בוקר בבית משפחת טורטל*
// מתוך: "ארץ נהדרת"
(*משפחה נובורישית, או בשפתם: טחונים,
מפצוצים)
אמא – ספיר טורטל: אנחנו בית של בוקר, תן לנו כל היום בוקר.
אבא – חי טורטל: מתים על בוקר.
ספיר: חולים!
חי (מטייל בחוץ עם סוסת פוני קשורה ברצועה ופונה לאישה
שמטיילת עם כלב): בוקר טוב אישתו של גיורא. עשתה לך? למה שלי לא עושה היום. פונה
לסוסה: פששש, פששש...
אני כל בוקר דבר ראשון מוציא את קולה לעשות פיפי. חייב
להוציא אותה מוקדם, אחרת היא עושה לנו פיפי על כל הספות. בכלל אני טיפוס של בוקר.
ספיר: חולה על בוקר.
חי: אני בבוקר קם טיל.
ספיר: הוא?! טיל!
חי: אחרי שאני חוזר עם קולה מהפיפי, אני נכנס לישון לאיזה
20-25 דקות טובות.
8:00-8:30 אני קם, מחליף לבגדי ספורט, יוצא
לרוץ איזה 6-7 דונם ככה לקבל את היום, לקבל את הבוקר בצורה טובה. חוזר מהריצה,
עולה על הסטפר לאיזה 9-9.5 דקות. עולה על פיג'מה, נכנס לישון לעוד איזה 10-15 דקות
שינה טובה, שינה חזקה כזאת – פייר נאפ, שנת אש. שינה עמוקה כזאת, ואז אני קם, עושה
אמבטיית גלים, חוזר למיטה.
ספיר: אני רבע לתשע מתעוררת, עושה מקלחת, 6 דקות יוגה,
מחליפה פיג'מה, חוזרת ל-20 דקות למיטה. 9:00-9:05 מתעוררת, שמה קרם ידיים, מחליפה
פיג'מה, חוזרת לעוד רבע שעה למיטה.
9:20 אני מתעוררת רעננה, שאט אספרסו, חוזרת
לעוד 12 דקות במיטה עד שהוא מתעורר.
חי: 9:30 אני מתעורר, מעיר אותה ואז אנחנו חוזרים לעוד 5-6
דקות של שנת פינאלה כזאת טובה.
ספיר: רבע לעשר כל הבית קם.
חי: זהו, מתחילים את הבוקר.
ספיר: מצחצחים שיניים, מלבינים קצת, מסדרים ככה קצת את השיער
(שני מעצבי שיער מסרקים אותם), קצת לסדר גבות, עצמות לחיים, צוואר, סנטר (מזריקים
לעצמם בוטוקס), מסכת בד, פילינג, מסכת בוץ, שיזוף כמובן.
חי: וזהו. מעירים את הילדים, את הגוזלים.
ספיר: לוריאל, בוקר טוב אבא.
ילדה – לוריאל טורטל: בוקר טוב אמא.
חי: בוקר טוב אבא.
לוריאל: בוקר טוב אבא.
מאמר מערכת
אינני נכנסת לבית-הקברות בעין-שמר. לא בהלוויות, לא באזכרות
ולא בכלל. אבל לחדר ההנצחה שבבית-האבן בחצר-הראשונים, אני אוהבת להיכנס. הוא
אפלולי וקריר תמיד, בכל יום ושעה תוכל להיות בו רק עם עצמך, והקירות שלו מדברים
אליך בעשרות קולות כמו מקהלה גדולה. מקהלה של מלאכים. עשרות פנים שהם אינסוף
זיכרונות – שמחים, כואבים ובעיקר מעוררים געגועים לימים שעברו ואינם.
בסופו של כל חודש, אני מפרסמת בעלון, כמו כל קודמיי בתפקיד,
את רשימת החברים שנפטרו בחודש הבא. רשימה שהולכת ומתארכת עם השנים וכבר ממלאה עמוד
שלם בעלון. בכל חודש אני עוברת על השמות ברשימה ונזכרת. לפעמים, למרות גילי
המתקדם, יש שמות שאינני מכירה או כאלו שזיכרונם כבר החל להיטשטש בראשי. מכאן
התגבשה בי ההחלטה להוסיף לעלון מדור חדש. מדור שמידי חודש יביא מתוך התיק בחדר
ההנצחה של אחד הנפטרים שברשימה. מישהו שפחות מוזכר בעלון, או מישהו שהשנה חל יום
שנה עגול לפטירתו.
החודש ימלאו 13 שנה למותו של אברהם ז'ורנה. הרבה שנים, אבל
לא מספיק כדי שלא אכיר או לא אזכור. אני זוכרת אותו בשבילי הקיבוץ, תמיד מוקפד
במראהו, אדיב ונעים הליכות, אצילי ומזכיר איזה ניחוח אירופאי של ארץ רחוקה,
שמרגישה לי באופן מתמיה כמולדת ובית.
ברצון רב קיבלתי משלמה שחר, בנו, רשות לפתוח את התיק בחדר
ההנצחה, וצללתי לתוך הדפים והתמונות - מרותקת. בעלון השבוע, במדור החדש - דף
לזיכרו של אברהם ז'ורנה.
