חפש בעלונים קודמים

עלון 36 (2013) (5939) כז חשון תשע"ד

עדכון לגבי תפקיד מזכיר/ת הקיבוץ

לחברים שלום,
הגדרת תפקיד מזכיר/ה ללא החלק של הובלת התהליכים האסטרטגים

תחומי אחריות:
•          יו"ר האגודה השיתופית עין שמר
•          אחריות על שיחות קיבוץ – הכנת חומר, סדר יום, הנחיה, קלפי וסיכומים
•          ניהול צוות תיאום (מזכיר, יו"ר, רכז משק, מנהלת קהילה, מנהל מש"א)
•          השתתפות בהנהלות קהילה וכלכלית
•          ייצוג הקיבוץ מול רשויות המדינה
•          ייצוג הקיבוץ במוסדות התנועה

תכונות נדרשות
•          חברות בקיבוץ עין שמר (חובה)
•          ניסיון בניהול קיבוצי (ריכוז ועדות / ענפים, הובלת נושאים חברתיים)
•          מנהיגות, יוזמה ודינמיות
•          אמינות ויושרה, יחסי אנוש טובים
•          חוסן אישי, יכולת עמידה בלחצים
•          פניוּת
•          נאמנות ואכפתיות לקיבוץ עין שמר
•          התמצאות בנושאים שעל סדר היום
•          יכולת ניסוח בעל פה ובכתב
•          שליטה במחשב

ניתן לפנות לעידן יגודה עד תאריך 10/11/13
הודעות ושונות


מזל טוב
לאשרית רובין ויהודה ריפתין
להולדת הנכד
נטע
בנם של חגית וגל סער
אח למעיין ונעמי
ברכות לכל המשפחה

הודעה מהמרפאה
כולם מוזמנים להתחסן בחיסוני שפעת, בשעות הקבלה. חיסוני שפעת ילדים-
יש המלצה לחסן מגיל 2-17 שנים בתרסיס לאף.
כל המעוניין, בבקשה להזמין דרכנו. עלות החיסון 10 ₪
בברכה האחיות

הודעה מועדת בריאות
לאחר שעברו שנתיים מאז השינוי ראינו שקיימת בעיה עם חיוב התרופות.
החיוב והזיכוי עובר הרבה ידיים ולא תמיד תואם אחד את השני. מכיוון שגם כך החברים משלמים היום על כל התרופות אנחנו רוצים להעביר את כל התרופות לחיוב אישי.
מה זה אומר?
מבחינת המרפאה הכל ימשיך כרגיל. המרשמים יצאו כרגיל והחברים ייקחו את התרופות במרפאה.
מה ישתנה?
עד היום הקיבוץ חויב על התרופות ואז חייבו את החברים וזיכו את המרפאה.
עכשיו החיוב יהיה ישירות בכרטיס אשראי של החבר או בהעברה בנקאית, לפי בחירתכם.
איך עוברים לחיוב אישי?
אני אחלק בזמן הקרוב דפים בתאי הדואר שבו כל אחד יעשה בילינג אישי שזה אומר למלא פרטים אישיים ולכתוב את מספר כרטיס האשראי/העברה בנקאית כך שכל חבר יחויב ישירות לכרטיס האשראי שלו או לחשבון הבנק. כמובן שחברים שיעברו את התקרה הרבעונית יצטרכו לשמור קבלות ויזוכו בהתאם.
חברים שאין בידם כרטיס אשראי יפנו אלי וימשיכו בהתנהלות הקיימת עכשיו.
אני מצפה לשיתוף פעולה מהיר כדי שנוכל לקדם את הנושא במהירות.
את דפי הבילינג האישיים יש להכניס לתיבת הדואר של ו.בריאות
 בהצלחה לכולנו, קרן משיח
                                            
הכנת תקציב 2014
תזכורת לחברים:
לקראת הכנת תקציב 2014, נקיים במהלך חודש נובמבר, ישיבות הנהלת קהילה פתוחות אשר מטרתן לאפשר לחברים להציע חלופות והסתייגויות להחלטות השינוי. ברצוננו להגיע לגיבוש והצבעה על החלטות אלו לפני סגירת התקציב על מנת שנוכל להחילן בתקציב לשנת 2014.
חברים שיש להם הצעות או הסתייגויות מוזמנים להעביר אלי בכתב את הצעתם. את ההצעות יש להגיש עד יום שלישי 5.11.13 על מנת שנוכל להתכונן לישיבות.                              
  בברכה, מרב, מנהלת הקהילה

