שנים, לכן מדובר בגיל מבוגר יחסית). חופים יפים, שקטים, עם
שקיעות בלתי נשכחות וקצב זמן משלהם.
מה הכיף שלך?
כבעל-חנות לשעבר לכלי עבודה, אני נמשך ביותר לעולם ה–DIY (Do It Yourself). אני אוהב לתקן דברים
בבית, ולבנות דברים בעיקר על-ידי שימוש בעץ ממוחזר ומשטחים. תמיד חולם על הפרויקט
הבא ולפעמים גם מצליח למצוא את הזמן והכוחות לבצע אותו.
אני חובב מוזיקה מכל הסוגים ומכל המינים, ותמיד אשמח לשוחח
ולהאזין לאלבום מוזיקה חדש שיצא.
מה ההרגל שאתה רוצה להיגמל ממנו?
לשמחתי, לפני שנתיים הצלחתי להיגמל מעישון, אז אני חושב
שסה"כ מצבי טוב.
מהו לדעתך ההישג הכי גדול שלך? בלי לפרט יותר מידי - הזוגיות
שלי עם ענבר.
מה אתה רוצה להיות כשתגדל?
פעם רציתי להיות נהג של משאית כיבוי-אש, היום אני יודע
שכשאגדל אני רוצה להיות שלם עם עצמי.
אם לא עין-שמר, איפה היית רוצה לגור?
אשמח לגור במקום ליד הים, או בעיר גדולה בחו"ל – רק
בשביל לחזור לארץ ולהגיד שהכי נעים לגור פה.
למה בכל זאת קיבוץ?
אחרי כ-5 שנים שאנו גרים בקיבוצים, אין לי ספק שקיבוץ הוא
צורת החיים שמתאימה לנו כמשפחה. אני חושב שזו צורת חיים מאוד נוחה ונעימה, אך
עשויה לא להתאים לכל אחד. היום קשה לי לראות צורת חיים אחרת שיכולה להתאים לתא
המשפחתי שלי.
מה אתה אוהב בעין-שמר?
אני אוהב את האופן בו הקיבוץ הצליח לשמור על מאפייני הקיבוץ
החברתיים והחזותיים. אני אוהב את הגישה המקבלת שמאפיינת את תהליך הקליטה, ואת
המחשבה והתכנון לביצוע תהליך זה.
נעים להכיר –
משפחת קירשנבוים
נועה קירשנבוים
נולדתי בירושלים בשנת 1982, להוריי גילה גולדמן ז"ל
ושלום נקב.
ביסודי למדתי בבית-ספר "זלמן ארן" ובתיכון
ב"גמנסיה העברית".
בצבא שירתתי כמדריכת שריון בגדוד 46 וקצינת צוות פיתוח הדרכה
באגף מבצעים.
למדתי תואר ראשון במנהל-עסקים ותקשורת, תואר שני בייעוץ
ארגוני ולימודי מדריכת הנקה ב"דיאדה".
עבדתי בעבר כמנהלת הדרכה בקבוצת "זאפ", והיום אני
עובדת כיועצת ארגונית בחברת "תמורות" ומדריכת הנקה.
נשואה לאייל ואמא לאלון (6), ארז (4) וגיא (6 חודשים).
מהו זיכרון הילדות הראשון שלך?
בחצר של הגן, נעקצתי על-ידי דבורה בלחי והיא התנפחה. אני
זוכרת שכאב לי מאוד.
מי האדם שהשפיע עליך הרבה?
אימי היקרה. באופטימיות שלה ובשמירה על החיוך בכל אתגר,
בדרכה האצילית וביכולות החברתיות. מרגישה שלמדתי ממנה המון ומודה על כל רגע שהיה
לנו יחד.
מה המקום בעולם שאת הכי אוהבת?
ארגנטינה וברזיל. מתגעגעת לחופים, לסטייקים, לתרבות המקסימה,
למוסיקה, לפשטות ולחוסר התחרותיות. השלווה והרוגע שנובעים מהעדר מעמדות, פשוט קסום
בעיני - לפתוח את דוכן הפירות שלך, לרקוד יחד קפוארה בחופים וליהנות מהחיים.
מה הכיף שלך?
לעזור לנשים לעמוד באתגרי ההנקה ולהיות שם בשבילן, ליהנות
מקדרות באובניים ולבלות בהופעה טובה עם בעלי או חברה טובה.
מתי בכית לאחרונה ולמה?
בהולדת בננו השלישי, גיא, מהחוויה העצומה בלידה, אין על הרגע
הזה.
ממי את צריכה לבקש סליחה ולמה?
