רעיון- גרעין באדמה
מלים- הן רק פרחים
ומעשים של הגשמה- פרות מבורכים
הודעות ושונות
תודה ליהודה בן-גידה
שבתושייה רבה הוציא את
עומר תומר, החמוד שלנו, בן השלוש
שנפל לבור ביוב במהלך טיול בקיבוץ,
אמיר ועינת תומר
הודעה
מהמרפאה
מנובמבר
תהיה השתתפות עצמית עבור פנייה לרפואה דחופה, מר"מ, בסופי שבוע ובחגים בסך 40
₪. באמצע השבוע, לאחר שמרפאות קופת חולים סגורות, העלות נשארת 79 ₪. תודה,
צוות
המרפאה
להיזכר בתחושת היצירה
5נשים,
חומר, שקט של שבת בבוקר
הסטודיו של דנה (ליד האורווה), פירות טריים ויוגורט. אפשר להיפתח,
ליצור, לחייך
בשבת 9.11.13 בין השעות 9:00-12:30
120 ש"ח
בהרשמה מראש
דנה בלייר 052-8561105
שיחת
הקיבוץ הבאה תתקיים ביום ראשון, 10.11.13 בשעה 20:30 במועדון לחבר.
שימו
לב שהפעם השיחה תתקיים ביום ראשון במקום ביום שני
בחודש אוקטובר היו 2
ימים גשומים, בסה"כ ירדו 7 מ"מ גשם
מספר
הטלפון של בני צמח הוא 052-6670948
מספר
הטלפון של מרים שנפלד הוא 052-3896600
ולא
כפי שכתוב בחוברת הטלפונים
רוכסים
ישנים
לגן
חמשוש דרושים רוכסים ישנים, שאינם בשימוש, לצורך עבודות יצירה. ניתן לשים את הרוכסים
בכניסה לגן חמשוש.
תודה
מראש,
צוות
גן חמשוש
הצצה קטנה לשכנים מעבר
לכביש
שיחה עם מאיה
גולדשטיין, מקיבוץ גן שמואל מדריכה במרכז הצעיר בעין
שמר // עינת תומר
ספרי קצת על עצמך:
שמי מאיה גולדשטיין, מקיבוץ גן שמואל, אני בת 28, למדתי בתיכון גוונים,
לאחר מכן, למדתי מוסיקה עם התמחות בשירה בבית הספר אוברטון בת"א. אנחנו ארבעה
אחים, שתי בנות ושני בנים. בשנה שעברה עבדתי כמטפלת בגן אורן והשנה עליתי עם
הבוגרים למרכז הצעיר. אני נכדתו של בולק פגי ז"ל, שגר בעבר בעין שמר ובשנת
1933 עבר כחלק מקבוצה לגן שמואל וכיהן כראש המועצה האזורית מנשה בין השנים
1980-1975.
קיבוץ גן שמואל הוא
עדיין קיבוץ שיתופי בכל התחומים?
קיבוץ גן שמואל הוא קיבוץ שיתופי לגמרי ששני מקורות ההכנסה העיקריים שלו
הם: מפעל מזון "גן שמואל מזון בע"מ" שהיום הוא נקרא
"פרימור". התמזגנו עם קיבוץ בית ניר ועם קיבוץ גת. ומקור הכנסה נוסף
וחשוב הוא המרכז המסחרי.
מה זה אומר קיבוץ
שיתופי עבורכם?
בחדר האוכל אנחנו אוכלים בתשלום, אך בסבסוד הקיבוץ. חדר האוכל פועל כל
השבוע לארוחות בוקר וצהריים ובימי שישי גם לארוחת ערב. בשבת פתוח בוקר וצהריים.
הכביסה בחינם. בקיבוץ ישנה מחלבה שבה מייצרים גבינות מחלב בקר, גבינות עיזים,
גלידות ועוד. מוצרי המחלבה נמכרים רק לחברי קיבוץ במיניכל (הכלבו) של הקיבוץ.
הבריאות והחינוך שיתופיים לגמרי וכל ההוצאות הנלוות להם הן על החשבון הקיבוץ. יחד
עם זאת, מפני שרוב ההוצאות הבסיסיות ממומנות על חשבון הקיבוץ, התקציב האישי שלנו
נמוך.
האם את רואה חסרונות
בכך שהקיבוץ שלך עדיין שיתופי? אחד החסרונות בכך שגן שמואל שיתופי
הוא, שאנשים פחות מתאמצים לעבוד ולהשתכר, הרי התקציב בין כה וכה יישאר אותו הדבר.