משקפיים
חברת "אופטיקה דיפו" תגיע אלינו לבדיקות עיניים והתאמת משקפיים ביום רביעי,        
בתאריך 6.11.13 , בשעות 16:00-18:00, במועדון לחבר

ממחסן הרהיטים נעלם מזרון גדול קפיצי                                                                                   
אני מבקש להחזיר אותו חזרה                                                                                         
  תודה מראש, שלמה בורלס

הגיע זמן יוגה - חדש ב"מקום של יוגה"
תרגול היוגה מעניק כלים רבים למתרגלים אותה: גמישות, חוזק והפעלה נכונה של הגוף, הקלה ו/או שיפור במצבי בריאות, לימוד נשימה נכונה, וכלים של מדיטציה והרפיה.
אז, מה חדש? נפתח שיעור בימי ג' בשעה 17:15 המותאם לאנשים יותר מבוגרים, גילאי 60+/- בו התייחסות פרטנית לכל אחד באווירה תומכת. מוזמנים - מכל הלב! לבוא ולהתנסות.
ומה ממשיך? שיעורי יוגה בכל ימות השבוע עם הני, רותי, מירב, ואריאלה, יוגה לקטנטנים עם קיה ושיעורים וחוגים אחרים - פילאטיס, בונה עצם, טאי צ'י, תיאטרון, תיאטרון פלייבק...
לפרטים נוספים או התייעצות – הני רוזן

אחזקת דירות
שלום רב, 
לפני כשבועיים אושר תקנון דירות. אחד הסעיפים החשובים בתקנון מתייחס למנגנון השוואת הדירות. הוחלט להקים ועדת חריגים שתשלים את עבודת השמאי. כידוע, השמאות נעשתה לפי דגמים. לא תמיד הצליחה לכסות את כל נושא ההשוואה. יש חשיבות שהוועדה תקום מידית. רצוי שתשלים את עבודתה עד סוף השנה. כך שלקראת השנה הבאה כל חבר וכל משפחה ידעו את מצבם המדויק בנידון. כידוע, בשנה הבאה התשלום עבור תיקוני הדירות יעשה  ע"י הפחתה מסכום ההשוואה. לכן, חשוב להשלים את העבודה בזמן. בברכה עידו ספקטור


פרויקט גינת שולה
בוודאי רבים מכם עוברים ורואים את הגינה שמתפתחת לה לאיטה על יד בית דורות והייתי רוצה לשתף אתכם קצת בהשתלשלות העניינים:
שולה רומנו ז"ל גרה בבית דורות כ-6 שנים. לאחר מותה פנה אלי ג'קי רומנו ואמר כי ברצונו לתרום סכום כסף גדול לזכרה של שולה והתייעץ איתי מה ניתן לעשות בסכום זה.
כשנכנסתי לנהל את בית דורות ראיתי עד כמה חסרות פינות ישיבה למשפחות הדיירים ולדיירים עצמם. הייתה לי פנטזיה לפתח פינה יפה מתחת לעץ השקמה שהוא כל כך יפה ומיוחד, פינה שתאפשר לשבת מתחתיו עם בני המשפחה.
כשג'קי פנה אלי ישר חשבתי כמה מתאים יהיה להנציח את שולה בגינה יפה שתשמש את כולנו מכיוון ששולה כל כך אהבה פרחים, יופי ואסתטיקה וכולנו זוכרים את סידורי הפרחים שהייתה מכינה לכל מסיבה וחתונה.
ג'קי מאוד התלהב מהרעיון והחליט ללכת עליו. הזמנתי, בעזרתו של עטר שנפלד, אדריכל נוף אשר תכנן לנו את המקום.
התוכנית הובאה לאישור ועדת תכנון וראינו שגם מבחינת עלויות נצליח לעמוד בתוכנית המוצעת. במשך השנים, נהגו אנשים להיכנס עם מכוניות לקוטג'ים ונוצר שביל "עיזים" בשטח.
בהתייעצות עם מרב, רקפת, ועמי  וברוח הגבית של ועדת תכנון, החלטנו לשתול דשא במקום השביל על מנת לאפשר לחברים ולמשפחות אזור מוצל ונעים ללא סכנת רכבים.
בהחלטה נלקחה בחשבון העובדה שמשאיות יכולות להגיע לקוטג'ים דרך הטיילת של מבואות עירון, שם קיים שער גישה לקוטג'ים ולדירוניות.
אני מקווה שנגמור במהרה את הגן ומזמינה את כולכם לבוא לשבת וליהנות מהמקום היפה.
תודה  לכל מי שעוזר בקידום הגן ולג'קי על התרומה הגדולה.
קרן משיח