מבעלי היקר, שלא תמיד אני מצליחה לתת לו מספיק תשומת-לב וזמן
איכות, יחד עם שגרת חיי היומיום.
מה ההישג הכי גדול שלך לדעתך?
יש הרבה, לרוב אני מאמינה שהכל אפשרי. אבל הכי גדול שלי, זו
כמובן המשפחה הנפלאה שיצרנו.
מה העבודה הכי גרועה שהיתה לך?
ניהול רשת "רזילי". עבודה מאוד מכירתית, שפחות
מתאימה לאופי שלי, אבל יצאתי עם אחלה בגדים.
מה את רוצה להיות כשתהיי גדולה?
אחות בתינוקייה. רק בלי מזרקים ומחטים, זו הסיבה העיקרית
שאני לא מגשימה את החלום.
מה אנחנו לא יודעים עליך וחשוב שנדע? שאני אלופה בלייצר
בלת"מים ולמצוא פתרונות יצירתיים בשבילם, או בקיצור: אל תתנו לי לשמור על
המפתחות של המועדון-לחבר או על תקציב הקיבוץ.
אם לא לגור בעין-שמר איפה היית רוצה לגור? ברור שעין-שמר,
אבל במידה ולא, אז להישאר בקרית-אונו. יצרנו קהילת חברים נפלאה ונתגעגע.
מה את אוהבת בעין-שמר? את הפשטות, הירוק, המרחבים, הפעילויות
והאנשים שהכרתי עד כה.
אייל קירשנבוים
נולדתי בירושלים, בשנת 1982, להוריי אילנה וחיים קירשנבוים.
יסודי למדתי בבית-ספר "פרנקל" ותיכון ב"רנה
קסין". בצבא שירתתי ב"עורב" צנחנים.
למדתי תואר ראשון ביחסים בינלאומיים ומזרח-תיכון, ותואר שני
במנהל-עסקים.
בעבר עבדתי במשרד ראש-הממשלה והיום אני כלכלן במחלקת
ניירות-ערך בבנק לאומי.
נשוי לנועה ואבא לאלון, ארז וגיא.
מהו זיכרון הילדות הראשון שלך?
פורים, אני חושב שהייתי בן 5 והתחפשתי לאביר. אמא שלי הקפיצה
אותי לגן עם התחפושת ומגן גדול. היה מאוד גשום בירושלים באותו היום והתחפושת נרטבה.
מי האדם שהשפיע עליך הרבה?
סבא וסבתא שלי מצד אבא. כילד ביליתי אצלם זמן רב (גם הם גרו
בירושלים), ומאוד אהבתי את הנתינה שלהם והאהבה שהם הראו כלפיי וכלפי האחים שלי
(אבי הוא בן יחיד). שניהם שרדו את השואה והם היו מספרים לי סיפורים על השואה
מנקודת מבטם, אבל בלי
הדברים הנוראיים שהם עברו. שניהם אנשים חזקים שעברו המון
בחיים, וחבל לי שהם לא הספיקו לראות את המשפחות החדשות שיצרנו, אני והאחים שלי.
מה המקום בעולם שאתה הכי אוהב?
לונדון. אני אוהב את האווירה בעיר, משחקי הכדורגל וההצגות.
הייתי מספר פעמים בעיר וכל פעם אני נהנה מחדש מהאווירה, הנחמדות של האנשים, האוכל
וכמובן הכדורגל.
מה הכיף שלך?
כדורגל. עשיתי קורס מאמני כדורגל ויש לי תעודת מאמן ילדים עד
גיל 16. אני אוהב לבחון מערכים וטקטיקות שמאמנים עושים לפני ובמהלך משחק. אני גם
אוהב לראות סרטים וסדרות ישראליות.
מתי בכית לאחרונה ולמה?
גמר ליגת האלופות במילאנו, בין ריאל-מדריד לאתלטיקו, הייתי
במגרש ואחרי הפנדל האחרון של רונאלדו, דמעות של אושר הציפו את עיניי.
איזה ספר קראת והשפיע עליך עמוקות?
קראתי לא מזמן את הביוגרפיה של יצחק רבין ("פנקס
שירות"). הספר מספר את סיפור חייו, הדברים שעשה למען המדינה, ותהליך קבלת
ההחלטות בתפקידיו השונים.
ממי אתה צריך לבקש סליחה ולמה?
מאישתי כמובן, על זה שהיא איתי.
מה ההרגל שאתה רוצה להיגמל ממנו?