לאחרונה, בכדי לעודד חברים לעבוד, התחילו לספור את שעות העבודה של כולם בכדי לחלק
לכולם את אותו הסכום בדיבידנד. ומי שלא מגיע למכסת השעות מקבל פחות.
איך האווירה בקרב צעירי
גן שמואל?
האווירה בגן שמואל בקרב הצעירים מאוד טובה. יש שתי שכונות צעירים. שכונה
אחת בה מתגוררים צעירים מגיל צבא עד גיל 23 ושכונה שנייה בה גרים צעירים מגיל 23
עד ילד ראשון. יש אצלנו פאב שפתוח בימי שלישי ושישי ושם אנחנו נפגשים ומבלים.
לאחרונה ביקשת להתקבל
לחברות. איך מתבצע אצלכם תהליך קבלה לחברות?
אני כרגע בת קיבוץ, לאחרונה הגשתי בקשה למועמדות לחברות. יש ועדה שאתה
נפגשתי, הייתי צריכה להכין מבעוד מועד דף ובו מעין קורות חיי, לספר על עצמי. חברי
הועדה שאלו אותי שאלות. לאחר הפגישה הזו יזמינו אותי לשיחת מזכירות ויצביעו עלי
בקלפי. ברגע שאתקבל לחברות, יתחיל להצטבר לי ותק.
אלי
רוטמן- מוותיקי דור המייסדים
שיחה
אישית עם אלי רוטמן, מוותיקי הקיבוץ כעת,
לאחר
שכל דור המייסדים הראשונים של קיבוצנו הלך לעולמו.
ארץ
הולדתו, משפחתו, ראשית דרכו בקיבוץ ועד היום// שיר מור
משפחה
וילדות:
נולדתי
בוינה בירת אוסטריה בתאריך 9.7.1922. היה לי אח אחד מבוגר ממני בשנה. משפחתי לא
הייתה במעמד גבוה מבחינה כלכלית. אולם, היינו משפחה מאד ציונית – אבי מילא תפקידים
רבים ומרכזיים מאד בציונות: היה ידען גדול בתחום היהדות והשפה העברית, חינך נוער
יהודי ולימד צעירים את השפה העברית.
באוסטריה
הייתה אנטישמיות, אולם לא באופן גלוי, מתחת לפני השטח. ליהודים היה מעמד חזק בוינה
כאשר באוסטריה שלטו הסוציאל-דמוקרטים שביניהם היו גם יהודים רבים.
בנעוריי
הייתי בהכשרה של השומר הצעיר ובשנת 1938, בהיותי בן 16, עזבתי את משפחתי ועליתי
ארצה. באותה שנה, 1938, פלשה גרמניה הנאצית בהנהגתו של היטלר לאוסטריה וכבשה אותה
ואוסטריה הפכה למחוז גרמני. לנוכח הכיבוש, כשאוסטריה כבר אינה מדינה עצמאית, הוחלט
בתנועות הנוער הציוניות להעלות את פעילי התנועה הצעירים לארץ. הספקתי לעלות לארץ
בעלייה לגאלית עם עוד בני נוער רבים מתנועות שונות. ההורים מאד תמכו בדרכי וגם לא
היה בי פחד כשעזבתי אלא בעיקר חשש של מה יהיה בהמשך, כשנגיע לארץ.
ההורים
גם התכוונו לעלות. הם אמנם הצליחו לעלות על אנייה בדרך ארצה בשנת 1939, אולם עברו
תלאות קשות מאד בדרך, לא הצליחו לצאת מאירופה ולא זכו להגיע לארץ. הם נספו בשנת
1941. אחי הגדול שהיה פעיל מאד בתנועת השומר הצעיר בוינה עלה לאחר שהתנועה חוסלה
ב1939. אז חייבים היו להעלות את כל בוגרי התנועה בעלייה בלתי לגאלית וכשהגיעו לארץ
הצליחו לרדת, אולם הוכנסו ישר למחנה מאסר בעתלית.