קרקס שבזי מזמין
לקברט, קרקס ובר מוסיקלי
ביום חמישי, 7 בנובמבר, בשעה 20:00
לחברי הקיבוץ תינתן הנחה של 50% (25 ש"ח לאדם) בהזמנה דרך הטלפון.
בין משתתפי האירוע מופיע גם חבר הקיבוץ קובי גרוסמן.
טלפון 052-3208066 (גם ב SMS)

הקרנת סרט 
 ביום רביעי 6.11 בשעה 20:15  יוקרן הסרט  "אהבה בכפר" סרט צרפתי מהנה.                 
פרטים על הסרט על לוח המודעות מיום שישי.                                                               
 בואו ליהנות א.ש.הפקות.     
 לידיעתכם -  אנחנו מתכוונות להקרין את הסרטים בימי רביעי באופן קבוע, ובכל זאת  זה עלול להשתנות בהתאם לתכניות המועדון. תהיו ערניים..

סיכום האירוע - 40 שנה בגן יוסי

בשבת האחרונה התכנסנו בגן יוסי עשרות חברים, ילדים ומוקירי זכרו של יוסי. האירוע נפתח בארוחה קלה וטעימה עליה הופקדה קרן משיח. לאחר מכן צפינו בטקס מרגש, בו הועלו זיכרונות על יוסי ניידס מפי אמו, חברו לכיתה, איתי משיח ומפקדו בצבא, אברהם קיימן. מרגלית ניידס ביקשה בכל לשון של בקשה לשמור על גן יוסי, על המתקנים והניקיון. יהודית סגולי קראה שיר מתוך החוברת לזכרו שכתב חברו הטוב ג'וני. סיום הטקס לווה בשיר הנסיך הקטן אותו שר אמיתי ששון. בתום הטקס עברנו לדשא של בריכת השחייה, שם שיחקנו במשחקי גיבוש אותם הפעילו מדריכים מבחוץ.
הצלחנו להוכיח לעצמנו שאם רוצים גם יכולים. הכל התחיל ממחשבה משותפת של אנשים שאכפת להם וגם מוכנים לעשות. בכוחות מאוחדים העלינו רעיון ושלב אחרי שלב גם ביצענו והתוצאה הרי ידועה. שוב תודה לכל מי שהיה נוכח ובאופן מיוחד למרב, מנהלת הקהילה, רקפת זהר, חמי סל, איתי וקרן משיח, אמיתי ששון, ליאור גולן, יהודית סגולי, אורי תומר,            עטר שנפלד, עתר גבע, שלמה שחר, שיר והדס מור. למרגלית ויעקב ניידס היקרים, שלא תדעו עוד צער. יהי זכרו של יוסי ברוך, ממני תמי צמח

חוויה אישית מאירוע 40 שנה בגן יוסי // גלי יגודה
לאחר הטקס המרשים לזכרו של יוסי ז"ל, הובילו אותנו 4 צעירים חינניים לשטח הבריכה אל הלא נודע. הגענו לאזור של משחקים מסקרנים שכולם עוסקים בחיבור ושיתוף פעולה בקבוצה.
בשתי קבוצות מעורבות של ילדים ומבוגרים, עסקנו בהעברת גולות בצינורות, גלגלנו כדורים על סולם חבלים, השחלנו מטוטלת באמצעות חבלים על האצבעות, עברנו ספירלות וציירנו יחד. גילינו שיתוף פעולה יוצא דופן והצלחנו כקבוצות מאוחדות לעבור כל משימה.
לסיום, כל ההורים יצרו סולם אנושי של מדרגות עץ וכל הילדים חצו אותו באומץ ושיווי משקל מדהימים.
הייתה פעילות צנועה אך מאד מלהיבה וכיפית. המדריכים היו מקסימים ואנו מקווים שיגיעו אלינו שוב!                                      גלי, עומר ורועי יגודה