אני נוטה לשמור דברים בבטן ולא להגיד ישירות. אם יש משהו
שמפריע אז צריך להגיד ישר, כדי למנוע אי-נעימויות לאחר מכן.
מה לדעתך ההישג הכי גדול שלך?
משפחה נפלאה, אישה מדהימה, שלושה ילדים מקסימים - אפשר לבקש
יותר?!
מה אתה רוצה להיות כשתגדל?
בעבר היה לי חלום להיות שחקן כדורגל. עקב פציעות שעברתי, לא
הצלחתי להגשים את החלום. אני רואה היום את הרמה וחושב שיכולתי להיות שחקן לא רע
בכלל בליגת העל שלנו.
מה אנחנו לא יודעים עליך וחשוב שנדע?
שאני מאוד מסור. אם אני מקבל משימה, אני מבצע אותה על הצד הטוב
ביותר. חשוב לי להבין את ההיגיון בדברים שאני עושה, וקשה לי לעשות דברים אם אני לא
מבין זאת.
אם לא עין-שמר, איפה היית רוצה לגור?
בלונדון או בקיבוץ אחר באזור. בלונדון כי אני אוהב את
האווירה שיש בעיר, בקיבוץ אחר כדי לחוות את השיתופיות, הערכים וכו'.
למה בכל זאת קיבוץ?
בגלל האווירה השיתופית, העזרה בקהילה, הערבות ההדדית,
האכפתיות מהאנשים.
מה אתה אוהב בעין-שמר?
את המרחבים בקיבוץ והשקט. בפעמים שהוזמנו לקיבוץ, נהנינו
מהכנסת האורחים ומהאווירה המקבלת והכיפית שתושבי הקיבוץ העניקו לנו.
נעים להכיר –
משפחת בוקר-נאמן
שני בוקר
נולדתי ברעננה, בשנת 1987, להוריי בתי ויובל. יסודי למדתי
בקיבוץ חצרים ובתיכון ב"מטרו ווסט". בצבא הייתי קצינת תנאי-שירות
בנחל-חרדי וחיל-חינוך.
למדתי תואר ראשון במדעי-המדינה ותואר שני בייעוץ ארגוני,
באוניברסיטת תל-אביב.
עבדתי בייעוץ ארגוני והדרכות בארגונים.
נשואה לאיתי ואמא לאלה (4) וגאיה (2).
מהו זיכרון הילדות הראשון שלך? רציתי להרגיש גדולה וביקשתי
מאמא שלי ללכת למספרה לבד לגזור את הפוני. הגעתי לשם וחיכיתי יפה על הספות עם
המגזינים, רק שלא אמרתי לאף-אחד למה
באתי. כעבור שעה הבינו שאני לא שייכת לאף-אחד וזה נורא הצחיק
את כולם. לא אותי.
מה המקום בעולם שאת הכי אוהבת? יוון. אנחנו גרים באתונה כבר
שלוש שנים וזה הבית שלנו. כאן הקמנו את המשפחה ונולדה לנו הילדה השנייה. במהלך
שלוש השנים האלו טיילנו בכל המדינה. אני אוהבת את האווירה, הרוגע, הים האינסופי
ותחושת החופש.
מה הכיף שלך? סופי-שבוע שאני מחכה להם כל-כך. להיות עם
המשפחה, לטייל, ואז יש את הרגע שהבנות נרדמות באוטו ואנחנו עוצרים לקנות קפה,
ובעצם פה מתחיל הסופשבוע שלנו.
מתי בכית לאחרונה ולמה? אתמול, כשאחד המתמודדים ב"נינג'ה
ישראל" נפצע. לא קשה לי לבכות.
מה ההרגל שאת רוצה להיגמל ממנו? רוצה לקום בבוקר לפני
שהילדות קמות, והחלום שלי הוא להיות מוכנה כבר אחרי הכוס-קפה. אני לא מצליחה.
מתעוררת יחד איתן.
מה העבודה הכי גרועה שהיתה לך? עבדתי במקדונלדס בגיל 16 ואני
לא חושבת שצריך לפרט יותר.
מה את רוצה להיות כשתהיי גדולה? בשנים האחרונות עסקתי בייעוץ
ארגוני והדרכות בארגונים, והיום אני מתחילה ללמוד הדרכת הורים. העולם הזה מרתק
אותי ואני רוצה להתפתח בו.
מה אנחנו לא יודעים עליך וחשוב שנדע? אני נוהגת על אוטומט עם
שתי הרגליים - אחת על הגז ואחת על הברקס. יש הטוענים שאחוז אחד מכל העולם נוהג כך
ושזה אפילו יותר בטיחותי.