אבל עוד קודם שני עניינים אחרים:
בשבוע שעבר בעלון לכבוד פתיחת שנת הלימודים האקדמאית, נשמטו
שני שמות:
אלון חננאל – לומד השנה קופירייטינג וניהול רשת חברתית,
ב"בצפר" בתל-אביב.
גר בבאר-שבע.
מארק צ'נסקי – לומד תואר שני במשפטים, שלושה סמסטרים במכללת
קריית-אונו.
במאי השנה החליטה הנהלת-קהילה שלא לאפשר פרסום בעלון של
מאמרים ושאילתות בעילום שם. כתוצאה מכך ירדה באופן דרמטי כמות השאילתות בעלון.
כאשר נבחרה מערכת חדשה (ומעולה) לעלון – ניבה גולן, טובה
בן-מיור, חיים חננאל ונועם גרוסמן – החלטנו בתמימות דעים לערער על החלטת
הנהלת-הקהילה בעניין זה.
בישיבת ועד-ההנהלה השבוע, עלה הנושא לדיון והערעור זכה
לתמיכה מצד אחד וגם להתנגדויות מצד שני. טרם התקבלה החלטה, ובינתיים החלטתי להקדיש
את העלון הבא לנושא – "השם שמור במערכת".
אני מזמינה חברים שרוצים לכתוב בעילום שם על כל נושא שמעניין
אותם. גם ביקורת. גם ביקורת על הנהלות.
כמובן, שעילום שם אין פירושו התרת דם, ועל הכתוב לעמוד בכללי
האתיקה של העלון:
• לא יפורסמו ביקורת ומידע על אופיו או חייו האישיים של אדם, בין אם חבר או
לא, גם אם הוא ממלא תפקיד.
• לא יפורסמו מאמרים שכוללים התבטאות אלימה או תוקפנית כלפי אדם או קבוצת
אנשים, או שמנוסחים בלשון גסה או מעליבה.
• לא יפורסמו מאמרים שיש בהם עבירה על איסור לשון הרע.
• מאמרים שיש בהם ביקורת, יועברו לתגובת האחראי על התחום שמבוקר, ופרסומם
יתעכב עד קבלת תגובה.
בקורס נהדר בהיסטוריה, שלמדתי פעם באוניברסיטת תל-אביב, תארה
המרצה הנהדרת (פרופסור אמריטה שולמית וולקוב) את ימי המהפכה הצרפתית, כמו ימים של
אביב מלא אור, פורח בשלל פרחים צבעוניים ושמיים כחולים; שמבזיק לרגע בתוך תקופה של
חורף קשה, קר, חשוך ועצוב. בהגזמה ובחיוך, העלון "השם שמור במערכת" הוא
מעין אביב כזה לרגע. אל תחמיצו את ההזדמנות. אולי היא לא תחזור במהרה...
ולבסוף, לנושא של העלון הזה -
לכבוד המעבר לשעון חורף והכניסה לשנת החורף, רגע לפני שהפשלת
השמיכה והקימה מהמיטה החמה בבוקר הופכים לבלתי אפשריים, יצאתי לשטח לכתוב על אלו
בינינו שמשכימים קום. אקדים ואומר, למי שיתהה כיצד אישה וארנב מצליחים להיות
בו-זמנית בקצוות מרוחקים של הקיבוץ, שהכתבה הוכנה במהלך יותר מבוקר אחד ונערכה
על-ידי
סיגל דקל
רגע לפני שכבים הפנסים
בשעה 5:00 לפנות בוקר, מצלצל השעון שכיוונתי. עוד רגע אני
משתהה במיטה, מלטפת את ניר הארנב ואז ממהרת לצחצח שיניים, לשטוף פנים ולהתלבש.
ביני לבין עצמי אני לא מרגישה בדחיפות, הרי ממילא לא אפגוש בשעה כזו אף אדם בחוץ,
אבל קבעתי לעצמי לצאת בחמש ואני ממושמעת.
"היום יוצאים לטיול בחושך" אני
מסבירה לניר, והוא, חיית לילה שכמותו, לא מבין מה מיוחד פה. אני לוקחת עט, דף
נייר, משקפי ראייה וכסף (שמעתי שהקפה של אורלי האולינג ויותם מרקם נפתח מוקדם)
ואנחנו בחוץ.
את השעות הקטנות של הבוקר גיליתי בקיץ האחרון. כלומר, תמיד
ידעתי שהן שעות מתוקות, אבל המחיר של קימה מהמיטה ואובדן שעות שינה היה כבד מידי
בשבילי. בחודשים האחרונים השתנו הרגלי השינה שלי ("מזדקנים") וכך
התרגלתי מידי בוקר עם אור ראשון, לצאת עם ניר לדשא, לשתות כוס תה ראשונה, לקרוא,
לכתוב, לבהות, לחשוב...
בימי הקיץ הלוהטים, שעות הבוקר המוקדמות והקרירות הן רגעי
החסד של היום. יש בבוקר משהו שהוא גם מעבר לטמפרטורה הנוחה. משהו צלול, רך, שקט,
נקי, רגוע ואופטימי; כמו תינוק שמתעורר משנת-לילה מלא חיוכים מתוקים.