הכנת מצגת מקצועית
המעוניינים במצגת מקצועית,                                                                                                שתוכן במיומנות רבה על ידי עופר גלעד,                                                                             מוזמנים לפנות לפנינה גלעד


נועם הספר יגיע ביום שני הקרוב, 4.11.13, הרשמה בלובי חדר האוכל
מי באמת בנה את הטיל?
בעקבות העלון הקודם הגיעו למערכת העלון מספר תגובות לגבי טיל הנדנדה בגן יוסי

סיפור נדנדת הבידון  בגן יוסי
בעלון הקודם נכתבו זיכרונות מהקמת הגן והמתקנים שבו.
בערב  חמישי אני מקבל טלפון משמוליק בראון: "תגיד" הוא שאל, "זה לא אנחנו הבאנו את הבידון?"
(בידון – בצרפתית- מיכל, משמש מיכל דלק  במטוסי  קרב, ניתן  להשליכו  מהמטוס לאחר שהתרוקן ע"מ לאפשר ביצועי תמרון ותקיפה טובים יותר),
"נכון", אני עונה קצת בהפתעה! "למה, מה הבעיה?" אני שואל. בעלון נכתב על הקמת גן יוסי אך לא הוזכרו שמות בוני נדנדת הבידון,  השריד האחרון מהמתקנים שנבנו בגן.
אז מה הסיפור מאחורי נדנדת הבידון?
כשעלה הרעיון להקמת גן לזכרו של יוסי ניידס נזכרתי בנדנדת בידון שראיתי בקיבוץ בית זרע
עת הייתי שם לשנת ניסוי במסגרת הסכם זוגי לקביעת מגורי קבע (היה פעם מנהג כזה).
הנדנדה דמתה מאוד לנדנדת ארבעת המושבים  שבחורשת האורן שלנו שעמדה בצל הפיקוס  סמוכה למדרכה, שכל מי שחווה וזכה להתנדנד ולשוט על מושביה לא יכול היה שלא לחוש תחושת מעוף וריחוף חלומי כשל יונה ועלה של זית.  
לא רחוק ממנה ניצבה הקרוסלה הבלתי נשכחת  שהופעלה  לרוב ע"י אחד האבות שניצב במרכז והניע את עמוד הציר בתחילה לאט ועד למהירות המרבית בה המושבים התעופפו לגובה צמרות האורנים  ונשקו למעוף הציפורים. הגדר שתחמה את המתקן שפשפה את קצות האצבעות והרוח חבטה בפנים  כסופת טייפון מסחררת  חושים, בשבילי הייתה זו  הקרוסלה של החיים,
בהמשך, מעט מזרחה, עמד עמוד השרשרות שהצית בי את תמצית ילדותנו, הישיבה על טבעות השרשרת שנעטפו בצינור גומי והמעוף לרקיע תוך זינוק בדחיפת רגל בתזמון מדויק של ארבעת המעופפים מעורר בי תשוקה לימי ילדותי. נותרו רק הזיכרונות כפי שנכתב בשירו של חפר על תל אביב הקטנה:
"זה לא יחזור, כל זה כבר איננו,
רק זיכרונות, רק זיכרונות,
כאן מהלכים על בהונות,
הזמן נרדם, אל נא, אל תעירנו
עבר זמנה של עין שמר הקטנה".
היום ניצבים במקום כמה מתקנים נחמדים בתוך ארגז חול שקצת מגמדים את גדולתם של הקודמים.  עד היום אני מתקשה להבין איך נתנו יד לפרוק המתקנים בלי לצאת להפגנות בחוצות העיר כך סתם ביום בהיר נגד פקח אחד ממועצת העיר.
  פניתי לסמדר בראון, שיתפתי אותה ברעיון להקמת נדנדת הבידון. שמוליק שהיה נהג המשאית באותה תקופה התנדב בהתלהבות ויצאנו לרמת הגולן פאתי מפל נחל דליות בואך הישוב העתיק גמלא למרגלות תל אפק מה שנקרא היום "דרך המפלים". שם, זכרתי מהטיולים בנחלי הגולן, ראיתי מיכלי בידון שנותרו בשטח לאחר הקרבות. נכנסנו לשטח בדרך עפר משובשת  עד למיקום בו נפלו מיכלי הבידון, העמסנו שניים, וחזרנו קצת אחרי שקיעת השמש הביתה.
לתומי, חשבתי, שעבודת  הפתיחה וניקוי המערכת הפנימית של מיכל האלומיניום תעבור בקלילות. אך לצערנו, הקרביים של המיכל היו עמוסים מחיצות וצינורות.  נדרשה עבודת ניסור והשחזה של חלל הבידון שנמשכה זמן  רב.
את יום טקס הקמת גן יוסי פספסנו. הונחה אבן הזיכרון והטקס נערך ללא הנדנדה. כל המתקנים הנוספים  עמדו במקום, צבועים ומוכנים לשימוש.
כשתם הטקס ותור ארוך של ילדים זחל למנהרת הדרקון נותרה בי תחושת החמצה.
מאוחר יותר, לאחר שנגמרה עבודת הכנת הבידון פניתי לנדב בצר שבאותה תקופה ניהל את האחזקה  במפעל שיתכנן את זרועות מתקן הנדנדה. אנשי המים, דיויד בן-אברהם ואלישע שמרי, תרמו צינור ברזל בקוטר 3 צול שארית מקו המוביל הארצי. הרצל ישראלי  שעבד כאיש אחזקה במפעל הגומי ריתך  וחתך למידה, שמואל שועלי חרט,  ובמבצע מנוהל ע"י  המהנדס מהפקולטה למדעי הנדסת מכונות שליד הטכניון, מר נדב בצר, הוצבה נדנדת הבידון.
בטקס צנוע שנערך עם סיום העבודה חיסלנו בלוק גלידה, (היה דבר  כזה פעם) ושתינו מעט בירה מכבי
לימים, הוקמה גדר סביב הנדנדה והורכבו  כסאות משענת . הכל היה לפני ארבעים שנה  ויתכן שקצת שכחתי ולא הכל זכרתי ,
ולכן, כאן המקום להודות לכל מי  שלקח חלק, אלה שהוזכרו, ואלה שלא, על תרומתם להקמת נדנדת הבידון בגן יוסי.
אבינועם גולן