אם לא לגור בעין-שמר איפה היית רוצה לגור? להישאר באתונה.
השליחות שאנחנו נמצאים בה, היא זו שגרמה לנו לרצות לחיות קצת אחרת. נחשפנו פה לקצב
חיים אחר, יותר רגוע, פתוח ונוח.
מה את אוהבת בעין-שמר? האמת שעדיין לא הייתי בעין-שמר, אבל
לא פעם בחיים עשיתי דברים מתוך אינטואיציה. עד עכשיו זה לא איכזב אותי ואני מאמינה
שגם הפעם לא. עשינו את התהליך אונליין. תחושת הבטן, המיקום הגאוגרפי וצורת חיים -
כל אלו גרמו לי לאהוב את המקום.
איתי נאמן
נולדתי בגבעת-זאב, בשנת 1986, להוריי טליה וזאב נאמן. יסודי
למדתי בגבעת-זאב, ובתיכון ב"רנה-קסין" בירושלים. בצבא שרתתי בדובדבן.
למדתי תואר ראשון בסוציולוגיה, תקשורת ומדעי-המדינה באקדמאית
ת"א-יפו, ותואר שני בסוציולוגיה אירגונית באוניברסיטת בן-גוריון.
היום אנחנו בשליחות מטעם משרד-החוץ באתונה, ואני משמש סגן
קב"ט השגרירות. בקיץ אנחנו חוזרים לארץ. נשוי לשני ואבא לאלה וגאיה.
מהו זיכרון הילדות הראשון שלך? חורף 1992, אחי הצעיר ממני
ב-5 שנים נולד. באותה העת התחוללה סופת שלגים עזה הזכורה לרבים. הברית, אשר תוכננה
באולם בירושלים בוטלה, ומספר מצומצם של אורחים הגיעו לביתנו. השלג והאירוע זכורים
לי היטב.
מי האדם שהשפיע עליך הרבה? שני, אשתי, בעזרתה אני יותר טוב
והכל יותר טוב.
מה המקום בעולם שאתה הכי אוהב? שלוש שנים ביוון, גרמו לנו
להתאהב. בהכל! תמיד תהיה לנו פינה בלב למקום המיוחד הזה. המלצות לטיולים ברחבי
המדינה לכל המעוניין...
מה הכיף שלך? המשפחה שלי, סוף-שבוע, יום שישי בערב (אם
מתאפשר לרוץ לפני, בכלל טוב!).
מה ההרגל שאתה רוצה להיגמל ממנו? משתדל לסגל רק הרגלים
חיוביים.
מה ההישג הכי גדול שלך לדעתך? בגרות במתמטיקה. אני מפחד
ממספרים.
מה העבודה הכי גרועה שהיתה לך? מוכר גלידה בקרון נייד
בפסטיבל בומבמלה. הייתי בן 16.
מה אתה רוצה להיות כשתהיה גדול? בעברי חשבתי ללמוד משחק
ולהיות שחקן. משהו שנשאר בגדר "אני יכול לעשות/להיות טוב" ולא עשיתי. אז
אולי יום יבוא ואגשים זאת בצורה כזו או אחרת.
מה אנחנו לא יודעים עליך וחשוב שנדע? אני חקיין מחונן. לא
פגשתי אתכם, אבל עשר דקות אתכם ואני יודע לחקות אתכם.
אם לא לגור בעין-שמר איפה היית רוצה לגור? במבואות ירושלים
או בהרי הגולן. גדלתי ביישוב ליד ירושלים, ומכאן החיבור לאקלים ולאווירה ההררית.
מה אתה אוהב בעין-שמר? את תהליך הקליטה ביצענו
מ"רחוק", אבל הכל התחבר לנו לתמונה מלאה של כל מה שידענו שאנחנו רוצים
ועוד לא התחלנו לחפש.
נעים להכיר –
משפחת קזצ'קוב
רותם קזצ'קוב
נולדתי במושב אחיטוב שבעמק-חפר, בשנת 1987, להוריי עליזה
וגרשון פיגארו.
למדתי ביסודי בכפר-ויתקין, ובתיכון "מעיין-שחר"
בקיבוץ עין-החורש.
בצבא שרתתי כמ"כית טירונים.
למדתי תואר ראשון במנהל-עסקים "מסלול ניהול"
במכללת "רופין".
כיום עובדת כמנהלת פרויקטים בחברה "כלמוביל".
נשואה לולד ואמא לאלה (4.5), אוריה (2) ובייבי שעתיד לצאת
בקרוב.