השעה 5:10, חושך בחוץ, אין אדם. אני פונה לכביש החוצה את
הקיבוץ לאורכו ממזרח למערב, בין הבתים, ומיד מבחינה בדוד מלומן, לבוש בגדי עבודה
כחולים, צועד עם אופניו לכיוון המפעל. דוד קם כל יום בשעה 4:30 בבוקר לעבודה,
למרות שהוא כבר בגיל פנסיה, אבל בסוף החודש הוא מסיים לעבוד – "פיטרו אותי".
במעלה הכביש אני מבחינה מרחוק ביוסי אייזן חומק בשביל.
פעמיים בשבוע הוא משכים לאימון כושר אישי עם אלעד יגודה. את אלעד לא אזכה לראות
בפעולה במו עיניי – הוא רץ מהר מידי בשבילי. כל בוקר אלעד קם בשעה 4:30 ויוצא
להעביר אימון אישי או קבוצתי, במהלכו ירוץ מעל 15 קילומטר. בשבת הוא לא מאמן
אף-אחד, ומפצה את עצמו ב-40 קילומטר ריצה, במשך מעט יותר משעתיים (קרוב לשיא
העולמי שנשבר לאחרונה, אבל בלי כל האמצעים שמסביב שאיפשרו את שבירת השיא).
בשעה 5:15 הדס מור מגיעה לחדר-האוכל ושותה קפה ראשון בחדר
העיתונים. אחר-כך היא מנקה דבר ראשון את השירותים והכיורים. כמו כל האנשים שפגשתי,
הדס אומרת שהיא אוהבת לקום מוקדם וגם רגילה לכך. גם בחורף זה לא קשה לה, כי היא
הולכת לישון מוקדם.
את צפי גנדלמן אני פוגשת בשעה 5:30 בכניסה לחדר-האוכל. הוא
מגיע ראשון למטבח ומתחיל להכין את האורז. צפי ללא ספק נמצא כרגע מחוץ למיטתו, אבל
מכל פנים, צורה ואופן הוא נראה כמי שעדיין שקוע בשינה עמוקה: "עשר דקות ואני
מתעורר לגמרי".
"מה עם תמונה לעלון?" אני שואלת,
והוא עונה בתמיהה: "מה יקרה אם תהיה תאונה?".
ואף על פי כן, צפי ישכים קום גם בשבתות וייצא להליכת בוקר.
אני מחליטה לא להפריע לו לישון בהליכה וממשיכה בדרכי.
ליד מחסן הנוי אני מבחינה באורות מכונית ומתקרבת אליה, חושבת
לעצמי שרק בקיבוץ אעז להתקרב ככה בחושך לבד ללא חשש. ליד המכונית המונעת עומד דני
שורר ועושה התעמלות. את כתפיו עטף בסדין בגלל הקרירות של הבוקר, ואת ההתעמלות הוא
עושה כדי שלא יכאב לו במהלך הנהיגה. בעוד רגע הוא נכנס למכונית ויוצא לעבודה.
במוסך לאור פנסי הטרקטור, אהרון וחן חדוותי כבר בעיצומו של
יום עבודה חדש.
"כל יום אתה מתעורר בשעה כזאת?"
אני שואלת את אהרון, והוא עונה: "מה פתאום מתעורר. מי ישן בכלל? אני ישן אולי
שעה בלילה".
חן ואהרון לא עוצרים בגללי ואני מטרידה אותם תוך כדי שהם
ממשיכים לעבוד. אני הולכת אחריהם ממקום למקום ומנג'סת, וכך מגלה סקופ עולמי – יש
להם משרד! כשמיניפלסט עברו דירה, הם השתלטו על אחת המכולות שלו שעומדת ליד המוסך
(המשרד לשעבר של מארק ברצלבסקי), ועכשיו הם אורזים שם אדמה בשקיות קטנות כדי לשלוח
למעבדה.
רכב חולף לידנו ועולה ברמפה לחדר-האוכל. זה סמיר הקטן שמגיע
לעבודה ומצטרף לצפי במטבח.
באולם הספורט כל האורות דולקים (גם במרפסות בבתי-החיילים).
אני מתקרבת אבל הדלת נעולה, נראה שהאורות נשכחו כך מהלילה שעבר. מהצד השני אני
מבחינה בדמות מתקרבת עם אופניים – אורן ארסטר. ביום רגיל הוא יוצא בשעה כזו
לעבודה, אבל היום הוא בחופש לצורך מעבר הבית, ולכן מגיע למכון הכושר להתאמן. השעה
שש בבוקר ובמכון הכושר היום בעיצומו – דגנית חננאל ועידן יגודה מסיימים את אימון
הבוקר שלהם. דגנית קמה בשעה 4:30 ובשעה 5:30 יוצאת עם עידן לריצה או לאימון במכון.
כך שלוש פעמים בשבוע.
כשדגנית ועידן מגיעים למכון הכושר, ריצ'י רוזיו כבר הלך משם
מזמן. ארבעה ימים בשבוע הוא מגיע להתאמן מעט אחרי השעה 3:00 לפנות בוקר. ריצ'י
מעדיף את השעות המוקדמות בהן מזג-האוויר נעים והוא יכול להתאמן בשקט. הוא מעיד שכל
חייו, גם כשהיה צעיר, היה קם מוקדם מאוד בבוקר.