תיקון קטן בקשר לנדנדת הטיל
את נדנדת הטיל בניתי אני, נדב בצר, שהייתי באותה עת מהנדס מפעל הגומי, ונעזרתי בהרצל ישראלי מכרכור שעבד בצוות שלי במפעל. הצינורות למסגרת נמסרו על ידי אלישע שמרי ודיויד בן אברהם לאחר שסיימו את תפקידם והוצאו מהאדמה. את היוזמה העביר אלי אבינועם גולן.
אני שמח בכל ביקור לנוכח ההנאה שהטיל גורם לילדים. אין ספק שמתקן זה זקוק לתחזוקה ולבטיחות מרבית.
בברכה ובהצלחה, נדב בצר




עין שמר – אימפריית ריצה                                        או מרוץ החולצות הוורודות // עינת תומר
אני מודה שבהתחלה זה נשמע לי קצת מוזר, לשלם 130 ₪ בשביל שיאפשרו לי לרוץ 10 קילומטר. אני חושבת שזה היה צריך להיות הפוך, שישלמו לי מחיר כזה בשביל שאסכים לרוץ... אך בשביל החוויה המחיר היה שווה. כך יצא שהצטרפתי, לפני יומיים, לנסיעת ערב לכיוון ת"א, במטרה לרוץ יחד עם עוד 22 אלף רצים ורצות ריצת לילה או "נייט רן", בשמה הרשמי. השנה לקחנו חלק במרוץ הלילה של ת"א, שהתקיים זו הפעם השביעית, ברחובות ת"א. ביום שלישי, לפנות ערב, יצאנו בשני טרנזיטים מעין שמר לכיוון ת"א. מעין שמר יצאנו: האחים יגודה, אלעד, עידן ודגנית. עידית וישראל עזר, ג'ני יגודה, רוני גלעד, ענתי קצנלנבוגן, רעיה האולינג, עינת תומר, גנית וגיל (אחים מפרדס חנה) חנה (מחדרה) ויוחאי יגודה, שהתנדב להסיע אותנו. יצאנו מעין שמר, הנסיעה עברה בשלום, הגענו לת"א, חנינו ברידינג, וכבר בהליכה מהחנייה לעבר נקודת הזינוק, הייתה אווירה מיוחדת, תחושה שאנחנו בחו"ל. הכל היה מאורגן ומסודר להפליא, כדורים ענקיים מאירים קיבלו את פנינו, מאבטחים ומארגנים בכל מקום, חובשים שנסעו על סגוואי. לאורך כל הדרך הושמעה מוסיקה קצבית, אלפי גברים, נשים וילדים לבושים בחולצות הוורודות. אין ספק, בת"א יודעים לארגן אירועים ובגדול.              בשעה 20:00 הוזנק המקצה הראשון מבין חמישה לאורך רחוב אבן גבירול לכיוון גני יהושוע למרחק של 10 ק"מ. הוזנקתי במקצה השני. שלושת הקילומטרים הראשונים נראו ארוכים במיוחד. אחרי שרצתי אותם והגוף התחמם והתרגל לריצה, הריצה זרמה עד הסוף. לאורך כל המסלול, בתום כל קילומטר שעברנו היה שלט גדול עם מספר הקילומטרים שרצנו עד כה ולידו עמדת מוסיקה, תקליטנים או מתופפים. בכל שלושה קילומטר הייתה עמדה לחלוקת מים, ולאורך כל המסלול נשמעה מוסיקה קצבית, אזרחים נלהבים שצעקו ועודדו את הרצים. כך רצנו לאורך כל המסלול. כשראינו שלפנינו הקילומטר האחרון רצנו לעברו בשמחה. קטע סיום הריצה הורכב מחמישה שערי אור, שיצרו מנהרה מרהיבה וכניסה למתחם הסיום, שם קיבלנו מדליה, קרטיבים וחטיפי אנרגיה. משם חזרנו הביתה מזיעים, עייפים, אך מאוד מרוצים.  תודה לאלעד יגודה, שיזם את הנסיעה לריצה זו ושאימן אותנו בחצי שנה האחרונה בהדרגה, בהתמדה והרבה סבלנות והצליח להביא חבורת נשים, שרובן לא רצו מאז שיעורי ספורט בתיכון, ליכולת ריצה של עשרה קילומטר! אלמלא אלעד וקבוצת הריצה, רוב הסיכויים שבשעה זו של היום הייתי רובצת על הספה מול הטלוויזיה  והספורט היחיד שהייתי עושה היה זפזופ בשלט... תודה על החוויה הספורטיבית.