ראשית
החיים בארץ ובקיבוץ:
מיד
לאחר עלייתי נשלחתי עם קבוצת בני נוער לקיבוץ עין-שמר. שיכנו אותנו בבית היחיד
שהיה אז בקיבוץ – בית הביטחון, ואני גרתי בחדר האחרון בקומה השנייה עם עוד שלושה
חבר'ה. איתי בקבוצה היה גם דב אנגל. בהתחלה הרגשתי מאד חסר ביטחון לאחר עלייתי,
אולם מצד שני הרגשתי שהפכתי ממש לציוני – חי ביישוב יהודי על הגבול, מגן על עצמי
ובונה יישוב יהודי בארץ הציונית שלנו. תחושה מאד מיוחדת ומרגשת. בקיבוץ היו אז
כ-70 אנשים ואנחנו היינו הצעירים ביותר. לא ידעתי כלל עברית אולם לא הייתה לי בעיה
להסתדר מפני שחברי הקיבוץ שעלו מפולין ידעו גם גרמנית ודיברתי איתם בגרמנית. יחד
עם זאת, הצמידו לקבוצה שלנו שני מדריכים לעזור לנו ללמוד את השפה. היו אלו עזריאל
אוכמני ורבקה גורפיין, אשתו. עזריאל היה לנו ממש מחנך ומלבד השפה לימד אותנו רבות
על ההיסטוריה הציונית, השכלה ודברים רבים נוספים. רבקה הייתה כמו אמא, בעלת לב חם
ומאד מסורה. אני יכול לומר שכ-80% מתוך כל מה שהשגתי בהמשך זה בזכות זוג המחנכים
המדהימים הללו.
עם
הורי שמרתי על קשר דרך מכתבים וידעתי מה עלה בגורלם. במשך השנים למדתי להעריץ יותר
את אבא על מעשיו וגם על דרך חייו.
חיי
בקיבוץ התחלקו ללימודים לפני הצהריים ועבודה אחר הצהריים. כנער עבדתי בעיקר בצאן
ואהבתי את העבודה.
מלחמת
השחרור:
המבצע
החשוב ביותר עבורי, בו לקחתי חלק במלחמת השחרור, היה כיבוש המקום שהיום נמצא בו
קיבוץ ברקאי. התארגנה בקיבוץ קבוצה של כ-20 חבר'ה, שנשלחנו לילה אחד לכיוון ההרים
(קיבוץ מענית). כל השטח היה בידי הערבים והמטרה שלנו הייתה להגיע ליישוב ערבי בו
היה בית גדול אחד שגר בו האפנדי, לכבוש את המקום ולהקים בו מאחז יהודי. ביחד עם
קבוצות נוספות הצלחנו לכבוש את היישוב הערבי ולהתמקם בו. לאחר שנים הוקם במקום זה
קיבוץ ברקאי. זה היה גם המבצע הראשון שלי במלחמה. לאחר מכן השתתפתי גם באירועים
נוספים במלחמת השחרור.
התאהבות...
והקמת משפחה:
כשנתיים
לאחר המלחמה נשלחתי כחלק מקבוצה להגנה על יישובים והייתי חוזר לקיבוץ רק בסופי
השבוע. באותה שנה, 1951, נשלחה לעין שמר בחורה צעירה לשמש כאן כמורה. ראיתי אותה
לראשונה בצורה אקראית כשבאתי לסוף שבוע. כך פתאום הבחנתי בה ופשוט נדהמתי ממנה!
זאת הייתה הדסה, כמובן. המפגש הראשון שלנו היה כשקפצתי לקיבוץ במיוחד באמצע השבוע
לעשות איתה הכרה אישית ומזה נוצר רומן ואהבה גדולה. מאותו יום עשיתי הכל על מנת
לסיים עבודתי מחוץ לקיבוץ כדי לחזור ולהיות עם הדסה.
בהמשך
התחתנו ונולדו לנו שני בנים: שחר וזוהר. החינוך המשותף הקל עלינו מאד. יכולנו
להיות יותר חופשיים בחיינו ולהיות שקטים שיש מי שדואג היטב לילדינו. למרות שלא
תמיד זה היה קל, לא לילדים ולא לנו, אבל אלו היו החיים בקיבוץ. שמחנו גם שילדינו
נקלטו היטב בקבוצות שלהם.
כשזוהר,
בני הצעיר, היה לטייס קרב בצבא התגאיתי בו מאד. זו הייתה ההרגשה הדומיננטית ביותר
כאב לבן טייס, אותה אני גם יכול לזכור היטב ולשחזר. אין ספק שליוותה אותנו גם
תחושה של חרדה לגבי גורלו והסכנות הכרוכות בתפקיד טייס קרב המבצע משימות קשות.
ואכן, המטוס של זוהר כמעט ונפגע פעם אחת והוא ניצל בנס. ובכל זאת קשה לשחזר באופן
מוחשי את תחושות החרדה כי החיים היו כה סוערים ומלאי תוכן ועשייה.