מחוץ למכון חולפת דלית בן דור שחוזרת מצעידת בוקר. שמוליק בן
דור הולך גם הוא מוקדם בבוקר, מידי יום.
עוד ספורטאים של הבוקר הם צילה ליס שיוצאת להליכה כל בוקר עם
הזריחה, חגית בורלס שרצה עם השמש העולה, הראל יגודה שקם בשעה 5:00 לרוץ לבד, עם
חברים או עם גלי, וקרן משיח עם אוריין גנדלמן שיוצאות בשעה 5:45 להליכה או לאימון.
על כביש הכניסה לקיבוץ תנועת מכוניות: מרק צ'נסקי נוסע
לעבודה, שאול אברג'יל מיד אחריו עם המשאית. סמיר הגדול נכנס עם הרכב ונוסע לכולבו,
בחוץ מחכים לו כבר ארגזי ירקות ולחם.
מאוחר יותר תצטרף אליו לספסל ליד הכולבו חנה יגודה. חנה
יוצאת להליכה מסביב לקיבוץ בשעה 5:30 ומסיימת בכולבו עם סמיר.
השעה 6:15, מוחמד מברטעה עוצר את המשאית מחוץ לשכונה
האמריקאית, ובמהירות אוסף ומביא אליה את הפחים של האשפה האורגנית. פעם בשבוע, בימי
שלישי, הוא מגיע לרוקן את הפחים. הוא עובד במהירות גדולה ובתוך שתי דקות מסיים
וממשיך הלאה.
ביציאה הוא פוגש את משאית האשפה הרגילה שמטפלת בפחים
שבאחריותה, לידן חולף הטרקטור של הרפת. אחריו סאמר אבו פאני, מכפר קרע, חוזר עם
הקובוטה מחדר-האוכל אחרי שמילא שם מים, בדרך לאבוקדו. סאמר קם כל יום בשעה 4:00
בבוקר, מאכיל את העיזים והכבשים שהוא מגדל ומגיע לעין-שמר בשעה 5:50.
מכונית מתקרבת. יוחאי יגודה קם ב- 5:45 בבוקר ונוסע דבר
ראשון למאגרים, לוודא שהמשאבות עובדות.
אחריו מגיע רונן ברכה בטרקטור של האבוקדו. הוא קם ב- 4:45
בבוקר, עושה סיבוב עם הכלבה שלו ואז ממהר לאבוקדו לקבוצת הקוטפים. השעה 6:20, בעוד
10 דקות יהיה אור, ואפשר יהיה להתחיל לקטוף.
לאחרונה ניסיתי לראיין את רונן לעלון בעניין אחר והוא הצליח
להימלט ממני. עכשיו, אולי בגלל ששעות הבוקר המוקדמות הן שעות של חסד, הוא מסכים לי
אפילו לצלם אותו. הרווחתי שיעור לחיים (לכל דבר יש את המקום והזמן הנכונים לו ואז
הוא קורה בקלות, אין טעם ללחוץ) ותמונה לעלון
–
כשרונן מגיע לאבוקדו, חן שוורץ כבר נמצא שם שעתיים. הוא קם
בשעה 4:30 בבוקר, פותח את השערים של המטע ואז יושב במשרד ועובד. בשעה 6:00 כשמתחיל
להיות אור, הוא יוצא לשטח.
מאחורינו הטרקטורים של הרפת מתרוצצים ממקום למקום בפנסים
דולקים, והפרות חוזרות בנחת מהחליבה.
אני נכנסת למכון החליבה ופוגשת שם את דיה מג'נין. בקיץ הוא
קם בשעה 3:30 לפנות בוקר ולוקח את הפרות לצינונים במים לפני החליבה. בחורף הוא
לוקח אותן ישר לחליבה בשעה 3:50. בשעה 7:00 מסתיימת חליבת הבוקר.
ליד המכבסה מיכה שוורץ כבר בסוף יום העבודה. מיכה מתחיל את
היום לפני כולם, אפילו לפני שהיום מתחיל את עצמו. סמוך לחצות, הוא כבר נוסע להביא
את העיתונים.
במכבסה רעיה האולינג לא מבינה מה יש לעשות עניין מהשכמה. היא
פה משעה 4:00. מילכה תיבון מגיעה שעתיים אחריה, לקראת השעה שש בבוקר.
השמיים מתבהרים.
בשכונת חממה א' מישהי מסיימת עכשיו לנקות את הבית, בדירה ליד
מישהי עולה על האופניים ויוצאת לעבודה.
ליד חדר-האוכל עוצר נקר חמוד על פנס-רחוב וחושב: "יאללה
כמה הרבה אור עושה פנס אחד".
פינו כהן יוצא בשעה 6:25 להליכה של רבע שעה, אף כי היא כרוכה
מבחינתו במאמץ רב.
ביציאה מחדר-האוכל אני פוגשת את אורנה אלון. היא קמה בשעה
5:00 בבוקר והשעתיים עד 7:00 הן מבחינתה השעות בהן היא מספיקה יותר דברים מאשר בכל
שאר היום – "את כל הדברים הקשים והחשובים, כי אף-אחד לא מפריע ולא
רואה": היא שותה קפה, עושה הליכה והתעמלות, נוסעת באופניים, מסדרת את הבית,
מסתובבת בקיבוץ... - "מאירה את העולם ושולחת לכולם בריאות ואהבה". ובכל
זאת, כשאני פוגשת אותה בחדר-האוכל עם העיתון ביד, היא נראית רחוצה, מסורקת, רעננה
ומלאת כוחות.