מילות פרידה ותודה גדולה – משפחת אייזן                                        
רגע לפני שאנחנו ממריאים אל צדו השני של הכדור הכחול, אנחנו רוצים להגיד תודה ענקית לכל עין שמר. היה מאוד כייף לחזור לקיבוץ, יש כאן הרגשה של בית, המון עזרה ותמיכה. חזרנו לתקופה קצרה של כמה חודשים, של קיץ מלא בהתרגשות ופעילות כמו שיש רק בישראל! עכשיו עם בוא הסתיו, אנחנו כמו הציפורים הנודדות, מתעופפים אל קיץ נוסף.
פנינו מועדות, בהתרגשות גדולה, אל יבשת אוסטרליה, שם נגור במדינת קווינסלנד, קרוב לעיר בריסבן. האוניברסיטה בה יוסי יעבוד נקראת אוניברסיטת ה- Sunshine Coast ושם הוא ימשיך לחקור את העולם המופלא של רביית דגים במחלקה לחקלאות ימית.
נעמה, נועה ותמר ישתלבו כמובן בבתי הספר ובגנים, יעשו חיל והמון כייף ויחזרו לקיבוץ עם מבטא אוסטרלי מדליק!
אנחנו כבר מתגעגעים אבל יודעים שיש כאן בית שמחכה, עם הדשא הירוק והמון חברים טובים.
בחיבוק גדול- תמר, נועה, נעמה, טל ויוסי אייזן.
                          כשיד שמאל דוחה וימין מקרבת
                              אדם טבע ודין    (כתבה שהועברה לעלון ע"י חברת קיבוץ)
"לפני כמה ימים נדהמנו לגלות שהמדינה תובעת אותנו ודורשת שנשלם 15 מיליון שקלים ליזם פרטי. מדוע? משום שעתירה שלנו הצליחה להציל את עמק ססגון ולמנוע הקמת פרויקט מלונאות הרסני לסביבה. קצת רקע - בשנת 2008 הצלחנו למנוע את הרס אחד האזורים המיוחדים בארץ – עמק ססגון שבבקעת תמנע. יחד עם תושבי האזור עתרנו לבית המשפט נגד התוכנית להקמת מלון שתוכנן להשתרע על שטח בן 300 דונם ולכלול 4 מתחמי מלונאות, מרכז כנסים ונהר מלאכותי. כל זה בעמק מדברי בתולי יפהפה הנחשב, לדעת מיטב מומחי התכנון והסביבה, כבעל ערכיות סביבתית יוצאת דופן ברמה הלאומית. בעקבות העתירה שלנו, קבע בית המשפט שהמדינה פגעה באופן חמור בשלטון החוק, כיוון שאפשרה לבנות באזור כל כך ייחודי, והורה לעצור את התוכנית. אתם בטח יכולים לדמיין כמה גדולה הייתה השמחה של הציבור ושל תושבי האזור עם הצלת העמק, אך מסתבר שכאן הסיפור לא נגמר.כאמור, לפני מספר ימי נדהמנו לקבל תביעה מהמדינה על סך 15 מיליון שקלים משום שלטענתה, עלינו לפצות את היזם על עצירת הפרויקט. כן, כן – קראתם נכון. בית המשפט קיבל את העתירה שלנו, קבע שיש לעצור את הרס העמק משום שהתוכניות אושרו באופן לא חוקי וכעת המדינה טוענת שעלינו לשלם ליזם פיצוי על שלא בנה את המלון. אנחנו לא נירתע ולא נפחד, כבר פנינו ליועץ המשפטי לממשלה וקראנו לו להורות על ביטול התביעה באופן מידי."