תפקידים
ועבודה בקיבוץ:
במשך
השנים הרבות בהן אני חבר קיבוץ מילאתי תפקידים מגוונים ומעניינים: מתוך כל הפעילויות
הייתי מרכז הענף של עצי הפרי, עבדתי עם טרקטור גדול בחפירות של בריכות דגים
בקיבוצים בצפון. טסתי לשוויץ בשליחות עם הדסה והילדים, שליחות מטעם תנועת הנוער של
השוה"צ, שם שהינו ארבע שנים. הייתי מזכיר קיבוץ וצירפתי אלי אז את רפי שפירא
ז"ל, הייתי גזבר ולבסוף עבדתי גם במפעל הגומי.
המשפחה
המורחבת:
אנחנו
מאד גאים ומרוצים בבחירות של שני הבנים בבנות זוגם. שחר נשוי לנרדה, בת קבוצתו
ממצר, והם הורים ל-3 ילדים. זוהר נשוי ליפעת, מקיבוץ ברקאי, והם הורים ל-3 ילדים.
הקשרים עם המשפחה תמיד היו טובים. אנחנו שמחים שגם הנכדים שלנו מתחנכים פה וכולם
מאד אהובים עלינו. משפחתו של שחר נשארה לחיות בקיבוץ מצר, וזוהר ומשפחתו יעברו
בקרוב להרחבה בקיבוץ ברקאי. כך שכל המשפחה קרובה אלינו מאד גם מבחינה פיזית וזה
טוב.
החיים
בקיבוץ כיום:
החבר
הקרוב שלי בקיבוץ הוא דב אנגל, חברי הטוב עוד מנעורינו המשותפים בחברת הנוער.
בנוסף למפגשים עמו, מצאתי לעצמי עיסוקים אחרים בבית שממלאים את יומי ומספקים אותי.
הפינה
שאנו גרים בה תופסת לדעתי מקום חשוב כמקום מחייה בקיבוצנו. אמנם בקצה הקיבוץ, אבל
הסביבה שלנו מאד בולטת במראה החיצוני, אין עוד פינה כזאת מיוחדת בקיבוץ. אנחנו
משתדלים לשמור עליה. זה עושה לנו הרגשה טובה לחיות בפינה כה מטופחת ויפה.
רוב
תודות לאלי רוטמן ששיתף אותנו בחלק מסיפור חייו האישיים, חיים הגדושים בעוד
סיפורים, חוויות ומעשים רבים, שלצערי אי אפשר היה להכיל בראיון אישי אחד.
מספרה קטנה ומטריפה
שלי //ניצה חופי
המספרה שלנו
בעין-שמר עברה שינויים רבים באופן תפקודה. בשעתו, לנשים בקיבוץ היה הצע מועט
למקומות עבודה חלופיים אחרי העבודה בבתי הילדים, או המטבח ומחסן הבגדים, מקצוע
הספרות היה שינוי מרענן.
לימים, כאשר החלו
לתמחר את מקומות העבודה, גם הספריות חיפשו מקומות עבודה יותר מעניינים ויותר
משתלמים. המספרה נשארה עזובה וללא יד אחראית הדואגת לניקיון המקום
ולצרכים השונים
הדרושים לתחזוקת המקום, הנותן שרות לכל כך הרבה אנשים.
לי כאחת הצרכניות של
המספרה, הייתה נקודת "שבירה", כאשר הוחלף מזגן החלון הישן במזגן ישן אחר
העומד על הרצפה, בקיר נותר החור של מזגן החלון. "יד נדיבה" הדביקה
יריעת ניילון בנעצים
על החור שנותר ממזגן החלון, כך לפחות כשנתיים ואולי אף יותר, הרוח נשבה בניילון
הפרוץ ובקיץ החום חדר פנימה, העליבות של המקום הזה, ללא יד מתקנת הכעיסה אותי מאוד. פניתי ליוסי בוריס שהיה מנהל
הקהילה, הזכור לטוב, וישמע "צעקתי". בעקבות פנייתי, החור אכן נסגר
ע"י הנגרים, שסתמו בלוח עץ מכוער ולא צבוע את החלון. אבל המספרה נשארה ללא יד
דואגת. פניתי ליוסי, בשנית והוא הציע לי לקחת את המספרה על אחריותי בהתנדבות וכך היה.
מנעול הדלת הוחלף וחילקנו מפתחות למספרה לספריות והספרים הרבים.
התחלתי לדאוג לצרכי
המספרה ואף לצד האסתטי, קיבלתי אישור למספר קטן של שעות בחודש למנקה כדי לשמור את
המקום נקי, כמובן שזה לא פותר את הספרים
והספריות לנקות אחריהם.