לא הספקתי לשתות לפני שיצאתי לדרך, ואני צועדת לכיוון עגלת
הקפה של אורלי ויותם, אולי היום יקדימו לפתוח... איתמר מרקם מגיע ומתחיל לפתוח את
היריעות הסוגרות את העגלה. זה היום הראשון שלו בעבודה כאן, ובשביל קפה צריך לחכות
שיגיעו בעלי-הבית. אני נשארת לחכות דקות אחדות ואז מאבדת תקווה ומחליטה להסתפק בתה
ובלימון שמחכים לי בבית.
אנשים חונים את מכוניותיהם ליד הדרן וממהרים למרכז היוגה,
לשיעור שמתחיל בשעה 6:30.
טובית שפירא יוצאת עם הרכב לעבודה – "אם אצא עשר דקות
מאוחר יותר, הנסיעה תתארך בהרבה" היא אומרת. תנועת המכוניות היוצאות והנכנסות
מתגברת מאוד והופכת לסואנת ממש. נדמה לי שהקיבוץ כולו רוחש וגועש בפעילות עצומה,
שעד היום לא היה לי מושג על קיומה.
אני מביטה בהם, ב"מאחרים" לקום שיוצאים רק עכשיו
מבתיהם, כמו שסמלת ותיקה לפני חופשת שחרור מביטה בטירונים שהגיעו רק היום
לבקו"ם.
השעה 6:30. הירח עדיין במרום השמיים מסרב לפנות את הממלכה
שלו, כמו היה מדובר לפחות בבית ראש-הממשלה בבלפור.
אור.
פנסי הרחוב כבים.
בוקר חדש, בוקר טוב!
לוח מודעות
סיכום חג-סוכות
"חג סוכות תעשה לך" נאמר
בתנ"ך,
"בסוכות תשבו שבעת ימים, כל האזרח
בישראל ישבו בסוכות. למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני-ישראל בהוציאי
אותם מארץ מצרים".
הישיבה בסוכה נועדה להזכיר לכל אחת ואחד ולכולנו כעם, את מה
שאולי נשכח מאז יצאנו לדרך משותפת אי-אז בימי יציאת-מצרים. הסוכה בפשטותה, זמניותה
וצניעותה – מסמלת כי פרצלציה, שיוך הוני וחוזי, צבירת כסף ובתים – לא הם אלו
שמוציאים אנשים לחירות ועושים אותם לעם אחד...
הכל התחיל באיתור צוות החג. לשמחתנו, זיו חדוותי לקח על עצמו
לבנות סוכה ועמד בהבטחתו עד הסוף, כולל תאורה. תודתנו הענקית לזיו שיזם, פעל
והצליח, בעזרת חברים נוספים, להקים סוכה לתפארת עין-שמר.
קישוט הסוכה נעשה בחדוות יצירה על-ידי הורים וילדים בערב
שבת, וכך היתה לנו סוכה יפה.
טקס החג היה קצר וענייני:
ברכה של חוה כהן, שסיכמה את השנה החקלאית.
את ארבעת המינים הביאו בתנועה פיט וגדעון אברהמי, גלי ונוגה
יגודה.
להקת "שמע יזרעאל" הובילה את השירה בציבור.
ודברי הקישור של אדוה תומר (שהיתה בצוות המצומצם של החג)
ליוו את הטקס.
תודה לכל המשתתפים ולעובדים בהכנה ובפירוק. בלעדיכם אי-אפשר.
תודה מיוחדת לנבות זרטל ואורי תומר שהובילו והחזירו את הציוד.
"ושמחת בחגך והיית אך שמח"
צוות החג: זיו חדוותי, אדוה תומר,
גלי יגודה ותמי צמח.
בתמונה משמאל: שלומית בונה סוכה
לאן אנחנו טסים – מפגש מספר
2
הזמנה למפגש שני בנושא "לאן אנחנו טסים?"
ביום שישי 1.11.2019 בשעה 9.30 בחממה.
השאלות שיידונו:
מול הפלשתינאים - חתירה לפתרון
או התגלגלות הסכסוך?
מול אזרחי ישראל - מטרות משותפות
או ליבוי השסעים בחברה?
מול עצמנו - האם אפשר עוד להגיע
לצווים מוסריים משותפים לכלל החברה בישראל?
מה חלקנו אנחנו – האזרחים, הקהילות, התנועה –
בטיסה הזו?
פותחים:
אריק אכמון, אבישי גרוסמן, ליאור שמחה (מועמד להוביל את
התנועה הקיבוצית(, קובי הוברמן.
מנחה: שיר פרסאי בר ניב.