פותחים שבת
                         השבוע, שירי סתיו, על פרשת "תולדות" סיגל דקל.
-------------------------------------------------------------------------------------------------------
לפני שבוע דרש אורי שפירא את פרשת "חיי שרה", בפתח דבריו ציין ששֵם הפרשה אמנם חיי שרה אך אין בה ולא כלום על חיי שרה, אלא כבר בתחילתה היא מספרת על מותה של שרה, מסתבר שבמותה נכנסה שרה להיסטוריה של עמנו לא פחות מאשר בחייה...
בהמשך, מתארת הפרשה את המשא ומתן הארוך והמייגע שניהל אברהם עם עפרון החִתִי על קניית מערת המכפלה לצורך קבורתה של שרה. ואמנם, המערה נמכרת לבסוף לאברהם בכסף טוב, אך לא רק הכסף שיחק במכירת המערה, אלא גם הכבוד. החיתים כיבדו את אברהם וכינו אותו "נשיא האלוהים", הם קיבלו בברכה את רצונו לקבור את אשתו בתחומם.
בנקודה זו העיר אורי שתי הערות: הראשונה, הכיצד זה קרויה מערת המכפלה "קברי אבות" למעשה תחילתה הייתה בקבר האם? והשנייה, (בניגוד לדעה הרווחת היום) תושבי ארץ כנען לא היו רק שונאים אלא גם אוהבים, שעם קצת רצון טוב אפשר היה לחיות עמם בשלום...
אברהם שולח את עבדו לחפש אשה ליצחק מבנות משפחתו, כי אינו רוצה שבנו ישא אישה מבנות הכנענים, (לכאורה במצוות האלוהים) ונשאלת השאלה מדוע לנדוד למקומות רחוקים לחפש אישה כשכאן בכנען כיבדו האנשים את אברהם ובני ביתו ושררו ביניהם יחסים טובים, קרוב לוודאי שגם כאן היו נשים יפות וחכמות... האם זרעי ההתנשאות והגזענות שלנו מכאן יצאו?
סיפר על עבד אברהם שהגיע עם שיירת גמליו לבאר שליד העיר חרן. תיאר את כל אשר קרה ליד הבאר עם הנערה רבקה שענתה על כל הציפיות הנדרשות: טובת מראה, טובת לב ובעלת זכות אבות. גם השקתה אותו ואת גמליו, גם הזמינה אותו לנוח בביתה, וגם הינה בת בתואל בן נחור אחי אברהם. העבד מבין שמצא את אשר חיפש. הוא מבקש את ידה של הנערה ולאחר שקיבל את הסכמתה והסכמת משפחתה חוזר העבד אל אדונו כשהכלה הצעירה איתו.
הנה כי כן, אמר אורי, היו אבותינו כולם ממשפחה אחת ולא עירבו דמם בבני עמי הארץ...
כיום, ידוע שנישואי קרובים אינם תורמים לבריאות המשפחה, ואכן רוב אימהותינו התקשו ללדת, יתכן שנוצרו מוטציות שעד היום אנו נושאים אתנו.
אברהם הלך לעולמו בגיל 175 ונקבר במערת המכפלה ליד שרה אשתו. יצחק וישמעאל קברו אותו. ישמעאל שגורש עם אמו הגר עוד בילדותו, שמר אמונים לאביו ובא להשתתף בקבורתו. ושוב אנו רואים שכבר אז אפשר היה לגשר על פערים בין יצחק לבין ישמעאל...
ומי הם בני יצחק וישמעאל? כולם צאצאיו של אברהם הוא איברהים, שבהמשך היו לבני ישראל ובני ישמעאל הלא הם עם ישראל והעם הערבי.  
תודה לאורי על הדרשה הנאה, רבת המחשבה.                                                 ענה.   