לאחרונה, מצאתי יותר
ויותר פעמים את המספרה מלוכלכת ואני או הספרית שבאה בבוקר לעבודתה, נאלצנו לעמוד
ולנקות את הלכלוך שהותירו אחריהם המשתמשים הקודמים.
לכן, החלטתי, להחליף
את מנעול הדלת ולחלק מפתחות רק למי שלוקח על עצמו להשאיר מקום נקי ומסודר אחריו.
החלטתי להעלות את כל
האמור לעיל בעלון הקיבוץ, לאחר שנשאלתי
בכעס למה אני "מתעניינת" במספרה ולוקחת אחריות על התפעול התקין
שלה. לידיעת השואלים: יש לי
"מנדט" מיוסי בוריס, לשמור על
המספרה בהתנדבות וגם מרב, מנהלת הקהילה כיום, קיבלה זאת בהבנה.
מועדון לחבר //
שרהלה סיטנר
לאחרונה היה לנו
מפגש משפחתי במועדון לחבר. חשבתי לעצמי, כמה טוב שיש לנו בקיבוץ בית ציבורי שאפשר
לקיים בו אירועים. מרים שנפלד נענתה לפנייתנו במאור פנים והתרשמנו שנכונותה לתפעל
את המועדון רבה מאוד. המועדון נשאר המקום הציבורי היחיד שמשמש קהל גדול לצרכים
רבים. שיחות קיבוץ, קבלות שבת, מפגשי בוקר, חוג הסרט הטוב, הרצאות בזמן חורף חכם
ועוד. האם לא רצוי ונכון להשקיע במקום זה סכום כסף מסוים על מנת לאפשר את קיומו
בכבוד? נכון, אין כסף. ומעניין, אני הגעתי לעין שמר בשנת 1960 ולא זכורה לי שנה
אחת בה נאמר שיש כסף. ברור לי שאין סכום לשפץ במיליונים, אך בכל זאת משהו?...
הרחבה המזרחית למועדון שימשה אותנו רבות למסיבות. זוכרים את ריקוד ההורה הסוער
כאשר גדעון מגן חזר מהשבי?... האם אי אפשר לשפצה במשהו ולהחזיר אותה לשימוש? רבות
דובר שלאחר "ההפרטה והשינוי" ייעשו מאמצים לשמר את ה"ביחד"
לפחות ברמה התרבותית (ואני הייתי בעד השינוי...) אולי כאן, במועדון, זה מקום
ואפשרות להוכיח שאנו מייחסים חשיבות מעשית ולא רק תיאורטית ל"ביחד" הזה.
וזה הזמן להגיד מילה טובה למרים שנפלד והדס מור, שלמרות מצבו "הפיסי" של
המועדון הן עדיין משמרות אותו ומאפשרות להמשיך בפעילות.
תשובת מרב, מנהלת
הקהילה, לדבריה של שרהלה סיטנר
שרה
שלום,
מצב
המועדון אכן רעוע ומחייב שיפוץ. לפני כ-4 חודשים פנינו למועצה בפנייה לעזרה בקידום
שיפוץ כולל של המקום שכן, כל טיפול קטן או מקומי במועדון אינו מספק . הכנו תכנית
וכעת מחכים לתשובתם. ברגע שיתקבל האישור נתחיל בקידום השיפוץ.
מצטרפת
למילים הטובות על מרים שנפלד והדס מור.
בברכה,
מרב
חמי רודנר
ביום חמישי 14.11.13
בשעה 20:30
בחממה בעין שמר
סולן להקת איפה הילד,
זמר יוצר ומפיק מוסיקלי במפגש ייחודי עם הקהל. ביצועים אינטימיים, מלווים בשיחה על
תהליך היצירה והסיפורים הסובבים את השירים שכולם מכירים.
עלות כרטיס 30 ₪ -
תרבות מנשה 04-6177311
"באנו חושך לגרש, בידינו אור ואש.
כל אחד הוא אור קטן וכולנו אור איתן.
סורה חושך, הלאה שחור! סורה מפני האור!"
- ערב חנוכה יום רביעי, 27.11.13, כ"ד
בכסלו
- ערב יצירה לחנוכה, יום שלישי 26.11.13
פרטים נוספים בעלון הבא
נשמח
למצטרפים נוספים לצוות החג
החלפת
מסננים בדודי שמש
או
הצורך בהחלפת מילוי כדורי הסילופוס // אורי אשכולי
עלות
ההחלפה 80 ₪ למסנן.