מהו זיכרון הילדות הראשון שלך? משחקים בשדות של המושב -
תופסת, מחבואים, משחקי-כדור...
מי האדם שהשפיע עליך הרבה? המורה להיסטוריה בתיכון. הפשטות
והחוכמה, שבו את ליבי מהרגע הראשון, הלמידה החווייתית, שהיתה מלווה בסיפורים
אישיים עם חיבור למציאות העכשווית - אדם מעורר השראה!
מה המקום בעולם שאת הכי אוהבת? בראש ובראשונה את הבית שלי,
ואם ממש אתאמץ אז תאילנד.
מה הכיף שלך? הכיף הכי גדול שלי, זה לארוז ציוד ואת המשפחה,
לנסוע לטייל בטבע, כולל קמפינג, וללכת לצפות בזריחות מכל מיני אתרים בארץ, מהצפון
ודרומה.
ממי את צריכה לבקש סליחה ולמה? מהבנות שלי, על הזמן המועט
שאני איתן. העבודה, הישיבות, הפקקים וכל גוזלי הזמן למיניהם, מונעים ממני את הזמן
שהייתי רוצה להקדיש להן. מנסה לפצות בסופ"שים.
מה ההרגל שאת רוצה להיגמל ממנו? לנקות! ילדים קטנים זה מלכלך
את הבית. אני שוטפת בערך כל יום.
מה ההישג הכי גדול שלך לדעתך? בתחום האישי, כמובן שהמשפחה!
אין אושר גדול מזה.
אם לא לגור בעין-שמר איפה היית רוצה לגור? קיבוץ נחשולים.
גרנו שם בעבר וזו היתה תקופה קסומה - בית במרחק נגיעה מהים. הקושי הוא המרחק
מהמרכז וגם המרחק מההורים.
מה את אוהבת בעין-שמר? המרחבים, האוויר, הריח, השמירה על
מראה הקיבוץ הישן ואת כלל השירותים המוצעים בקיבוץ. בעיקר המכבסה (מנקים ומגהצים,
היש נוח מזה?).
ולד קזצ'קוב
שמי ולדיסלב יעקוב, אבל כולם קוראים לי ולד. נולדתי בשנת
1985 בעיר מוסקבה, להוריי לובה ורומן. אבא היה מהנדס-מכונות ואמא מורה. עלינו לארץ
בשנת 1991 לעיר רחובות, ולאחר מספר שנים עברנו לעיר אשקלון שם למדתי וסיימתי תיכון.
בצבא שרתתי בחטיבת "גולני" כלוחם ומפקד בגדוד 51.
במהלך הצבא הכרתי את אשתי רותם. לאחר מספר שנים התחתנו ונולדו לנו שתי בנות
מקסימות – אלה בת 4.5, אוריה חיה בת 2, ועוד קטנצ'יק אחד שמצטרף לחגיגה אוטוטו.
למדתי הנדסת-בניין בטכניון ותואר שני במנהל-עסקים
ב"רופין".
עובד כמנהל פרויקטים (היום מנהל את פרויקט
"מייקרוספט") בחברת "תדהר בנייה".
זיכרון הילדות הראשון שלי הוא ישיבה על אדן החלון במטבח
במוסקבה, וצפייה בזיקוקים מהכיכר-האדומה.
האישה שהכי השפיעה עלי היא סבתא שלי - אישה חזקה שעברה את השואה
והגיעה למוסקבה לכיתה ה', בלי לדעת לקרוא או לדבר ברוסית. לימים רכשה מקצוע והפכה
לאסטרונומית פיסיקאית, שעבדה בפרויקטים ייחודיים בברית-המועצות ומעולם לא עזבה את
המדינה, עד שאישרו לה לעלות ארצה בשנת 1993. במהלך כל הילדות שלי, היא דאגה להכניס
בי כוח, ביטחון-עצמי, עמידות והכי חשוב נחישות: "את הדרך ינצח מי שממשיך
ללכת", זה המשפט שלה מאז שהיא ילדה וכך גם שלי.
אני הכי אוהב לראות את השקיעה בחוף-הים. היא מזכירה לי כמה
אנחנו קטנים ושצריך לקחת דברים בפרופורציה.
הכיף שלי הוא טיולים וטיפוס על הרים, אין כמו הריגוש בכיבוש
פסגה.
איני נוהג לבכות, אבל במידה וכן זה יכול לקרות בסרט מרגש.
אני רוצה לבקש סליחה מסבתא שלי, אותה איני מצליח לבקר לעיתים
תכופות.
אני רוצה להיגמל מעישון ומהעובדה שאני וורקוהוליק.