סיפור עם מוסר השכל   (מהאינטרנט)
לפני שנים רבות, בעיירה קטנה בארגנטינה, רצה הגורל וסוחר נשאר חייב הרבה כסף למלווה בריבית.
המלווה, שהיה זקן ומכוער, חשק בבתו הצעירה והיפה של הסוחר והציע עסקה.
הוא אמר להם שיוותר על החוב אם הנערה תתחתן אתו.

האב ובתו נחרדו מההצעה. המלווה הערמומי הציע לתת למזל להחליט.
המלווה אמר להם שישים בשקית שני חלוקי נחל, אחד לבן, שני שחור.
הנערה תוציא אחד.
אם יצא שחור, היא תתחתן אתו והוא יוותר על החוב.
אם היא תוציא לבן, הוא יוותר על החתונה והחוב, אולם אם היא תסרב להצעה, אביה ישלח להירקב בכלא.
שלושתם עמדו על שביל חלוקי נחל בגנו של המלווה. תוך כדי הדיון, התכופף המלווה והרים שני חלוקים.
כשאסף אותם, עיניה הזריזות של הנערה הבחינו ששניהם היו שחורים.
אז, ביקש המלווה מהנערה לבחור באחד מהשקית.

כעת דמיינו שאתם בגנו של המלווה, מה הייתם עושים לו הייתם במקומה?.
אם התבקשתם לייעץ לה, מה הייתם מציעים?

בחינת המצב מגלה שלוש אפשרויות:
1. הנערה תסרב להצעה ואביה ישלח לכלא.
2. הנערה תגלה שהמלווה שם שני חלוקים שחורים בשקית ולכן הוא רמאי.
3. עליה לבחור בחלוק אחד, תוך ידיעה שהיא מקריבה את חייה למען חופש אביה וביטול חובו.

קחו לכם רגע לחשוב על הסיפור.
הוא משמש על מנת לכוון אותנו להעריך את ההבדל בין חשיבה משנית ולבין חשיבה לוגית.
בעייתה של הנערה לא יכולה להיפתר ע"י חשיבה לוגית רגילה.
חשבו על המשמעויות של התשובות ההגיוניות.
מה הייתם מציעים לנערה לעשות?

הנערה הכניסה ידה לתוך השקית והוציאה חלוק.
מבלי להסתכל עליו, הפילה אותו על שביל החלוקים, בו הוא התערבב מיד עם שאר החלוקים.
"אוי, כמה אני מגושמת" היא אמרה, "אבל לא נורא, אם תביט לתוך השקית
ותראה מה צבעו של החלוק שנישאר, תוכל לדעת איזה בחרתי"
מאחר וזה שנשאר הוא שחור, הרי ברור שהיא בחרה בלבן.
כיוון שהמלווה לא יודה ברמאות, הנערה שינתה מצב שנראה לכאורה בלתי אפשרי למצב מועיל בתכלית.


מוסר השכל: רוב הבעיות הסבוכות הינן בנות פתרון, לעתים אנו נדרשים רק לחשוב קצת אחרת