ברצוני
להעלות מספר בעיות בקשר לזה. נתחיל בברכה לקהילה ולמפיק יוחאי יגודה על ההתקנה של
דודי השמש אשר הביאה לחיסכון גדול בחשמל ובחימום המים בבתי החברים וביטול כמה
מערכות חימום מרכזיות אשר עלו הון עתק.
בהחלפת המסננים אני רואה כמה בעיות: 1.
סוג הגגות. 2.הרכבת המסננים. 3.
מחיר.
בעין
שמר גגות מסוגים שונים: גגות בטון עם אזבסט, גגות רעפים, בתי הקומותיים – גגות
בטון. לכל סוג של גג בעיות משלו. גגות הבטון עם גג אזבסט כולם חד קומתיים, קשה
אולי לעלות עליהם אולם כשעלית הנך נמצא על גג בטוח ואין בעיה לטפל בהחלפת כדורי
הסילופוס בפילטרים, לעומת זאת, על גגות הרעפים מסובך לעלות, מסוכן – הגג הוא
אלכסוני – יש סכנה של שבירת רעפים, החלקה וקושי בעבודה. בבתי הקומותיים הטיפוס על
גג קומה שנייה הוא יחסית קשה אבל משעלית, הגג הוא בטון ישר ואין בעיה בטיפול
בפילטר.
המסקנה
עד כאן: יש להוריד מידית את כל הפילטרים
מגגות הרעפים למקום שנוח וקל לטפל בהם. המקום המתאים ביותר הוא ליד מוני
המים.
המסננים: המסננים הורכבו לא נכון.
מסנן כלשהו צריך להיות מורכב אנכית ולא אופקית – כמו שזה אצלנו. מסנן שמונח אופקית
מקבל רק 50% מכדורי הסילופוס, ויש להחליפם כל חצי שנה. מסנן שמורכב אנכית מנצל את
אותם כדורים ב-100% ואז יש צורך לטפל במסנן פעם בשנה. מכאן שיש צורך בשינוי הרכבה של רוב המסננים בעין שמר.
אני אישית טיפלתי ב- 4 מסננים ובכולם התברר לי שמסנן אופקי - העבודה שלו היא לא נכונה והוא צריך להיות
אנכי.
מחיר: לכל דבר יש מחיר בעידן ההפרטה. ההמלצה שלי
להוריד את כל המסננים מהגגות ולהרכיבם ליד מוני המים. זה יאפשר טיפול קל ביותר, עד
כדי טיפול אישי בפילטר. מה
זה ייתן: מחיר כדורי הסילופוס בקניה מרוכזת היא 15-17 ש"ח לכל החלפה, פעם
בשנה. זאת אומרת סכום זה לעומת 160 ₪ פעמיים בשנה. במידה ורוצים רק להרכיב את
הפילטר אנכית במקום הימצאו, יש צורך בשתי זוויות 1/2 צול – הברגה פנים חוץ – מה
שנקרא זווית סטריט בפי אנשי המקצוע. המחיר הוא 4 שקלים ליחידה.
לסיכום הצעתי: יש להוריד את הפילטרים לקרקע – מעל גגות הרעפים לבטח ולבטח,
יש להרכיבם נכון. ז"א, אנכית ויש לקנות את כדורי הסילופוס במרוכז.
תגובת
טל חזון, רכז בניין ותשתיות, לדבריו של אורי אשכולי
אורי
שלום רב,
אנו
מצטרפים לברכות לקהילה וליוחאי יגודה - אין ספק שאי ניצול משאב השמש במדינה כמו
ישראל לחיסכון באנרגיה מהווה בזבוז אדיר ואנו שמחים על המהלך שיהווה חיסכון לכל
אחד ואחד.
מה
שהותקן - כבר הותקן ולא נשנה זאת כרגע.
נצילות
הפילטרים בעמידה אכן פחות אפקטיבית....כמו גם קולטים שמותקנים מזרחה ולא
דרומה...ובכל זאת העסק עובד ועובד טוב.
יש
מקום לבדיקה נוספת לגביי עלות ההחלפה של הפילטרים ואני אבחן זאת עם יואל גרוסברג.
מי
שיבחר להוריד או לשנות זווית פילטר או כל מהלך אחר - יפנה למשרד ויקבל הצעת מחיר
פרטנית טרם ביצוע.
בברכה טל חזון
לציבור הנהגים שלום,
החל מהיום אנו עושים ניסיון של מספר חודשים ומכניסים לסידור הרכב
שירות חדש לנהגים- קבלת הודעות sms במספר
מצבים. עלויות שליחת ההודעות מחושבות לפי רבעון כאשר עלות שליחת ה- sms היא על ענף הרכב (החברים לא מחויבים).