איני מאמין שצריך להתרפק על הישג כזה או אחר. תמיד צריך
להציב יעדים חדשים ומופרעים. ההישג האחרון שלי הוא כיבוש פסגת האלברוס - ההר הגבוה
באירופה, 5,642 מטר, אותו צלחתי עם קבוצת נכי-צה"ל, כולם פגועי גפיים
תחתונות, מה שהפך את ההישג לגדול עוד יותר.
העבודה הכי גרועה שהיתה לי, היא סידור ואיסוף משטחי פירות
וירקות בשוק בסוף יום.
כשאהיה גדול ארצה להמשך להיות שותף בפרויקטים מורכבים בתחום
הבנייה ובקנה-מידה בינלאומי.
אינכם יודעים שאני לא אוהב שאנשים הולכים סחור-סחור. פשוט
תגידו מה הציפיות ומה אתם מרגישים באותו רגע.
אני אוהב לקרוא ספרי מתח. לאחר שקראתי את הספר
"הנעלמים" של הרלן קובן, התפתח אצלי רעב גדול להבין מה מסתתר מתחת לפני
השטח.
אם לא לגור בעין-שמר, הייתי רוצה לגור כמה שיותר קרוב
לחוף-הים, ועדיף שיהיה שם חול.
אני אוהב בעין-שמר את השקט, המרחבים ואת העובדה שניתן לנסוע
באופניים עם הילדים ולהרגיש בטוח.
נעים להכיר –
משפחת וולפרט
יעל הולנדר וולפרט
נולדתי בתמרת בשנת 1979, להוריי רוחמה ויוסי.
בית-ספר יסודי למדתי בתמרת ובתיכון בויצ"ו נהלל.
בצבא שרתתי כקצינת חינוך באוגדה 91.
למדתי תואר ראשון ושני באקולוגיה, ולאורך השנים אני עובדת
בתחום זה. התחלתי מתחום החינוך הסביבתי בארגונים ומקומות שונים, והדרכתי ילדים,
מורים, גננות וקהילות. בשנים האחרונות עבדתי כאקולוגית עירונית, וליוויתי רשויות
מקומיות וערים
בקידום השמירה על הטבע המקומי. עבודתי האחרונה היתה ביחידת
סקרי טבע עירוני של החברה להגנת-הטבע.
נשואה לגיורא ואמא לדפנה (6 ורבע), אביגיל (3 וחצי) ונגה (7
חודשים).
מהו זיכרון הילדות הראשון שלך?
אני בת 3, בחנות כולבו גדולה בארצות-הברית (שם גרנו במהלך
אותה השנה), נכנסת מתחת לקולב עמוס בבגדים וכשאני יוצאת משם, אני לא מוצאת את
המשפחה שלי. פתאום אני רואה אבא ובת שעומדים עם הגב אלי ונראים לי כמו אבי ואחותי.
אני רצה אליהם ומחבקת אותם והם מסתובבים אלי מופתעים. רק אז אני מבינה שזה לא הם.
אח"כ כמובן מצאתי את המשפחה שלי.
מה המקום בעולם שאת הכי אוהבת?
הוואדי מול הבית של ההורים שלי בתמרת. שעות רבות בילדותי,
ביליתי עם משפחתי ועם חברים במשחקים וטיולים בין האלונים והאלות הוותיקים, פרחי
הבר המקסימים והסלעים הגדולים שאפשר להתגלש עליהם. תמיד הרגשתי שיש למקום קסם
מיוחד ושהוא מלא בסודות עתיקים. עד היום, כל פעם שאני משוטטת שם, אני מרגישה
התרגשות, חיבור ושלווה גדולה.
מה הכיף שלך?
להיות בטבע בכל צורה שהיא. כל יציאה לטבע ממלאת אותי באנרגיה
ומחזירה אותי למקום הנוח והרגוע שלי. אני מקווה שכשהבנות קצת יגדלו, נוכל לצאת יחד
לטרקים משפחתיים בארץ או בעולם. חוץ מזה אני אוהבת לתרגל יוגה, לעבוד עם אדמה,
לזרוע זרעים ולגדל ירקות ותבלינים, לצחוק בכלל ובעיקר עם גיורא והבנות.
מתי בכית לאחרונה ולמה?
כנראה מאז שנגה הקטנה נולדה, גם מהתרגשות ושמחה וגם
מההורמונים ומחוסר השינה.
ממי את צריכה לבקש סליחה ולמה?
מההורים שלי. יש לנו סיכום שאנחנו מדברים כל יום בטלפון. אני
מרגישה שאני צריכה לדבר אליהם בהרבה יותר סבלנות בשיחות היומיומיות.