אביטל גבע ועדי רוזן
מדור הספורט
עורך: נועם גרוסמן
סיכום משחק הבית הפותח לעונה זו
של הפועל המעפיל/עמק חפר/מנשה
"אווירה מחשמלת", כך מסכם אמיתי
ששון (בתמונה. צילום: טל בדרק) את מה שהתרחש באולם יד-לבנים בעין-שמר ביום שלישי
בערב, אז התייצבו בחורינו המקומיים לאתגר הגדול, אשר שמו מכבי תל-אביב. "לפני
שנה היינו קבוצה מאוד חזקה, באמת, אבל במשחקים צמודים פתאום היו בורחים לנו עם
סדרה של "אייסים" והיינו מפסידים. היה כיף שהובילו עלינו 23-20 והצלחנו
להפוך את התוצאה. זה היה כיף", כך אמיתי. ואכן שלוש המערכות במשחק היו צמודות
ביותר וגרמו ליושבות ויושבי היציעים לכסוס ציפורניים ולנתר בכיסא. המערכות היו
יותר-ויותר צמודות ככל שהמשחק נמשך: בראשונה ניצחנו 25-22. השנייה כבר נראתה
אבודה, אך כניסתו של ניקו נבון להגשה, הפכה את התוצאה והביאה לניצחון של 25-23.
המערכה השלישית הגיעה לשוויון 24-24, לפני שכוכב הקבוצה, הנרי בל הקובני, החליט
שמספיק וסגר עם הנחתה אדירה 26-24 לקבוצתנו עמק חפר/מנשה. על בל אומר אמיתי:
"אתה יודע שתוכל לתת לו כדור בסוף מערכה ותהיה בראש שקט. אני באמת ממליץ
לכולם לבוא לראות אותו. זה כמו שמייקל ג'ורדן יבוא לשחק פה כדורסל עם
החבר'ה". בסיום, כאמור, סער האולם והתרגש מהניצחון הכביר, והשחקנים הצטלמו עם
האוהדים למזכרת מהאירוע יוצא-הדופן. ומילה אחרונה לאמיתי: "הספסל (ובו צעירים
רבים. נ.ג.) השנה הוא מדהים, בעיקר בשמחה וברוח הגבית שהם נותנים. לא מובן מאליו".
בשבוע הבא - יום חמישי 7.11 בשעה 19:00 –
יתקיים משחק-חוץ בעילבון,
והוא יועבר בשידור ישיר בערוץ הספורט.
משולחנות ההנהלה
משולחנה של הנהלת החינוך
// רוני גלעד
בהנהלת-החינוך חברות אירית פואה (מנהלת הקהילה), ענתי
קצנלנבוגן (מנהלת הגיל-הרך), עידית קמינר יוקר (מנהלת החינוך הבלתי-פורמאלי), רנה
גבע, אורית גורן, טלי גרוסמן בדרק, נעמה מזרחי (נציגות ציבור) ורוני גלעד
(יו"ר החינוך).
מועדון נעורים – לאחרונה אנו עדים למעשי וונדליזם חוזרים,
בעיקר בסופי-שבוע וחופשים. הנושא נדון פעמים רבות עם הילדים, שחלקם אף מגיע, מנקה
ומנסה לשמר את המועדון כמקום נעים ומזמין. דנו בהנהלה על מספר אפשרויות לטיפול
בנושא, ואנו בודקים מה ניתן לעשות בעזרת הגופים המסייעים לנו מהמועצה ובגיוס
ההורים והילדים להפסקת התופעה הזו.
מרכז בוגר - נערך דיון מקדים על דרכי ההפעלה של המרכז הבוגר,
שיענו לצרכי הילדים ולמטרות החינוכיות שלנו כמערכת-חינוך קיבוצית. בשנים האחרונות
הילדים בכיתות ד'–ו' לומדים עד שעה מאוחרת ומשתתפים בחוגים רבים, מצב שמשאיר להם
מעט מאוד זמן במהלך השבוע להגיע למרכז הבוגר. הוחלט להקים צוות מצומצם שילמד את
הנושא, יבחן את הצרכים החינוכיים והחברתיים של הגיל, ויביא הצעות להנהלה להמשך
דיון.
הרכב הצוות: עידית, סנדרה, רוני, טלי ונעמה. הצוות נפגש, בדק
את הנושא על כל היבטיו, גם בקיבוצים אחרים ובהתייעצות עם סנדרה (היועצת של
המערכת), וגיבש הצעה שתובא לדיון בהנהלה ובהמשך תפורסם בציבור.
סיכומי החופש הגדול ותחילת השנה בגיל-הרך ובחינוך
הבלתי-פורמאלי
מרכזים - הרבה שינויי צוותים, שעוד לא הסתיימו. במרכז הבוגר
כל הצוות חדש, במרכז הצעיר עוד אין מובילה לצוות (חשוב לנו שהמובילות יהיו
אימהות). גם בנעורים הצוות חדש. זו מציאות שיש בה הרבה אנרגיות חדשות, ביחד עם
הרבה למידה של הילדים, ההורים והמסגרת. הצוותים רוצים ללמוד ולעשות.
מטרות ויעדים – להיכנס לתכנית סמכות הורית (סיירת
הורים/נוער).
צוין כי יש לשים-לב להעברה של מסורות. אין לנו עובדים
מעין-שמר בבלתי-פורמאלי וחשוב לשמר את רוח המקום - צעיריידה, הכנסת כיתה ד', מסיבת
סיום ועוד. אנחנו עוסקים בבניית תכנית שנתית, שבמרכזה חיבור לקהילת עין-שמר.