לפניכם פירוט ההודעות שתקבלו במצבים השונים:
- הזמנתך עומדת להימחק מהסידור בעוד 15 דקות
(במקרה של אי לקיחת הרכב, לאחר 30 דקות או שעה בהתאם לשעת ההזמנה).
נוסח ההודעה שתקבלו: "סדרנט: הזמנה: ______, שם המשתמש:_____,
תיסגר אוטומטית בעוד מספר דקות".
- המערכת הוציאה אותך מהסידור (לאחר שהיה לך
רכב מסודר) / החזירה לסידור.
נוסח ההודעה שתקבלו: "סדרנט: הזמנה: _____, עבור: שם משתמש,
לשעה: _____, חזרה לשיבוץ / יצאה מהשיבוץ".
- בעוד 10 דקות עליך להחזיר את הרכב.
נוסח ההודעה שתקבל: "סדרנט: הזמנה: _____, תסתיים בעוד מספר
דקות בשעה: ______".
- לא ענית לבקשת העברת חיוב שנשלחה אליך
(יישלח ב- 3 לחודש).
נוסח ההודעה שתקבל: "סדרנט: ישנן בקשות העברת חיוב הממתינות למענה
שלך".
- בקשת העברת החיוב ששלחת לא נענתה (יישלח ב-
3 לחודש).
נוסח ההודעה שתקבל: "סדרנט: בקשת העברת החיוב שלך לא נענתה".
בנוסף, שינינו את טבלת סוגי הרכבים בטופס הזמנת רכב.
החל מהיום, כשתכנסו להזמין רכב תראו את הפירוט הבא:
הוספנו
סעיף של "רכב קטן", הכוונה היא לרכבים פרטיים קטנים: סיריון (62), מזדה 2 (3,67).
שימו לב שיש מעט רכבים קטנים ולכן במידה ותזמינו במיוחד רכב כזה, סיכוי קבלת רכב
מסוג זה נמוך יותר.
כמו
כן, הורדנו את הסעיף "רכב עם ביטול כרית אוויר". במידה ואתם מעוניינים ברכב
כזה באופן מיוחד מומלץ להזמין "רכב פרטי".
אני
מזכירה: בעת ביצוע הזמנה נא לסמן "כן" פעם אחת בלבד. במידה ולא משנה לכם
איזה רכב לקבל- השאירו את הסמן על "לא משנה".
אנחנו
פונים שוב לציבור הנהגים להקפיד על ניקיון הרכב בסיום הנסיעה, ובבקשה לא להסיע
כלבים ברכבי הקיבוץ.
בכל
שאלה אתם מוזמנים לפנות אליי.
אדווה
אברג'יל (בראון) 0584414832
דרוש/ה ממונה בטיחות
בקיבוץ
מהות התפקיד:
*אחריות
וריכוז בכל נושאי הבטיחות בקיבוץ, בענפי הקהילה, והמשק (מלבד המפעלים(
התפקיד כולל:
*איתור
סיכונים ומפגעי בטיחות וגהות.
*וידוא
קיום תוכנית בטיחות שנתית ותקני בטיחות.
*הדרכת
עובדים בענפים.
*הדרכה
בחינוך לקיום מפגעים בבתי הילדים.
*מעקב
שוטף על כלל נושאי הבטיחות השונים (בדיקת שמיעה, רעש, עבודה בגובה, חשמל וכד')
*המלצות
לטיפול בבעיות בטיחות שעולות.
*בטיחות
אש והטיפול בנושא.
*קידום
מודעות לנושא הבטיחות.
*בחינה
ובירור במקרה של תאונה והפקת לקחים.
*ריכוז
רישום תיעוד ושמירת מידע בנושאי הבטיחות.
*כתובת
לפניות החברים והתושבים בנושאי בטיחות.
דרישות התפקיד:
*השכלה
– הנדסאי, מהנדס
*מעבר
קורס ממונה בטיחות והשתלמויות רלוונטיות.
*אחריות
אישית, יכולת ארגון.
*זמינות
לביצוע התפקיד.
*סמכות
ויחסי אנוש.