מה ההרגל שאת רוצה להיגמל ממנו?
להסתכל פחות בטלפון הנייד שלי. אני שוקעת בו לפעמים הרבה
יותר ממה שהייתי רוצה.
מה את רוצה להיות כשתהיי גדולה?
יש לי כמה חלומות לא ממומשים, כמו לעבוד בשמורת-טבע
"אמיתית" איפשהו בעולם, או להקים מקום משלי, חווה אקולוגית לגידול מזון
ולחיבור בין אנשים לטבע.
אם לא לגור בעין-שמר איפה היית רוצה לגור? באיזשהו יישוב קטן
בהרים, קרוב לטבע.
מה את אוהבת בעין-שמר?
שהקיבוץ עדיין משמר אופי "של פעם" ומרגיש כמו מקום
שבו אפשר לחיות חיים צנועים, משפחתיים ורגועים. אני אוהבת את המרחבים שבקיבוץ,
העצים הגדולים ואת הפעילות הקהילתית והתרבותית הענפה שמתרחשת בו.
גיורא וולפרט
נולדתי בנתניה בשנת 1981, להוריי סימה ואלי.
יסודי למדתי בבית-ספר "נורדאו" ובתיכון
ב"אורט" ע"ש גוטמן במגמת מחשבים.
בצבא שרתתי כקצין במודיעין שדה (רס"ן מיל').
למדתי תואר ראשון בביולוגיה באוניברסיטת באר-שבע, תואר שני
בפיתוח תרופות באוניברסיטת תל-אביב, ותואר שלישי בביוכימיה במכון-ויצמן.
עבדתי ב"דקסל פארמה", "ונסיקה מדיקל"
ו"אדור דיאגנוסטיקס".
נשוי ליעל ואבא לדפנה (6), אביגיל (3) ונגה (0.5).
מהו זיכרון הילדות הראשון שלך?
כעולים חדשים, ההורים שלי שלחו אותי לגן דתי (מטעמים
כלכליים), ואני ממש זוכר את עצמי בגיל 4 יושב בבוקר במעגל, כולם עוצמים את העיניים
וקוראים "קריאת-שמע", ורק אני מסתכל על כולם וחושב שזה פשוט מוזר.
מי האדם שהשפיע עליך הרבה?
החבר הכי טוב שלי (ברק). אנחנו חברים מהפעוטון, והיינו יחד
בכל שלבי החיים - מהגנים, בתי-הספר, התיכון, מבצעים בצבא וכו'. אנחנו גרים רחוק,
אבל מקפידים לשוחח בטלפון לפחות 3-4 פעמים בשבוע. ברק מכיר אותי טוב יותר מכולם
ואני מגדיר אותו כאח מהורים אחרים.
מה המקום בעולם שאתה הכי אוהב?
Anse Source d'Argent, זה המקום היפה
בתבל! חפשו אותו בגוגל.
מה הכיף שלך?
משחקים וחידות. אני אוהב משחקי מחשבה, משחקי מילים, חדרי
בריחה, משחקי קופסא וכל מה שבאזור החיוג הזה.
מתי בכית לאחרונה ולמה?
בלוויה של אבא של חבר טוב. ראיתי חבר שלי נושא את ההספד על
אבא שלו, וכשהקול שלו נשבר, כל הקהל (כולל אני) פשוט מררו בבכי.
מה ההרגל שאתה רוצה להיגמל ממנו? להיות סרקסטי וביקורתי כל
הזמן.
מה ההישג הכי גדול שלך לדעתך?
טיפסתי על הקילימנג'רו. זה לקח 4.5 ימים להגיע לגובה של כמעט
6,000 מ' בקור של מינוס 20 מעלות. הירידה הייתה הרבה יותר קלה (יום וחצי).
מה העבודה הכי גרועה שהיתה לך?
בתור חובש, ישבתי במשך שבוע, כ-12 שעות ביום, ליד צוותים
שפינו מיכלי בוצה. הייתי חייב להיות קרוב, למקרה שיקרה משהו לא רצוי לאחד העובדים.
הריח היה בלתי נסבל (פי מאה מהרפת) והשעמום היה עצום (זה היה לפני הסמארטפונים).
לפחות התשלום היה טוב.
מה אתה רוצה להיות כשתהיה גדול?
אבא. זאת התשובה שלי מאז שאני קטן. עכשיו כשאני כבר אבא,
אולי שווה להחליף את התשובה לסבא.
מה אנחנו לא יודעים עליך וחשוב שנדע?