גיל-הרך – השנה נפתחה בצורה טובה מאוד, עם אנרגיות טובות של
הצוותים. כל הצוותים מאוישים, ובדצמבר תהיה קליטה של מטפלת נוספת לבית-תינוקות.
קיימנו 3 "שיחות גננות" והרצאה לצוותים שהייתה
מוצלחת. המדריכה של הגיל-הרך, ציינה בפני הצוותים שכייף לבוא לעין-שמר.
לקראת סוף השנה, ענתי נפגשה עם הגננות, בעקבות מקרי התעללות
קשים שפורסמו בתקשורת, על-מנת לחשוב ולדבר על דמותה של המטפלת המיטבית ומהו טיפול
מיטבי בילד. נוסחה אמנה שהועברה לכלל הצוותים לחתימה.
השנה יהיו מפגשים עם המדריכה ועם ענתי, ובהתאם לתכנית משרד
התמ"ת ייצאו שתי מטפלות לקורס עזרה ראשונה.
דרושים עובדים לכולבו
כישורים נדרשים:
• אמינות ויושר אישי
• יוזמה
• תודעת שירות גבוהה
• יחסי אנוש טובים
• שליטה במחשב
כפיפות ניהולית: מנהל/ת הכולבו.
היקף משרה: מלאה. כולל עבודת ערב.
תחילת עבודה: דצמבר 2019.
ניתן לפנות לדגנית חננאל, או לשרית אלימלך.
פותחים שבת
לפני
שבוע, התחלנו שוב מבראשית את מעגל פרשות השבוע. על פרשת "בראשית" דיבר
אורן כץ (דגאי). וכך סיכם אורן את דרשתו:
השבוע שוחחנו על פרשת בראשית - הפרשה הראשונה המספרת על
בריאת-העולם וקורות בני-האדם עד המבול, שבו מחה אלוהים את בריאתו מפני מעשיו הרעים
של האדם.
בדרשה זו הדגמנו את סיפורי בראשית, לצד סיפורי בראשית
בעין-שמר מתקופות שונות. דנו בחשיבות ה״בראשית״ בחייו של אדם, הבאה לידי ביטוי
בהתחלות, ניסוי וטעייה וייזום בתחומים שונים. טענו כי ה"בראשית" בחייו
של אדם הכרחית לקיומו ולצמיחתו במגוון תחומים.
בחלק הראשון של הדרשה הדן בפרשת בראשית התנ״כית, בחנו את
הסיבה לכך שספר בראשית פותח דווקא בבריאת-העולם. לפי פרופסור לייבוביץ׳, כל ספרי
הקודש באו לתאר את מעמדו של אדם בפני האלוהים. מכאן עולה השאלה: מה קשורה הבריאה
למעמדו של האדם בפני האלוהים?
לייבוביץ׳ טוען כי סיפור הבריאה הוא אמצעי המבדיל בין
האלוהים (שברא את היקום, והעולם אשר בו) ובין העולם הגשמי. רוצה לומר, האלוהים הוא
נשגב ונפרד מהגשמי.
דבר זה הינו חידוש עצום אל מול אמונות קיימות באותה תקופה!
בהמשך תארנו מספר ״תפיסות מקובלות״ לגבי תבונתם של אדם
וחווה, לפני שאכלו מפרי עץ הדעת (אותה תבונה שהייתה קיימת עוד לפני ״הביס״ בפרי
האסור).
בנוסף, דנו בסיבה לשימוש ברגש הבושה - אותו רגש שחשו אדם
וחווה אחרי שטעמו מה״פרי האסור״. מכיוון שאובדן הבושה מגלם הידרדרות מוסרית בחייו
של עם או אדם, הסופר המקראי בחר דווקא
ברגש זה להדגים את ההידרדרות המוסרית של בני-האדם, שבהמשך הובילה לחטאים ולעבודה
זרה, וכמובן לצורך ב״הפעלת המבול״.
בפרק השני של הדרשה - תארנו שישה סיפורי בראשית בעין-שמר
בעזרת תמונות מארכיון הקיבוץ. סיפורים כגון: היציאה הראשונה מחוץ לחומות החצר,
בניית חדר-האוכל, חקלאות ראשונה, פעילות ראשונה בתקופות שונות בחברת-הילדים, בניית
הבריכה, ימי-הילד הראשונים ועוד-ועוד...
היה מרגש לצפות בתגובות הקהל לאור התמונות ההיסטוריות,
ולשוחח על הסיפורים השונים במהלך הדרשה ולאחריה.
לבסוף, עסקנו בשאלת הצורך ב״בראשית האישי" - שהוא אותו
תהליך התחלה, או ״התנעה״ מחדש, ההכרחי לבני-האדם בכל שלב בחייהם בתחומים שונים
ומגוונים.