היקף משרה- יום בשבוע
ניתן לפנות לעידן עד
20/11/13
פותחים שבת
השבוע נשיר שירי רועים, על פרשת "ויצא" אבישי גרוסמן
---------------------------------------------------------------------------
את פרשת "תולדות" דרשה לפני שבוע סיגל דקל בדרשה חריפה
ונוקבת. הפרשה, אמרה, מספרת את תולדותיו של יצחק שהיה האבא הפחות מפורסם מבין
שלושת האבות. הסיפורים עליו מעטים יחסית וברובם הוא נשלט ע"י בני משפחתו
המָלִים, עוקדים, מחתנים ומרמים אותו. עיוורונו וחוסר האונים שלו בזקנתו רק
משלימים מוטיב מרכזי זה בסיפור חייו.
בפרשה מתואר כיצד יצחק ורבקה מולידים לאחר קשיים, תאומים – עשו
ויעקב, הבכור יִצְרִי וגרגרן כאביו, מוֹכֵר ברגע של חולשה את הבכורה לאחיו הצעיר.
הצעיר ערמומי ורמאי כאִמו, גונב לאחיו ברגע של הזדמנות את הברכה.
וכל הסאגה המשפחתית הזו כמעט מסתיימת שוב ברצח של אח בידי אחיו, עד שיעקב מקדים
ובורח למשפחת אמו בחרן.
בין מכירת הבכורה לגניבת הברכה, מסופר על יצחק שיורד לגור בגרר בין
הפלישתים, שם הוא רואה ברכה רבה בעמלו: "ויגדל האיש, וילך הלוך וגדל, עד כי
גדל מאד...ויקנאו אותו פלשתים".
כדי לפרנס את האימפריה הכלכלית שלו, חופר יצחק מחדש את בארות המים
שחפר אברהם וגם מוצא בארות חדשות.
אלא שאנשי גרר מתקוממים, למרבה הפלא, על הזר המתעשר ביניהם, הגוזל
לעצמו את משאבי הטבע של ארצם – ופורץ ריב בינם לבין אנשיו של יצחק.
מעשה אבות סימן לבנים, אמרו חז"ל, ואכן יצחק המתעשר וגדל,
החופר בארות מים ומבקש להפוך את הארץ כולה לרכושו הפרטי, הוא רק קדימון חיוור לאחד
מבני בניו הנושא גם את שמו- יצחק תשובה. הראשון חפר מים כדי להשקות שדותיו, צאנו
ובקרו, והאחרון חופר גז ונפט כדי להרבות עוד ועוד את הונו העצום הנאמד במיליארדי
דולרים.
אין זאת אלא שמדובר במהלך מחשבתי טבעי, המביא אדם, לאחר שהורגל לכך
כי אנשים רבים נשמעים לו ועובדים עבורו, לראות גם את משאבי הארץ כנתונים לבעלותו
ולרצונו.
לפני שנתיים מונתה בישראל ועדת ששינסקי שהמליצה לממשלה להעלות את
המיסים והתמלוגים על רווחים מהפקות גז ונפט. ועדת ששינסקי (כמו אנשי גרר מול אנשי
יצחק) מבקשת לשים סייג להתעצמותו של אדם פרטי על בסיס משאבי הטבע הכלליים, ולהגן
על זכויות הציבור שנכסיו נגזלים ממנו ביד גסה.
הקיבוץ המשתנה, שחזונו המרכזי הוא להיות כמו כולם, אינו שונה ממקרה
יצחק הראשון בגרר ומקרה יצחק השני בחופי חיפה. גם בקיבוץ המשתנה נתונים ענפי המשק
שבבעלות חברי הקיבוץ כולם, לניצול בידי בעלי כוח פרטיים. סימן לכך יכולנו למצוא
בדיווחים שפורסמו בחודשים האחרונים בעלון המשק – הדיווח על עלייה ניכרת בהכנסות
החברים מעבודה, והדיווח על ירידה גדולה עוד יותר בענפי המשק. אם היה נבדק הקשר בין
שני הדיווחים, לא מן הנמנע כי היה מסתבר שסה"כ ההכנסות לא גדל, אלא שכעת רובן
נמצאות במשכורות אישיות, ופחות מהן עומדות לרשות כלל הציבור שענפי המשק הם בבעלותו.
ועד שגם לנו, כמו לכולם, לא תקום בלחץ הציבור ועדת ששינסקי משלנו,
אין לנו אלא להכיר בכך שמאז ימי קדם, כמו בימינו, התקשו בעלי הון לזהות את המושג
"מספיק" ולהבין כי השמים והים, הארץ ומוסדותיה אינם רכושם הפרטי, ולכל
בני האדם והיצורים החיים על פני כדור הארץ, זכות שווה ליהנות מהם.
תודה לסיגל.
ענה.