אני הולך להקים את להקת עין-שמר. תתחילו לארגן מקלט, כדי
שאוכל להפוך אותו לחדר חזרות!
אם לא לגור בעין-שמר איפה היית רוצה לגור?
באזור של גבעת-עדה/עמיקם/אביאל. כל פעם שאני עובר שם ורואה
את מטעי הרימונים, אני מרגיש בבית.
לוח מודעות
פותחים שבת
לפני שבוע דרש עזרא מזרחי את פרשת "לך לך". הפרשה,
אמר, נפתחת בציווי הקב"ה אל אברם: "לך לך מארצך וממולדתך ומבית
אביך...". לכאורה סדר היציאה מוצג בפנינו בצורה הפוכה, שהרי כאשר אדם יוצא
למקום אחר, ראשית הוא יוצא מפתח ביתו, לאחר מכן ממולדתו ורק אז מארצו. אלא שכאן
מדובר ביציאה אחרת, ביציאה נפשית-מהותית, שמשמעותה היפרדות ובחירה בדרך אחרת, ככל
הנראה שונה מזו שאברם הלך בה עד כה. בהיפרדות זו יש קושי, והכתוב מתאר את הקושי
בסדר עולה. אברם צריך לעבור תהליך שמורכב מארבעה שלבים:
א. ההליכה, הקימה, ה-"לך לך" - היציאה מהרגלים מסוימים שהוא סיגל
לעצמו במהלך חייו, השינוי בתפיסה שנבנתה אצלו, הבחירה לעבור תהליך.
ב. היציאה מארצו - מהתרבות, מהשפה ומהמנהגים שרכש והכיר.
ג. היציאה ממולדתו - כלומר העזיבה של מה שלמד, מהסביבה בה גדל.
ד. היציאה מבית הוריו - ההינתקות מהדברים שחונך עליהם בבית.
מטרת התהליך בפרשה, היא בניית הקשר עם הקב"ה וביסוס
יסודות העם היהודי. בכדי להגיע למטרה נעלה זו, אברם צריך לבצע את השינוי בכל
הרבדים והמעגלים שעד כה היו חלק אינטגרלי ממנו, ולא פחות מכך - הוא היה חלק מהם.
כדי שהתהליך יתהווה באופן יסודי, שלם ואמיתי, צריך לערוך שינוי בכל המרכיבים
המשלימים אותו. השינוי אינו צריך להיות נחרץ, אברם אינו צריך למחוק את חייו
הקודמים ולשכוח מאין בא, אבל הוא כן נדרש לברור מחדש את הדברים הסובבים אותו,
ולבחון עם עצמו מה הוא לוקח מתוך כל אלו באישיותו ובפנימיותו, ומה הוא מחליט
להשאיר מאחור.
בימים אלו, שתקופת החגים עדיין יושבת חזק בתודעה שלנו, ננסה
לשאול את עצמנו לאן אנו בוחרים לקחת את השנה הבאה עלינו לטובה. נעצור לרגע את המירוץ
הבלתי פוסק ונביט פנימה (כל אחד יכול לקחת את הפרשה הזו לאן שיבחר, ממה היה רוצה
להשתחרר ולאן הוא היה רוצה להגיע). כאשר נפנים שאנו אחראים למעשינו ושחיינו תלויים
בידינו, נתאמץ יותר לשים את ליבנו לצעדינו מעתה והלאה.
ולבסוף, תוספת קטנה: פרשנים עומדים על כך שניתן היה לומר
"לך מארצך", ותוהים מדוע היה צורך להוסיף את המילה השנייה
"לְךָ". רש"י מפרש זאת: לְךָ = "להנאתך ולטובתך ושם אעשך לגוי
גדול". כלומר, מעבר למטרה הנשגבה שלשמה אברם נשלח, הקב"ה אומר לו שיהיה
לו בזה גם רווח אישי. מכך משתמע, שכאשר נקשיב לרצון הפנימי שלנו ונוציא אותו
לפועל, תהיה לנו בזה גם טובה אישית מעבר לחשיבות העניין עצמו. הנחה זו המובעת
בפרשה, מתאימה בהחלט גם למצב הפוליטי הנוכחי שלנו. לוּ מנהיגינו היו פועלים באמת
על פי העיקרון (שהם מטיפים לו) שטובת המדינה קודמת לכל, גם הם היו נשכרים מביצועו.
נקווה שהם ימצאו את הדרך לראות זאת, ותוקם לנו ממשלה בקרוב.
תודה לעזרא על דרשתו האקטואלית, רבת העיון והעניין. ענה
ששון