תודה לאורן על דרשתו הייחודית, רבת הרבדים ועשירת
הרעיונות. ענה ששון
מרים שמרי 3.11.1985
פנינה גלעד 4.11.2018
אסתר איתן 9.11.1987
שרה ילינק 9.11.2008
יהודה שברצברד 10.11.1976
אידה פלגי 15.11.1994
שלמה קציר 15.11.2018
חייקה בן אברהם 16.11.1994
גוטה לוריא 16.11.2000
ברוך שנפלד 18.11.1996
חיים גולדמן 19.11.1990
דינה ויצמן 20.11.2000
דוד ויצמן 21.11.1987
עזריאל אוכמני 22.11.1978
זליג בן משה 24.11.1983
אברהם ז'ורנה 24.11.2006
נחמה אלפרוביץ 25.11.2007
אלימלך שטרקמן 26.11.1945
ישי עמוס ואסף גת 26.11.1981
חנה וניומקה בן אשר 26.11.1981
רומה שטיין 26.11.1997
בניו חרודי 28.11.1975
מיכאל הררי 28.11.1986
נזכור
"מה שאמרתי ביחס לעתיד הקיבוץ,
זה השכל שלי אומר, הלב מתנגד לזה"
אברהם ז'ורנה נפטר לפני 13 שנה, בנובמבר 2006. הוא נולד בשנת
1910 בפולין ובגיל 10 הצטרף ל"השומר-הצעיר": "תקופת חיים זו (עד
שעלה לארץ), תנועת-הנוער והמשפחה, נתנה לי יסוד להיות בן-אדם טוב מבחינה מוסרית,
לא מבחינת איש בעל אופי טוב, אבל בן-אדם מוסרי יותר, שרוצה שיהיה לאחרים טוב; ואיש
בעל השכלה, איש שאוהב לקרוא וללמוד". (הציטוטים כאן לקוחים מתוך הקלטה של
ראיון עם אברהם משנת 1998).
בתחילת שנת 1930 עלה לארץ: "כשבאתי ארצה, למרות ההכשרה,
הייתי די חלש, והיתה לי עבודה פיזית קשה. היו אנשים שלא עמדו בזה, והם עזבו את
הארץ בגלל זה".
אברהם הגיע לקיבוץ "הבונה" בפתח-תקווה, שנשלח
להשלים את קיבוץ שריד. מתוך התנגדותו להצטרף לקיבוץ ותיק יחסית (בן 5), חיפש קיבוץ
שבו יוכל "להתחיל הכל מההתחלה", וכך הגיע ל"שומריה" בחדרה.
בהמשך, שוב, למורת רוחו, הגיע איתם להשלים את הקיבוץ ה"ותיק" עין-שמר.
"התחתנתי בגיל די מבוגר (35). למרות
שהייתי בחור מאוד יפה, הייתי ממיין הרבה". אברהם התחתן עם פרומה אחרי שבעלה
נפטר, ואימץ את בנה – לוי. לזוג נולדו שני ילדים נוספים – שלמה (על שם אחיו הבכור
של אברהם שנרצח בידי הנאצים) ורבקה (על שם אמה של פרומה). ז'ורנה בצרפתית פירושו
"לפני היום, לפנות בוקר", ומכאן עיברת שלמה את השם ל"שחר".
"אין כל ספק, שהקיבוץ זה הסמל העליון של
מוסריות ויופי בחיים. לו אפשר היה לשמור על זה, אבל אפשר לשמור על זה בארץ רק
לתקופה מסוימת. לו עדיין היו מלחמות, לו עדיין היה עוני, יתכן שהיה אפשר לשמור על
זה עוד כמה עשרות שנים. היום אי-אפשר לשמור על זה. היום הילדים כבר לא חדורים אותה
אידיאולוגיה, הם הרבה יותר רוצים להידמות – טוב, זה טבעי לגמרי – לרוב המכריע של
סביבתם. תלמיד שגומר את בית-הספר הקיבוצי הולך לצבא, הוא לא יכול כל הזמן לחיות עם
הערכים שקיבל, בלי לקבל
את הערכים שסביבו, לא רק שליליים, גם חיוביים, אבל שמנוגדים
לערכים שקיבל בקיבוץ. הרצון להתעשר, הרצון להסתדר, זה דברים חיוביים, אבל הם
מביאים את מה שהקיבוץ רצה למנוע – עשירים ועניים, חוסר עבודה, חינוך לא שווה... אז
היום אני לא מאמין שהקיבוץ יכול להתקיים... שמתי לב שכשאני אומר לחברים את דעתי על
זה, אנשים לא מאמינים לי, כי הם מכירים אותי בתור חסיד עיוור של התנועה הקיבוצית
והקיבוץ... מה שאמרתי ביחס לעתיד הקיבוץ, זה השכל שלי אומר, הלב מתנגד לזה".
בקיבוץ עבד אברהם בבניין ובנגריה, אבל סבל מאוד מכאבי גב
ועבר לעבוד בהנהלת-חשבונות. אחרי 60 שנה, בגיל 90, עם סיום עבודתו בהנהלת-חשבונות
כתב לו שי מרקם:
"... יושב לו רכון על שולחנו, מעל שורות
של מספרים. מרכיב את משקפיו עם התקן זכוכית מגדלת מיוחד. משרבב חישובים, מאזנים
ומספרים על נייר משבצות בכתב-ידו החד והייחודי. באדום הנקודות לתשומת ליבו של
המנהל. מספק דוחות מסודרים ומאורגנים, כמו שאומרים היום: "שחבל על
הזמן", וכל זה ללא מגע יד של מחשב... בשבילי אברהם הוא מודל. הלוואי ואצליח
למלא תפקיד כל-כך חיוני וחשוב לקיבוץ, כמו שאברהם עושה כבר עשרות שנים...".